קיב:
ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רשב"ם
שאין כל האצבעות שוות. אבר תשמיש. שלא יהא תשמיש זה טוב
א) [נדה סו.], ב) ברכות
א [טוש"ע א"ח סי'
קד
סעי' ד]:
ח: [וע"ש כמה שנויים בין
שאין כל האצבעות שוות. אבר תשמיש ומתוך שאין תשמישו של זה נוח
לה כראשון ותזלזל בו: מצוה וגוף גדול. אם תרצה לעשות מצוה
ב [מיי' פ"ה מהל' דעות
המעשה שהובא שם ובין
לה כשל ראשון תשנא אותו: מצוה וגוף גדול. אם תרצה לעשות
ממונך: אוכל פירות ולא שכר. הלוה
וגם תשתכר בה שיגדל
הל"ט]:
מה שהביא רש"י ורשב"ם],
מצוה וגם תשתכר בה: אוכל פירות ולא שכר. הלוה מעות
חבירך מעות על הקרקע
לאכול פירות בנכייתא בזול שתנכה לו
סו ג מיי' פכ"א מהלכות
ג) ברכות לג., ד) [בתמיד
אסורי ביאה הלכה י
לב. איתא בהברא ופי'
לחבירך על קרקע לאכול פירות
דבר מועט מן הדמים והיינו ריוח
סמג לאוין קכז טוש"ע
המפרש בחושך וכ"א בערוך
בנכייתא בזול [שתנכה] לו דבר
גדול וגם מצוה היא שיש ללוה שכר
שאין כל אצבעות שוות מצוה וגוף גדול
א)
או"ח סי' רמ סעיף יא
ערך הבר ע"ש ועי' הוריות
ריוח שצריך למעות ולסחורה: דלא
מועט מן הדמים כמשכנתא דסורא
וטוש"ע אה"ע סימן כה
יב. ובכריתו' ה: ובפירוש
אוכל פירות ולא שכר מצוה וגוף טהור נושא
רש"י שם], ה) [ב"מ נח:
סעיף ה:
תיגני בלא ק"ש. שזה מנהג הארמאין:
(ב"מ דף סז:) והיינו ריוח גדול וגם
אשה ולו בנים ארבעה דברים צוה רבינו
סז ד טוש"ע או"ח סי'
ע"ש], ו) מס' ד"א פי"א
איכא דאמרי. אל תשב במטה ארמית
מצוה היא שיש לו ללוה שכר ריוח
❖
רמ סעיף טז:
ושם איתא דמו בראשו,
הקדוש את בניו אל תדור בשכנציב משום
שצריך למעות לסחורה: דלא תיגני
ממש משום מעשה דרב פפא שהיתה
ז) מס' כלה נדה יז.
דליצני הוו ומשכו לך בליצנותא ואל תשב
ב)
ושם איתא הרי זה מגונה,
בלא ק"ש. שזהו מנהג דארמאין:
ארמית אחת חייבת לו מעות ונכנס
ח) [ברכות מג: חולין צא.],
על מטת ארמית איכא דאמרי דלא תיגני
רבינו חננאל
וא"ד. על מטה ארמית ממש משום
מדי יום יום בביתה לגבות הימנה
ט) [ועי' רש"י סנהדרין
בלא קרית שמע ואיכא דאמרי דלא תינסב
יום אחד חנקה את בנה ונתנתו על
מעשה דרב פפא שהיתה ארמית אחת
מא: ד"ה מנזיהותא וכו'
מצוה וגוף גדול אוכל
משמע כפי' שכתב הרשב"ם
פירות ולו שכר. כלומר,
המטה וכשנכנס רב פפא אמרה לו
חייבת לו מעות ונכנס בביתה לגבות
גיורתא ואיכא דאמרי ארמאית ממש ומשום
❖
הכא לשון גערה],
מלוה את חברו ועושה
שב עד שאביא מעותיך וכן עשה
הימנה חנקה את בנה ונתנתו על
מעשה דרב פפא ואל תבריח עצמך מן המכס
מצוה ומשתלם ממנו מן
כשבאתה אמרה המתה את בני וברח
המטה וכשנכנס רב פפא אמרה לו שב
השכר. מצוה וגוף נקי
דילמא משכחו לך ושקלי מנך כל דאית לך
נושא אשה ולו בנים.
על המטה עד שאביא מעותיך וכן עשה
הגהות הב"ח
מן המדינה: וביומי ניסן. שהצמחים עולין
ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן
ארבעה דברים צוה רבינו
וגס לבו בהן ונוגח: בדיקולא. בטרסקל
כשבאתה אמרה לו המתה את בני וברח
(א) רש"י ד"ה נזהא. נ"ב
את בנו, אל תדור בשכנציב
האגם מפני שהשטן מרקד בין קרניו אמר
ולשון נזהא הוא המדבר
לו מן המדינה: לא תינסוב גיורתא.
שהוא אוכל בו: ניזהא דתורא.
דליצני נינהו דילמא משכי
(א)
רבי שמואל בשור שחור וביומי ניסן תני רב
בקושי ובחזקה והתרסה
לך. ולא תשב במטה
ג)
ט)לחש על השור שלא ינגחנו: אמשכא
משום דאמרינן גיורא עד עשרה דרי
דכך הוא הלחש להתריס פי
ארמית משום מעשה דרב
אושעיא מרחיקין משור תם חמשים אמה
דצלא. הישן על עור בבית העבדנין
לא תבזי ארמאה באפיה (סנהדרין צד.):
א
המזיק עיין רש"י בפ' היו
פפא, שהיה נושה בארמאי
❖
בודקין דף מ"א ע"ב:
משור מועד כמלא עיניו תנא משמיה דרבי
ממון ובא לביתו לפרעו,
מפני שהשטן מרקד. לאו דווקא
קודם שתגמר מלאכתו: חמימי דחמימי
והיה לאותו ארמאי
בן
אלא משוגע כדמפרש לקמן: וביומי
דשדא עילויה. אם רגיל לשפוך עליו
מאיר ריש תורא בדיקולא סק לאיגרא ושדי
ומת, והיה מוטל על
ניסן. שהצמחים עולין וגס לבו ונוגח:
מים חמים יותר מדאי על בשרו: מאן
המטה. כיון שנכנס רב
דרגא מתותך אמר רב ניזהא דתורא הן הן
מוסף רש"י
פפא אמר לו שב על
ריש תורא בדיקולא. רבותא היא
דמחוור לבושי'. ולביש להו מקמי ח' יומי
ניזהא דאריה זה זה ניזהא דגמלא דא דא
בלא ק"ש. שתהא מטתך
המטה, כיון שישב על
אפילו כשראש השור בתוך הסל שהוא
דאכתי לא מטי ח' יומי דאשלחינהו הנהו
דומה למטת ארמית
המטה צעק כי אתה הרגת
ניזהא דארבא הילני הייא הילא והילוק הוליא
אוכל בו וטרוד באכילתו: שדי דרגא.
כנים הדרי ואכתי איכא בהו חיותא
. ארמאית
את בני כו'. איכא דאמרי
(ברכות ח:)
אמר אביי עור דג וכוס חמין וביצים וכנים
ממש. על מטת ארמית
אל תשב, את תישן בלא
פן יעלה אחריך: ניזהא דתורא. לחש
ואכלי ליה וקשין לדבר אחר: בהדי
(שם). ומשום מעשה
ק"ש. איכא דאמרי לא
לבנים כולן קשין לדבר אחר עור מאן דגני
תלתא. דהוה חד בעל דינך ותרי ליהוי
על השור שלא ינגחנו כך פירש רבינו.
דרב פפא. שאמרה לו
תנסב גיורת. ואל תבריח
אמשכא דצלא דג שיבוטא ביומי ניסן כוס
סהדך: ובנדה דאורייתא. קודם
ונראה בעיני שאינו לחש אלא גערה
שב על המטה והיה
עצמך מן המכס, דאי
בנה מת מוטל עליה
משכחי ליה בידך שקלי
שהחמירו על עצמן לישב ז' נקיים
שגוער בו בלשון הזה להבריחו מעליו
שיורי כסא דהרסנא חמין חמימי דחמימי
והיתה רוצה להעליל עליו
לכוליה עסקך. ואל תעמוד
או כדי שיעשה מלאכה וכן כולן: ניזהא.
וטובלת ביום שפסק המעיין אל תזקק
משדרו עילויה ביצים מאן דמדרך אקליפים
ולומר שישב עליו והרגו
בפני השור וכו' נזהא
(שם). משור תם. שלא
גערה: ניזהא דארבא. כדי למושכה
באותו לילה הואיל והיום ראתה והוחזק
דתורא וכו'. שלשה דברים
כינים לבנים מאן דמחוור לבושיה ולא נטיר
נגח אדם (ברכות לג.).
צוה ר' ישמעאל בר' יוסי
בחבל ולהוליכה לנהר: אמר אביי עור
מעיין פתוח דילמא שפעה זיבה: שמא
ליה תמניא יומי והדר לבוש לה בריין הנך
משור מועד. שנגח ג'
את רב אל תעש מום
ודג כו'. לקמן מפרש להו ואזיל: משכא
תפחת. ותחתיה חלל מלא מים:
פעמים (שם). בדיקולא.
בעצמך, מאי היא לא יהוי
כינים וקשין לדבר אחר אמר רב פפא ביתא
סל שתולין בו תבן בראשו
דצלא. הישן על העור קודם שתגמר
לך דינא בהדי תלתא, דחד
גזייתא
ואוכל (שם). ושדי דרגא
דאית ביה שונרא לא ניעול בה איניש בלא מסני מאי טעמא משום דשונרא
הוי בעל דין ותרי מיניהו
עבודתו.צללא הוא עבדן כדאמרי'בב"ב
מתותך. לאו דוקא, אלא
סהדי. ואל תעמוד על
קטיל לחיויא ואכיל ליה ואית ביה בחיויא גרמי קטיני ואי יתיב לה גרמא
(דף ה.) ארבעה לצלא וארבעה לצללא:
כלומר הזהר ממנו הרבה
המקח בשעה שאין לך
(שם).
דחיויא אכרעיה לא נפיק ואסתכן ליה איכא דאמרי ביתא דלית ביה שונרא
דמים, שנמצאת מפחית
חמימי שדא עליה. אם רגיל לשפוך
המקח בעיני בעליו. אשתך
מים חמין יותר מדאי על בשרו: מאן
לא ניעול ביה איניש בהכרא מאי טעמא דילמא מיכריך ביה חויא ולא
ד)
טבלה אל תזדקק לה
דמחוור לבושיה. ולביש להו מקמי
לילה הראשון. אמר רבא
ידע ומסתכן ג' דברים צוה ר' ישמעאל בר' יוסי את רבי (מק"ש סימן) אל
בנדה דאורייתא שטובלת
שמנה יומי דאכתי לא מטו שמנה יומי
תעש מום בעצמך מאי היא לא תיהוי לך דינא בהדי תלתא דחד הוי בעל
בתשלום שבעת ימים
שכיבסן הנהו כנים הדרי ואיכא בהו
לראייתה, הואיל והוחזק
דינך ותרי סהדי ה) ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים אשתך
חיותא וקשין לדבר אחר צרעת:
מעין פתוח, אבל בסופרת
טבלה אל תזקק לה לילה הראשונה אמר רב ובנדה דאורייתא הואיל
שבעה נקיים לא. וכן עוד
בהכרא. בחושך: דחד הוי בעל
צוה ר' יוסי בר' יהודה אל
והוחזק מעין פתוח דילמא משכה זיבה שלשה דברים צוה רבי יוסי בר'
דינך ותרי. לסהדו עלך ויחלקו בין
תצא יחידי בלילה, ואל
יהודה את רבי אל תצא יחידי בלילה ואל תעמוד בפני הנר ערום ואל
שלשתן ומתוך שנאה שנחלקת עמהן
תעמוד בפני הנר ערום,
ב
ואל תכנס במרחץ חדשה
יעשו עליך קנוניא זו לתבוע ממך:
תכנס למרחץ חדש שמא תפחת עד כמה אריב"ל עד י"ב חדש ואל תעמוד
שמא תפחת. העומד בפני
אל תעמוד על המקח. לסחור
בפני הנר ערום דתניא העומד בפני הנר ערום הוי נכפה והמשמש מטתו
הנר ערום נכפה, והמשמש
ו)
ז) ג
והמוכר ישראל הוא ואין לך דמים
מטתו לאור הנר הויין לו
לאור הנר הויין לו בנים נכפין ת"ר המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן
ד
בנים נכפים. ת"ר המשמש
לקנות המקח ונמצא מפסידו חנם
עליה אותו תינוק נכפה ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא
מטתו ותינוק קטן בה
שלא יקחנו אחר מאחר שאתה מהפך
נכפה. אגרת בת מחלת
לית לן בה ולא אמרן אלא דגני להדי כרעיה אבל גני להדי רישיה לית לן בה
שנראת לר' חנינא ולאביי
בו: בנדה דאורייתא. קודם שהחמירו
ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עילויה אבל מנח ידיה עילויה לית לן בה ח)אל
פשוטה היא.
על עצמן לישב שבעה נקיים ואפילו
תצא יחידי בלילה דתניא לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי
רואות כל שבעה טובלות בליל
שבתות מפני שאגרת בת מחלת היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה
שמונה ומשמשות ואל תזקק באותו
הלילה הואיל והיום ראתה והוחזק
יוצאין וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו מעיקרא הוו שכיחי כולי
מעין פתוח דילמא שפעה זיבה
יומא זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא אמרה ליה אי לאו דמכרזן
בשעת תשמיש: שמא תפחת. ותחתיה
עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו סכנתיך אמר לה אי חשיבנא ברקיע
חלל מלא מים: בנחמני. אביי ולפי
גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם אמרה ליה במטותא מינך שבק לי
שגידלו רבה בר נחמני קרוי כן:
רווחא פורתא שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות ותו חדא זמנא פגעה ביה
גזייתא
באביי אמרה ליה אי לאו דמכרזי עלך ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו
הוה סכנתיך א"ל אי חשיבנא
ברקיע גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם הא קא חזינן דעברה אמרי הני
גזייתא