קז:
ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואתי
לאימנועי מפסח. ואפילו אחר שיעשה פסח אסור כדי
או דילמא סמוך למנחה קטנה. בתשע שעות כשהוא מאוחר בפרק
מו א ב ג מיי' פ"ו מהל'
א) [ברב אלפס איתא
שלא ימהר לאכול ויעשה פסח שלא כראוי: דילמא אתי
ר' אסי], ב) [תוספתא
מצה הלכה יב סמג
תמיד (לעיל דף נט.): ומשום מצה. שיכנס לה כשהוא תאוה: אגריפס
פ"י ה"ד], ג) ברכות דף
עשין מ טוש"ע א"ח סי'
תעא ס"א: למיכל אכילה גסה. ואינה אכילה א כדאמרינן בפרק בתרא דיומא
המלך. לא היה אוכל עד תשע שעות: אי אמרת בשלמא סמוך למנחה
❖
לה:, ד) [ס"א הורדוס],
קטנה היינו רבותיה. דאע"ג
(דף פ:) האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור וקשה דאמרי' בנזיר
דעדיין לא אכל וזמן איסוריה אכתי לא
ה) [עי"ש פ"י ה"ד],
ו) [וע"ע תוס' נזיר כג. ד"ה
מטא בשעה תשיעית עד לאחר תשע
(דף כג.) גבי פסח זה שאכלו אכילה
פסח ותוס' יבמות מ. ד"ה
רבינו חננאל
אפ"ה לא יאכל משום דמשיך ליה עד
גסה ופושעים יכשלו בם ופריך רשע
ואתי לאימנועי מלמיעבד פסחא או דילמא
אכילה ותוס' ב"ק דף קי.
זמן איסורא יתענה ולא יאכל: אלא
קרית ליה נהי דלא עביד מצוה מן
מתני' סמוך למנחה כו'.
ד"ה אכילה], ז) צ"ל ופירוש
סמוך למנחה קטנה תנן ומשום מצה דילמא
א', ח) [כדאיתא לעיל יב:],
אוקימנא סמוך למנחה
אי אמרת. ממנחה גדולה ואילך אסור
המובחר פסח מיהא קא עביד ואומר
אתי למיכלה למצה אכילה גסה אמר רבינא
ט) [ע"ש בגמ' ובתוס' שם
קטנה, מדתניא אפילו
ר"ת דתרי גווני אכילה גסה אחת
מאי רבותיה דאגריפס והא כבר חל
ד"ה מיני ותוס' סוכה דף
אגריפס המלך שרגיל
ת"ש אפילו אגריפס המלך שהוא רגיל לאכול
❖
שנפשו קצה מלאכול ועל אותה פטור
זמן איסוריה משש שעות ואילך וצריכא
כז. ד"ה במיני],
ב
לאכל בתשע לא יאכל עד
בתשע שעות אותו היום לא יאכל עד שתחשך
שתחשך. אמר רב יוסף
למימר דאסור בתמיה דאטו משום
ביוה"כ ויש אכילה גסה שאינו מתאוה
אבל מטבל הוא במיני
אי אמרת בשלמא סמוך למנחה קטנה תנן
דלא אכל בעי למיעבד איסורא ונשרי
לאכול אך יש בה טעם והא דפסח
תרגימא. פי' רב האיי
תורה אור השלם
היינו רבותיה דאגריפס אלא אי אמרת סמוך
למיכל מתחלת תשע: אבל. יכול אדם
נאכל על השבע היינו שמתאוה לאכול
תרגימא כסנין של מיני
1. כִּי כֹה אָמַר יְיָ לְאִישׁ
מתיקה דתנינן בתוספתא
קצת ועוד י"ל דאין לו לקרותו רשע
לטבול ולאכול מיני תרגימא פירות.
למנחה גדולה תנן מאי רבותיה דאגריפס חל
דברכות הביאו לפניו מיני
יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם נִירוּ
כיון שקיים מצות פסח אע"פ שלא
והאי דנקט מטביל לפי שמאכלם על
איסור עליה מעיקרא אלא סמוך למנחה
תרגימא מברך עליהן בורא
א
(א)
לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל
❖
ידי טיבול: בירקי. היה אוכל ירק מן
קיים מצות אכילה דאכילת פסחים לא
מיני [כסנין]. רבי צדוק
ירמיהו ד ג
קוֹצִים:
קטנה תנן סוף סוף מאי רבותיה דאגריפס הא
מטבל בירקי. כלומר היה
מעכבא ג ו) ומה שפירש רשב"ם דנקט
המנחה ולמעלה לפי שאין משביע:
מטיא ליה זמן איסורא מהו דתימא תשע
אוכל. זה מיני תרגימא,
בבני מעיים. הואיל ועסוק בסעודה
מצה משום דשייכא אפילו בזמן הזה
וזה היה אוכל [ירקי] א) מן
הגהות הב"ח
שעות לאגריפס כארבע שעות (ב) דידן דמי
דליכא פסח לא נהירא דאפילו הוי
יכול הוא לאכול בבני מעים מה
המנחה ולמעלה. תניא נמי
(א) גמ' אלא מאי סמוך
קמ"ל אמר רבי (יוסי) אבל מטביל הוא
הכי השמש טובל בבני
א)
ב
טעמא משום פסח אסור בזמן הזה
שדרך השמש לאכול רשאי הוא לעשות
למנחה קטנה תנן סוף:
מעים ונותן לפני האורחים.
במיני תרגימא ר' יצחק מטביל בירקי תניא
כדמוכח בסמוך גבי רב ששת דהוה
כן מן המנחה ולמעלה דהואיל והוא
(ב) שם כארבע שעות
רבא הוה שתי חמרא
❖
לדידן דמי:
נמי הכי השמש מטביל בבני מעיין ונותנן
טובא במעלי דפסחא אמר
עסוק בהן מצער ליה אי לא אכיל ואי
יתיבכולייומאבתעניתא ופירוש ז)אחר
ד
ב)
כי היכי דנגרריה ללביה
אכיל לא משבעו ליה: נירו לכם
עיקר שפי' דנקט מצה דבאכילה
לפני האורחים ואע"פ שאין ראיה לדבר
ונכפין למצה וכו'.
מועטת הוי אכילה גסה: אפי'
ניר. כשאתם טורחים תטרחו בדבר
זכר לדבר שנאמר נירו לכם ניר
גליון הש"ס
1
א) נראה דכצ"ל. ובערוך ערך
אגריפס המלך. פי' רשב"ם מלך כשר
שאתם יכולין ליהנות ממנו ושמש זה
ואל תזרעו אל קוצים רבא הוה שתי חמרא
תוס' ד"ה שהיה כו' י"מ.
ג)
ג
טבל א': "ר' יצחק מטבל
ומבני חשמונאי היה ולא דק דבסוטה
שעוסק בסעודה ובית המטבחיים אם
עי' תענית כה ע"ב רש"י
בירקי, פי' היה אוכל ירקות
כולי מעלי יומא דפיסחא כי היכי דניגרריה
❖
אמרי' כשהגיע למקרב אחיך
אינו נהנה מצער ליה:
ד"ה שכן מצינו:
מן המנחה ולמעלה" ולפ"ז
(דף מא.)
לליביה דניכול מצה טפי לאורתא אמר רבא
אי"צ למה שהגיהו בש"ס
תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות:
בין
וילנא.
שהיה רגיל לאכול בתשע שעות.
רשב"ם
מנא אמינא לה דחמרא מיגרר גריר דתנן
מוסף רש"י
בין
או דילמא סמוך למנחה קטנה. והיינו
$ י"מ לפי שדרך מלכים
מטביל. הא דנקט מטביל,
בגמר ט' שעות דמתשע שעות ומחצה
לעמוד בג' שעות והיה מתנהג כתלמיד
שכל מאכלם על ידי טיבול
חכם לאכול בשעה ששית ח)אחרי קומו ואין נראה דא"כ הוה ליה למימר
הוי זמן דהקרבת תמיד של כל השנה כשהוא מאוחר דהשתא משום
❖
היה (סוכה לו:).
ט' שעות לאגריפס כשש שעות לת"ח: מיני תרגימא. פי' רשב"ם
אימנועי מפסח ליכא דערב הפסח היה התמיד קרב בשמונה ומחצה
פירות ובשר בלא לחם ולא נהירא דאמרינן בתוספתא דכיצד מברכין
והפסח אחריו מיד לפיכך אם בא לאכול סמוך למנחה קטנה דהיינו
מוסף תוספות
הביאו לפניו מיני תרגימא מברך בורא מיני מזונות ואין מברכין בורא
בגמר תשעה וכבר נשחט הפסח ואין כאן לחוש אלא משום מצה שלא
א. ולא נפיק בה. תוס'
מיני מזונות אלא על חמשת מינים ומיהו בפרק בתרא דיומא (דף
יאכלנה אכילה גסה. ונהי נמי דמשום פסח איכא למיחש לאכילה גסה
הרא"ש. ב. ואין לו טעם.
עט:)ט) איכא חד שינויא דמשני ואיבעית אימא מאי מיני תרגימא פרי:
דאף על גב דהוא נאכל על השובע אכילה גסה מיהא אינה אכילה
שם. ג. היכא דנשחט עליו
נירו לכם ניר.
פי' רשב"ם דעל ידי החרישה מקבלת הזריעה ה"נ
ובקדשים מזיק הוא דחשבינן ליה ביבמות (דף מ.) אלא משום דלגבי
בהיתר. שם. ד. וקאמר
נימא קסבר מנחה גדולה
ע"י אכילת תרגימא יאכל מצה מיהו חרישה וזריעה תרי מילי נינהו
לחם הויא אכילה גסה באכילה מועטת נקט מצה אי נמי רבותא קאמר
תנן ומשום פסח ובימי רב
ולא דמי לשתי אכילות ה ונראה שזה הפסוק משל הוא כענין זה דכתיב
והכי קאמר או דילמא סמוך למנחה קטנה ואפילו בזמן דליכא פסח
ששת לא היה פסח. שם.
(ירמיה ד) אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב אם תסיר שקוציך
דליכא למיחש לעשייתו ולא לאכילתו משום אכילת מצה מיהא איכא
ה. ואין ראייה זו דומה
לנדון זה דאיירי ביה
דלא ליהוי אכילה גסה חיישינן: אגריפס המלך. מלך כשר היה
וגו' פי' לאחר שתסירו שקוצים אז תשובו אלי וכל זמן ששקוצים
דאכילת גוררת אכילה.
ממלכי חשמונאי ד) ולא היה אוכל עד שעה ט': רבותיה דאגריפס.
עמכם ונתייאשתם ממני לא תוכלו לשוב כי כה אמר ה' נירו לכם ניר
שם.
ואל תזרעו אל קוצים כל זמן שהקוצים בתוכה אינה מועלת זריעתה
כלומר היינו רבותא דקתני בברייתא אפי' אגריפס דאע"ג דעדיין לא
כלום וה"נ מייתי זכר לדבר כשאכל קצת לבו נמשך יותר אבל כשלא
אכל וזמן איסורא לא מטא אכתי בשעה תשיעית עד לאחר תשעה
אכל כלל ונתיאש אין לבו נמשך אחר אכילה והוי כזורק אבן לחמת:
אפילו הכי לא יאכל משום דמשיך ליה עד זמן איסור ויתענה ולא
יאכל: אלא אי אמרת. ממנחה גדולה ולמעלה אסור מאי אפילו
אלא
אגריפס הא מטא כבר זמן איסוריה משש שעות ומחצה ואילך וצריכא למימר דאסור בתמיה דאטו משום דלא אכל בעי למיעבד איסורא:
כדבעינן למימר לקמן לא גרס ליה: סוף סוף מאי רבותיה דאגריפס הא מטא ליה עידן איסוריה. קודם שיגמור סעודתו. דאפילו רבי
יוסי דפליג בהפסקת ערב הפסח בריש פירקא [צט:] ואמר שלא להפסיק מאחר שהתחיל לאכול בהיתר הכא מודי דאסור דמעיקרא לדעת כן היה
אוכל בתשע שעות שגמר סעודתו בתוך זמן איסוריה וכמתחיל לאכול אחר זמן איסורו דמי ואסיר: מהו דתימא ט' דאגריפס כארבע לדידן
דמי. דכיון דלמוד לאכול בתשע שעות כארבע שעות לדידן דמי ויאכל גם הוא מצה לתיאבון גם הוא כמותינו שאוכלין בד' שעות ביום והלכך
הואיל ואכתי לא מטא זמן איסורא נישרי לאכול בתחלת ט' אע"פ שתמשך סעודתו לאחר ט' קמ"ל דאסור לאכול. אבל אי הוה תנינן סמוך
למנחה גדולה ליכא רבותא כלל ולא הוה שייך למיתני אפי' דכיון דטעמא משום דילמא אתו לאימנועי מפסח ולא משום אכילה גסה דמצה
ליכא למימר הכי מהו דתימא ט' לאגריפס כד' לדידן דמי הלכך שמעינן מינה דמנחה קטנה תנן: מטבל. ואוכל מן המנחה ולמעלה: תרגימא.
פירות ובשר בלא לחם. והא דנקט מטבל שכל מאכלם ע"י טיבול: בירקא. היה אוכל ירק מן המנחה ולמעלה לפי שאינו משביע. ונראה בעיני
דמגרר ליבא למיכל ואוכל מצה לתיאבון יותר ולפיכך היה אוכל [ירק] ולא היה נוהג כן כי אם ערב הפסח כדי להמשיך ולאכול בלילה כדאמרי'
במס' שבת בפ' תולין (דף קמ:) אמר רב חסדא בר בי רב לא ליכול ירקא משום דמגררי ליבא כו' וכדאמר נמי בסמוך רבא הוי שתי חמרא
במעלי יומא דפסחא כי היכי דנגריר לליביה. ודברים הללו כגון מיני תרגימא וירקות ממשיכין את הלב לאכול כדמוכח נמי בברכות (דף מב.) שהיו
רגילין לאכול פרפרת קודם אכילת הפת לגרר את הלב כדתנן בירך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת אלמא דפרפרת
קודם לפת: תניא נמי הכי. דאוכלין מיני תרגימא ערב הפסח כדי להמשיך את הלב: השמש מטביל בבני מעים. כלומר בבני מעים של
בהמות הנשחטות לסעודת יו"ט וגם נותן מהם לפני האורחין המנויין יחד על הפסח כדי שיאכלו מצה ופסח לתיאבון. ובערב הפסח קאי בתוספתא
דפסחיםה) ואפי' מן המנחה ולמעלה דלעיל מינה תניא ע"פ סמוך למנחה לא יאכל כו': ואע"פ שאין ראיה לדבר. דאכילה מושכת אכילה זכר לדבר
יש קצת דכתיב נירו לכם ניר הראה לנו הנביא דוגמא שחורשין את הקרקע כדי לקבל את הזריעה ואם אינה חרושה אינה מקבלת הזריעה אף אדם
האוכל דברים שאין משביעין את האדם פותחים בני מעים ומרחיבין אותן ויקבל המאכל של סעודה אחרי כן לתיאבון כך נראה בעיני שיטה זו
ועיקרה. ורבינו שלמה זקיני פירשה כן בני מעיים הואיל ועסוק בסעודה יכול הוא לאכול בני מעיים מה שדרך השמש לאכול רשאי הוא לעשות
כן מן המנחה ולמעלה דהואיל ועסוק בהן מצערי ליה אי לא אכיל ואי אכיל לא משבעי ליה נירו לכם ניר כשאתם טורחים תטרחו שתוכלו
ליהנות ממנו ושמש זה שעסוק בסעודה או בבית המטבחים אם
אינו נהנה מצער ליה ולא נהירא. עוד יש לשון אחר ואין בו ממש:
בין