ערבי פסחים פרק
עשירי פסחים
קג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבה
אמר יהנ"ק ולוי אמר קני"ה. רשב"ם מהפך הגירסא משום
הכי גרסינן שאמר משום רבי יהושע בן חנניה נהי"ק: ה"ג משל דרבי
טז א מיי' פכ"ט מהל'
א) ברכות נב:, ב) שם
נא:, ג) [ברכות נב:
שבת הלכה כב סמג
יהושע כו': והלכתא כרבא. דקידושא והדר אבדלתא דכי מבדיל
דרב ושמואל ולוי חברים היו ואין צריך להפך משום זה דגמ'
א
תוספתא ברכות פ"ה
עשין כט טוש"ע או"ח
ברישא מיחזי עליה קדושת שבת כמשאוי: נר ומזון בשמים והבדלה.
נקט כל אותם שאומרים יין תחלה יקנ"ה ינה"ק יהנ"ק ואח"כ אותם
הל"א], ד) חולין פו:,
סימן תעג סעיף א:
היכא דאין לו אלא כוס א': על המזון שהוא בתחלה. כיון דגמר סעודתו
שאומרים קידוש ברישא קני"ה קינ"ה ואח"כ נר תחלה נקי"ה ניה"ק
יז ב מיי' שם הלכה יב וכד
ב
ה) [פ"ח ה"א], ו) [עירובין
מ:], ז) [סנהדרין פו.],
וסמג שם טוש"ע או"ח
בההוא איחייב ברישא ואין מעבירים
ומיהו בירושל' משמע כפירוש רשב"ם:
קני"ה. פירש רשב"ם דרוצה לסמוך
ח) [קדושין נב.], ט) [וע"ע
סי' רצו סעיף א ג:
על המצות: אכסא קמא. כשמתחיל
ורבה אמר יהנ"ק ולוי אמר קני"ה ורבנן אמרי
ג [טוש"ע או"ח סי' קעט
תוס' ברכות נב: ד"ה נהגו
❖
❖
לשתות (ב) על המזון שבתחלה:
יין להבדלה משום דמקדשין
ותוס' ר"ה טו: ד"ה וכי],
סעי' ד]:
קינ"ה מר בריה דרבנא אמר נקי"ה מרתא
והדר בריך. בפה"ג אכסא דברכת
על הפת ואין מבדילין על הפת ולפי מה
אמר משמיה דר' יהושע ניה"ק שלח ליה
המזון כמו שאנו עושין בכל סעודה
שפירש ר"ת לקמן (ד' קו: בד"ה מקדש)
אבוה דשמואל לרבי ילמדנו רבינו סדר
הגהות הב"ח
רבינו חננאל
וסעודה ובשאר סעודות עסקינן
דאין מקדשין על הפת יש לפרש שאם
הבדלות היאך שלח ליה כך אמר רבי
(א) גמרא דהכי עבדינן
ואסיקנא יום טוב שחל
דלאו במוצאי שבת: לא הוי ידעיתו
הי' מרחיק יין מן הבדלה יאמרו שאינו בא
דספק מייתי: (ב) רש"י
להיות אחר השבת הלכתא
ישמעאל בר רבי יוסי שאמר משום אביו
אי משקו לכו (ג) בתר כסא קמא אי לא
אלא בשביל קידוש שהוא לכבוד יו"ט:
ד"ה אכסא קמא כשמתחיל
כרבא דאמר יקנה"ז. אמר
והלכתא כרבא. משום [אינך]
שאמר משום רבי יהושע בן חנניה נהי"ק
ומשום הכי בעיתו למיהדר וברוכי:
לשתות הס"ד והשאר
רב יהודה לא נחלקו
נמחק: (ג) ד"ה לא הוו
ב"ש וב"ה על המזון
אמר ר' חנינא משל דר' יהושע בן חנניה
אמוראין אצטריך לפסוק
קאי
ידעיתו אי משקו לכו תו
שהוא בתחלה ועל הבדלה
רשב"ם
כרבא ולא משום אביי דקיי"ל (ב"ק
ח)
למלך שיוצא ואפרכוס נכנס מלווין את
בתר כסא קמא אי לא
שהיא בסוף, לא נחלקו
וכי ברכיתו אקמא לא
ורבה אמר יהנ"ק. סבירא ליה כרב
ד' עג.) בכולי גמרא כרבא לגבי
אלא על המאור ועל
המלך ואח"כ יוצאים לקראת אפרכוס מאי
היה דעתייכו אכסא
הבשמים, שב"ש אומרים
דמשוי מאור בין קידוש להבדלה
אביי בר מיע"ל קג"ם:
הוי עלה אביי אמר יקזנ"ה ורבא אמר יקנה"ז
אחרינא וה"ל כל כוס
מאור ואחר כך בשמים,
ואמר
רבי יוחנן נהגו העם כבית
שאין נכון בעיניו של רבה לסמוך
כתחלת סעודה ומשום
וב"ה אומרים בשמים
והילכתא כרבא רב הונא בר יהודה
א
א)
הכי בעיתו למיהדר וברוכי:
הלל. והשתא חולק רבי יוחנן
הבדלה לקידוש שזה מכחיש כחו של זה
ואחר כך מאור. אמר ר'
(ד) רשב"ם ד"ה ורבה
איקלע לבי רבא אייתו לקמייהו מאור
יוחנן נהגו העם כב"ה
אסתם משנה ואיכא למימר שבלשון
הקידוש עושהו קודש והבדלה עושהו
(ד)
ג
אמר וכו' הקידוש עושהו
אליבא דר' יהודה דבשמים
ובשמים בריך רבא אבשמים ברישא והדר
קודש קל וסבירא ליה כשמואל דהבדלה
יחיד היה שונה אותה והיה שונה בה
קודש חמור והבדלה:
ואחר כך מאור. רב
(ה) ד"ה קני"ה וכו' כרב
אמאור א"ל והא בין ב"ש ובין בית הילל מאור
ברונא ורב חננאל תלמידי
קודם לקידוש ומיהו יין בראש כולן
דברי רבי מאיר בהדיא והאי נהגו לא
ד
ומ"ה אינו רוצה וכו'
דרב הוו יתבי בסעודתא
דתדיר קודם והכי נמי בברכות
הוי כהאי נהגו דבפרק בתרא דתענית
ברישא והדר אבשמים ומאי היא דתנן בית
ב)
ומרחיק הבדלה מברכת
ירושלמיה) יו"ט שחל להיותבמוצ"ש רבי
(ד' כו:) דמפרש דאורויי לא מורינן ואי
היין כצ"ל ותיבת ולמה
שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה
ותיבת על נמחק: (ו) ד"ה
יוחנן אמר יקנ"ה ר' חנינא אמר
עבדי לא מחינן בידיהן ט):
ה
ובית הילל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה
❖
בריך אכסא קמא. של קידוש
והלכתא וכו' דכי מבדיל:
ינה"ק ולוי אמר יהנ"ק מסתברא דלוי
עני רבא בתריה ואמר זו דברי ר' מאיר אבל
דאמר מעין שניהן. ונראה לי דהכא
ואכסא דברכתא של בהמ"ז
ג) ר' יהודה אומר לא נחלקו בית שמאי ובית
גרסינן [נמי] ולוי אמר יהנ"ק רבה
והא דתנן בכיצד מברכין (ברכות דף
מוסף רש"י
הילל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה
אמר קני"ה שכן דרך האמוראין רב
מב.) בירך על היין שלפני המזון פטר יין
נר ומזון בשמים
שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל
שלאחר המזון היינו לאחר הסעודה
ולוי ושמואל חברים הם ורבה אחריהן:
והבדלה. מי שאין לו
אלא כוס אחד במוצאי
קני"ה. סבירא ליה דקידוש קודם
וקודם ברכת המזון שהיו רגילי' לשתות
הבשמים ב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים
שבת, מניחו עד לאחר
להבדלה כרב (ה)ולמה אינו רוצה לומר
יין אחר הסעודה קודם ברכת המזון:
ובית הילל אומרים בשמים ואח"כ מאור
המזון וסודר עליו נר
לא הוי ידעיתו אי משקו. פרשב"ם
ומזון ובשמים והבדלה
יין ברישא לפי שא"כ אינו נראה שמבדיל
ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הילל
ב
❖
(ברכות נב.).
על היין הואיל ומרחיק הבדלה מעל
כי ברכיתו אכסא קמא לא
ואליבא דר' יהודה: רב יעקב בר אבא איקלע
ברכת היין והרי עיקר הבדלה לא
ידעיתו אי יהבו לכו כסא אחרינא והוה
לבי רבא חזיה דבריך בורא פרי הגפן אכסא
תיקנו אלא על היין אבל קידוש אפילו
כל חד כתחלת סעודה ולפירושו משמע
מוסף תוספות
קמא והדר בריך אכסא דברכתא ואישתי
על הפת יכול לקדש כדלקמן (ד' קו:)
שהיו מברכין נמי תוך הסעודה וקשה
א. וראוי לסדר דבריהם
א"ל למה לך כולי האי הא בריך לן מר חדא
הלכך קידוש ברישא והדר מאור לפי
דהא משמע שהיו עושים בי ריש גלותא
זה אחר זה. תוס' הרא"ש.
זימנא אמר ליה כי הוינן בי ריש גלותא הכי
ב. [ו]לא חשש לסדרן
שאנו רוצין לסמוך יין להבדלה והבדלה
כרבא דבריך אכסא קמא ואכסא
כאותו סדר של הקדמת
על כרחך לבסוף תהיה כשאר כל
דברכתא ולא על כל כסא וזהו דוחק
עבדינן אמר ליה תינח בי ריש גלותא דהכי
דורות. תוס' ר"פ.
מוצאי שבתות והאי דלא מקדים יין
לומר שלא היו שותים בבי ריש גלותא
ג. [ד]סתם משנה הוי
עביד (א) ג דספק מייתי לן ספק לא מייתי לן הכא
מאור ואח"כ בשמים, והא
מקמי מאור כשאר מוצאי שבתות שאם
יין באמצע הסעודה לכך נראה לפרש
הא מנח כסא קמן ודעתן עילויה אמר ליה
ר' יוחנן הוא דאמר הלכה
כן היה נראה על הקידוש ולא על
שלא היו מברכין תוך הסעודה כי היו
כסתם משנה. שם.
אנא עבדי כתלמידי דרב ד) דרב ברונא ורב
הבדלה אבל במוצ"ש דעלמא דליכא
יודעים שיתנו להם יין כל צרכן אבל
ד. וא"כ לא הוי סתמא.
חננאל תלמידי דרב
הוו יתבי בסעודתא
שם. ה. [ד]משמע קצת
קידוש מקדמי ליה: קינ"ה. סבירא
בבהמ"ז לא היה כוס כי אם למברך והיו
דלכתחילה עבדי הכי
קאי
ליה כרב דקידוש קודם להבדלה ורוצה
מסתפקים אם יגיע להם לשתות ממנו :
ו
מדבריך רבא אבשמים
אנא דעבדי כתלמידי דרב. פירש רשב"ם אף על גב דשמעינן
נמי לסמוך יין להבדלה טפי מקידוש הלכך קידוש ברישא והדר כל
ברישא והדר אמאור. תוס'
ר"ה טו: ו. כי שמא
סדר הבדלה של סדר כל מוצאי שבת דהוי יין מאור והבדלה אי
מהכא דברכת המזון אפסוקי סעודתא הוא מכל מקום לא
ישתוהו כולם קודם שיגיע
נמי רוצין להבדיל בין קידוש להבדלה בכל היכולת: נקי"ה. קידוש
בעי לברוכי אחר יין שבסעודה מקמי דליבריך ברכת המזון לפי
לידם. תוס' הרא"ש.
קודם להבדלה כרב ויין נמי רוצה לסמוך להבדלה כמו שפירשתי
שברכת המזון פוטרתו דהשתא בברכה אחת מעין שלש סגי כל
ז. אע"ג דברכה אחת
מעין שלש פוטרתן. תוס'
הלכך נקי"ה בעינן ומאור משוי ברישא מקמי קידוש דהא כל מוצאי
שכן בשלש ברכות והכי איתא בה"ג ומיהו אין זה ק"ו דהא פסקינן
ר"פ.
שבת קודם להבדלה לפי שנהנה בו תחלה ה"נ קודם לקידוש שהרי
בברכות (דף מא:) דברים הבאים שלא מחמת הסעודה אחר הסעודה
נהנה בו תחלה והרי אי אפשר לאומרו בין יין להבדלה כדין שאר
פי' וקודם ברכת המזון טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם וכן תאנים
מוצאי שבת שהיין קודם לו בשביל שתדיר דא"כ יש כאן הפסק בין
וענבים בתוך הסעודה לרב ששת ולא מיפטרו בג' ברכות דבהמ"ז
יין להבדלה: ה"ג שאמר [משום] רבי יהושע בן חנניה נהי"ק. וטעמא
ז ורש"י פירש בתשובה דצריך לברך אחריו כמו תאנים וענבים לרב
כדמפרש לקמן דהבדלה קודם לקידוש והלכך נר תחלה לפי שרוצה
ששת ואין נראה דהא מסקינן התם אמר רב פפא הלכתא דברים
ליתן יין סמוך להבדלה ולקידוש ששניהן נתקנו על היין אבל מאור
הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא
אומרו בלא יין אם אין לו כוס: ה"ג משל דר' יהושע בן חנניה
לאחריהם לאחר הסעודה טעונין בין לפניהם בין לאחריהם והיינו
כו': אביי ורבא סבירא להו כרב דאמר יקנ"ה ובזמן הוא דפליגי
דלא כרב ששת ואע"ג דרש"י פירש התם לאחר הסעודה כלומר
אביי סבירא ליה יקזנ"ה מאחר שמתחיל לקדש יגמור כל הקידוש
דברים
ויאמר זמן שאם אין כאן קידוש אין כאן זמן אבל הבדלה אינה
גורמת לומר זמן ורבא ס"ל מה מצינו בכ"מ זמן לבסוף הכא נמי
זמן לבסוף וטעמו של דבר דזמן אומרו אפילו בשוק ו) ועיקרו אינו על הכוס הלכך אומר לבסוף: והלכתא כרבא. דאמר יקנה"ז
דקידושא והדר הבדלה וכי (ו) מבדיל ברישא מיחזי דהוי עליה קדושת שבת כמשוי: רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא. במוצאי שבת
של חול: בריך אבשמים ברישא. כמנהג שלנו: א"ל. רב הונא לרבא לאחר שגמר הבדלה והא בין ב"ש כו': ולא פליגי לא גרסינן:
נר ומזון בשמים והבדלה. היכא דאין לו אלא כוס אחד: זו דברי ר"מ. דהכי הוו תני לפלוגתייהו דב"ש וב"ה דסתם מתני' ר"מ ז):
על המזון שהוא בתחלה. דכיון דגמר סעודתו בההוא מחייב ברישא ואין מעבירין על המצות ואמר רבי יוחנן נהגו כו': רב יעקב בר
אבא איקלע לבי רבא. שבת הוה כדאמרינן לקמיה [ע"ב] כי מטא לאבדולי כו' אלמא דמעיקרא סעודת שבת ביום היו אוכלין: אכסא
דברכתא. ברכת המזון בירך עליו לבסוף בפה"ג כמו שאנו עושין: לא הוי ידעיתו אי משקו
לכו
תו בתר כסא קמא אי לא וכי
ברכיתו
אקמא לא הוה דעתייכו אכסא
אחרינא והוה ליה
כל חד כתחלת סעודתו ומשום
הכי
בעיתו למיהדר וברוכי:
קאי