3/223

קיג:

ערבי פסחים פרק עשירי פסחים

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

שראה

בו דבר ערוה. ואם תאמר דבאלו מציאות (ב"מ דף לב:

תני תנא. להך מתניתא שלשה מכריז הקב"ה עליהן לשבח בכל יום:

א) [פי' שמח עי' פירש"י

א [מיי' פ"ב מהל' דעות

הלכה ו]:

במנחו' יח. סח: חולין ז:],

מותר לשנוא אותו. הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי אע"פ שאינו

ושם) אמרינן אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי

סט ב מיי' פי"ג מהל'

ב) [צ"ל אינהי], ג) [ז"ל

רשאי להעיד מותר לשנאתו: אין הדעת סובלתן. אפילו הן עצמן

לכוף את יצרו והשתא מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו וי"ל

רוצח הלכה יד סמג

רש"י מגילה כח. לא עמדתי

הן בפני עצמן: בכלדיים. בעלי אוב פ):

כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) כמים הפנים

מתחרטין לאחר זמן ונבזין

לאוין רג טוש"ע חו"מ

על מדותי לשלם גמול רע

סימן כח סעיף א [עי'

למי שציערני גם בקדושין

היושבת על דם. אף על פי שפסק

לפנים כן לב האדם לאדם ובאין

בהגה' מיי' פ"ד מהלכות

עא. פירש"י ואינו עומד

המעיין שלא ראתה: עונה.

מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך

תני תנא קמיה דרבא ורב ספרא צהבו פניו

א)

עדות הל' א]:

על מדותיו לנטור איבה],

כפיית יצר:

יום ולילה צריכין להמתין:

ע ג מיי' פ"ו מהלכות

ד) מכות יא., ה) ב"מ לב:,

דרב ספרא אמר לו רבא לאו כגון מר אלא

ואין

ו) [צ"ל שנאת], ז) [ביצה לב:

דעות הלכה ה ופי"ג

ר) לו בנים. נראה דוקא על ידי

רבי

כגון רב חנינא ורב אושעיא דהוו אושכפי

ע"ש], ח) [עפרש"י שבת

מהלכות רוצח הלכה יד

רשב"ם

פשיעתו שאינו מתעסק בפרי'

יא. ד"ה חבר], ט) [עירובין

טוש"ע חו"מ סימן ערב

בארעא דישראל והוו יתבי בשוקא דזונות

תני תנא. להך מתני' שלשה הקב"ה

ורביה דומיא דאחריני ומי שאין לו

מא:], י) [פי' דלא מצי

סעיף יא:

ועבדי להו מסאני לזונות ועיילי להו אינהו

עא ד ה מיי' שם סמג

ב)

קאי בגירושין. מהרש"א],

מכריז עליהן לשבח: ומומתייהו. שבועה

תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו

כ) ס"א ומהלך על צדי

עשין פא טור שו"ע

מסתכלי בהו ואינהו לא מדלן עינייהו

שלהן: חטא. בעבירה: שם רע הוא

מיירי בשיש לו ואינו מניחן אי נמי אפי'

דרכים, ל) ס"א כמנודין,

שם:

לאיסתכולי בהו ומומתייהו הכי בחייהן רבנן

עב ו טוש"ע יו"ד סי'

דקא מפקת עילויה. מאחר שאין אתה

מ) ס"א ואינו מגרשה,

אין לו $יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב

נ) [עי' תוס' לקמן ריש

רסה סעיף יב

כדאשכחן (סוטה דף יד.) במשה שהיה

נאמן בעדות לא יתקבל עדותך אין לך

קדישי דבארעא דישראל: שלשה הקדוש

קיד.], ס) [פי' המלך הי'

בהג"ה:

תאב ליכנס לארץ ישראל כדי לקיים

עליך מצוה להעיד הרי אתה עובר

עג ז מיי' פי"א מהלכות

ברוך הוא אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו

חושב בלבו], ע) יומא נב:

ע"ז הלכה טז סמג

[וע"ש בתוספות ד"ה הוא

מצות שבה והא דאמרי' (שבת דף מט.)

על לאו דלא תלך רכיל (ויקרא יט):

משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו

ג)

לאוין כז טוש"ע יו"ד סימן

ובנדה לו: ד"ה איסי],

דכתיב לא יקום עד אחד וגו'. כלומר

תפילין צריכין גוף נקי כאלישע היינו

❖

שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן $אהמדבר א'

פ) [עי' תוס' שבת קנו:

קעט סעיף א:

כדמפרש שלא יפיח בהן ולא יישן בהן

המקרא מעיד שאי אתה נאמן בעדות

ד"ה כלדאי כו' שהשיגו על

בפה ואחד בלב והיודע עדות בחבירו ואינו

פי' רש"י דהכא], צ) [ויקרא

זו: מותר לשנאתו. הרואה יחידי

ובשעת ק"ש כדי לקבל עליו מלכות

יט], ק) וכן פירש רבינו

מעיד לו והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד

תורה אור השלם

שמים שלימה בקל יכול ליזהר:

דבר ערוה בחבירו אע"פ שאינו רשאי

שבת קיט ע"א קנו ע"ב

שלשה

בו יחידי כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד

חייהן אינם חיים

להעיד לו מותר לשנאתו שהרי הוא

וביבמו' כא ע"ב, ר) [שייך

1. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד

❖

לאחר ד"ה שלשה],

לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא נגדיה

הרתחנין כו'. תימה

יודע בודאי שהוא רשע: מאי שונא.

בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל

חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר

דבפרק המביא (ביצה דף לב.) תניא ג'

כלומר מי הוא שונא שאמר הכתוב:

לזיגוד א"ל טוביה חטא וזיגוד מינגד אמר

ד)

יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים

ה"ג אי נימא שונא ישראל. כלומר

חייהן אינם חיים המצפה לשלחן

ליה אין דכתיב לא יקום עד אחד באיש ואת

אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים

הגהות הב"ח

יָקוּם דָּבָר: דברים יט טו

חבירו ומי שאשתו מושלת עליו ומי

שהוא שונא ישראל מי שרי למיסנייה

לחודך אסהדת ביה שם רע בעלמא קא

(א) גמ' יוסף איש הוצל

2. כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ

שייסורין מושלין בגופו ואמאי לא מני

ומסתמא לאו ברשיעי איירי קרא:

(הוא יוסף הבבלי) תא"מ

מפקת ביה אמר רבי שמואל בר רב יצחק

רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ

הרחמנין. יותר מדאי. והני שלשה מילי

לכולהו הכא ויש לומר דהכא לא מיירי

ונ"ב עי' תוס' יומא דף

מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב

אמר רב מותר לשנאתו שנאמר כי תראה

כ"ב ע"ב: (ב) שם ר' יצחק

שמות כג ה

עִמּוֹ:

אלא בהנך דהוו תולדת האדם משום

דבר התדיר בהן כל שעה וכיון דהוא

3. לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ

בן אלעאי ר' יצחק כצ"ל

חמור שנאך רובץ תחת משאו מאי שונא

דלעיל נמי איירי דדמי להנך שלשה

מקפיד עליהן אין חייו חיים שאין לו

❖

ותיבת הוא נמחק:

בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת

אילימא שונא נכרי והא תניא שונא

מנוחה: אין הדעת סובלתן. של בריות:

הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס:

ה)

עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו

ויקרא יט יז

חֵטְא:

המתגאה על הציבור בחנם. נוהג

שאמרו שונא ישראל ולא שונא נכרי

ואין

4. יִרְאַת יְיָ שְׂנֹאת רָע

גליון הש"ס

עליהם שררה ואינו עומד עליהן

אלא פשיטא שונא ישראל ומי שריא למסניה והכתיב לא תשנא את אחיך

גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי

גמ' המדבר אחד בפה

בשעת דוחקן: צוה כנען את בניו.

תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי:

בלבבך אלא דאיכא סהדי דעביד איסורא כולי עלמא נמי מיסני סני ליה מאי

וכו'. עיין בבא מציעא דף

משלי ח יג

כלומר מנהגן כן הוא כאילו צוה

מט ע"א: תוס' ד"ה ואין

שנא האי אלא לאו כי האי גוונא דחזיא ביה איהו דבר ערוה רב נחמן בר יצחק

5. תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ

עליהן אביהן ונפקא מינה שצריך אדם

לו בנים כו' יש לחזר. עי'

אֱלֹהֶיךָ: דברים יח יג

אמר מצוה לשנאתו שנאמר יראת ה' (שונאי) רע אמר רב אחא בריה דרבא

❖

ו)

6. אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא

מנחות דף מא ע"א:

ליזהר מהן: בחבורת מצוה. כגון

לרב אשי מהו למימרא ליה לרביה למשנייה אמר ליה אי ידע דמהימן לרביה

מִתְנַצַּח עַל סָרְכַיָּא

משתה של ברית מילה או בת כהן

וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא כָּל ק¢ בֵל דִּי

כבי תרי לימא ליה ואי לא לא לימא ליה תנו רבנן שלשה חייהן אינם חיים

לכהן: כלדיים. בעלי אוב כך פירש

ז)

רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ וּמַלְכָּא

מוסף רש"י

הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת ואמר רב יוסף כולהו איתנהו בי תנו רבנן

רבינו. ולא נהירא דקרא כתיב בהדיא

עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל

❖

צהבו פניו. מחמת שמחה

מַלְכוּתָא: דניאל ו ד

אל תפנו אל האובות צ). ואני שמעתי

שלשה שונאין זה את זה אלו הן הכלבים והתרנגולין והחברין וי"א אף הזונות

ח)

. ואסהיד

(מנחות יח.)

חוזים בכוכבים ק) וכן עיקר: תמים

ביה. ביחידי שלא היה

וי"א אף תלמידי חכמים שבבבל ת"ר שלשה אוהבין זה את זה אלו הן הגרים

עד שני בדבר (מכות יא.).

תהיה. להיות בוטח בו בכל קורות

רבינו חננאל

ועבדים ועורבין ארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן דל גאה ועשיר מכחש וזקן

ואניני הדעת. שאינם

ונולדות הבאות לך: היושבת על דם

יכולים לסבול שום דבר

שלשה הקב"ה אוהבן, מי

מנאף ופרנס מתגאה על הציבור בחנם ויש אומרים אף המגרש את אשתו

טהור. אשה שכלו ימי טוהר שלה

מיאוס (סוכה כט.).

שאינו כועס, ומי שאינו

פעם ראשונה ושניה ומחזירה ותנא קמא זימנא דכתובתה מרובה אי נמי יש

ט)

משתכר, ומי שאינו עומד

והגיע ליל ארבעים ואחד לזכר או ליל

על מדותיו. שלשה הקב"ה

לו בנים הימנה י) ולא מצי מגרש לה חמשה דברים צוה כנען את בניו אהבו זה

שמונים וא' לנקבה שאם תראה עכשיו

שונאן, המדבר אחת בפה

את זה ואהבו את הגזל ואהבו את הזמה ושנאו את אדוניכם ואל תדברו אמת

תהא נדה אסורה לשמש ואע"פ שלא

ואחת בלב, והיודע עדות

לחברו ואינו מעיד לו,

ראתה דהואיל ולמודה היא עד עכשיו

ששה דברים נאמרים בסוס אוהב את הזנות ואוהב את המלחמה ורוחו גסה

והרואה דבר ערוה יחידי

להיות משמשת עם ראייתה גזירה שמא

ומואס את השינה ואוכל הרבה ומוציא קמעה וי"א אף מבקש להרוג בעליו

ומעיד לו, כי הא דטוביא

כ)

תראה ותשמש: עונה. יום ולילה כך

חטא אתיא זיגוד ואסהיד

במלחמה שבעה מנודין לשמים אלו הן יהודי שאין לו אשה ושיש לו אשה

ל)

עליה ונתחייב מלקות כו'.

פירש רבינו. ולא נהירא אלא לילה אחד

ואין לו בניםמ) ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה ומי שאין לו תפילין

שלשה חייהם אינן חיים,

דהיינו ליל ארבעים ואחד כדמפרש

הרחמנין והרתחנין ואניני

בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו והמונע מנעלים מרגליו

הדעת. אמר רב יוסף כולהו

רבה (נדה דף סג:) אזהרה לבני ישראל

וי"א ואף נ) מי שאין מיסב בחבורה של מצוה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי

איתנהו בי. ארבעה אין

שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן וכמה

הדעת סובלתן, דל גאה

שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל מניין שאין שואלין

עונה ומפרש או יום או לילה:

ועשיר מכחש וזקן מנאף,

פרנס המתגאה על הצבור

בכלדיים שנאמר 5 תמים תהיה עם ה' אלהיך ומניין היודע בחבירו שהוא גדול

רבי

בחנם. ויש אומרים אף

ממנו אפילו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד שנאמר כל קבל די רוח יתירא ביה [ומלכא עשית להקמותיה

ס)

המגרש את אשתו פעם

ראשונה ומחזירה. חמשה

על כל מלכותא] והיושבת על דם טהור אסורה לשמש עד כמה אמר רב עונה ע) תנא הוא יוסף איש הוצל

דברים צוה כנען את בניו,

הוא יוסף הבבלי הוא איסי בן גור אריה הוא איסי בן יהודה הוא איסי בן גמליאל הוא איסי בן מהללאל ומה

(א)

אהבו זה את זה, אהבו

הגזל והזמה, ושנאו

שמו איסי בן עקביה שמו הוא רבי יצחק בן טבלא הוא רבי יצחק בן חקלא הוא רבי יצחק בן אלעא (ב) הוא

אדוניכם, ואל תדברו אמת.

רבי

ת"ר שמונה א) הן כמנודין

לשמים, מי שאין לו אשה, ומי שיש לו אשה ואין לו בנים ואינו נושא אשה אחרת, ומי שיש לו בן ואינו מגדלו לתלמוד תורה, ומי שאינו לובש תפילין, ומי שאין לו ציצית בטליתו, ומי שאין לו מזוזה בביתו והמהלך

יחף. ויש אומרים אף מי שאינו יושב בחבורת מצוה, כגון קידוש וכיוצא בו. מניין שאין שואלים לכלדיים, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. מנין ליודע בחברו שגדול ממנו אפי' בדבר אחד, שצריך לנהוג בו כבוד,

שנאמר כל קבל די רוח יתירא ביה. והיושבת על דם טהור. פי', צריך להמנע בתשלום ימי טהרה מלשמש מטתו, שכל דם שרואה אחרי מלאת של [שלשה] ושלשים יום לזכר וששה וששים יום לנקבה, דם נדה הוא, [ל]כך

צריך להתרחק ממנה. וכמה, רבא אמר עונה. וכמה היא עונה, או יום או לילה. הוא יוסף איש הוצל וכו'. יצחק בר אחא דשמעתא. יצחק חקולא, יצחק בן אלעזר, יצחק בן טבלא, יצחק נפחא, אלו כולן בעלי אגדות

ומתנייתא, ונזכר שמם פעם כך ופעם כך, אבל כשמדברין מפיו שמועה מזכירין שמו ר' יצחק בר אחא.

א) אולי חשיב תפילין בתרתי.