ערבי פסחים פרק
עשירי פסחים
קטז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
דרכו של עני בפרוסה. נראה דגם המוציא צריך לברך על
אף כאן בפרוסה. לברך על אכילת מצה. ושתי שלימות מייתי משום
פז א מיי' פ"ח מהל' מצה
א) [גירסת הערוך הרך],
ב) [לעיל ע.], ג) [מטבילין
הל' ו סמג עשין מא
ברכת המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי
הפרוסה וכן משמע בפ' כיצד מברכין (ברכות דף לט:) דקאמר
א
ועי' תוי"ט ובמשנה
טוש"ע א"ח סי' תעה
ככרות שלימות ובוצע מאחת מהשלימות: אף כאן הוא מסיק ואשתו
הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך השלימות ובוצע פי' אפילו
שבמשניות וכן בפיסקא
סעיף א וסי' תעג סעי' ו:
אופה. כדי שלא תחמיץ: משום קפא.
שרף החזרת קשה ויש בו
למ"ד מברך על השלימה ופוטר את הפתיתין מודה לענין פסח דאינו
פח ב טוש"ע א"ח סי'
בגמ' דבסמוך], ד) [נ"א
מי], ה) [צ"ל וחרוסת],
תס סעיף ב:
ארס: קפא דחסא חמא. מי שאכל
מברך על השלימה אלא על הפרוסה
פט ג ד מיי' פ"ז מהל'
ו) [בברכות שם ובשבת קיז:
משום מה דרכו של עני כו' ומניחה
חזרת וחלה בשביל הקפא יאכל צנון
אף כאן בפרוסה דבר אחר מה דרכו של
א
איתא רבי אבא], ז) [וע"ע
מצה הל' יא סמג
וירפא: קפא דחמא כרתי. מי שאכל
בתוך השלימה כדי שיהא נראה שבצע
תוספות עירובין לח: ד"ה
עשין מא טוש"ע א"ח סי'
עני הוא מסיק ואשתו אופה ב אף כאן נמי
ואין ותוספות ביצה ב: ד"ה
תעג סעיף ה בהג"ה:
צנון וקשה לו יאכל כרתי: חמימי.
על השלימה ומשמע דלענין המוציא
הוא מסיק ואשתו אופה: אע"פ שאין חרוסת
צ ה ו מיי' פ"ז ופ"ח
והי'], ח) [שייך לע"ב],
ט) [ג"ז שם], ישתה מים חמין: קפא דכולהו
קמיירי ב וקאמר בתר הכי ו)א"ר חייא
❖
מהל' מצה הלכה ב
מצוה: ואי לא מצוה משום מאי מייתי לה
חמימי. ארס של כל ירקות חמין
בר אבא בשבת חייב לבצוע על
סמג שם טוש"ע שם ס"ז:
א"ר אמי משום קפא אמר רב אסי קפא דחסא
צא ז שם סעי' ז בהג"ה:
רפואה להן: זכר לתפוח. שהיו
שני ככרות שנאמר לקטו לחם משנה
צב ח מיי' פ"ז שם הל'
חמא קפא דחמא כרתי [קפא דכרתי חמימי]
תורה אור השלם
ועיקר מילתיה דר' חייא בר אבא
יולדות בניהן שם בלא עצב שלא
❖
ה ופ"ח הל' ד:
קפא דכולהו חמימי אדהכי והכי נימא הכי
יכירו בהן מצריים דכתיב תחת
בפרק כל כתבי (שבת ד' קיז:) אלא להכי
1. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְיָ
אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי
התפוח עוררתיך (שיר ח): לסמוכיה.
מייתי התם אחר פסח לומר שצריך
קפא קפא דכירנא לך ולשב בנתיך ולתמני
וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם
רבינו חננאל
להטיל ולכתוש בו הרבה כדי שיהיה
שם מצה שלישית משום לחם משנה
כלתך: רבי אלעזר בר' צדוק אומר מצוה
בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי
עב וצריך לקהוייה להטיל בו תפוחים
וחייב לבצוע על שתי ככרות בין בשבת
ד"א לחם עוני מה דרכו
גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
❖
וכו': מאי מצוה רבי לוי אומר זכר לתפוח
ג
דברים כו ה
של עני הוא מסיק ואשתו
ויין ומילתא דאית בו קיוהא: צריך
בין בי"ט דאי לאו הכי למה הביא
ור' יוחנן אומר זכר לטיט אמר אביי ד הלכך
אופה וכו'. אע"פ שאין
לקהוייה. זכר לתפוח וצריך לסמוכיה
שם מילתיה דר' חייא וכן פסק רב
חרוסת מצוה, ואמאי מייתי
צריך לקהוייה וצריך לסמוכיה לקהוייה זכר
הגהות מהר"ב
זכר לטיט: תבלין. ירקות שמטילין
אלפס דצריך לבצוע על שתי ככרות
ליה משום קפא כדפירשנו
לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט תניא
למעלה. ר' אלעזר בר'
רנשבורג בחרוסת זכר לתבן וחרוסת שכותשים
ביום טוב והטעם לפי שהיה לחם
צדוק [אומר] החרוסת
כוותיה דרבי יוחנן תבלין זכר לתבן חרוסת
בו הדק זכר לטיט: תגרי חרך. חנוונים
משנה יורד בערבי ימים טובים
א] גמ' אמר ליה פטרתן
מצוה, והביא ראיה לדבריו
מלומר מה נשתנה. נ"ב
זכר לטיט אמר רבי אלעזר בר' צדוק כך היו
שכך היו תגרי ירושלם
היושבים אצל חלונותיהם ומוכרין כמו
וקשה שאנו מתפללים באתה קדשת
עיין לעיל דף קטו ע"ב
אומרים קחו לכם תבלין
מציץ מן החרכים (שם ב): מתני'
וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל
אומרים תגרי חרך שבירושלים בואו וטלו
א)
בתוספות ד"ה כדי שיכיר
למצוה. מכלל שחרוסת
לכם תבלין למצוה: מתני' ה מזגו לו כוס
וכאן הבן שואל אביו. כאן במזיגת כוס
הזמנים ואמר (במכילתא פרש'
וכו' ובפר"ח סי' תע"ג
מצוה. מאי מצוה, ר' לוי
❖
ס"ק ז' ודו"ק:
אמר זכר לתפוח שנאמר
שני הבן שואל את אביו מה נשתנה
בשלח) במן ברכו במן קדשו משמע
שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן
תחת התפוח עוררתיך וגו'.
עכשיו שמוזגין כוס שני קודם אכילה:
בי"ט היה מן יורד ז) וכן היה נוהג
ר' יוחנן אומר זכר לטיט.
אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל
ה"ר מנחם מיוני וה"ר יום טוב
גמ'
אמר אביי הלכך צריך
מוסף רש"י
הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ
רשב"ם
(לקיוהא) [לקהויה] זכר
שהיו מברכין הכל על הפרוסה אך
ג
זכר לתפוח. י"א זכר
לתפוח וצריך לסמוכיה
ומצה הלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות
אף כאן בפרוסה. לברך על אכילת
ר"י היה מברך המוציא על השלימה
לתפוח כשהיו נושאין
זכר לטיט. תגרי חרך
אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור
מצה. ושתי שלימות מייתינן משום
והדר על אכילת מצה על הפרוסה
הטיט על צוארם היה
שבירושלים היו אומרין
תופח צוארם ונעשה מוגלא
בואו וקחו לכם תבלין
המוציא דלא גרע משאר ימים טובים
ובוצע משתיהן יחד וכן עמא דבר
שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק
.
למצוה, כגון קנמון וכיוצא
(האורה ח"א סי' פז)
שצריך לבצוע על שתי ככרות ובוצע
ולכך עושין על השלישית כריכה כדי
ומבושל הלילה הזה כולו צלי שבכל
שבכל הלילות. של שאר
בו זכר לתבן שבטיט.
ב)
מתני' מזגו לו כוס שני
ימים טובים ושבתות, אנו
מאחת מהשלימות: דרכו של עני
לקיים מצוה בשלשתן:
הלילות (אין) אנו (חייבים לטבל אפילו)
ג)
צריך לסמוכיה וצריך לקהוייה.
אוכלים חמץ ומצה. לא
וכאן הבן שואל וכו'. ת"ר
הוא מסיק ואשתו אופה. ונותנו מיד
פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים ולפי
סגי דלא אכלינן או חמץ או
אם היה הבן חכם הבן
לתנור כשנגמר היסקו שירא שמא
ובירושלמי אמר אית דעבדי
מצה דכתיב בהו עונג והיא
שואל את אביו ואם לאו
דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות
הסעודה (מחזור ויטרי עמ'
אשתו שואלתו. ואפי' שני
יצטנן התנור קודם שיזדמן עוסקין
זכר לדם ומשום הכי קרי ליה טיבולו
292). כולו צלי. ואפילו
ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי
תלמידי חכמים הבקיאין
1
שניהם זה בהיסק התנור וזו בעיסה
במשקה וכן עמא דבר לסמוכי ובשעת
❖
החגיגה (לעיל ע.).
עד שיגמור כל הפרשה כולה: גמ' ת"ר
בהלכות הפסח שואלין
אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה כדי
אכילה מקלשין אותו ביין וחומץ
זה את זה מה נשתנה
חכם בנו שואלו ואם אינו חכם אשתו
הלילה הזה מכל הלילות.
שלא תחמיץ: משום קפא. שרף
ובתשובת הגאונים מפרש לעשות
ו
ואסיקנא אמר רבא שבכל
מוסף תוספות
החזרת קשה הוא והרי הוא כארס:
חרוסת בפירות שנדמה לכנסת ישראל
שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו ואפילו
הלילות אין אנו מטבלין
קפא דחסא. מי שאכל חזרת וחלה
בשיר השירים (ח) תחת התפוח
אפילו פעם אחת הלילה
א. והיינו ברכת המוציא
שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח
הזה שתי פעמים. מתחיל
שמברך העני כל ימות
בשביל הקפא יאכל צנון וירפא:
עוררתיך כפלח הרמון התאנה חנטה
שואלין זה לזה: מה נשתנה הלילה הזה
בגנות מאי היא, רבא אמר
השנה אף כאן בפסח יברך
קפא דחמא כרתי. מי שאכל צנון
אמרתי אעלה בתמר אגוז אל גנת
המוציא על הפרוסה. תוס'
מתחלה עובדי כוכבים
מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין
וקשה לו יאכל כרתי כרישים:
אגוז ושקדים על שם ששקד הקב"ה
הרא"ש. ב. [ד]במאי
היו אבותינו, רב יוסף
על הקץ: תגרי חרך שבירושלים.
פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים: מתקיף
אמר עבדים היינו לפרעה.
דפליגי בכל ימות השנה
חמימי. ישתה מים חמין: קפא
והאידנא עבדינן כתרוייהו.
בפרוסת המוציא מודים
לה רבא אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלא
דכולהו חמימי. ארס של כל הירקות
משמע דהלכה כר' אלעזר בר' צדוק
בפסח דבצעינן אפרוסה.
חדא זימנא אלא אמר רבא הכי קתני
מים חמין רפואה להם: זכר לתפוח.
וגם בספרים כתב ר' יוסי ונימוקו
תוס' רי"ד מהדורא
תליתאה. ג. ולא היה נוגע
במסכת סוטה (דף יא:) שהיו יולדות
עמו וכן עשה ה"ר יוסף בסדרו
שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו
כלל בשלימה דאינה אלא
חרוסת זכר לטיט:
שם בניהם בלא עצב שלא יכירו בהן
פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים מתקיף
משום לחם משנה. תוס'
הלילה הזה מרור. הא דלא
הרא"ש ברכות לט:
מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך
לה רב ספרא חיובא לדרדקי אלא אמר רב
(שיר ח): לסמוכיה. לכתוש בו ירקות
אמר כולו מרור משום
ספרא הכי קתני אין
אנו מטבילין אפילו
הרבה כדי שיהא עבה: וצריך לקהוייה.
דאכלינן שאר ירקות בטיבול ראשון:
פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים: מתחיל
כולו צלי. רב חסדא מוקי לה
להטיל בו תפוחין דאית ביה קיוהא
בגנות ומסיים בשבח:
מאי בגנות רב אמר
זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט:
באלו דברים (לעיל דף ע.) כבן
מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו
תבלין. בשמים שמטילין בחרוסת
תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח
[ושמואל] אמר עבדים היינו אמר ליה רב
זכר לתבן וחרס ה) שכותשין בו הדק
אינה נאכלת אלא צלי ואע"ג דקאמר
זכר לטיט: תגרי חרך. כמו מציץ מן
התם ואמר רב חסדא ובפרקין
נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה
החרכים (שם ב). חנוונים היושבים אצל
ליתיה דרך הגמרא כן:
מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא
ואמרתם
חנויותיהן ומוכרין: מתני' וכאן
זבח פסח הוא.
ח)
מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי
הבן שואל את אביו. כאן במזיגת
פי' באמירה שצריך
ולשבוחי א"ל א] פטרתן מלומר מה נשתנה
כוס שני הבן שואל את אביו אם
לומר פסח זה שאנו אוכלין ואיתקש
היינו: מתני' רבן
ז פתח ואמר עבדים
הוא חכם מה נשתנה עכשיו שמוזגין
מצה ומרור לפסח וצ"ל נמי מצה זו מרו'
זה: ט)לפיכך אנחנו כו'. י"א שבע
גמליאל היה אומר ח כל ד) שלא אמר
כוס שני קודם אכילה. ורבינו קבל
שלשה
מרבו ר' יעקב בן יקר וכן הבן שואל
הודאות ולא יותר כנגד ז' רקיעים:
כמו כן בנות צלפחד (במדבר כז)
וחותם
כלומר דין הוא שיהא שואל במזיגת כוס שני מה נשתנה: מטבילין פעם אחת. טיבול ירקות בתוך הסעודה ובגמרא פריך לה: שתי פעמים.
טיבול ראשון דשאר ירקות וטיבול שני דמרור: הלילה הזה כולו צלי. בזמן שבית המקדש קיים היה שואל כן: ולפי דעתו של בן אביו מלמדו.
אם מבין הרבה יפרש הכל: מתחיל בגנות. מפרש בגמרא: גמ' אטו כל יומי לא סגיא דלא מטבלינן. דקתני שבכל הלילות
(אין) אנו מטבילין פעם אחת. אבל אשבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות ליכא למיפרך הכי דהתם ה"ק בכל הלילות אין אנו
מחזרין אחר מרור: חיובא לדרדקי. בתמיה. הא משום הכירא דתינוקות כדי שישאלו קעבדינן: אלא אמר רב ספרא כו'. מהכא
שמעינן דהכי אית לן למימר שבכל הלילות אין אנו מטבילין [אפילו] פעם אחת והאומר אין אנו חייבין לטבל שיבוש הוא בידו: פתח
ואמר. לאחר שאילת הבן התחיל לומר
עבדים היינו וגומר הגדה בשבח
והודאה כלומר כן עשה לנו הקב"ה שהיינו
עבדים והוציאנו משם:
מתני'