ערבי פסחים פרק
עשירי פסחים
קה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קשיא
לעולא. לפירוש הקונטרס דפירש לעיל דלא אמר אלא
קשיא לעולא. שפתח בברוך ולא חתם: הודאה היא. ואין בה
כד א מיי' פכ"ט מהל'
א) [לקמן קו.],
ב) [תוספתא ברכות פ"ג
שבת הלכה יב סמג
הפסק דבר אחר לא הפסק תחנה ולא הפסק ריצוי הלכך בפתיחתן
המבדיל בין קודש לחול ותו לא קשה מאי ס"ד דמקשה
הי"ב], ג) [יבמות י. מנחות
עשין כט טור ש"ע א"ח
סגי. ולא דמו לברכת קידוש שצריך לספר בשבח שבת וברכת יוצר
הא פשיטא דלברכת הפירות דמיא דאין לך קצרה יותר מזו ועוד
נב:], ד) [תוספתא דברכות
סי' רעא ס"ד:
אור שיש בה הפסק תחנה כגון ברחמיך הרבים וברכת אבות יש
לימא דסבר עולא כר' יהודה הנשיא דמשמע נמי דלא הוי חתים
כה ב מיי' שם [ופ"ד
פ"ג ה"ב], ה) צ"ל אין,
❖
ו) בס"א: ונבדלת,
מהל' ברכות הל"ח
בה רצוי לפיכך צריך לפתוח ולסיים
ונראה דעולא אמר נמי כל שאר
ובראב"ד] וסמג שם
בשבחו של מקום: הוו יתבי בסעודתא.
הבדלות ואישתיק בלא חתימה וס"ד
קשיא לעולא אמר לך עולא הא נמי כברכת
טוש"ע א"ח סי' רצט ס"א:
דמקשה כיון דארוכה היא קצת הוה
בערב שבת והאריכו בה עד שחשיכה:
ג [מיי' פכ"ט מהל' שבת
המצות דמיא ברכת המצות מאי טעמא משום
הגהות הב"ח
הל"ה טוש"ע שם]:
ונפסיק. בעקירת השלחן: ונקבעה.
ליה למיחתם בברוך מידי דהוה אקידוש
דהודאה היא הא נמי הודאה היא רב חנניא
כו ד מיי' שם הלכה ד
(א) רש"י ד"ה כך קובעת
לסעודתינו: לשבתא. לשם שבת: לא
שחותמין בה אע"ג דהודאה היא כיון
וסמג שם טור ש"ע
לקידוש וכו' מאליה הס"ד
בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא
צריכיתו. להפסיק בעקירת שלחן
שיש בה אריכות קצת ומשני דדמיא
ואח"כ מ"ה כך קובע
א"ח סי' רעא ס"ח:
וקאי עלייהו רב המנונא סבא אמרו ליה זיל
כז ה מיי' שם טור ש"ע
להבדלה כך יציאתה:
כדי להבדיל בין סעודת חול לסעודת
שפיר לברכת פירות וכן משמע דרב
א
❖
(ב) רשב"ם ד"ה כך
שם סעיף ג:
חזי אי מקדיש יומא נפסיק וניקבעיה לשבתא
שבת: שבת היא קבעתה. מעצמה
יהודה לא היה שואל אלא לידע אם
קובעת להבדלה וכו'.
אמר להו לא צריכיתו שבתא קבעה נפשה
היא חשובה סעודת שבת ונבדלת
יחתום או כרב או כשמואל :
סעודתן (פורס מפה)
א
ב
כך קובעת לקידוש. שאסור לאכול
תא"מ ונ"ב ט"ס הוא ע"ל
מסעודת חול ודי לכם בפריסת מפה
דאמר רב כשם שהשבת קובעת למעשר כך
רבינו חננאל (המשך)
❖
מה שפרשב"ם:
וקידוש: כשם שקובעת למעשר.
בלא קידוש אפילו התחיל לאכול
שבת קובעת לקידוש סבור מינה כי היכי
וזה האשכול כאלו דעתיה
אפילו אכילת עראי דשבת חשובה
מבעוד יום וה"נ קובעת למעשר אפי'
עילויה ואסתלק מתורת
דקבעה לקידוש כך קבעה להבדלה אמר
עראי ונעשה קבע, לפיכך
קבע למעשר במסכת ביצה (ד' לד:):
גליון הש"ס
התחיל לאכול עראי מבעוד יום כדאמרינן
להו רב עמרם הכי אמר רב לקידוש קובעת
אסור לאכול ממנו עד
כך קובעת לקידוש. שאסור לטעום
בסוף המביא כדי יין (ביצה ד' לה.)
ברשב"ם ד"ה כשם
שיעשר, ואע"פ שלא קבעו
ולא להבדלה קובעת והני מילי לענין מיפסק
ב
שקובעת וכו' שלא נגמרה
עד שיקדש. אלמא משחשיכה היא
היה אוכל באשכול וחשכה לו שבת רבי
האדם, השבת מעצמה
דלא מפסקינן אבל אתחולי לא מתחלינן
מלאכתו. עי' ביצה דף לד
נקבעה בחשיכת ערב
ג
❖
חשובה סעודת שבת מאליה (א) : כך.
אליעזר אומר יגמור רבי יהושע אומר
ע"ב ודף לה ע"א:
שמש. ונאסרו הפירות
לא יגמור: והנ"מ דאכלו ושתו
ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה אבל
יציאתה קובעת להבדלה שאם יושבים
כי נקבעו למעשר ונעשו
בשתיה לא ושתיה נמי לא אמרן אלא
מעיקרא. משמע שהיו אוכלים בשבת
מוקצה. כענין הזה כיון
על השלחן וחשיכה במוצאי שבת
הגהות מהר"ב
שחשכה נקבעה לקידוש,
אסורין לאכול עד שיבדילו: והני מילי.
סמוך לחשיכה ותימה שלא נהגו לאכול
בחמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה ופליגא
ואע"פ שלא קדשוה בני
רנשבורג
דלהבדלה אינה קובעת לאפסוקי
בין מנחה למעריב וגם ר"ת כעס
אדם בפיהם, מעצמה
דרב הונא דרב הונא חזייה לההוא גברא
א] ברשב"ם ד"ה כשם
נתקדשה, ואין אנו צריכין
סעודתא אבל אתחולי לא מתחלינן
על רבינו משולם שהנהיג לאכול בין
דשתה מיא קודם הבדלה אמר ליה לא
שקובעת למעשר וכו'
לחקור ההגיע עת הקידוש
משחשיכה עד שיבדילו: הני מילי
מנחה למעריב דאמר במדרש השותה
מתבואה שלא נגמרה
מן הגגות ומראשי הדקלים.
מיסתפי מר מאסכרה דתנא משמיה דרבי
דאין מפסיקין לאכילה אבל לשתיה
מים בשבת בין השמשות גוזל את
מלאכתה למעשר וכו'.
ואתינן למימר כשם
עקיבא כל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו
נ"ב תימה לי דזהו נגד
שמפסיקין לקידוש דשבת
לאו דבר חשוב הוא ומפסקי: ולא
קרוביו המתים וכתב שפעם אחת
ג
מסקנא דר' יוחנן בביצה
קבעה נפשה, כך מפסיקין
באסכרה רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא
אמרן. דלא מתחלי אלא בחמרא
אירע מעשה בלותיר ובא לידי סכנה
דף לה ע"א דמסיק
להבדלה. ואסקה רב עמרם
בעא מיניה רבינא מרב נחמן בר יצחק מי
ושיכרא אבל מיא לית לן בה: הזכרה
ובקושי התירו ערב יום הכפורים
דאינו קובע אלא בדבר
הכי אמר רב לקידוש
שנגמרה מלאכתו ולולי
קובעת להבדלה אינה
בברכת המזון. של שבת רצה והחליצנו
לאכול אחר וידוי משום שכרות וגם
שלא קידש בערב שבת מהו שיקדש והולך
דמסתפינא אמינא דצריך
קובעת, ולא אמרן אלא
וביום טוב יעלה ויבא: כבוד יום וכבוד
תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה
כל היום כולו א"ל מדאמרי בני רבי חייא מי
להיות שנגמרה מלאכתו
לאפסוקי, דלא מפסיק
א)
וצ"ע. שוב הראני מ"ו
לילה. אם יש לו יין הרבה לסעודה
התירו בקושי ויש לדחות דמיירי הכא
ומסלק השלחן בעת דספק
ה)
שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל
הגאון מו"ה ליב פישלס
חשכה וספק לא חשכה.
אחת או מיני מגדים יניחם עד היום:
שהתחילו בהיתר ובאמצע סעודה
השבת כולו הכא נמי ד מי שלא קידש בערב
נרו די"ל דברי הרשב"ם
אבל לאתחולי קבעה.
התפללו מנחה והיכא דהתחילו בהיתר
ולא
עפמ"ש המשנה למלך פ"ה
ולא מתחיל בסעודה
שבת מקדש והולך כל היום כולו איתיביה
מותר להשלים: אבל לשתיה
רשב"ם
מהלכות מעשר הלכה כ"ג
בשבת עם חשכה עד
בישוב הרמב"ם יעוש"ה
לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על
דנפיק יומא ומבדיל.
ב)
מפסיקין. פירוש שתיה בלא סעודה
קשיא לעולא. שפתח בברוך ולא
❖
ודפח"ח:
ומפסיק נמי דאמרן
הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון שבת
חתם בברוך: הא נמי הודאה היא.
דאין בה קביעות ולכך מפסיקין:
ד
דלא מיחייב לאפסוקי
לא קפדי אמיא. וברייתא דכל הטועם
ויום טוב אין בהם קדושה על הכוס ויש
סעודתייהו ולסלק השלחן,
ואין בה הפסק דבר אחר לא הפסק
הני מילי אם היא סעודת
מוסף רש"י
תחנה ולא הפסק רצוי הלכך
מיתתו באסכרה לא מוקמי אמיא
בהן הזכרה בברכת המזון ואי סלקא דעתך
אכילה, אבל אם היא משתה
בפתיחתן סגי. ולא דמי לברכת קידוש
ומיתתו באסכרה מדה כנגד מדה
משום דהודאה היא.
מפסיק. ולא אמרן דמשתה
מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך
דכולה חדא הודאה ואין
היין מפסיק אלא משתיית
שצריך לספר בשבח שבת וברכת יוצר
הוא משביע גרונו יחנק ואסכרה
כל היום כולו שבת ויום טוב נמי
הפסק דבר תחנה או דבר
יין ושכר, אבל משתיית
אור שיש בה הפסק תחנה כגון
במקום חנק כדאמרינן (כתובות ד' ל:)
אחר בתוכה, כמו שיש
מים לית לן בה ואפי'
משכחת להו דיש בהן קדושה על הכוס
ברחמיך הרבים רחם עלינו וברכת
מי שנתחייב חנק או טובע בנהר
בקידוש כי הוא יום תחלה
לאתחולי. דאע"ג דרב הונא
דאי לא קידש מאורתא מקדש למחר אמר
למקראי קודש והנחילינו
חזייה לההוא גברא דהוה
אבות יש בה דברי רצוי וצריך לפתוח
או מת בסרונכי והיינו אסכרה:
❖
(ברכות מו.).
שתי מיא מקמי הבדלה,
ליה ג) דאי לא קתני איתיביה ד) ה כבוד
ולסיים בשבחו של מקום: הוו יתבי
שמע אמר ליה לא מסתפית
יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם אין
לו אלא כוס אחד אומר עליו
בסעודתא. ערב שבת והאריכו בה
מאסכרה דתנא משמיה
דרבי עקיבא הטועם קודם
עד שחשיכה: ונפסיק. בעקירת
מוסף תוספות
קידוש שיבדיל מיתתו באסכרה,
שלחן: וניקבעיה. לסעודתינו: בשבתא. לשם שבת: לא צריכיתו. להפסיק בעקירת שלחן כדי להבדיל בין סעודת חול לסעודת שבת:
א. דהודאה היא. תוס'
ולא היא דהא רבנן דבי
ר"פ. ב. דבהכי איירי
דשבת היא קבעה נפשה. לסעודתה דמאחר שהיא אוסרת עלינו לאכול מעתה בלא קידוש אין לך הפסק גדול מזה ומעצמה סעודת שבת
רב אשי לא הוו קפדי
אמיא. בעא מיניה רבינא
לעיל מיחתם כמאן חתים.
חשיבא נבדלת ו) מסעודת חול ודי לכם בפריסת מפה וקידוש: כשם שקובעת למעשר. פירוש אכילת עראי דשבת חשבו אותה קבע למעשר
תוס' הרא"ש. ג. מפני
מרב נחמן בר יצחק מי
במסכת ביצה (דף לד:) משום דהוי עונג אפי' סעודת כל שהוא דידה קבע הוא ואין אוכלין בשבת אפילו עראי מתבואה א] $שלא נגמרה
שלא קדש בערב שבת
שהם שותים כשהם
חוזרים לדינם. תוס' ר"פ.
מהו שיקדש כל היום, אמר
מלאכתה למעשר אלא אם כן עישר מערב שבת: קובעת לקידוש. שאסור לטעום עד שיקדש. אלמא משחשיכה היא חשובה אכילת
ליה מדאמרי בני ר' חייא
ד. וכל כוס וכוס ששותה
שבת מאליה: כך קובעת להבדלה. כך יציאתה קובעת להבדלה שאם יושבין על השלחן וחשיכה במוצאי שבת אסור לאכול עד שיבדילו
מי שלא הבדיל במוצאי
לחודיה קאי, והוה ליה
❖
ואע"פ שלא הפסיקו סעודתן (ב) פורס מפה ומבדיל שיציאת שבת אוסרתן באכילה וקובעתן להבדלה: הבדלה אינה קובעת. דכיון שהתחיל
כהתחלת שתיה. שם.
שבת מבדיל והולך כל
היום כלו, הכא נמי מי
בסעודת שבת מבעוד יום זהו כבוד שבת שיהא גומר סעודתו אף לאחר שהחשיך ולאחר שגמר סעודתו יבדיל: והני מילי. דהבדלה
שלא קידש בערב שבת
אינה קובעת לאפסוקי סעודתא אבל לאתחולי לא מתחלינן: והני מילי דלא מפסקי לאכילה אבל לשתיה לאו דבר חשוב הוא ומפסיק
מקדש והולך כל היום
רבינו חננאל
ומבדיל: ולא אמרן. אתחולי לא אלא חמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה: לא קפדי אמיא. קמי הבדלה אבל קמי קידושא קפדי משום כבוד
כלו. ואותבינן עלה מיהא
לילי שבת ולילי יום טוב
קשיא לעולא דאמר הבדלה
שבת והכי הלכתא. ושמעינן נמי שאם היו סועדים בשבת והחשיך גומרין כל סעודתן ומזמנין ואחר כך מבדילין: מבדיל והולך כל
יש בהן קדושה על הכוס
אינה חשובה בכל אלו.
השבת כולו. עד רביעי בשבת כדלקמן [קו.]: הזכרה בברכת המזון. רצה והחליצנו וביום טוב יעלה ויבא: שבת ויום טוב. הימים ולא
והזכרה בברכת המזון, פי'
ופריק ברכת הבדלה נמי
הלילות: אין בהן קדושה על הכוס. כי אם בורא פרי הגפן לבד: דאי לא קתני. דתנא לא בא להורות לנו דין אדם הפושע
שצריך לומר אלהינו ואלהי
כברכת המצות דמיא. רב
אבותינו יעלה ויבוא שבת
חיננא בר שלמיא ותלמידי
או שאירע לו מקרה ולא קיים דברי חכמים: כבוד יום וכבוד לילה. אם אין לו יין הרבה לסעודה או מיני מגדים יניחם עד היום:
ויום טוב, כלומר ביום ממש
דרב הוו יתבי בסעודתא
קידוש אין בהן קדושה על הכוס
והוה קאי עילויה רב
ויש בהן הזכרה בברכת המזון. ואם איתה דמי שלא קדש בערב שבת מקדש ביום השבת, גם אתה מוצא ביום השבת קדושה
המנונא סבא, אמרי ליה חזי אי נגה יומא נפסוק ונקבעה לשבתא, אמר להו לא צריכיתו שבת היא קבעה נפשה, דהכי אמר
על הכוס, כגון שלא קדש בערב שבת. ופריק, דאי לא קתני, כלומר לא פירש בזו הברייתא אלא דברים קבועין ועומדין,
רב כשם שהשבת קובעת המוקצה לענין המעשר, פי' העת שהיא ספק חשכה ספק לא חשכה אין מעשרין את הודאי. וכל מה
אבל זה שאינו מצוי הקידוש בכוס ביום השבת אלא אם לא קדש בערב שבת (אינו) מקדש ביום. לפיכך לא פסיקא ליה
שהגיעה אותה עונה ולא עישר הרי נקבע מוקצה כל השבת, ותנן בתרומות (פ"ז) [פ"ח] היה אוכל באשכול ונכנס מן הגנה
ולא תאני ליה. ת"ש כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם איתה דמקדש ביום נשבקיה עד למחר וליעבד ביה תרי
לחצר, ר' אליעזר אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור, חשכה לילי שבת רבי אליעזר אומר יגמור, כלומר יאכל האשכול כולו,
קידושי וכבוד יום.
ר' יהושע אומר לא יגמור. פי' שכיון שנכנסה השבת נקבע למעשר דאמרי' דעתו של אדם לענג השבת בכל מידי דבר אכילה,