ערבי פסחים
פרק
עשירי
פסחים
קז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
אמימר
רבא הילכתא טעם מקדש. וכן הלכה:
מתני
כל השבת. כדאמרן לעיל [קו.] עד יום רביעי: פירזומא. שכר
שעורים
מד א מיי' פ"ז מהל'
א) [לעיל קה: קו:],
ב) [לעיל קו.], ג) ס"א
לה כו'. בסוף מילתיה גרסינן מבדיל והולך כל היום כולו
ברכות [הל' טו]
בלשון לע"ז ברוי"ש: ותאיני. שכר תאנים: ואסני. שכר תותים:
מרימר, ד) [עי' תוס' ב"ב
[עי' בהג' מיי' שם ס"ק
שיכרא. שכר תמרים: בר תליסר מגני. שנתנו מים על התמרים
דאי לאו הכי היינו לישנא
קמא והלכה כלישנא קמא דמבדיל עד
ז: ד"ה מר ינוקא], ה) ס"א
ס] ופכ"ט מהל' שבת
רביעי בשבת כדאמר רבי
חייא לעיל ובתשעה באב שחל להיות
ואחר שזבו נתן על תמרים אחרים וכן הביא תמרים עד י"ג פעמים:
רבין, ו) [לעיל קה: וש"נ],
הלכה יז סמג עשין כט
ז) [עי' תוס' שבת ט:
טוש"ע א"ח סי' קפב ס"ב
מייסרן ומפייס. מצערין ובשעת
במוצ"ש נמי רגילין להבדיל אחר
(ב)
ד"ה לימא וכו' גרסתם
וסי' ערב ס"ט [וסי' רפט
התענית וכן בסדר דרב עמרם:
שתיה מפייסין הן כלומר טובים הן
אמר רבא הילכתא טעם מקדש וטעם מבדיל
א)
הכא לטעום כלום], ח) [פי'
ס"ב] וסי' רצו ס"ב:
ושמע
מינה מבדיל כל השבת
וראוי לומר עליהן קידוש והבדלה:
ב [טוש"ע א"ח סי' קפב
מסיר הדעת כמו המסית
ומי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל
ס"ב]:
שבא בדברים רכים והוא
כולה. לא שמעינן מינה
אדור ברבים. נדר שאין לו הפרה:
היום כולו עד מוצאי שבת מי שלא הבדיל
מה ג מיי' פכ"ט מהל'
ב)
מתוק ומפתה בני אדם
מי זוריון. מי משרת הפשתן: שרי
אלא כל היום אלא נקט הכי משום
שבת הלכה ז טוש"ע
לשתותו ואח"כ מצער מלשון
במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו
ליה אבא. התחלת לעשות שכר
דהלכה כן:
א"ח סי' קצ סעיף ג וסי'
המפיס מורסא ערוך ערך
אדור ברבים כו'. דקסבר דברבים
אמימר פתח לה להא שמעתא דרבא בהאי
❖
ג)
רעא סעיף יג:
מפיס גרס מיסרן ומפיס],
ולהשתכר בו (ג) מערב לכך הוא יפה
ט) עירובין עט:, י) [משש
לישנא אמר רבא הילכתא טעם מקדש טעם
בעיניך ומקדש אתה עליו: כוס של
אין לו הפרה ואין הלכה כן
שעו' כ"א בפי' הרשב"ם],
מבדיל מי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל
ברכה. ברהמ"ז: מטעמת יין בכל
כ) [דף קו.], ל) בס"א:
אלא דוקא על דעת רבים אין לו
רבינו חננאל
ומשבר, מ) [ועי' תוס'
שהוא. אותה טעימה שאמרו המברך
הפרה ובמקום אחר מפורש (גיטין
היום כולו מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל
עירובין עט: ד"ה אם ותוס'
אמר רבה הלכתא טעם
אם
טעם מלא לוגמא
צריך שיטעום (ד) בכל שהוא: מנחה
דף לו.):
והולך כל היום כולו אמרי ליה מר ינוקא
יומא דף פ. ד"ה הכי ותוס'
מקדש טעם מבדיל, ומי
ד)
יצא. וכדמפרש ביומא (דף פ.) כל
גדולה. משבע שעות ומחצה
שבת דף עו: ד"ה ויעמוד],
שלא קדש בערב שבת
י)
א
ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי
נ) [שייך למשנה דלעיל
מקדש והולך כל היום. ומי
ולמעלה זמן הקרבת תמיד כשאתה בא
שאילו מסלקו לצד אחד יראה כמלא
זימנא חדא איקלע ה)אמימר לאתרין ולא הוה
צ"ט:], ס) [ובאבודרהם דף
שלא הבדיל במוצאי שבת
להקדימו: ומשום פסח. שמא ישב
לוגמיו והוי פחות מרביעית כדאמרינן
מא ע"ד דפוס פראג כתב
מבדיל כל היום כמרימר
לן חמרא אייתינא ליה שיכרא ולא אבדיל ובת
בזה"ל ונקראת זאת התפלה
בסעודה וימנע ויפשע מעשות פסח:
התם אבל מלא לוגמיו אמרינן התם
דמתני להא שמעתא דרבא
טוות למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא
מנחה מפני שבשעה עשירית
ליומיה. פי' ובת טות,
דהוי יותר מרביעית ונראה שהוא
או
ב
מן היום שנברא בו אדם
לן אותה הלילה בלא
רשב"ם
ואבדיל וטעים מידי לשנה תו איקלע לאתרין
רוב רביעית דאמרינן לקמן והוא
הראשון חטא וזהו שכתוב
אכילה. פי' חמר מדינה, יין
לרוח היום ומתרגמינן למנח
לא הוה לן חמרא אייתינא שיכרא אמר אי
ששותין בני המדינה כלה
כל השבת כולה. כדאמרן לעיל כ) עד
דשתה רובא דכסא ודוקא לאדם בינוני
❖
יומא עכ"ל],
והוא יינם ואין להם זולתו.
יום רביעי. והכי קי"ל כרבא דאמר
אבל לעוג מלך הבשן בעי טפי
הכי חמר מדינה הוא אבדיל וטעים מידי
א
שכרא בת תליסר מאני. פי'
טעם מקדש ואם שכח ולא קידש
כדאמרינן התם מ):
שכר מסונן בשלש עשרה
שמע מינה תלת ש"מ ו) המבדיל בתפלה צריך
סמוך
מסננות. כלומר הורק מכלי
למנחה. תימה אמאי קרי
מקדש למחר כל היום כולו וכן טעם
נ)
הגהות הב"ח
שיבדיל על הכוס ושמע מינה אסור לו לאדם
אל כלי. מיסרן ומפיס. פי'
מבדיל ואם לא הבדיל מבדיל והולך
ליה מנחה דאי משום דמנחה
(א) גמ' בעי מיניה רב
מסיר הדעת, כמו המסית
ז) שיאכל קודם שיבדיל ושמע מינה מי שלא
עד יום רביעי: ובת טוות. לן מעונה
היתה קריבה בין הערבים הלא גם
חסדא מרב הונא מהו
שבא (בדבריו) [בדברים]
הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך כל השבת כולו
לקדושי אשיכרא כצ"ל:
רכין, והוא מתוק ומפתה
שלא אכל וקרא הוא בדניאל (ו): חמר
בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת
(ב) רש"י ד"ה מייסרן
בני אדם לשתותו ואחר
בעא מיניה (א) רב הונא מרב חסדא מהו
מדינה. אין יין אחר בעיר הזאת כי
תמיד וי"ל בשחר יש שם אחר תפלת
ומפייס מצערין הן אבל
[כך] מצערו מלשון המפיס
לקדושי אשיכרא אמר השתא ומה פירזומא
בשעת שתיה: (ג) שם
אם שכר הלכך מבדילין בו וכן הלכה.
שחרית ועוד דאמרינן בפרק קמא
מורסא בשבת. רבה בר
ד"ה שרי וכו' ולהשתכר
בר חנה מקדש אשכרא
דברכות (דף ו:) הוי זהיר בתפלת
אבל מים לא איקרו חמר מדינה ואין
ותאיני ואסני דבעאי מיניה מרב ורב מר'
בו לכך כצ"ל ותיבת מערב
במס' נזיר בתחלתו הריני
מנחה שאף אליהו לא נענה אלא
מבדילין על המים אפילו היכא דליכא
חייא ורבי חייא מרבי ולא פשט ליה שיכרא
נמחק: (ד) שם ד"ה
נזיר מן החרצנים כו'. ור'
מטעמת וכו' שיטעום די
שכר ויין: שמעת מינה תלת. ג'
בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת
שמעון נמי הכתיב מיין
מיבעיא סבור מינה קדושי הוא דלא מקדשינן
❖
בכל שהוא:
ושכר יזיר, ההוא מבעי
דברים בסידרי הבדלה. ואף על גב
מנחה נענה ולכך קרי ליה תפלת
עילויה אבל אבדולי מבדלינן אמר להו רב
ליה לאסור יין מצוה כיין
דשמעינן מינה דמבדילין על חמר
מנחה שאז היה שעת רצון :
ס)
הרשות, יין מצוה קידושא
חסדא הכי אמר רב כשם שאין מקדשין עליו
ואבדלתא, הרי הוא מושבע
מדינה אע"פ שאינו יין לא חשיב דלא
ואתי
לעזי רש"י
כך אין מבדילין עליו איתמר נמי אמר רב
עליהן מהר סיני. אלא כי
איירי אלא בסדר הבדלה אי נמי
הא דאמר רבא שבועה
ברוי"ש [בריי"ש]. L¿ כ« ר
תחליפא בר אבימי אמר שמואל כשם שאין מקדשין עליו כך אין מבדילין
❖
מילתא דפשיטא הוא דכיון דאין יין
שאשתה וחזר ואמר הריני
N¿ עBƒרים (מין בירה).
עליו לוי שדר ליה לר' שיכרא בר תליסר מגני טעמיה הוה בסים טובא אמר
נזיר אתיא נזירות חלה
אחר בעיר טוב לו שיבדיל על השכר
אשבועה, ורבנן הכתיב
משלא יבדיל כלל: מהו לקדושי אשכרא.
כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותושבחות שבעולם בליליא
מכל, ההוא לאסור יין
מוסף רש"י
במקום שאין יין: פירזומא. שכר
מצוה כיין הרשות א) .
צעריה אמר ח) מיסרן ומפייס אמר רב יוסף אדור ברבים דלא אישתי שיכרא
מר ינוקא ומר קשישא.
ירושלמי בשבועות פ"ג
שעורין: ותאיני. שכר תאנים:
אמר רבא אישתי מי זוריון ולא אישתי שיכרא ואמר רבא תיהוי שקיותיה
שני בנים היו לרב חסדא
שבועה שלא אוכל מצה
ואסני. שעושין שכר מפרי סנה כגון
ושם שניהם שוין, אלא
בלילי הפסח לוקה ואוכל
שיכרא מאן דמקדש אשיכרא רב אשכחיה רב הונא דקדיש אשיכרא אמר
תותין. והללו חשובין יותר מסתם שכר
שהגדול קורין לו מר
מצה בפסח, שבועה שלא
ליה שרי אבא למיקני איסתירי משיכרא ת"ר אין מקדשין אלא על היין ואין
קשישא ולצעיר קורין לו
אשב בצל, אסור לישב
שלהם שהיה של תמרים: אבל אבדולי
מר ינוקא (כתובות פט:
בצל סוכה, שבועה שלא
מברכין אלא על היין אטו אשיכרא ואמיא מי לא מברכין עליהו שהכל
מבדלינן. אליבא דרב: תליסר מגני.
❖
ועי' תוס' ב"ב ז: ד"ה מר).
אשב בצל סוכה, לוקה
נהיה בדברו אמר אביי הכי קאמר אין אומרים הבא כוס של ברכה לברך
שנתן המים על תמרים ואח"כ נותנן
וישב בצל סוכה. כתוב
ב
בספרי דבי רב מיין ושכר
על התמרים אחרים וכן הביא אחרים
אלא על היין ת"ר אין מקדשין על השכר משום ר' אלעזר בר רבי שמעון אמרו
יזיר לעשות יין מצוה כיין
מוסף תוספות
עד שלש עשרה פעמים. ומגני נראה
מקדשין מטעימת יין כל שהוא ר' יוסי בר יהודה אומר מלא לוגמא אמר
רשות. ת"ר אין אומרין
שהוא לשון אשר מגן צריך בידך
הבא כוס לברך אלא על
א. ומלא לוגמיו דאמרינן
רב הונא אמר רב וכן תני רב גידל דמן נרש המקדש וטעם מלא לוגמא
ט) ג
היין. ואסיקנא לא אמרן
הכא ע"כ לאו דוקא, אלא
(בראשית יד) ומתרגמינן ומסר והוא
יצא ואם לאו לא יצא אמר רב נחמן בר יצחק אנא תנינא לה לא גידול בר
אלא דלא קביע סעודתיה
כדי שיסלקנו לצד אחד
לשון מסר כך השיכרא היה כותש ג"כ
ויראה כמלא לוגמיו. חי'
עילויה אבל קבע לית לן
מנשיא ולא גידול בר מניומי אלא גידול סתמא למאי נפקא מינה למירמא דידי'
הר"ן. ב. ואי אפשר שהרי
בה. ת"ר אין מקדשין על
ומשרי ל) התמרים חדשים שלש עשרה
אדידיה: סמוך למנחה: איבעיא להו סמוך למנחה גדולה תנן או דילמא סמוך
השכר משום ר' שמעון
בכל הכוס אין צריך שיהא
פעמים: צעריה. שלשול. דתמרים
בו אלא רביעית. שם.
אמרו מקדשין וטעימת
למנחה קטנה תנן סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסח דילמא אתי למימשך
משלשלין כדאמרי' בכתובות (דף י:):
יין כל שהוא. ר' יוסי
אומר מלא לוגמיו. וכן
ואתי
מיסרן ומפייס. בתמיה. וכי מי שמצער
תאני גידול המקדש וטעם
ראוי הוא לפייס ולרצות להקב"ה ולומר עליו קידוש: אדור ברבים. נדר שאין לו הפרה: מי זוריון. מי משרת פשתן: תיהוי שקיותיה
מלא לוגמיו יצא ואם לאו
שיכרא. עני יהיה שלא יוכל לקנות יין מדה כנגד מדה: מקדש אשיכרא. ואע"פ שהיה יין בעירו. וטעמו משום דחביב ליה כדאמר לעיל [קו:]
לא יצא.
זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא: שרי ליה אבא. התחיל לעשות שכר ולהשתכר בו ויפה בעיניך ומקדש אתה עליו: ואין
א) [לפנינו שם בנזיר (ד' ד')
מברכין. ברכת המזון כדמפרש לקמן: כוס של ברכה. ברכת המזון: ה"מ דלא קבע עליה אבל קבע עליה לית לן בה לא גרסינן כלל:
הגי' ורבנן נמי הא ניבעי ליה
מטעמת יין כל שהוא. אותה טעימה שאמרו המברך צריך שיטעום אותה טעימה די בכל שהוא: וטעם מלא לוגמא יצא ואם לאו לא
לאסור יין מצוה כיין רשות
א"כ לימא קרא מיין מאי
יצא. והכי הילכתא. והוא שלא טעם אחד מכל המסובין אבל טעם אחד מהם יצאו כולן ידי חובתן ואע"פ שלא טעמו: אמר רב נחמן
ושכר ש"מ תרתי ע"כ וגי'
בר יצחק אנא תנינא לה. לההיא מתניתא משמיה דרב גידל (דמנרש) אבל איני מזכיר מי הוא שמא גידול בר מנשיא או גידול דמן
רבינו אינו מובן וצ"ע.]
נרש: מנחה גדולה. משש שעות ומחצה ולמעלה דהיינו זמן עשיית תמיד הערב כשאתה בא להקדימו כגון בערב הפסח שחל להיות
בערב שבת שנשחט בשש ומחצה והפסח אחריו כדאמרינן בתמיד נשחט (לעיל דף נח.): ומשום פסח. שמא ישב בסעודה ויפשע מעשות פסח:
או