ערבי פסחים פרק עשירי
פסחים
קיז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחת היא. כלומר
תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים: הללו בהך גיסא. בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה האחרת: שיר שבתורה.
א) [גירסת רש"ל ותוי"ט
א [שו"ע אה"ע סי' קכט
פ"ד מ"ה דמסכת סוכה
סעי' לג]:
אז ישיר משה : ועל כל צרה שלא תבא עליהם. לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים
ז)
צו ב מיי' פ"ז מהלכות
רבא ע"ש], ב) לעיל צה:,
אותו על גאולתן כגון חנוכה: כל תפלות. כל מזמורים הפותחים בתפלה כגון תפלה לעני כי יעטוף (תהלים קב): אפשר ישראל שוחטין
ג) שבת ל: ע"ש (ברכות
יסודי התורה הל' ד:
את פסחיהן. מיציאת מצרים ועד דוד
ולא אמרו עליו הלל: ד"א פסלו של מיכה עומד. בימי דוד בבכי באותו מקום וישראל אומרים
צז ג מיי' פ"ח מהלכות
לא.), ד) שבת ל:, ה) שבת
דף פח: [ודף ל:], ו) [לעיל
מצה הל' ה סמג עשין
הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם
ח)
❖
קטז:], ז) [שמות טו],
מא טור א"ח סי' תעג:
ה"ג שעומדים בבית ה'
וגו' אלא ודאי על הים נאמר תחלה
ח) [תהלים קטו], ט) בס"א
א"ר חסדא א"ר יוחנן הללויה וכסיה וידידיה
ושוב לא פסק: ניצוח וניגון לעתיד
נוסף: אמר, י) [ובמס'
בחצרות בית אלהינו
❖
אחת הן רב אמר כסיה ומרחביה אחת הן
סופרים פרק טז הלכה יא],
לבא. כל מקום שנאמר למנצח בנגינות
הללויה דבתריה ריש פירקא.
גליון הש"ס
רבה אמר מרחביה בלבד איבעיא להו
מלעתיד הוא מדבר: ע"י מתורגמן.
א)
ולא גרסינן העומדים בבית ה' בלילות
תוס' ד"ה שעומדים וכו'
הוא אומר ואחר מפרש: יהושע וכל
מרחב יה לרב חסדא מאי תיקו איבעיא להו
ועוד דאמרינן במדרש.
דאם כן ה"ל למינקט יברכך ה' מציון
תורה אור השלם
וכ"ה במס' סופרים פט"ז
ישראל אמרוהו. כלומר אף יהושע
שזהו פסוק למעלה מהללויה ולא ה"ל
ידידיה לרב מאי ת"ש דאמר רב ידידיה נחלק
א
1. כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן
הלכה י"א ובירושל' פט"ז
וכל ישראל אמרוהו: הללויה. כולהו
❖
למינקט שלשה פסוקים למעלה לכך דשבת ה"א:
לשנים לפיכך ידיד חול יה קודש איבעיא להו
תהלים עב כ
יִשָׁי:
דבספר תהלים: קראי מוסיפין.
2. וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן
נראה דגרסינן כדפרישית ולפי זה אנו
הללויה לרב מאי ת"ש דאמר רב חזינא תילי
וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי
בעלי מקרא מוסיפין אף אלו:
צריכין לומר בו הללויה הללו את שם
דבי חביבא דכתיב בהו הללו בחד גיסא ויה
עָלָיו יַד יְיָ:
רבינו חננאל
קסבר
ה' הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה'
מלכים ב ג טו
רשב"ם
בחד גיסא ופליגא דריב"ל דאמר ריב"ל מאי
3. לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם
ענין דהללויה כסיה ידידיה
וגו' שלמעלה מזה אינו תחלת המזמור
דבור אחד הוא. ת"ש
הללויה הללוהו בהלולים הרבה ופליגא
מִגְדְּלוֹת
מֶרְקָחִים
לדוד מזמור. משמע תחלה היה לדוד
דלא יתכן שיהיה המזמור שני פסוקים
ידידיה נחלק לשנים לפיכך
שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת
דידיה אדידיה דאמר ריב"ל בעשרה מאמרות
רוח הקודש ואח"כ ט) מזמור: מזמור
$ועוד דאמרי' במדרש קמ"ז מזמורים
י)
ידיד חול יה קדש.
מוֹר עֹבֵר:
לדוד. משמע מתוך המזמור באה
שיר השירים ה יג
אמר ר' יהושע בן לוי
של שבח נאמר ספר תהלים בניצוח בנגון
יש בספר תהלים כנגד שנות יעקב
4. לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ כִּי
בעשרה דברים נאמר
שכינה לדוד: ללמד מכאן כו'. מכאן
אלא הוא סופו של שיר המעלות הנה
במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה
ספר תלים. בנצוח בניגון
לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל
אתה למד וגם מפסוק אחר מוכיח
ברכו וגו' ואתי שפיר דקאמרינן
במשכיל במזמור בשיר
חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ:
בתפלה בהודאה בהללויה גדול מכולן הללויה
באשרי בתפלה בתהלה
תהלים קטו א
שנאמר ועתה קחו לי מנגן וגו':
לקמן רב אחא בר יעקב דמתחיל
שכולל שם ושבח בבת אחת אמר רב יהודה
5. לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה
בהודאה בהלל. גדול
שמחה של מצוה. כי הך דקחו לי
הלל הגדול מכי יעקב בחר לו יה
שבכלן הללויה שכולל שם
כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי
אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל
מנגן שהיה מתכוין שתשרה עליו
דהוי תחלת המזמור דבע"א לא יתכן
ושבח בבת אחת. ת"ר שיר
לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן:
אמרוהו בשעה שעלו מן הים והלל זה מי
שבתורה משה וישראל
ישעיהו מח יא
שכינה: וכן לחלום. אם הולך לישן
שהיה מתחיל הלל מאמצע המזמור:
6. תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי
אמרוהו בשעה שעמדו על
אמרו נביאים שביניהן תקנו להן לישראל
מתוך שמחה רואה חלום טוב: הא
למען הים. הלל זה, הללויה
וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ
ברבה. צריך ללמוד מתוך דבר שמחה:
שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל
הללו עבדי ה'. נביאים
לְעוֹלָם וָעֶד:
תקנוהו שיהו אומרין על
תהלים קמה כא
שעמדו על הים. לאחר שעברו
צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן תניא היה
7. רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס
כל פרק ועל כל צרה
כדכתיב (תהלים קיד) הים ראה וינוס
ר"מ אומר כל תושבחות האמורות בספר תהלים כלן דוד אמרן שנאמר כלו
שנגאלין ממנה וכו'. ר"מ
שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת
1
והתפללולאלנו [שםקטו] פןיעבורפרעה
אומר כל שירות שבתילים
רְשָׁעִים תֹּאבֵד:
תפלות דוד בן ישי אל תיקרי כלו אלא כל אלו הלל זה מי אמרו רבי יוסי אומר
דוד אמרן כו' עד וכי פסל
תהלים קיב י
וחילו אחריהם: יהושע וכל ישראל
8. שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ
מיכה עומד בבכי וישראל
אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים וחלוקין עליו
אמרוהו. כלומר אף ישראל ויהושע
אומרין שירה ופשוטה
בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ:
חביריו לומר שדוד אמרו ונראין דבריו מדבריהן אפשר ישראל שחטו את
ב)
אמרוהו כן פירש רבינו. ולא נהירא
היא. תניא כל שיר האמור
תהלים קלה ב
9. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה
בתלים בלשון יחיד דוד
פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה ד"א פסלו של מיכה עומד בבכי
לי שאם כן בכולן אתה צריך לפרש
אמרו בפני עצמו, וכל
עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ:
וישראל אומרים את ההלל: ת"ר כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר
כן ואם כן מאי בינייהו ובין חכמים
האמור בלשון רבים כנגד
תהלים קי ז
01. רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת
צבור אמרו. וכל האמור
שאומרים נביאים שביניהן אמרוהו וכו'
תהלים ר"א אומר כנגד עצמו אמרן רבי יהושע אומר כנגד ציבור אמרן וחכ"א
בנצוח בניגון, לעתיד
יְיָ שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם
ואתי למימר דכל הני דאמרן לעיל
יש מהן כנגד ציבור ויש מהן כנגד עצמו האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו
לבוא. וכל האמור במשכיל
תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:
אמרוהו על צרתן שהרי תקנוהו נביאים
על ידי תורגמן אמרו. וכל
תהלים קיא י
האמורות בלשון רבים כנגד ציבור ניצוח וניגון לעתיד לבא משכיל על ידי
11. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת
האמור לדוד מזמור, שרתה
לכך אלא כל אחד מן התנאים הכי
תורגמן לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה מזמור
שכינה עליו ואחר כך
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ
קים ליה מרביה: הללויה ריש פירקא.
מזמור. וכל האמור מזמור
תהלים קיג ט
יָהּ:
לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה ג) ב ללמדך שאין
כולהו הנך דספר תהלים שאין בו כי
21. הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם
לדוד, אמר שירה ואח"כ
השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך
שרתה עליו שכינה, ללמדך
מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ
אם אחד לבדו בין פרק לפרק. אבל
שאין השכינה שורה לא
תהלים קיד ח
מָיִם:
קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר
מקום שיש שני פעמים הללויה בין
31. בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל
מתוך עצבות וכו' עד
פרק לפרק לא פליגי רב חסדא
ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' אמר רב יהודה אמר
אלא מתוך שמחה שנא'
מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם
2
ועתה קחו לי מנגן וכו'.
תהלים קיד א
לֹעֵז:
ורבה בר רב הונא דחד מלעיל
רב וכן לדבר הלכה אמר רב נחמן וכן לחלום טוב איני והאמר רב גידל
ד)
41. לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ כִּי
וכן להלכה וכן (ליום)
וחד מלרע: קראי מוסיפין.
אמר רב כל ת"ח היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר
[לחלום] טוב. ואסיקנא
לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל
בעלי מקרא מוסיפין אף אלו:
כי הא דרבא מקמי
חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ:
שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים אל
❖
ה)
3
דלפתח בשמעתא הוה
תהלים קטו א
אמר מילתא דבדיחותא
תקרי מור עובר אלא מר עבר לא קשיא הא ברבה הא בתלמידא ואי בעית אימא הא והא ברבה ולא קשיא הא
קמי רבנן לבדוחי לביהו.
מקמי דפתח והא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן
והדר הוה יתיב באימתא
מוסף רש"י
ופתח בשמעתא, וכל
ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא ת"ר הלל זה מי אמרו ר"א אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו
אפשר ישראל שחטו
שכן תלמיד דלא ליתיב
על הים הם אמרו לא לנו ה' לא לנו משיבה רוח הקודש ואמרה להן למעני למעני אעשה רבי יהודה אומר
את פסחיהן ונטלו את
אלא באימתא. ת"ר רבי
4
5
לולביהן ולא אמרו
אליעזר אומר הלל זה
יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' רבי אלעזר המודעי
שירה. דכיון דדבר מצוה
משה וישראל אמרוהו
אומר דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא הם אמרו לא לנו ורוח הקודש משיבה ואומרת להם למעני
הוא טעון הלל (לעיל צה:).
בשעה שעמד עליהם
ולא מתוך שחוק. שחוק
פרעה אמרו הן לא לנו,
למעני אעשה ר' אלעזר בן עזריה אומר חזקיה וסייעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב הם אמרו לא לנו
ממש, שאין דעת שוחק
משיבה רוח הקדש למעני
ומשיבה וכו' רבי עקיבא אומר חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע
מיושבת עליו, ואפילו אינו
למעני אעשה. ר' יהושע
של לצון מכל מקום אין
אומר יהושע וישראל
הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' רבי יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן
בו ישוב (שבת ל:). ולא
אמרוהו וכו'. ר' אלעזר
הרשע הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' וחכמים אומרים נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים
מתוך קלות ראש. לצון
המודעי אומר דבורה וברק
(שם). שמחה של מצוה.
אמרוהו כו'. ר' אלעזר בן
אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן:
כגון הכנסת כלה (שם).
עזריה אומר חנניה מישאל
קחו לי מנגן. מצוה היא
אמר רב חסדא הללויה סוף פירקא רבה בר רב הונא אמר הללויה ריש פירקא אמר רב חסדא חזינא להו לתילי
ועזריה אמרוהו כו'. ר'
להשרות עליו שכינה (שם).
יוסי הגלילי אומר מרדכי
דבי רב חנין בר רב דכתיב בהו הללויה באמצע פירקא אלמא מספקא ליה אמר רב חנין בר רבא הכל מודים
וכן לדבר הלכה. צריך
ואסתר אמרוהו. וחכמים
לפתוח במילי דבדיחותא
6בתהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד (הללויה) הללויה דבתריה ריש פירקא 7רשע יראה
אומרים נביאים שביניהם
ברישא (שם). וכן לחלום
תקנוהו שיהו אומרין אותו
וכעס שניו יחרק ונמס תאות רשעים תאבד הללויה דבתריה ריש פירקא ושעומדים בבית ה' הללויה דבתריה
טוב. אם בא לישן מתוך
8
על כל פרק ופרק ועל כל
שמחה מראין לו חלום
צרה וצרה שתבוא עליהן
ריש פירקא קראי מוסיפין אף את אלו 9 מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש הללויה דבתריה ריש פירקא 01ראשית
טוב (שם). נוטפות מר.
ולכשנגאלין אומרין אותו
חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם הללויה דבתריה ריש פירקא נימא כתנאי עד היכן הוא אומר
מרירות מחמת אימה (שם).
ו)
על גאולתן.
מתני' עד היכן אומר
ובדחו רבנן. נפתח לבם
בית שמאי אומרים עד 11 אם הבנים שמחה ובית הלל
אומרים געד 21 חלמיש למעינו מים ותניא אידך עד היכן
מחמת השמחה (שם).
ב"ה אומר עד חלמיש
הוא
אומר בית שמאי אומרים עד בצאת ישראל
ממצרים
ובית
הלל אומרים עד לא
לנו ה' לא לנו
למעינו מים והלכה
31
41
כב"ה.
מאי