ערבי פסחים פרק עשירי
פסחים
קיב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דמסוכר. מקיז דם מן הכתפיים. לשון סיכורי: ידא אאוסיא. שרגיל להניח ידו אצל נחיריו על שפתיו: דרגא
לפחדא. דרך הוא
סד א טוש"ע או"ח סי' ד
א) [דמסובר גר' הערוך
ערך סבר], ב) [דרך בני
סעיף יט:
להביא לו פחד רוח רעה: לול שפן אניגרון אנירדפי. לחש הוא: בי בליעי ושמיני. הנה סביבותי אנשים כחושים ושמנים ותניחוני:
סד ב טוש"ע יו"ד סי'
אדם כשישן ידו על פדחתו.
ונימא ליה צחינא מיא: הוי עז. התחזק במצוה יותר משיכולת בידך: אל תשב בגובהה של עיר ותשנה. מקום שבני העיר עוברים
ערוך ערך פג], ג) [לימא],
קט"ז סעיף ה ועיין
ושבין שמא כשהן עוברים ושבין $ יבטלוך ויפסיקוך ממשנתך: ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים. דטרוד בגרסיה ולא במילי
ד) [לימא], ה) ע"ז יב: ע"ש
רמב"ם פי"ב מהל' רוצח
[ובתוס' שם], ו) [לימא],
ושמירת נפש הל"ה [וברב
דציבורא: לא למיזבן מיניה ולא לזבוני
ז) [לקמן קיג.] שבת קיח.,
אלפס פ"ב דע"ז דף שמ.
צוה
ליה. דאיידי דעדיף מזליה נצח וזכי
דמסוכר ולא משי ידיה מפחיד שבעה יומי
רבי עקיבא את רבי יהושע
א)א
ח) [מודה], ט) עי' בב"י
וברא"ש שם ססי' יג
ליה להאי: אמר ליה ר"ש בן יוחי
בנו. פירש רשב"ם דהוא ר'
בטוא"ח סימן רמ"ב דלא
וצ"ע]:
דשקיל מזייה ולא משי ידיה מפחיד תלתא
גריס ליה, י) אבות פ"ה
ג [מיי' פי"א מהל' רוצח
ומי בסכנה. והלא העגל בסכנה ומה
יהושע בן קרחה דר"ע קרח היה
יומי דשקיל טופריה ולא משי ידיה מפחיד
מ"כ, כ) [נדה טז: מס'
הל"ו ש"ע ח"מ סי' תכז
לך בכך: אם בקשת ליחנק. לומר
כדאמרינן [בבכורות] (דף נח.) שהיה
ד"א פ"ה], ל) ב"ק צב:
סעי' ט וש"ע י"ד סי' קטז
חד יומא ולא ידע מאי קא מפחיד ידא אאוסיא
דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו
ב"מ קז:, מ) [לקמן קיג.],
סעי' ה בהג"ה]:
בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומין
דרגא לפחדא ידא אפותא דרגא לשינתא
סה ד מיי' פ"ל מהלכות
נ) [ב"ב טו:], ס) פי' אם
ב)
ממך: היתלה באילן גדול. אמור
לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח
רצית לשאול בדבר איסור
שבת הלכה ז ופ"י
תנא אוכלין ומשקין תחת המטה ב אפילו
בשם אדם גדול: בחדתא. כשהתינוק
הזה ואין נראה שיהיה הגמרא קורא
כלומר שאתה צריך לדון
מהלכות מתנות עניים
מחופין בכלי ברזל $ רוח רעה שורה עליהן
למד בחדש כשהוא מתחיל ללמוד:
דין חמור בד"נ שאל לחכ'
הלכה יח סמג עשין ל'
אותו בן קרחה דרך גנאי שהרי נענשו
גדול ועשה כהוראתו. ערוך
טוש"ע או"ח סימן רמב
ת"ר לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות
שאין
הנערים שקראו לאלישע עלה קרח
ערך חנק], ע) [ב"ב כא.],
טוש"ע יו"ד סימן רנה
רשב"ם
❖
ולא בלילי שבתות ואם שתה דמו בראשו
ובן עזאי קראו כן דרך
פ) בע"י: הוא להביא לו,
סעיף א:
(מלכים ב ב)
צ) [שמות כח], ק) [ישעיה
דמסוכר. מקיז דם מן הכתפיים:
ת) בדיחותא :
א
מפני סכנה מאי סכנה רוח רעה ואם צחי מאי
מט], ר) [שמות כג],
שבשתא דעל על. תימה
ידא אאוסיא. שרגיל להניח ידו על
תקנתיה ג) (נימא) שבעה קולות שאמר דוד
ש) ס"א משום דנקט לישנא
גליון הש"ס
שפתו אצל נחיריו: דרגא לפחדא.
דרבא גופא אית
דהיתלה באילן נקט לישנא
על המים והדר נישתי שנאמר קול ה' על
1
דחניקה. ח"מ, ת) [וע"ע
גמ' רוח רעה שורה
סולם ודרך הוא לעלות עליו פ) פחד
ליה בלא יחפור (ב"ב דף כא.) שבשתא
המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים קול
תוס' שבת קנ. ד"ה ורבי
עליהן. עי' תורת חיים
רוח רעה: אפותא. מצח: בלילי
ממילא נפקא ויש לומר דהיינו
ותוס' ב"ב קיג. ד"ה ומטו
שבועות דף ט ע"ב ד"ה
ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים
רביעיות. בלא נר: לול שפן אניגרון.
ריב"ל: רש"י ד"ה אל
כשלומד קמי דגריס ולא דייק שיכול
ותוס' בכורות נח. ד"ה
❖
חוץ],
תשב. יבטלוך ויפסיק לך.
וישבר ה' את ארזי הלבנון קול ה' חוצב
לחש הוא: בי בליעי ושמיני. הנה
להבין מעצמו כשיגדל אבל כאן
עי' בסדר הדורות בסדר
סביבותי אנשים כחושים ושמינים בחרו
להבות אש קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר
דאיירי בספר שאינו מוגה סומך
❖
תנאים אות י דף קיא ע"ב:
וקחו לכם והניחוני: שברירי. סנורים
על ספרו ואינו יוצא מידי טעותו:
קדש קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות
תורה אור השלם
(בראשית יט) מתרגמינן כן: לימא ליה
ולא
ובהיכלו כולו אומר כבוד ואי לא (נימא) הכי
ד)
1. קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם אֵל
מוסף תוספות
צחינא מיא בכסי חיורי. ממונה על
לול שפן אניגרון אנירדפין בין כוכבי יתיבנא בין בליעי שמיני אזילנא ואי לא
הַכָּבוֹד הִרְעִים יְיָ עַל מַיִם
כוסות של חרס: הוי עז כנמר.
[ו]אין לנו לקרותו כן
א.
רַבִּים: קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ קוֹל יְיָ
אי איכא איניש בהדיה ניתעריה ולימא ליה פלניא בר פלנתא צחינא מיא והדר
כל שעה. וכו' לכך נראה
בֶּהָדָר: קוֹל יְיָ שֹׁבֵר
התחזק במצות יותר משהיכולת בידך:
לר"ת דלא ר"ע היה אלא
אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי
נישתי ואי לא מקרקש נכתמא אחצבא והדר נישתי ואי לא נישדי בה מידי
ר' יהושע בן קרחה הוא בן ר"ע
איניש אחרינא היה ששמו
הַלְּבָנוֹן: וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ
והדר נישתי ת"ר לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה
שרבי עקיבא קרח היה כדאמרי'
קרחה וקרחה הוא שם
ה)
ג
עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן
אדם כמו קרח. תוס' שבת
רְאֵמִים: קוֹל יְיָ חֹצֵב
במסכת [בכורות] (דף נח.) כל חכמי
ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה מאי סכנה סכנת שברירי ואי צחי מאי
❖
קנ.
לַהֲבוֹת אֵשׁ: קוֹל יְיָ יָחִיל
ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ
תקנתיה אי איכא איניש בהדיה לימא ליה פלניא בר פלנתא צחינא מיא ואי
מִדְבָּר יָחִיל יְיָ מִדְבַּר
מן הקרח הזה: אל תשב בגובהה
קָדֵשׁ: קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל
לא (נימא) איהו לנפשיה פלניא אמרה לי אימי איזדהר משברירי שברירי
ו)
אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת
של עיר ותשנה. מקום שבני העיר
רבינו חננאל
ברירי רירי ירי רי צחינא מיא בכסי חיורי: ואפילו מן התמחוי וכו': פשיטא לא
וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר
עוברין ושבין ויבטלוך ויפסיקוך
כָּבוֹד: תהלים כט ג-ט
דמסובר. פי' מקיז דם ולא
נצרכא אלא אפילו לר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הכא
ז) ד
2. הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ
ממשנתך: ואל תדור בעיר שראשיה
משי ידיה מפחד שבעה
משום פרסומי ניסא ח) (מודי) תנא דבי אליהו אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול
יומין. שקל מזייה ולא
וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל
ת"ח. דטריד בגירסא ולא טריד
משי ידיה, מפחד לתלתין
אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה
ואל תצטרך לבריות אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו מאי נינהו (א) אמר רב
במילי דציבורא: ולא תכנס בביתך
יומין. שקל טופריה ולא
יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ
❖
פפא כסא דהרסנא כדתנן ר' יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר
איוב א י
משי ידיה מפחד יום
פתאום. אלא השמע את קולך להם
בָּאָרֶץ:
ט)
י)
אחד. דמשי רישיה ולא
קודם בואך דילמא עבדי מילתא
רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים ת"ר שבעה דברים צוה ר"ע
משי כרעיה מפחד יום
דצניעותא. [בויקרא רבה] (פכ"א) ר'
אחד, ולא ידע ממה
את רבי יהושע בנו בני אל תשב בגובהה של עיר ותשנה ואל תדור בעיר
הגהות הב"ח
מפחד. ידא אפגא דירכא
יוחנן כי הוה עייל לביתא מנענע
שראשיה תלמידי חכמים ואל תכנס לביתך פתאום כ"ש לבית חבירך ואל
(א) גמ' מאי ניהו אמר רב
כ)
לפחדא, ידא אפנא דירכא
משום שנאמרצ) ונשמע קולו בבואו אל
❖
פפא:
לשינתא. אוכלין ומשקין
תמנע מנעלים מרגליך ל)השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה
הקודש: ואל תמנע מנעלים מרגליך.
תחת המטה ואפי' מחופין
ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות והוי משתדל עם אדם שהשעה
מ)
בכלי ברזל רוח רעה
שגנאי הדבר לתלמיד חכם שילך
שורה עליהן. ת"ר לא
משחקת לו אמר רב פפא לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה אלא למעבד
מוסף רש"י
יחף כדאמרינן התם (שבת דף קכ"ט.)
ישתה אדם בלילי רביעיות
שותפות בהדיה והשתא דאמר רב שמואל בר יצחק מאי דכתיב מעשה ידיו
איזדהר משברירי. לחש
ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח
ובלילי שבתות, במחשך
נ)
2
הוא ומתמעט והולך משם
ואי צחי למיא, לימא
מנעלים לרגליו: השכם ואכול כו'.
ברכת כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך אפילו למיזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר
השד כאשר הוא שומע
שבעה קולות קול ה' על
מקראי נפקא לן בבבא קמא (דף צב:)
דמי חמשה דברים צוה ר"ע את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית
מיעוט תיבות אות אחר
המים וכו' וישתה. לא
אות עד רי, וכן הוא
לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב
ישתה אדם מן הנהרות
האסורין אמר לו רבי למדני תורה אמר איני מלמדך אמר לו אם אין אתה
הלחש להבריחו משם.
בלילה כו'. ואפי' מן
ושמש ק) אי נמי מדכתיב ר) וברך את
מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות אמר לו בני יותר ממה שהעגל
סנוירים (בראשית יט)
התמחוי. ואסיקנא אפילו
לחמך ואת מימיך והדר והסירותי
תרגומו שברירי (ע"ז יב:).
לר' עקיבא דאמר עשה
רוצה לינק פרה רוצה להניק אמר לו ומי בסכנה והלא עגל בסכנה אמר לו
עשה שבתך חול ואל
שבתך חול ואל תצטרך
מחלה מקרבך: לא למיזבן מיניה
תצטרך לבריות. לא
ס)אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר
לבריות, הכא משום ניסא
ולא לזבוני ליה. דאיידי דהעדיף
יטיל על אחרים כבוד
מתיר שיקח אפילו מן
מוגה מאי היא אמר רבא ואיתימא רב משרשיא בחדתא שבשתא כיון דעל על
מזליה נצח וזכי ליה להאי: כשהיה
ע)
שבתותיו (שבת קיח.). הוי
התמחוי. תנא דבי אליהו
עז כנמר וגו'. בסמוך
אע"פ שאמר ר' עקיבא
לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך מאי ניהו גרושה בחיי בעלה דאמר מר
חבוש בבית האסורין. כדאיתא
לההיא דר"ע דקאמר עשה
עשה שבתך חול ואל
בברכות (דף סא:): איני מלמדך.
גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה ואי בעית אימא אפילו באלמנה לפי
שבתך חול תנינא לה,
תצטרך לבריות, עושה
שלפי שהיה עסוק בתורה נתפש
ואתי לאורויי לן דלא אמר
אדם דבר מועט בתוך
שאין
ר"ע אלא במי שהשעה
ביתו, כגון כסא דהרסנא,
כדאמרינן בברכות (שם): אמר לו רבי שמעון בן יוחי ומי בסכנה. והלא עגל בסכנה ומה לך בכך: ואם בקשת ליחנק היתלה באילן
דוחקת לו ביותר, אבל
כדתנן הוה עז כנמר קל
גדול. לומר דבר שישמע לבריות ויקבלו ממך. ומשום דנקט לישנא ש) דחניקה נקט היתלה באילן למוד בפני רב ואמור שמועותיו
צריך אדם לזרז עצמו
כנשר ורץ כצבי וגבור
משמו: בחדתא. כשהתינוק מתחיל ללמוד מחדש: ארבע דיעות. בשעת תשמיש זה לבו לאשתו ראשונה וזאת לבעלה הראשון
כנמר וכנשר לעשות רצון
כארי לעשות רצון אביך
אביו שבשמים לכבד שבתות
שבשמים. (ששה) [שבעה]
ותניא לא ישמש אדם עם אשתו ויתן עיניו באשה אחרת ויהיו בניו קרובין לממזירין הנקראין בני גרושת הלב במסכת נדרים (דף כ:):
וימים טובים
צוה ר' עקיבא לר' יהושע
(רש"י אבות
בנו, אל תשב בגובהה של
פ"ה מ"כ, ועי' טור או"ח
סי' רמב וב"י שם). אל תשב בגובהה של עיר ותשנה. שכבוד התורה בצנעא (סוכה מט:).
עיר ותשנה, ואל תדור בעיר שראשה תלמיד חכמים, ואל תכנס לבית פתאום, ואל תמנע מנעלים מרגליך, השכם ואכול בין
בקיץ בין בחורף. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. פי', אל תאמר חייב אני לענג השבת אם אין ידך משגת, אלא עשה
שבתך במאכל ובמשקה ובמלבוש כמו ימי החול ואל תצטרך לבריות. והשתדל עם שהשעה משחקת לו להשתתף עמו, ואפילו למזבן ולזבוני מיניה. חמשה דברים צוה ר' עקיבא את ר' שמעון בן יוחאי, אם בקשת ליחנק התלה באילן גדול. פי', אם רצית
לשאול בדבר איסור, שאל חכם גדול ועשה כהוראתו. וכשתבקש ללמד לבנך, למדהו בספר מוגה, דשבשתא דעל על. כלומר, אם יקרא בנך בטעות, הטעות שנכנס בלבו כבר נכנס, מי יסירהו מלבו. ואל תבשל בקדרה שבשל בה חברך בין גרושה בין אלמנה.