קיא:
ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
1. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ האי מאן דמפני אגרדא (ג) דדיקלא: אי מיקטל קטיל. אם נקצץ האילן נהרג האיש ואם נעקר האילן האיש מת:
ה"ג הני מילי היכא
א) [לכאורה צ"ל ארבעה],
ב) [גי' הערוך דכינרא
דלא מנח כרעיה עילויה כו': האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא. פלשדי"ן בלע"ז: צרדא. כאב חצי הראש:
(ד)
מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָה¢ רָיִם:
❖
ועי' רשב"ם ב"ב מח:
תהלים צא ו
חמשה טולי הוו. שרוח רעה שורה תחתיהם: טולא דכנדא. שם האילן: טולא דפרחא. צלף
קרפי"ף בלע"ז: זרדתא. שונדכיי"ר:
ד"ה תלי לפפי], ג) [שבת
טולא דארבא. ספינה: טולא דערבתא. צל אילן ערבה: דקשה סילויה. עצו: דבי פרחא
רוחי. כך הוא
שמם: דבי זרדתא.
קי. וע"ש פרש"י ב"ב קי:
וע"ש רשב"ם], ד) [חולין
שדים שמן: דבי איגרי. המצויין
לעזי רש"י
קה:], ה) [ברשב"ם אלו],
פלשדי"ן [פליישי"ן]. ואזיל רב פפא מימיניה. מצדד
בגגות רשפי שמם: ונפקא מינה.
האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה
ו) [ברכות ס:], ז) ב"ב נו.,
❖
לכתוב קמיעא בשם אילן ה) כגון אם
ח) [ברכות ס:], ט) ב"ב נו.,
איצדודי הוה דאמר בפרק
לדידיה רוח פלגא והאי מאן דמצלי רישיה
שיתוק.
הוזק תחת בי פרחא יכתוב לו
קרפי"ף [קפריי"ר].
הממונה (יומא דף לז.) המהלך לימין
אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח צרדא האי
שיח-צ» ל»ף.
קמיעא בשם רוחי: למאי נפקא מינה
רבו הרי זה בור:
מאן דפסעי אדיקלא אי מיקטל קטיל אי
שונדכיי"ר [שורביי"ר].
הגהות הב"ח
תליא בביתא קשי לעניותא.
לגזויי לה. לברוח מפניה לפי שאין
חוזרר (אילן).
איעקר מיעקר ומיית הנ"מ דלא מנח כרעיה
(א) גמ' ומיית והנ"מ
(א)
לה עינים ואינה רודפתו: גזייה. ברח
מוורשי"ן [פליישי"ן].
מכאן קשה לרש"י דפירש
דלא: (ב) שם מאן
עילויה אבל מנח כרעיה עילויה לית לן בה
שיתוק.
מפניה: כי אזלא נפקא אדיקלא.
שונבי"ר. [שורביי"ר]. בפרק קמא דחגיגה (דף ה.) היינו
דסריק וכו' ומאן
חמשה טולי הוי טולא דדיקלא יחידא טולא
כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על
דשתי וכו' ומאן דסיים
א)
דאמרי אינשי זוזי לתליתא שכיחא
חוזרר (אילן).
מסני אדמתונא כרעא:
עיקר האילן: ה"ג פקעה היא וצווח
דכנדא טולא דפרחא טולא דזרדתא איכא
לעללא לא שכיח ופי' לתליתא לקנות
ב)
[א]
(ג) רש"י ד"ה האי מאן
דיקלא. יבש הדקל: בר קשא.
דאמרי אף טולא דארבא וטולא דערבתא
פת לצורך היום שתולין בסל ואין
וכו' דדיקלא דקל (קלוף)
[קצוץ] הס"ד: (ד) ד"ה
שומר העיר: ה"ג סודריה דמר דומה
דרך לתלותו בסל דהא אמרינן הכא
כללא דמילתא כל דנפיש ענפיה קשי טוליה
האי מאן וד"ה צרדא צ"ל
כי צורבא מרבנן: בדקנוה למר לא
דקשי לעניותא ור"ת מפרש שם לתליתא
וכל דקשי סילויה קשי טולי' לבר מכרו משא
קודם ד"ה אי מיקטל:
ידע ליה למימר ברוך. שאינו יודע
כשדוחקיןאותולפרוע מוצאלוויןאבל
(ה) ד"ה איסרא דעניותא
א
אע"ג דקשי סילויה לא קשי טוליה דאמרה
נבל שמיה נכנס לבית
לברך על הסודר ברוך עוטר ישראל :
ו)
לקנות תבואה לאכול אינו מוצא לווין:
לה שידא לברה פירחי נפשיך מכרו משא
שרואה כצ"ל ותיבת ושמא
בחשא. כף הקדירה: והדר בכדא
צוה
נמחק: (ו) רשב"ם ד"ה
דאיהו הוא דקטיל לאבוך וקטיל לדידיה אמר
דכמכא. מתגלגל בתוך כד של כותח:
איסרא וכו' לכלוך ואינו
נכנס בבית וכו' מנהג
רב אשי חזינא לרב כהנא דפריש מכולהו טולי בי פרחי רוחי דבי זרדתא שידא
ומשתכח בטולא דחצבא. חצב שתיחם
❖
בזיון בפת:
יהושע בו לישראל את הארץ ז): דלא
דבי איגרי רישפי למאי נפקא מינה לקמיעא דבי פרחי בריה שאין לה עינים
חצב גרמידא. שלא גדל אמה: ארבונא.
למאי נפקא מינה לגזוזי לה זימנא חדא הוה אזיל צורבא מרבנן לאפנויי לבי
עיורון: אדמתנא כרעיה. בעוד
הגהות הגר"א
פרחי שמע דקא אתא עילויה וגזי לה כי אזלא חבקיה לדיקלא צווח דיקלא
שרגליו לחים ממי הרחיצה: תליא
[א] גמ' טולא דזרדתא
ופקעה היא [ב] פרחא דבי זרדתא שידי הא זרדתא דסמיכה למתא לא פחתא
בביתא. התולה פתו באויר בתוך סל
טולא דערבתא א"ד אף
משיתין שידי למאי נפקא מינה למיכתב לה קמיעא ההוא בר קשא דמתא
טולא דארבא כללא כו'
ג)
אחד: תלא לסילתיה. לסלו ופת
כצ"ל (ובזה מיושב מ"ש
דאזיל וקאי גבי זרדתא דהוה סמיך למתא עלו ביה שיתין שידי ואיסתכן אתא
בתוכו: נישוורא. פירורין: איסרא
בהגהות הגרי"ב וע"ע נ"א
לההוא מרבנן דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי היא כתב לה קמיע לחדא שידא
במנורת המאור): [ב] שם
דמזוני. מלאך הממונה לזמן
❖
פרחא. נמחק:
מזונות: נקוד שמיה. לשון נקידו
שמע דתלו חינגא בגוויה וקא משרו הכי סודריה דמר כי צורבא מרבנן
כמו מנקד חצירו לפיכך אינו רוצה
בדיקנא ביה במר דלא ידע ברוך אתא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין
שיהו פרורים נשלכים לידרס ברגל:
מוסף רש"י
שידי הוה כתב לה קמיעא דשיתין שידי שמע דקא אמרו פנו מנייכו מהכא
איסרא דעניותא נבל שמיה. (ה) ושמא
קטב מרירי תרי קטבי הוו חד מקמי טיהרא וחד מבתר טיהרא דמקמי
זרדתא. אילן ששמו
נכנס לבית שהוא רואה שאינן נוהגים
זרדתא, שלרי"ר בלע"ז
טיהרא קטב מרירי שמו ומיחזי בי כדא דכמכא והדר ביה בחשא דבתר
(קדושין עג:). בר קשא.
מנהג נקיות בפת: לברוקתי. כליון
טיהרא 1 קטב ישוד צהרים שמו ומיחזי בי קרנא דעיזא והדר ביה כנפיא
ממונה למלך (שבת
עינים: מפחד. ואינו יודע למה:
קי.) או: מושל העיר
אביי הוה שקיל ואזיל ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע
דמסוכר (רשב"ם ב"ב קי:). נשורא.
רשב"ם
פירורי אוכלין (חולין קה:).
משמאליה חזייה לההוא קטב מרירי דקא אתי לאפיה דשמאליה אהדרא
איסרא דעניותא. שר
דמפני אגירדא דדיקלא. דקל קצוץ:
לרב פפא לשמאליה ולרב הונא בריה דרב יהושע לימיניה אמר ליה רב פפא
שלו (ע"ז מא:) שרא
רוח פלגא. מוורשי"ן בלע"ז: צרדא.
דעניותא, נבל שמיה.
אנא מאי שנא דלא חשש לי אמר ליה את שעתא קיימת לך מחד בתמוז עד
ונבל קרי ליה ואוהב מקום
כאב חצי הראש: אי מקטל קטיל.
שיתסר ביה ודאי שכיחי מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי ומשתכחי
❖
מיאוס (שבת סב:).
אם נקצץ האילן נהרג האיש ואם
בטולי דחצבא דלא חצב גרמידא ובטולי דצפרא ופניא דלא הוי גרמידא
נעקר האילן האיש מת: ה"ג הני
ועיקר בטולי דבית הכסא אמר רב יוסף הני תלת מילי יהיב ארבונא
מילי היכא דלא מנח כרעיה עילויה:
מוסף תוספות
לנהורא (ב) מן דסריק רישיה יבש ומן דשתי טיף טיף ומן דסיים מסני
חמשה טולי הוו. שהרוח רעה שורה
א. כלומר כשדוחקין
אדמייתניה כרעא תלאי בביתא קשי לעניותא כדאמרי אינשי תלא סילתא
תחתיהן: טולא כנדא. שם אילן:
אותו למכור או למשכן
ביתו ושדותיו כמו תלויה
טולא דפרחא. צלף: זרדתא. שונבי"ר:
תלא מזוניה ולא אמרן אלא ריפתא אבל בישרא וכוורי לית לן בה אורחיה
❖
וזבין. תוס' סנהדרין עו:
טולא דארבא. ספינה: טולא דערבתא.
היא פארי בביתא קשי לעניותא ד) נשורא בביתא קשי לעניותא בלילי
צל אילן ערבה: נופיה. ענפיו:
שבתות ובלילי רביעית שרו מזיקין עילויה איסרא דמזוני נקיד שמיה
רבינו חננאל
סילויה. עצו: דבי פרחי רוחי.
איסרא דעניותא נבל שמיה צעא אפומא דחצבא קשי לעניותא מאן דשתי
אותן שדים דבי פרחי שמן רוחי
הני תלת מילי יהבי ערבונא
מיא בצעי קשי לברוקתי דאכיל תחלי ולא משי ידיה מפחיד תלתין יומין
בנהורא, מאן דסריק יבש,
ולקמן מפרש למאי נפקא מינה:
דמסוכר
ומאן דשתי טיף טיף, ומאן
דבי זרדתא שידי. שמן: דבי איגרי.
דסאים מסאניה. כי
המצויין בגגות רשפי שמן: למיכתב קמיעא. בשם אלו כגון אם הוזק תחת בי פרחי יכתוב לו קמיעא בשם רוחי: למאי נפקא מינה לגזויי
רטיבתא כרעיה תלא
לחמא, קשי לעניותא.
מינה. לברוח מפניה לפי שאין לה עינים ואינה רודפתו: גזייה. ברח מפניה: כי אזלא נפקא אדקלא. כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על עיקר
דאכיל תחלי ולא משי ידיה
אילן: הכי גרסינן פקע היא וצווח דקלא. יבש הדקל: בר קשא. שוטר העיר: דקא תלו ביה חינגא בגוויה. דאילן: הכי גרסינן סודריה
מפחד לתלתין יומין.
דמר כצורבא מרבנן בדיקנא ליה למר ולא ידע למימר ברוך. שאינו יודע לברך על הסודר ברוך עוטר ישראל בתפארה ח): בחשא בקדרא
והדר בכדא דכמכא. מתגלגל בתוך כד של כותח: ואהדריה לרב הונא מימיניה ולרב פפא משמאליה: מאי שנא. כי אינך חושש בי אם
אזוק: שעתא קיימא לך. עשיר אתה ויש לך מזל טוב ולא תיזוק: ומשתכחא בטולא דחצובא. חצב עשב שתיחם בו יהושע את
הארץ לישראל ט): דלא חצב גרמידא. שלא גדל אמה: ארבונא. עיורון: ושתי טיף טיף. יין המטפטף מן החבית: אדמיתנא כרעיה.
בעוד שרגליו לחים במי הרחיצה: תלאי בביתיה. התולה פתו באויר בתוך סל אחד: תלא סילתיה. סל ופת בתוכו: פארי. מורסן:
נשוורא. פירורין של פת: נקיד שמיה. לשון נקיות לפיכך אינו רוצה שיהו פירורין נשלכין לידרס ברגל: איסרא דעניותא נבל שמיה. לשון
שאין נוהגין מנהג נקיון בפת: בצעא. בקערה: לברוקתי.
כליון עינים: מפחיד.
לכלוך (ו) ושמא נכנס בבית שהוא רואה
ואינו יודע למה:
דמסוכר