ערבי פסחים
פרק
עשירי פסחים
קו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושמע
מינה אומר שתי קדושות על כוס אחד. ובשאין לו כדאמר
ואליבא דרבי יהודה. דאמר [קג.] מאור ואח"כ בשמים: משום דכוס של
לה א מיי' פכ"ט מהל'
א) [לעיל קה.], ב) [לקמן
לעיל (ד' קב:): משום דכוס של ברכה צריך שיעור.
קז.], ג) גיטין דף עז.,
שבת הלכה טז
ברכה טעון שיעור. אבל אי הוה ביה טפי מכשיעור טעמו לא
ד) [דף קב:], ה) [דף
טוש"ע א"ח סי' קפב
פגמו: קפיד. לקידוש והבדלה וברכת המזון אבל אם בא לשתות
רב אשי לא פליג אאמוראי דבסמוך ואית ליה שפיר טעמו פגמו אלא
קג.], ו) [שם], ז) [שם],
סעיף ג:
קפיד
אכסא פגימא. פירש
מכוס פגום מברך עליו ברכת היין: לקדשו. משמע משעה שמתקדש
דמהא ליכא למישמע מינה
קאמר:
לו ב מיי' שם הלכה א
ח) [ברכות לה.], ט) [לעיל
קה.], י) [סימן נד],
[והלכה ו] סמג עשין
היום: אין לי אלא ביום. לקמן פריך
רשב"ם דקפיד לכתחלה דוקא ואם
כ) [וע"ע תוס' ברכות דף
כט [טור א"ח סי' רעא]:
אין לו אלא פגום יקדש עליו ותימה
אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא
ושמע מינה אומר ב' קדושות על כוס אחד
❖
לז ג מיי' שם הלכה י
מז. ד"ה אין],
דכניסתו היא קדושתו: קידושא רבה.
א"כ איך התירו לאכול קודם הבדלה
וסמג שם טור ש"ע
וש"מ ב"ש היא ואליבא דרבי יהודה רב אשי
א"ח סי' רפט סעיף א:
משום קפידא דפגימה מיהו ראוי
בורא פרי הגפן ואהכי קרי ליה
א
אמר טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור
לח ד מיי' שם הל' ד סמג
תורה אור השלם
קידושא רבה דאכולהו קידושי אמרי
רשב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק:
שם טור ש"ע א"ח סי'
חדא מילתא היא וה"ק מ"ט טעמו פגמו משום
זוכרהו
על היין. דזכירה כתיב
לה: ואגיד ביה. האריך בו: עד
1. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
רצט ס"ו:
דכוס של ברכה צריך שיעור רבי יעקב בר
לט ה מיי' פ"ט מהל'
שמות כ ז
רביעי בשבת. אבל מרביעי ולהלן
לְקַדְּשׁוֹ:
על היין זכרו כיין לבנון
2. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ
גירושין הלכה כג
אידי קפיד אחצבא פגימא רב אידי בר שישא
גבי שבת הבא מתחשב: לענין גיטין.
(הושע יד) נזכירה דודיך מיין (שיר א)
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ
קפיד אכסא פגימא מר בר רב אשי קפיד
אמר לה ה"ז גיטך על מנת שתתני
והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא
סי' קמד ס"ו:
וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה
מ ו מיי' פכ"ט מהלכות
אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם:
לי מאתים זוז אחר השבת או שאמר
מצינו על הכוס אלא בתפלה כדאמר
אפילו אחביתא פגימתא ת"ר זכור את יום
א
1
❖
שבת הלכה ד סמג
קהלת ב יד
קודם השבת תתני לי: אבל לא על
בשבת (ד' קיט:) ולא ניתקן על הכוס
השבת לקדשו זוכרהו על היין אין לי אלא
עשין כט טוש"ע א"ח סי'
❖
האור. אם לא בירך בורא מאורי
רצט סעיף ו:
אלא להוציא בניו ובני ביתו ומה
ביום בלילה מנין ת"ל זכור את יום השבת
האש במוצאי שבת שוב אינו מברך:
שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה
הגהות הב"ח
לקדשו בלילה מנין אדרבה עיקר קדושא
בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות
נטל
(א) רשב"ם ד"ה ה"ג ת"ר
רבינו חננאל
בלילה הוא קדיש דכי קדיש תחלת יומא
רשב"ם
וכו' דכי קדיש תחלת
בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין
יומא: (ב) ד"ה אין לי אלא
בעי לקידושי ותו בלילה מנין ת"ל זכור את
ומדבריך בכוס אחד
ושמע מינה אומרים ב' קדושות על
אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר
ביום וכו' בלילה היא
והבדלה, ש"מ אומר שתי
יום תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא
כוס אחד. היכא דלית ליה אלא כוס
בכל שבתות שלא לחלק בין שבת
דכניסתו היא קדושתו:
קדושות בכוס אחד. וש"מ
(ג) ד"ה ואגיד וכו' אומר
דיממא ה"ק זכור את יום השבת לקדשו
מדמקדים המאור לבשמים
אחד כי הכא אע"ג דאמר לעיל (דף
לשבת ונראה דקידוש על היין אסמכתא
ב
❖
להם קידוש גדול:
ב"ש היא, דאי ב"ה בשמים
קב:) אין אומרים ב' קדושות על כוס
היא והא דאמר במי שמתו (ברכות ד' כ:)
זוכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה
ואח"כ מאור אמרי. ר'
אחד היכא דלית ליה שאני כדמתרצינן
נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה
יעקב בר אידי קפיד אכסא
ביום מנין ת"ל זכור את יום השבת ג ביום
פגימה. רב ששת קפיד
לעילד): ושמעת מינה ב"ש היא ואליבא
היינו דוקא קידוש היום אבל על היין
מוסף רש"י
מאי מברך אמר רב יהודה בפה"ג רב אשי
אפי' מחצבא פגימה לא
דרבי יהודה. דאמר לעילה) מאור ואח"כ
לא הויא אלא מדרבנן כדמשמע בריש
חדא בשבתא תרי
הוה מברך. מר בר רב
איקלע למחוזא אמרו ליה ליקדיש לן מר
בשמים דאילו לב"ה ברישא בשמים
נזיר (ד' ג:)
דקאמר מיין ושכר יזיר
ותלתא בתר שבתא. קרי
אשי קפיד אפילו מחביתא
קידושא רבה הבו ליה סבר מאי ניהו קידושא
בתר שבת שעברה, אבל
פגימה. ת"ר זכור את יום
ואח"כ מאור. והא ליכא למימר ר"מ
לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך
רביעי חמישי וששי נקראין
השבת לקדשו זכרהו על
רבה אמר מכדי כל הברכות כולן בפה"ג
ואליבא דב"ה כדאמר לעיל ו) וב"ה
מאי ניהו קידושא והבדלה מושבע
על שם שבת הבאה. האי
היין בכניסתו. אין לי אלא
אמרי ברישא אמר בפה"ג ואגיד ביה חזייה
אומרים נר ובשמים מזון והבדלה
ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא
שבת דקאמר יום שבת
ביום בלילה מנין, ת"ל
ב
❖
ממש קאמר (גיטין עז.).
זכור. ומסקנא ביום מאי
למיסר אלא כי הא דאמר רבא
ועני רבא זו דברי ר"מ היא דה"נ
לההוא סבא דגחין ושתי קרי אנפשיה
ואמרינן בורא פרי הגפן,
שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני
פרכינן בברכות פרק אלו דברים
החכם עיניו בראשו אמרי בני רבי חייא
והוא קידושא רבה. אמרי
א)
2
(דף נב.) ומשני לא ס"ד מדקתני
נזיר איצטריך קרא דנזירות חל עליו
בני ר' חייא מי שלא הבדיל
מוסף תוספות
מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך בכל
ב)
במוצאי שבת מבדיל
ומשלשלן לאחר המזון מאן שמעת ליה
אף על פי שמושבע ועומד הוא ועוד
השבת כולו ועד כמה א"ר זירא ד עד רביעי
והולך כל השבת. ועד
כיון דבדיעבד יכול
א.
דאית ליה האי סברא דמזון ברישא
מצינו למימר דקידוש על היין דבר
לברך על כוס פגום. תוס'
כמה, עד רביעי בשבת.
בשבת כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב
ג)
הרא"ש. ב. בתמיה כלומר
דאמר ר' זירא בענין
רבי יהודה כדאמר לעיל ז) רבי יהודה
תורה אבל הא דאמר המברך צריך
אסי ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן
הוה ויום שלישי בתר שבתא.
גיטין יום ראשון ויום שני
וכי מושבע ועומד הוא.
גחין
אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון
שיטעום זהו מדרבנן:
שם. ג. כדאמרינן לעיל.
ויתיב וקאמר לענין גיטין חדא בשבתא תרי
ושתי. וא"ת דבפרק שלשה שאכלו
שבתחלה ועל הבדלה שבסוף כו'
ה
רש"י שם. ושם בסוגיא
יום רביעי ויום חמישי
איתא: כל הברכות כולן
ותלתא בתר שבתא ארבע וחמשא ומעלי
ויום ששי קמי שבתא.
אלמא רבי יהודה היא ואליבא דב"ש
(ברכות ד' מז.) אמרינן אין המסובין
אמר ר' יעקב בר אידי
אע"פ שיצא מוציא, חוץ
דאילו לר"מ מי תנא לה משלשלן לאחר
רשאין לטעום עד שיטעום המברך וי"ל
יומא קמי שבתא א"ר יעקב בר אידי אבל
ו
אבל בשאר ימי השבוע
מברכת הלחם וברכת היין
המזון דלדידיה מאור ברישא בין לב"ש
דהיינו דוקא בהמוציא שצריך לאכול
המבדיל אינו מברך על
שאם לא יצא מוציא ואם
לא על האור אמר
רב ברונא אמר רב
האור. וכן תאני שילא.
יצא אינו מוציא.
בין לב"ה ולא מזון כדאמר לעיל זו
כדאמרי' בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה ד' כט:)
הנוטל
ד. דההוא סבא קא שתי
דברי ר"מ: משום דכוס של ברכה
לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ
אע"פ שלא שפך מכוס של
צריך שיעור. אבל אי הוה טפי מכשיעור וטעמו לא פגמו: קפיד
אוכל עמהן ג הלכך צריך להמתין עד שיטעום המברך אבל קידוש שאין
ברכה לתוכו. שם.
אכסא פגימא. לקידוש ולהבדלה ולבהמ"ז ולכל ברכות שתקנו לסדרן
חובה לשתות להמברך א"צ להמתין ומיהו בירושלמי דברכות א"ר
על היין שלא יברך על כוס פגום אבל אם רוצה לשתות יין צריך
אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום עד שיטעום המברך ר' יהושע
לברך בורא פרי הגפן שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ח).
בן לוי אומר שותין אע"פ שלא שתה ולא פליגי מה דא"ר אבהו
ומיהו אם אין לו אלא יין פגום מקדש עליו דקפיד לכתחלה משמע:
כשהיו כולן זקוקין לכוס אחד מה דאמר ר' יהושע כשיש לכל אחד
אפילו אחביתא. חביות קטנות אבל אם חבית של עץ גדולה אין
כוסו בידו ומשמע נמי אם אין כוסו בידו אפי' שפך מכוס ברכה
להקפיד: ה"ג ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין
לכוסות אחרים אין להם לטעום עד שיטעום המברך אבל כשיש
אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל זכור את יום השבת בלילה מנין
לכל אחד כוס א"צ להמתין ולכך הוה גחין ושתי ומכאן יש להוכיח
אדרבה עיקר קידושא בליליא הוא דכי קדיש (א) יומא בעיא לקדושי
שא"צ לשפוך מכוס של ברכה לשאר כוסות ד ומיהו היכא דפגימי צריך
ותו בלילה מנין תלמוד לומר זכור את יום השבת תנא מהדר אלילה
לשפוך ממנו לשאר כוסות כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום אע"ג
ונסיב לה קרא ליממא הכי קאמר זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו
דשתיה לא מעכבא כדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) וגם
על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה כו': לקדשו. משמע בשעה
בהמוציא יש להוכיח מירושלמי אם יש לכל אחד ככרו א"צ להמתין
שמתקדש היום: אין לי אלא ביום. ולקמן פריך אדרבה עיקר
ואוכל כל אחד משלו והא דאמר טול ברוך (ברכות דף מ.) ואמרינן
קידושא בליליא (ב) הוא קדושתו: הכי קאמר כו'. אע"ג דאין
נמי (שם דף מו.) בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה דמשמע
לפרש לשון השנוי בברייתא בענין זה אלא ע"י שאנו מסרסין אותה
שאין אוכלין אלא מה שמחלק להם מיירי בשאין ככר לפני כל אחד
למפרע אפ"ה לא שייך למימר חסורי מיחסרא שהרי אין חסר ממנה
א"נ בשבת וכגון שאין להם לחם משנה דאז צריכין לאכול מבציעתוכ):
כלום אלא ששנויה למפרע דבמקום שהיה לו לומר אין לי אלא
הנוטל
בלילה ביום מנין טעה התנא בשמועתו ושנה אין לי אלא ביום בלילה מנין הלכך לא שייך למימר חסורי מיחסרא: ביום מאי מברך.
דאי אמרת קידוש מרישא והתניא ט) שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס: אמר רב יהודה בפה"ג. אתאי כסא דחמרא וברוכי
ומשתי משום כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר שאין אומרים שירה אלא על היין והכי מפרש בשאילתות דרב
אחאי בפרשת וישמע יתרו י): קידושא רבה. בורא פרי הגפן וקרי ליה קידושא רבה דאכולהו קידושי קאמרי ליה: ואגיד ביה. האריך
בו לדעת אם יסרהב אחד מהם לשתות ובכך יבין דבורא פרי הגפן רגילין לומר ותו לא שאם לא כן היה אומר (ג)לו [לקדש] קידוש גדול של
לילה כמנהגן: עד רביעי בשבת. ולא עד בכלל אבל מרביעי ואילך גבי שבת הבאה מתחשב: לענין גיטין. אם אמר לה הרי זה גיטך
על מנת שתתני לי ר' זוז אחר השבת או על מנת שתתנם לי קודם השבת: אבל לא על האור. אם לא בריך על הנר בורא מאורי האש
במוצ"ש שוב
אינו מברך. כך נ"ל טעם
הדבר כדתניא במקום
שנהגו
(לעיל נד.) אין מברכין בו אלא
בליל מוצ"ש הואיל ותחלת ברייתו הוא:
נטל