קיד:
ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זאת
אומרת מצות צריכות כוונה. ריש לקיש סבר דמתני' סתמא
זאת אומרת מצות צריכות כוונה. משום הכי בעי תרי טיבולי שמא
א) [ברכות יג. עירובין
א [מיי' פ"ב מהל' שופר
צה:], ב) [עירובין שם ר"ה
הל' ד ופ"ב מהל' מגילה
קתני ומיירי אפי' יכול למצוא שאר ירקות אין לו לטרוח
לא נתכוון לשם מרור הואיל ובירך בורא פרי האדמה כשאר ירקות
כח:], ג) ברכות לז. לעיל
הל"ה טוש"ע או"ח סי' ס
דעלמא: דילמא הא קמשמע לן דבעינן תרי טיבולי. משום תינוקות
אחר שאר ירקות אלא עושה שני טיבולין במרור והיינו משום דמצות
לה., ד) [צ"ל אחר ד"ה
סעי' ד וסי' תעה סעי' ד
שישאלו ועבדינן היכירא טובא: אכלן לחצאין. חצי זית בפעם ראשונה
צריכות כוונה וכיון דלא בעידן כו' ובבורא פרי האדמה הוא דאכיל
שני], ה) [לקמן קטז. עי'
וסי' תקפט סעי' ח וסי'
❖
תוספות שם ד"ה כולו],
תרצ סעי' ג]:
ליה כלומר שלא בירך על אכילת
וחצי זית בפעם שניה ובמרור קא
ב [טוש"ע או"ח סי' תעה
איירי: תנאי היא. דהאי תנא לית
מרור ודילמא לא איכוון ודילמא לאו
אמר ר"ל זאת אומרת מצות צריכות כוונה
❖
א)
סעי' ו]:
דוקא כלומר ודאי לא איכוון למרור
ליה צריכות כוונה ורבי יוסי אית ליה
כיון דלא בעידן חיובא דמרור הוא דאכיל
הגהות הב"ח
צריכות כוונה: ש"מ. מדקאמר רב
דאין מצוה אלא עד טיבול שני אחר
ליה בבורא פה"א הוא דאכיל ליה ודילמא
(א) גמ' שמע מינה מדרב
רבינו חננאל
מצה הלכך בעי למהדר ואטבולי פי'
הונא דמבשלין אורז בפסח ולא חייש
❖
הונא דלית דחייש:
לא איכוון למרור הלכך בעי למהדר
ולברך על אכילת מרור ולא נקט
לחימוץ לית דחש לה לדרבי יוחנן:
אמר ר"ל זאת אומרת מצות
לאטבולי לשם מרור דאי סלקא דעתך מצוה
צריכות כוונה, דכיון דהאי
אפילו דג וביצה שעליו. שהיו
וברוכי משום דרב חסדא אית ליה
חזרת לאו בעידן חיובא
לא בעיא כוונה למה לך תרי טיבולי והא
גליון הש"ס
בשמעתין דמברך על אכילת מרור
רגילין להטיח את הדג בביצים:
דמרור אכיל ליה, [ב]בורא
טביל ליה חדא זימנא ממאי דילמא לעולם
ואחד זכר. לחגיגת ארבעה עשר:
תוס' ד"ה אחד זכר
בטיבול ראשון והא דקאמר ובבורא
פרי האדמה אכיל ליה,
לפסח וכו' דחגיגת י"ד
לפיכך בעי טיבול אחרינא
גרמא ובישולא. חתיכת בשר ומן
פרי האדמה אכיל ליה היינו כלומר
מצות אין צריכות כוונה ודקאמרת תרי
ב) א
אינה דוחה את השבת.
דלא איכוון בקמייתא,
המרק: פשיטא היכא דאיכא שאר
שאינו אוכל לשם אכילת מרור אלא
טיבולי למה לי כי היכי דליהוי היכירא
ע"ל נט ע"ב תוס' ד"ה
ואקשינן ודלמא מצות
ירקי מברך. מעיקרא אירקי בורא
בי"ד שחל ובדף ע ע"ב
אכלו לצאת בבורא פרי האדמה דאי
אין צריכות כוונה, ואמאי
לתינוקות וכי תימא א"כ לישמעינן שאר
❖
תוספות ד"ה מ"ט:
מטבלינן תרי זימני כי היכי
סלקא דעתך לא בעי כוונה אם
פרי האדמה דאסור ליהנות מן
ירקות אי אשמעינן שאר ירקות הוה אמינא
דתהוי הכירא לתינוקות
כן יצא חובת מרור בטיבול ראשון
העולם בלא ברכה וכיון דיש לו שאר
וישאלו אמאי מטבלינן
היכא דאיכא שאר ירקות הוא דבעינן תרי
אע"ג דאכלו לפני מצה וכתיב על
ירקות הכי שפיר טפי שיברך בפה"א
תרי זימני. ואסיקנא אפי'
מוסף רש"י
טיבולי אבל חזרת לחודא לא בעי תרי טיבולי
במרור לחודיה בעינן תרי
מצות ומרורים לא הויא עיכובא אמאי
על הירקות תחלה דהיינו ברכה
מצות צריכות כוונה.
טבולי, כי היכא דלהוי
קמשמע לן דאפי' חזרת בעינן תרי טיבולי
צריך תרי טיבולי במרור הוה ליה
הראויה להם ויפטור את המרור
שיהא מתכוין לשם מצות
היכרא לתינוקות, ולאו
(ברכות יג.) שהעושה מצוה
כי היכי דליהוי ביה היכירא לתינוקות ועוד
משמע דמצות צריכות
לאהדורי אשאר ירקות משום היכירא
הבא
אחריו מברכת בפה"א ואח"כ
צריך שיכוין למצוה (עירובין
כונה. ועוד תניא אכלן
בטיבול ראשון ואחר מצה בטיבול
יברך
על החזרת על אכילת מרור:
תניא אכלן דמאי יצא אכלן בלא מתכוין
❖
צה:) לצאת ידי חובתו (שם)
.
דמאי או חצאין או אכלן
שני יאכל מרור והגמרא דחי דלעולם
ולבסוף
א
בלא כונה יצא ובלבד
יצא אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהא
ב
רשב"ם
שלא ישהה באכילתו (נתן)
אין צריכות כוונה ומהדרינן אשאר
בין אכילה לחבירתה יותר מכדי אכילת
[ליתן] חצאין בין אכילה
מוסף תוספות
זאת אומרת מצות צריכות כוונה.
ירקי משום היכירא וכדי לאכול מרור
לאכילה יתר מכדי אכילת
פרס תנאי היא דתניא רבי יוסי אומר אע"פ
אחר המצה ומתניתין קמ"ל היכא
משום הכי בעי תרי טיבולי שמא לא
פרס. הנה תניא בהדיא דלא
אלא להשמיענו היכא
א.
שטיבל בחזרת מצוה להביא לפניו חזרת
בעו כונה. ופרקינן תנאי
שעשה טיבול הראשון
דליכא שאר ירקי דאפי' במרור בעינן
נתכוון בראשון לשם מרור הואיל
היא דתניא ר' יוסי אומר
בחזרת לא יצא חובת מרור
וחרוסת ושני תבשילין ואכתי ממאי דילמא
תרי טיבולי כדי לאכול מרור כמצוותו
ובירך עליו בפה"א כשאר ירקות
אע"פ שטבל בחזרת מצוה
דמצות צריכות כוונה.
קסבר רבי יוסי מצות אין צריכות כוונה והאי
ומשום היכירא ולא אמרי' שלא יאכל
דעלמא שהרי אין עדיין אכילת מצות
תוס' הרא"ש. ב. [אלא]
להביא לפניו מצה וחזרת
וחרוסת ושני תבשילין,
אפי' היכא דלית ליה אלא
מרור עד לבסוף ולא נחוש להיכירא ב:
מרור לברך עליו על אכילת מרור עד
דבעינן תרי טיבולי כי היכי דתיהוי היכירא
לאו מכלל דר' יוסי סבר
חזרת שיצא ידי חובתו
אכלן
דמאי יצא. אבל ודאי לא
לאחר המצה: דילמא הא קמ"ל דבעינן
לתינוקות א"כ מאי מצוה מאי שני תבשילין
מצות צריכות כונה. ודחינן
בטיבול ראשון, וגם נמי
תרי טיבולי. משום תינוקות שישאלו
יצא אע"ג דמעשר ירק
ודלמא ר' יוסי נמי צריך
איכא היכירא לתינוקות,
אמר רב הונא סילקא וארוזא רבא הוה
תרי טיבולי כי היכי דלהוי
אפ"ה לא רצה לשנות
דרבנן כדאמרינן גבי מצה בכל שעה
ועבדי היכירא טובא ומיהו ממרור
מיהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה
הכירא לתינוקות. ואמרינן
הסדר וצריך לעשות שני
(לעיל דף לה:) אבל לא בטבל ומוקי לה
קמא יצא ידי חובתו. ומהדר ר"ל א"כ
טיבולין. שם. (ועיין חי'
(אף כאן) [אם כן] אמאי
דרב הונא אמר רב אשי שמע מינה (א) דרב
הר"ן). ג. דלא כתיב בה
קתני מצוה. אלא משום
בטבל טבול מדרבנן ואיתקש מרור
דמשום היכירא דתינוקות לחוד נקט
הונא לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי
דסבר מצות צריכות כונה.
במועדו, ואם יביאנה
למצה ובדמאי יצא נמי במצה משום
תרי טיבולי ולאו לאשמועינן מצות
מאי שני תבשילין, אמר
בער"ש תפסל בלינה
דתניא רבי יוחנן בן נורי אומר אורז מין דגן
דאי בעי מפקיר נכסיה וחזי ליה
צריכות כוונה לאשמועינן שאר ירקות
ג)
למוצאי שבת. תוס'
רב הונא אפי' סלקא
הרא"ש. ד. [ד]יהא נראה
הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו
וארוזא. אמר רב אשי ש"מ
וטעמא דהחמירו בודאי דרבנן
בטיבול ראשון ומרור בטיבול שני
מדקאמר אורז מבושל
דבשאר פעמים שאין הי"ד
דטבל דאורייתא מפיק התם (לעיל
דאיכא נמי היכר לתינוקות. אבל
ידי חובתו בפסח חזקיה אמר אפי' דג וביצה
דלית הלכתא כר' יוחנן
חל בשבת דהתבשיל השני
דף לה:) מלא תאכל עליו חמץ יצא
במרור לחודיה לא בעינן תרי טיבולי
בן נורי דאמר אורז מין
שאנו עושין בשאר פעמים
שעליו רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר אחד
דגן הוא. חזקיה אמר אפי'
הוא חגיגה ממש וזה אינו
זה שאיסורו משום בל תאכל טבל
דכולי האי לא עבדינן משום היכירא
זכר לפסח וא' זכר לחגיגה רבינא אמר אפילו
דג וביצה. רב יוסף אמר
טוב דא"כ הוי כמו קדשים
ואיתקש מצה לחמץ:
דתינוקות להקדים אכילת מרור קודם
בחוץ. תוס' ר"פ.
שני מיני בשר, אחד זכר
גרמא ובישולא פשיטא היכא דאיכא שאר
אכלו בלא מתכוין יצא. קשיא
זמנו: ועוד תניא. בהדיא דמצות אין
א)לצלי ואחד זכר לחגיגה
ירקות מברך אשאר ירקות בורא פרי האדמה
מבושל. רבינא אמר אפי'
לריש לקיש ואע"ג דריש
צריכות כוונה ותיובתא דריש לקיש:
גרמא ובישולא הן שני
ואכיל והדר מברך על אכילת מרור ואכיל
אכלן דמאי יצא. דאי בעי מפקר
לקיש דייק ממתניתין ע"כ מתניתין לא
תבשילין. אסיקנא היכא
היכא דליכא אלא חסא מאי אמר רב הונא
איירי בכל ענין אלא בדליכא שאר
לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי
דאיכא שאר ירקי מברך
אשאר ירקי בורא פרי
חזי ליה: אכלן חצאין. חצי זית בפעם
ירקות וקא משני תנאי היא וכיון
מברך מעיקרא אמרור ב"פ האדמה ואכיל
האדמה ואכיל, וכי מטי
דאיכא תנא דסבר כריש לקיש דייק
ראשון וחצי זית בפעם שני ובמרור
ולבסוף מברך עליה על אכילת מרור ואכיל
לאכילת מרור מברך על
מיירי: תנאי היא. דהאי תנא לית
שפיר ריש לקיש ממתניתין דצריכות
אכילת מרור ואכיל ליה,
מתקיף
היכא דלית ליה אלא חזרת
כוונה כי מסתמא איירי בכל ענין
ליה מצות צריכות כוונה ורבי יוסי
בלבד היכי עביד.
אפי' איכא שאר ירקות: סילקא וארוזא. וכ"ש שני מיני בשר:
אית ליה: אע"ג שטיבל בחזרת. טיבול קמא היכא דליכא שאר
לית דחש לה לדר' יוחנן בן נורי. וטעמא דאינו בא לידי חימוץ
א) צ"ל אחד צלי זכר לפסח
ירקות: מצוה להביא כו'. כלומר מצוה להביא מן התורה דאכתי לא קיים
אלא לידי סרחון בפ' כל שעה (לעיל דף לה.): שני מיני בשר.
ואחד מבושל זכר לחגיגה כצ"ל
מצות אכילת מרור הואיל ולא נתכוון דמצות צריכות כוונה: אי הכי
וכן כתב הרשב"ם והתוס'
מאי מצוה להביא כו'. מביאין הוה ליה למיתני: סילקא. תרדין ורבותא
פירוש ר"ח צלי זכר לפסח ומבושל זכר לחגיגה ולא נהירא דקיימא לן
משמו כאן.
היא וכל שכן שני מיני בשר: הואיל ונפק מפומיה דרב הונא. בשביל
כבן תימא (לעיל דף ע.) דאין חגיגה נאכלת אלא צלי דמתניתין ה) אתיא
חיבתו להראות הלכה כמותו: ש"מ. מדקאמר רב הונא שמבשלין אורז
כוותיה לכך נראה דתרוייהו מבושלין וכן משמע לשון תבשילין:
אחד זכר לפסח ואחד לחגיגה. כשחל י"ד להיות בשבת אין צריך
בפסח ולא חייש לחימוץ לית דחש לדר' יוחנן בן נורי: אפי' דג וביצה
שעליו. שהיו רגילין להטיח את הדג בביצים והיינו רבותא דאע"ג דדמי
רק בישול אחד $ דחגיגת י"ד אינה דוחה את השבת ג ומיהו
לתבשיל אחד חשיב שני תבשילין: ד) ואחד זכר. לחגיגת ארבעה עשר
אומר ר"י דמ"מ אין לחלק דדמי לחובה אם היינו מניחים מלעשות
הבאה עם הפסח: שני מיני בשר. צלי כנגד הפסח ומבושל כנגד
שני תבשילין ד וגם יש לחוש שמא לא יעשו בשאר פסחים ואין שום
חגיגה כך פירש רבינו חננאל מרומי: גרמא ובשולא. חתיכת
חשש אם אנו עושין אע"ג דלא צריך דליכא למיחש שמא יבנה בית
בשר ומרק שנתבשלה בו: פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות מברך.
המקדש ויאמרו אשתקד עשינו זכר לחגיגה בשבת והשתא נמי
נקריבה בשבת דהקרבה מסורה לזריזין וכשיבנה משה ואהרן יהא
מעיקרא בטיבול ראשון אשאר ירקות בורא פרי האדמה דאסור ליהנו'
עמנו וליכא למיטעי אך הבא להניח מלעשות שני תבשילין אין
מן העולם הזה בלא ברכה דכיון שיש לו שאר ירקות הכי שפיר טפי
מזהירין אותו: אמר רב הונא מברך כו'. רב הונא סבר כריש
שיברך בפה"א תחלה דהיינו ברכה הראויה להן ויפטור את המרור
לקיש דבעי כוונה ואפי' אית ליה שאר ירקות עביד במרור שני טיבולי:
מברכת פרי האדמה ואחר
כך יברך
על החזרת
על אכילת מרור:
מתקיף
ולבסוף