ערבי פסחים פרק
עשירי
פסחים
קיא.
מסורת הש"ס
לעזי רש"י
נפתח
באל. פי' רשב"ם אל מוציאם ממצרים ונפתח בלא לא איש
חוץ ממים. מזוגים כגון קרירי בחמימי וחמימי בקרירי דמיא לא
א) [עי' בפרש"י נדה יז.
אר"ק בלישטר"א
ד"ה דמו], ב) עי' לקמן
מזיגא היא ואם היה שותה בתחלה יין אין אלו מצטרפות לו: ולא
אל ויכזב ואע"ג $ דאסור להתרפאות בדברי תורה להגן
[בלישט"א]. קשת
❖
קיג., ג) [צ"ל כההוא],
אופקית.
אמרן. (ג) מים מזוגין אין מצטרפין ליין מזוג: ארבעה דברים. כולן
שרי והא דאמרי' בפ' במה אשה (שבת דף סז.) לאישתא צמירתא לישקול
ד) [עי' תוס' ב"מ פד.
משום רוח רעה: אלא דלא הוי ד' אמות. דלא שביק רווחא [לשידא]
סכינא וכו' ולימא ויאמר משה אסורה נא ואראה וגו' משום סכנה
ד"ה יתיב אשערי טבילה],
ה) [עי' ש"ך י"ד סוף
לעבור בין דקל לכותל משום הכי
שרי ור"ח פי' נפתח באל לימא הכי
רבינו חננאל
סי' קצח], ו) בס"א: דמים
מזקא ליה: אלא דליכא דירכא
חוץ מן המים ור' יוחנן אמר אפילו מים אמר אל אלהים ה' הצילנו מכל רע ומכל
❖
במים, ז) [יחזקאל כו],
אמר ר' יוחנן כל המזוג
אחרינא. שתהא שידא יכולה להלך
נזק אשר בידך כח וגבורה כי אתה
רב פפא לא אמרן אלא חמימי לגו קרירי
מצטרף ואפי' מים והני
אל ונפתח בלא לא תטשני אלהי ולא
בו דעכשיו זה בא בגבולה והפסיד
מילי חמימי לגו קרירי או
וקרירי לגו חמימי אבל חמימי לגו חמימי
קרירי לגו חמימי. ארבעה
תורה אור השלם
דרכה ואהכי מזקא ליה: ולא אמרן.
תעזבני שמרני כאישון בת עין טרם
וקרירי לגו קרירי לא אמר ריש לקיש ארבעה אקרא תענני ואל תאמר לא:
דברים העושה אותן דמו
דרוח רעה שורה על המים אלא בעיר
1. שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים
בראשו, הנפנה בין דקל
דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב אם תחלת נדה היא הורגת. יש
א)
וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ:
לכותל, והעובר בין ב'
המקום צר הן שואלין ושורה עליהן.
תהלים קז מ
דקלים, והעובר על מים
בנפשו אלו הן הנפנה בין דקל לכותל והעובר
מפרש אם עושה להן כישוף:
לישנא אחרינא דשרי עלייהו אלא בשדה
2. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא
שפוכין ואפי' שפכתן בתו.
בין שני דקלים והשותה מים שאולין והעובר
דלא שכיחי מיא דמסרה נפשה לאזוקא:
ואזיל
צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי
והשותה מים שאולין. ולא
אמרן אלא דשיילינהו קטן
אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ
דלא אפסקינהו בעפרא. שלא פיזר
על מים שפוכין ואפילו שפכתו אשתו בפניו הנפנה בין דקל לכותל לא אמרן
בדברא [אבל שיילינהו
וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:
עליהן עפר: גמוד מסאני. נתכווץ
❖
אלא דלית ליה ארבע אמות אבל אית ליה ארבע אמות לית לן בה וכי לית ליה
תהלים כג ד
גדול] או קטן במתא, או
המנעלין: וצוו כרעיה. ויבשו רגליו:
חמרא ושכרא לית לן בה.
ארבע אמות לא אמרן אלא דליכא דירכא אחרינא אבל איכא דירכא אחרינא
תרי דפסקינהו נדה, אם
אין ממצעין. לא יעברו בין שני
לית לן בה והעובר בין שני דקלים לא אמרן אלא דלא פסקינהו רשות הרבים
תחלת נדה היא הורגת
הגהות הב"ח
אנשים: ואין מתמצעין. לא יעבור
אחד מהן, ואם סוף נדה
אבל פסקינהו רשות הרבים לית לן בה השותה מים שאולין לא אמרן אלא
(א) גמ' אבל אפסקינהו
איש אחד בין ב' כלבים בין שתי נשים
היא עושה מריבה ביניהם,
בעפרא או תף: (ב) שם
דשיילינהו קטן אבל גדול לית לן בה ואפילו שיילינהו קטן נמי לא אמרן אלא
מאי תקנתיהו נפתח באל
בין שתי דקלים: נפתח באל ונסיים
דההוא גברא דרכיב:
ונסיים באל. יש מי שאומר
בשדה דלא שכיחי אבל בעיר דשכיחי לית לן בה ואפילו בשדה נמי לא אמרן
באל. אל מוציאם ממצרים (במדבר כג)
(ג) רש"י ד"ה ולא אמרן
יפתח פסוק באל ויסיים
דמים מזוגין מצטרפין
אלא מיא אבל חמרא ושיכרא לית לן בה והעובר על מים שפוכין לא אמרן אלא
כי לא נחש ביעקב וגו' עד מה פעל
באל כגון אל מוציאם
❖
כצ"ל ותיבת אין נמחק:
ממצרים עד מה פעל אל.
אל: נפתח בלא ונסיים בלא. לא איש
דלא אפסקינהו בעפרא ולא תף בהו רוקא אבל אפסקינהו (א) או תף בהו רוקא
ויש מי שאומר לא אלא
אל עד לא יקימנה (שם): הורגת אחד
לית לן בה ולא אמרן אלא דלא עבר עלייהו שימשא ולא עבר עלייהו שיתין
יפתח אל [אלהים] ה'
מהן. שמזקתן במה שעברה ביניהן:
הצילני מכל רע ומכל נזק
גליון הש"ס
ניגרי אבל עבר עלייהו שימשא ועבר עלייהו שיתין ניגרי לית לן בה ולא
ב)
וחלי ובידך כח וגבורה כי
אגרא אזלת אוסייא בלוסייא. אותן
תוס' ד"ה נפתח כו'. ואף
אמרן אלא דלא רכיב חמרא ולא סיים מסני אבל רכיב חמרא וסיים מסני לית
אתה אל. וכן יפתח [בלא]
שדים שאתם מתעסקות בהן: מתקטלי
על גב דאסור להתרפאות
ויאמר לא תטשני אלהי
❖
לן בה וה"מ היכא דליכא למיחש לכשפים אבל היכא דאיכא למיחש לכשפים
בד"ת. שבועות טו ע"ב:
ולא תעזבני שמרני כאישון
בחיק קבל. כבר הן הרוגים בחיצים: חיק
בת עין מלא שאלותי ותן
אע"ג דאיכא כל הני חיישינן ג)(וההוא) (ב) גברא דרכיב חמרא וסיים מסני וגמוד
קבל. אר"ק בלישטר"א. כמו ומחי קבלו
לי בקשותי טרם אקראך
מסאניה וצוו כרעיה ת"ר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין ואלו הן הכלב
יתן (בחרבותיו) [בחומותיך] (יחזקאל
הגהות מהר"ב
תענני, ואל תאמר לא.
מאן דפגע בנדה כי סלקא
כו) מפי המורה א] הגמ' ומקרא אשר
והדקל והאשה וי"א אף החזיר וי"א אף הנחש ואי ממצעין מאי תקנתיה אמר
רנשבורג
מטבילת מצוה, [אי] איהו
שמע מפי רבו: דקל יחידי. שאין
רב פפא נפתח באל ונפסיק באל א"נ נפתח בלא ונפסיק בלא הני בי תרי דמצעא
א] רש"י ד"ה חיק. כל
קדים ומשמש אחד ליה
מקום שמזכיר רש"י המורה
דקל אחר סמוך לו אבל כשיש דקל אחר
רוח זנונים. אי איהי קדמה
להו אשה נדה אם תחלת נדתה היא הורגת א' מהן אם סוף נדתה היא מריבה
הוא רבו של רש"י כן מוכח
ומשמשה אחדא לדידה
מסתלקת השידא לדקל האחר ואינה
עושה ביניהן מאי תקנתיה נפתח באל ונפסיק באל הני תרי נשי דיתבן בפרשת
בלשון רש"י בד"ה חיק קבל
רוח זנונים. מאי תקנתיה
מזיקתו: בחצר. שהמקום צר ואין לה דרך
וכו' ובלשון הרשב"ם שם
נימא הכי שופך בוז על
דרכים חדא בהאי גיסא דשבילא וחדא באידך גיסא ומכוונן אפייהו להדדי נדיבים וגו'.
בד"ה מתקטלין וכו' ומשם
לנטות ימין ושמאל ושורה עליו ומזיקתו:
נלמוד נמי דרבו דרבו של
ודאי בכשפים עסיקן מאי תקנתיה אי איכא דירכא אחרינא ליזיל בה ואי ליכא
האי
רש"י היה רבינו גרשום:
רשב"ם
דירכא אחרינא אי איכא איניש אחרינא בהדיה נינקטו לידייהו בהדי הדדי
וניחלפו ואי ליכא איניש אחרינא נימא הכי אגרת אזלת אסיא בלוסיא מתקטלא
חוץ. מקרירי בחמימי וחמימי בקרירי
דהא לא מזיגא היא דמין במיןו) נינהו
בחיק קבל האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה אי איהו
ד)
מה לי קרירי ומה לי חמימי מ"מ מין
קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונים אי איהי קדמה ומשמשה אחדא
א' הוא ושם א' הוא ואם שתה בתחל'
לה לדידה רוח זנונים מאי תקנתיה ה)לימא הכי 1שופך בוז על נדיבים ויתעם
יין מזוג אין אלו מצטרפות לו: אמר
בתוהו לא דרך א"ר יצחק מאי דכתיב 2 גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע
רב פפא לא אמרן כו'. אדר' יוחנן
כי אתה עמדי זה הישן בצל דקל יחידי ובצל לבנה ובצל דקל יחידי לא אמרן
קאי דאמר אפילו מים ובא רב פפא
אלא דלא נפיל טולא דחבריה עילויה אבל נפל טולא דחבריה עילויה לית לן
לפרש לא אמרן דמצטרפין אלא קרירי
בה אלא הא דתניא הישן בצל דקל יחידי בחצר והישן בצל לבנה דמו בראשו
בחמימי וחמימי בקרירי דההיא חשיב
ר' יוחנן מזוג אבל חמימי לגו חמימי
היכי דמי אי לימא דלא נפל טולא דחבריה עילויה אפילו בשדה נמי אלא
וקרירי לגו קרירי דלכולי עלמא לא
לאו שמע מינה בחצר
אף על גב דנפיל טולא דחבריה עילויה שמע מינה
מיקרי מזוג ולא מצטרפי: ארבעה
ובצילה של לבנה לא אמרן אלא במערבה אבל במדינחתא לית לן בה
דברים כו'. משום רוח רעה ולקמן
האי
מפרש להו חדא חדא: אלא דלא הוי
ארבע אמות. דלא שבק רווחא לשידא לעבור בין דקל לכותל משום הכי מזקא ליה: אלא דליכא דירכא אחרינא. שתהא יכולה שידא להלך בו
דעכשיו בא זה בגבולה והפסידה את דרכה ואהכי מזקא ליה: אבל פסקתינהו. דשכיחי רבים לית ליה רשות להזיק שאין לו לגזול את הרבים:
ולא אמרן. דשורה על המים אלא בשדה דלא שכיחי מיא ומסרה נפשה לשתות: דלא אפסקינהו בעפרא. שלא פיזר עליהן עפר: גמוד
מסאני. נתכווצו המנעלים: וצוו כרעיה. יבשו רגליו: לא ממצעין. לא יעברו בין אנשים: ולא מתמצעין. ולא יעבור איש אחד בין שני
כלבים בין שתי נשים בין שני דקלים: נפתח באל ונסיים באל. אל מוציאם ממצרים וגו' כי לא נחש ביעקב וגו' עד מה פעל אל [במדבר כג]: נפתח בלא
ונסיים בלא. לא איש אל ויכזב וגו' עד ולא יקימנה [שם]: הורגת אחד מהן. שמזיקתן במה שעברה ביניהן: אגרת אזלא אוסיא בלוסיא.
אותן שדים שאתן עוסקות בהן בכשפים: מתקטלין בחיק קבל. כבר הרוגים הן בחצים כמו ומחי קבלו ז) כך שמע רבינו מרבו ורבו מפי
רבינו גרשום זצ"ל: אגרת. היא אגרת בת מחלת שם שידא: דקל יחידי. שאין דקל אחר סמוך לו: בצלה של לבנה. אי נמי ההולך בלילה
כשהלבנה זורחת והוא הולך בצל הכתלים שדרך השדים להלוך בלילה ובזמן שהלבנה זורחת מתייראין לילך במקום האור והולכין במקום הצל:
טולא דחבריה. אם יש דקל אחר סמוך לו מסתלקת השידא לדקל אחר ואינה מזיקתו: בחצר. שהמקום צר שאין לה דרך לנטות ימין ושמאל
ושורה עליו ומזיקתו: ובצלה של לבנה לא אמרן אלא במערבה. היינו בסוף החודש שהלבנה זורחת במזרח ואם שוכב אצל כותל לצד
במערב: אבל במדינחא. היינו תחלת החדש שהלבנה
המערב הוי הצל
זורחת במערב ועושה צל במזרח כגון ששוכב אצל כותל מצד המזרח:
דמפני