ערבי פסחים פרק
עשירי פסחים
קיד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
פ) מיסב בסעודת מצוה. היינו סעודת מילה דאמר במדרש
רבי יצחק ב"ר אחא דשמעתא. רבי יצחק סתם האמור באגדתא
עד א מיי' פ"ח מהלכות
א) [צ"ל שמעוני אחי ועמי],
ב) [מאשפות ירים אביון
מצה הלכה א סמג
ר' יצחק בן פנחס הוא: שמעו נא אחיי. דשמעתא בן אחא: ולבך
דניצול מדינה של גיהנם וסעודת נישואין בת"ח ובת כהן לכהן
(תהלים קיג) מתרגמינן
עשין מא טוש"ע א"ח סי'
רודף עליך. מתאוה לאכול כל שעה שהורגלת: קקולי. ירקות:
ודוקא שיש שם בני אדם מהוגנין כדאמרינן בזה בורר (סנהדרין דף כג.)
מקלקלתא מרים חשוכא כך
תעג סעיף א:
אקיקלי דמתא. על אשפות העיר מקום ששאר בני העיר יושבין
נקיי הדעת שבירושלים לא
היו מסובין בסעודה אלא כן יודעין
עה ב מיי' פכ"ט מהל'
פרש"י בע"ז כח. ד"ה
שבת הלכה ז סמג
ניקרא וכ"כ רש"י ב"ק כא.
מי מיסב עמהם:
הואיל ואין תובעין לו כלום:
ט)
ד"ה אקילקלתא], ג) ברכות
עשין כט טוש"ע א"ח סי'
צריך
מתני' מברך על היין. וה"ה
לנהוג בו כבוד. בשלא
רבי יצחק בן אחא דשמעתא הוא רבי יצחק
צ)
דף נא: סוכה דף נו.
רעא סעיף י:
גמ'
למקדש על הפת: שהיין גורם
למד ממנו דבלמד ממנו
עו ג מיי' פ"ח מהל' מצה
[תוספתא דברכות פ"ה
בן פנחס דאגדתא (א) וסימניך א)(שמעו נא אחיי
הכ"ה], ד) ג"ז שם בסוכה
הלכה א סמג עשין מא
לקידוש שתיאמר. שאם אין לו יין
אמרינן (אבות פ"ו) בדוד (עשאו) [קראו]
ורעיי) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משמיה
זבחים דף צא., ה) ברכות דף
טוש"ע א"ח סי' תעג
או פת אינו מקדש: מתני' הביאו
רבו אלופו אע"פ שלא למד אלא
נב. עירובין דף ז. יבמות דף
סעיף ד:
דר' יהודה בר' אילעי אכול בצל ושב בצל
עז ד מיי' פ"ז מהל' מצה
לפניו. ירקות: מטבל בחזרת. זהו
שני דברים מאחיתופל:
יד. ב"מ דף נט: חולין דף
דאמר אין משגיחים בבת קול.
ולא תיכול אווזין ותרנגולין ויהא לבך רודף
מד., ו) ס"א ירקות וחזרת,
הלכה יא:
לשון הגמרא כדתניא לעיל (דף קז:)
עח ה מיי' פ"ח מהל'
ז) ברי"ף ליתא, ח) [צ"ל
עליך פחות ממיכלך וממשתיך ותוסיף על
השמש מטבל בבני מעיים לפי שכל
וא"ת מאי שנא דקי"ל
❖
ברבי], ט) בע"י: הוא יושב,
מצה הלכה א:
דירתך כי אתא עולא אמר מתלא מתלין
מאכלם ע"י טיבול: מטבל בחזרת.
י) בס"א נוסף: או, כ) [דף
כבת קול דב"ה ולא קי"ל ק) כב"ק
פט.], ל) [במדבר כח],
כלומר אם אין שם ירק אחר מטבל
א דרבי אליעזר וי"ל דהכא ב"ה הוו
במערבא דאכיל אליתא טשי בעליתא
מ) [דף יג:], נ) [דף
הגהות הב"ח
החזרת בחרוסת ואוכל: עד שמגיע
רובא אלא דב"ש מחדדי טפי אבל
ב
דאכיל קקולי ב) אקיקלי דמתא שכיב:
נט:], ס) [צ"ל משגיחין],
מתני' מזגו לו כוס ראשון ב"ש אומרים
ע) [לקמן קטז.], פ) שייך
(א) גמרא דאגדתא הוא
לפרפרת הפת. קודם שיגיע לאותה
התם דב"ק היה כנגד
רבים לא
ג
❖
לעיל, צ) שייך לעיל,
וסימנך:
חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא
קי"ל הכי ובת קול לא יצתה אלא
מברך על היום ואחר כך מברך על היין
ק) [ב"מ נט:], ר) [צ"ל
מברך עליה על אכילת מרור. וטיבול
לכבודו כדקאמרינן התם מן השמים
❖
בשמים],
וב"ה אומרים א מברך על היין ואחר כך
הגהות מהר"ב
ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל לפי
יוכיחו וא"ת א"כ היכי
קאמר רבי
מברך על היום: גמ' ת"ר דברים שבין ב"ש
ג)
רנשבורג
שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם
יהושע היא הא רבי יהושע קאי
מוסף רש"י
וב"ה בסעודה ב"ש אומרים מברך על היום
סעודה: הביאו לפניו. אחר אותו
אבת קול דר"א ד וי"ל מדקאמר אין
א] תוס' ד"ה אע"פ שאין
מברך על היום. בקידוש
חרוסת מצוה וכו' וי"ל
ואח"כ מברך על היין מפני שהיום גורם ליין
טיבול: מצה מרור וחרוסת ושני
משגיחין בב"ק משום דלא (מן השמים)
ר)
שבתות וימים טובים
דכיון דכל עיקר מרור וכו'.
תבשילין ואף על פי שאין החרוסת
היא ה משמע דבכל דוכתא לית לן
שיבא וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא וב"ה
(ברכות נא:) כשמקדש
נ"ב עיין מהר"מ ברבי
מצוה. ולקמיה [קטז.] פריך הואיל ולאו
למיזל בתר בת קול:
בערבי שבתות, קידוש היום
תמה על תירוצם שאינו
אומרים ב מברך על היין ואח"כ מברך על
הביאו לפניו. פי' רשב"ם ירקות.
מצוה אמאי מייתי לה: גמ'
תחילה ואחר כך ברכת
מספיק לראב"צ דס"ל
היום מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר
היין (סוכה נו.). שהיום
חרוסת מצוה זכר לטיט.
ואין נראה מדלא קתני
זאת
גורם ליין שיבא. כוס
ולפע"ד נראה ברור דכוונת
ד) דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום
רשב"ם
בהדיא הביאו לפניו חזרת כדקתני
התוס' בזה ג"כ כהר"ן
זה לא בא אלא בשביל שבת
אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם
דכיון דטיבול בעלמא הוא
לקידוש (ברכות שם) שאם
רבי יצחק ב"ר אחא דשמעתא.
בסמוך הביאו לפניו מצה ונראה כפי'
ואינו אכילה אינו מבטל
לא מפני קידוש לא היה
והילכתא כדברי ב"ה מאי ד"א וכ"ת התם
מילתא באנפי נפשה היא. כל רבי
ר"ח הביאו לפניו שלחן שהרי אין
וכמ"ש התוס' נמי במנחות
נזקק לכוס לפני סעודה
תרתי והכא חדא הכא נמי תרתי נינהו תדיר
יצחק סתם הנזכר בשמעתא הוא
מביאין השלחן עד אחר קידוש ועל
(סוכה נו.). וכבר קידש
דף כ"ב ע"ב ד"ה מכאן
היום. משקבלו עליו או
וכו' וא"כ אף לראב"צ א"ש
רבי יצחק ב"ר אחא רבי יצחק
השלחן מונח החזרת:
ושאינו תדיר תדיר קודם והלכה כדברי ב"ה
מצאת הכוכבים, ועדיין
באופן שתירוץ התוס'
מטבל
בחזרת. כלומר אוכל
סתם באגדתא הוא רבי יצחק בן
פשיטא דהא נפיק בת קול איבעית אימא
יין לא בא. לשלחן,
והר"ן בזה שפה אחת
ודברים אחדים הם
וכשם שקודם לכניסה
פנחס: שמעו נא אחיי. דשמעתא
החזרת בטיבול כמו
קודם בת קול ואי בעית אימא לאחר בת קול
והנלענ"ד כתבתי ודוק
כך קודם לברכה (ברכות
בן אחא: אכול בצל ושב בצל.
השמש מטבל בבני מעים וכן מטבל
ורבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת
ועיין רדב"ז חלק ג' דפוס
שם) כלומר ועוד טעם
ה)
אכול בצל או ירקות ותשב בצל
בירקות ובקרא נמי משתעי הכי כי
קול: מתני' הביאו לפניו מטבל בחזרת
פיורדא סי' תקמ"ד שכתב
אחר, שקדש היום מאליו
❖
ו)
מעין דברי אלה:
משחשיכה ועדיין יין לא
ביתך ואל תצטרך למכור ביתך:
תקרעי בפוך עיניך (ירמיה ד)
בא לפניו (סוכה שם).
עד שמגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו
ג
ולבך רודף עליך. ומתאוה לאכול
שמנחת הפוך בעינים ופי' רשב"ם
שהיין גורם לקידוש
מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אע"פ שאין
כל שעה שהורגלת: דאכיל אליתא.
דהאי
טיבול לאו בחרוסת דהא
ז)
שתיאמר. שאם אין יין
רבינו חננאל
לא מקדשין, והמקדש על
חרוסת מצוה ר"א (בן) צדוק אומר מצוה
אליה כלומר בשר שמן תמיד:
אכתי
לא בא כדקתני סיפא הביאו
ד
ח)
הפת גם הוא במקום
וסימניך שמעוני אחי ועמי
ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח: גמ'
טשי בעיליתא. כשבאין לתובעו
לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואין זה
ה
יין וברכת הפת קודמת
א)הנזכר בן אחא הוא
הקפותיו הוא נסתר שאין בידו מה
ראיה
דהא קתני הכא חזרת ותניא
בעל השמועה. מאן דאכל
אמר
(ברכות שם וכעי"ז סוכה
שם). תדיר קודם. נפקא
אליתא טשי בעליתא.
לפרוע: קקולי. ירקות: אקיקלי
נמי בסיפא ועוד דחזרת צריך
לן במסכת זבחים (פט.)
כלומר, מי שמנהגו לקנות
דמתא. על אשפות (הנהר) [העיר] מקום ששאר בני העיר יושבין הוא
להטביל בחרוסת משום קפא ומיהו היכא שהטיבול ראשון הוי בשאר
מהאי קרא דכתיב במוספין
בשר שומן באשראי
יושב ואין תובעין לו כלום: מתני' על היין. והוא הדין למקדש על
ירקות אין צריך לטבול בחרוסת אלא או בחומץ או במים ומלח כמו
מלבד עולת הבקר אשר
ו
ואוכל, מתחבא בעליות
הפת. וטעמא מפרש בגמרא: גמ' דברים שבין בית שמאי וב"ה
לעולת התמיד תעשו את
שלא יבוא הקצב ויאמר
שהיה נוהג ר"ת דהא אמר בגמרא דחרוסת משום קפא וליכא קפא
אלה, מלבד משמע לאחר
לו איני מניחך עד שתתן
בסעודה. הכא לא חשיב אלא חדא מפלוגתייהו אבל במס' ברכות
אלא במרור וכ"ש לר"א בר צדוק דקאמר מצוה זכר לטיט דלא שייך
שהקרבתם התמיד תקריבו
לי דמי הבשר. אבל מי
(דף נא:) איכא טובא: גורם ליין שיבא. קודם סעודה: וכבר קידש
המוספין, וקא דרשינן אשר
אלא במרור לזכר דוימררו את חייהם בחומר (שמות א) ועוד דלא
שמנהגו לאכול ירקות
לעולת התמיד קרא יתירה
שדה. יושב על השוק
היום. טעם אחר נותן לדבריו דמשקיבלו עליוי) מיציאת הכוכבים קידש
שייך מצוה שטיבול ראשון אינו אלא להיכירא ודלא כה"ר יוסף
למילף דבשביל שהיא תמיד
שבאשפה ואינו חושש,
היום ועדיין לא בא יין לשלחן וכשם שקודם לכניסה כך קודם
שעשה בסדרו ויטבול בחרוסת וכן רבינו שלמה בסידרו וה"ר שמעיה:
הקדימה הכתוב, ומכאן
שאין מי שנושה בו.
עד שמגיע לפרפרת הפת. פרפרת קרי המרור שאוכל אחר המצה
מתני' מזגו לו כוס ראשון
אתה למד לכל התמידין
לברכה: שהיין גורם לקידוש שתיאמר. שאם אין לו יין או פת אינו
(ברכות שם). דהא נפיק
ב"ש אומ' מברך על היום
מקדש והמקדש על הפת כמקדש על היין וברכת הפת קודם: תדיר
ופרפרת כלומר ממשכת המאכל כמו פרפראות לחכמה (אבות
בת קול. בעירובין בפ"ק
וכו' וב"ה אומ' מברך על
קודם. במס' זבחים כ) נפקא לן מהאי קרא דכתיב במוספין ל) מלבד
פ"ג מי"ח) שהירקות ממשיכות הלב למאכל ומדקרי למרור פרפרת
(יג:) יצאה בת קול ואמרה
היין ואחר כך מברך על
הלכה כבית הלל (יבמות
היום. ת"ר דברים שבין
עולת הבוקר אשר לעולת התמיד מלבד משמע לאחר שהקרבת
הפת רמז במשנה דמצה קודמת למרור כדאמר בגמרא:
הביאו לפניו מצה. לפי שעקרו השלחן לפני מי שאומר הגדה
יד. וחולין מד.). וחרוסת.
ב"ש וב"ה בסעודה, ב"ה
התמיד תקריב המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירא
מיני ירקות הרבה כתושים
אומר' מברך על היין ואחר
הוא אתא למילף דבשביל שהוא תדיר הקדימו הכתוב ומכאן אתה דן
ועושה הסדר קתני הביאו לפניו מצה ועקירת שלחן היא
יחד ושמו חרוסת בלשון
כך מברך על היום, שהיין
❖
ארמי (הפרדס עמ' נ).
גורם לקדושה שתאמר.
לכל התדירין: דהא נפקא ב"ק. במסכת עירובין בפ"ק מ): ור'
כדי שישאל הבן ואביו עונה לו עדיין יביאו שלחן לעשות טיבול שני
ד"א ברכת היין תדירה
יהושע היא. בב"מ בפרק הזהב נ) גבי תנור שחתכו חוליות עמד
והבן ישאל למה אנו מטבילין שתי פעמים ומיד כשעוקרין מחזירין
ברכת היום אינה תדירה
ר' יהושע ואמר אין משתמשין ס) בב"ק והלכך לדידיה הוצרך לומר
לפניו והמצה והמרור עליו שהרי צריך לומר בהגדה מצה זו מרור זה
תדיר ושאינו תדיר תדיר
מוסף תוספות
קודם. והלכתא כב"ה,
בזו הילכתא כב"ה שבשאר מחלוקת דב"ש וב"ה שלא הוקבע בפירוש
וכדאמר (לעיל לו. ולקמן דף קטו:) לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה:
א. שפסק כוותיה. תוס'
ואסיקנא דר' יהושע היא
אע"פ
שאין חרוסת מצוה. ואם תאמר אמאי לא אתי חרוסת
הלכה כב"ה ס"ל שהרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה וכדברי ב"ה
חולין מד. ב. דמעיקרא
דאמר אין משגיחין בבת
עושה כדתניא באלו טריפות (חולין מד.) ומוקמינן לה אליבא דר' יהושע:
דרשות ומבטל חזרת דמצוה וי"ל דכיון דכל עיקר מרור
מספקא לן משום. שם.
ז א]
קול. הוא דאמר הכא הלכה
מתני' הביאו לפניו. הירקות אחר שבירך על היין: מטבל
כב"ה. הביאו לפניו מטבל
ג. שבא לחלוק על דבר
לא ניתקן רק בטיבול בחרוסת משום קפא לא מקרי ביטול בכך:
בחזרת. פי', הביאו לפניו
תורה דכתיב אחרי רבים
בחזרת. זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (דף קז:) השמש מטבל
זאת
להטות. תוס' ב"מ נט.
השלחן מטבל החזרת
בבני מעיים לפי שכל מאכלם על ידי טיבול. והאי טיבול לאו בחרוסת הוא כדקתני לקמן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל
בחרוסת ומברך בורא
ד. דאנן נמי לא קיימא לן
כבת קול דר' אליעזר. תוס'
פרי האדמה. ומפסיק עד
דעדיין לא הביאו. והך חזרת לאו דוקא אלא אם (כן) אין שם ירק אחר מטבל בחזרת ואוכל: עד שמגיע לפרפרת הפת. קודם
חולין שם. ה.
נ"א.
שמגיע לפרפרת הפת,
שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר מצה שהוא מברך על אכילת מרור כדכתיב על מצות ומרורים (במדבר ט) בתחלה מצה ואח"כ מרור.
והיא עת אכילת המצה.
מדקאמר תורה לא בשמים
וטיבול ראשון זה כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה: הביאו לפניו. אחר אותו טיבול: מצה וחזרת
הביאו לפניו מצה וחזרת
כבר ניתנה לנו תורה
מסיני. תוס' ב"מ שם.
וחרוסת.
למה מייתי לה: שני תבשילין. בגמרא [ע"ב] מפרש כנגד מי: גמ'
וב' תבשילין אע"פ שאין חרוסת מצוה. ובגמרא ע) פריך הואיל ולאו מצוה
ו. [ד]ליכא קפא. תוס'
זאת
ר"פ. ז. דכהאי גוונא
א) נראה דצ"ל ר' יצחק הנזכר
אמרינן בגמ' (לקמן קטו.). תוס' ר"פ.
בשמעת' בן אחא הוא בעל
השמועה.