קיז:
ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למען
תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. לכך קבעו זכר
קסבר עד ועד בכלל. ואי אמינא עד בצאת סברי עלמא דאף בצאת
א) [ברכות כו: וש"נ],
א [מיי' פכ"ט מהל' שבת
ב) [עי' לעיל מג: מ"ש שם
הלכה ב]:
בכלל משום הכי אמר עד אם הבנים שמחה ותו לא: [עד ולא עד
ליציאת מצרים ושמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים
צח ב מיי' פ"ב מהלכות
עה"ג], ג) ס"א והילכתא
בכלל]. ואי הוה אמינא עד אם הבנים הוה משמע עד אם הבנים
עבדו בהם בישראל בפרך ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות
כסבי דפומבדיתא, ד) [לעיל
תפלה הל' ה' ופכ"ט
ולא אם הבנים בכלל: ה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וגו'
ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים
הזהירם על השבת לשבות
קח.], ה) [לעיל קה:],
מהלכות שבת הלכה ב
מאות' ל"ט מלאכות: רביעי אומר
ו) צ"ל עד בצאת, ז) בס"א:
והלכה יט סמג עשין יט כט
וכתיב התם זכור את יום השבת
ושל, ח) בס"א: מפסח,
טוא"ח סימן רסח וטוש"ע
עליו הלל הגדול. רביעי גרסי' ולא
לקדשו: כשם הגדולים. כאברהם
מאי לאו בהא קמיפלגי למ"ד עד אם הבנים
ט) [מהלכה ט ואילך],
א"ח סימן תפז סעיף א:
כיצחק ויעקב: דברבים איתא. משום
גרסינן חמישי ולה"ר יוסף טוב עלם
צט ג מיי' פ"ז ופ"ח
י) [בראשית יב], כ) [פ"י
שמחה סבר הללויה ריש פירקא ומאן דאמר
ה"ו], ל) [לשבת הגדול
מהלכות מצה הלכה
שכתב בסדרו ל) קימעא לשתות מים
כבוד רבים אומר מקדש ישראל:
עד בצאת ישראל סבר הללויה סוף פירקא
י סמג עשין מא טוש"ע
סמוך לסוף פיוט קוד'
יכנס אם חולה הוא או איסטניס ואי
ה"ג חסל סדור פסח], מ) [קכ.
א"ח סימן תעט:
רב חסדא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא סברי
רשב"ם
❖
ק ד מיי' וסמג שם
בעי משתיא חמרא משום אונס לומר
בסוף הסוגיא],
הללויה סוף פירקא מ"ד עד בצאת ישראל
טוש"ע א"ח סי' תפ:
מאי לאו בהא קמיפלגי. דהנך תנאי
בחמישי הלל הגדול ישתנס תימה כיון
קא ה מיי' פ"ז שם וסמג
שפיר ומאן דאמר עד אם הבנים שמחה א)עד
שאוסר לשתות איך תיקנו כוס חמישי
אליבא דב"ש בהללויה פליגי אי סוף
שם טוש"ע א"ח סימן
תורה אור השלם
ועד בכלל ונימא עד הללויה וכי תימא דלא
הא ארבע כוסות תיקנו ולא חמישי
פירקא הוא אי ריש פירקא הוא הלכך
תעג סעיף ג:
קב ו מיי' וסמג שם
1. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
וכן מה שאוסר לשתות אפי' מים הא
האי נקט מילתיה בהך לישנא והאי
ידעינן הי הללויה ונימא הללויה של אם
טוש"ע א"ח סי'
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו
לא מבטלי טעם מצה דאפילו אחר
מילתיה באידך לישנא אבל אליבא
❖
הבנים שמחה קשיא רבה בר רב הונא מתרץ
תעט:
מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי
הפסח לא אסר לקמן רק מיני מיכלא
דבית הלל דליכא הללויה עד חלמיש
בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ
לטעמיה דכולי עלמא הללויה ריש פירקא
מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת
אבל מיני מישתיא אפילו יין לא מצינן
למעינו מים לא פליגי כו' אלא איידי
מאן דאמר עד אם הבנים שמחה שפיר ומאן
יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
רבינו חננאל
לאסור והא דאמר בין שלישי לרביעי
דמיחלפי מילתיה דב"ש משום הללויה
כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
דאמר עד בצאת ישראל סבר עד ולא עד
לא ישתה מפרש בירושלמי שלא ישתכר
אי ריש פירקא הוה אי לא מיחלפי
וחותם בגאולה, אמרי ק"ש
דברים טז ג
בכלל ונימא עד הללויה וכי תימא דלא
2. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
והלל חותמין גאל ישראל
ושלא יוכל לומר הלל וכן פסק רבי'
נמי מילתייהו דבית הלל למינקט האי
צלותא גואל ישראל, מאי
שמות כ ז
לְקַדְּשׁוֹ:
ידעינן הי הללויה ונימא עד הללויה שבצאת
שמואל לקמן מ) דכל שתיה מותרת
מילתיה סוף פירקא ואידך ריש פירקא
3. וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל
טעמא רחמי נינהו. אמר
ישראל קשיא: וחותם בגאולה: אמר רבא
רבי זירא ברכה דקידוש
כי היכי דאמרי אליבא דב"ש: מ"ד
ואפי' לפי המפרשים בין שלישי לרביעי
אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה
אשר קדשנו במצוותיו
אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ
עד בצאת סבר עד ולא עד בכלל.
לא ישתה שלא יבטל טעם מצה מ"מ
ק"ש והלל גאל ישראל דצלותא גואל ישראל
אבל של תפלה קדשנו
וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל
במים לא מיירי אלא ביין דומיא בין
ואי הוה אמר עד אם הבנים הוה
במצותיך, מאי טעמא
מ"ט דרחמי נינהו אמר רבי זירא דקידושא
כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר
דתפלה רחמי נינהו. וצריך
בָּאָרֶץ: שמואל ב ז ט
ראשון לשני ישתה דמיירי ביין כי היכי
משמע ולא אם הבנים שמחה בכלל:
אשר קדשנו במצותיו וצונו דצלותא קדשנו
4. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל
[א]
שיזכיר יציאת מצרים
ומ"ד עד אם הבנים קסבר עד ועד
דניגרריה לליביה כדאמרי' לעיל [דף
(בלילות) [בקידוש היום]
במצותיך מ"ט דרחמי נינהו אמר רב אחא
וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ
בכלל. ואי הוה אמר בצאת הוה
כתיב הכא זכור את יום ומיהו רוב עמא דבר לשתות וגם
ו)
קח.]
וֶהְיֵה בְּרָכָה:
בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש
❖
א
השבת לקדשו וכתיב התם
בראשית יב ב
רב אלפס התיר מים ולא אסר רק יין:
משמע דאף בצאת בכלל ופלוגתייהו
למען תזכור את יום צאתך
מאי היום כתיב הכא 1למען תזכור את יום וכתיב
אליבא דבית הלל איכא לפרושי נמי
וגו'. אמר רבה בר זירא
התם זכור את יום השבת לקדשו אמר רבה בר שילא דצלותא מצמיח קרן
בכה"ג: ונימא עד הללויה. למ"ד עד
בצלותא חותמין מצמיח
2
הגהות הגר"א
קרן ישועה, בהפטרה
ולא עד בכלל: קרית שמע. ברכת
ישועה דאפטרתא מגן דוד ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים תני רב יוסף
3
[א] גמרא דקידושא אשר
מגן דוד שנאמר ועשיתי
גאולה שאחר ק"ש: והלל. של ערבי
זהו שאומרים מגן דוד א"ר שמעון בן לקיש ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים
קדשנו במצותיו דצלותא
לך שם גדול כשם
4
❖
כו':
פסחים שחותם גאל ישראל כר"ע
הגדולים אשר בארץ.
אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים
תאני רב יוסף שחותמין
דמתניתין שמספר ומשבח על גאולת
אלהי יעקב יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ואין חותמין
בהפטרה מגן דוד כדרך
ישראל שעברה: דצלותא גואל ישראל.
שחותמין בתפלה מגן
מוסף רש"י
בכולן אמר רבא אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין
ב
שאנו מתפללין על העתיד: דקידושא
אברהם. אמר ריש לקיש
דצלותא גואל ישראל
בצלותא בין בקידושא מקדש השבת ביומא טבא בין בצלותא ובין בקידושא
ואעשך לגוי גדול זה
קדשנו. דהודאה היא על שעבר:
מ"ט דרחמי נינהו.
שאומרים אלהי אברהם
מקדש ישראל והזמנים ואמינא להו אנא אדרבה דצלותא בין בשבתא בין
דצלותא קדשנו. לפי שאנו אומרים
שהוא דברי בקשה
ואברכך זה שאומרים אלהי
ותחנונים, אבל בק"ש ובהלל
ביומא טבא מקדש ישראל בקידושא דשבתא מקדש השבת ביומא טבא
יצחק ואגדלה שמך זה
אותה באמצע תפלה ראוי לאומרה
לא, לפי שאינה אלא ספירת
שאומרים אלהי יעקב. יכול
בלשון בקשה: צריך שיזכיר יציאת
מקדש ישראל והזמנים ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו טעמא דידכו
דברים בעלמא (הפרדס
יהו חותמין בכלן ת"ל
מצרים בקידוש היום. בין בכוס בין
עמ' נ). בין הכוסות
והיה ברכה אין חותמין
שבת דקביעא וקיימא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש השבת יומא טבא
הללו. בין הראשון לשני
אלא בך בלבד. אמר
בתפלה שלז) שבת בגזירה שוה דפסחח)
דישראל הוא דקבעי ליה דקמעברי ירחי וקבעי לשני מקדש ישראל והזמנים
(לעיל קח.).
רבא אשכחתינהו לסבי
ובשאר מועדים במה מצינו מפסח:
דפומבדיתא דהוו אמרי
טעמא דידי צלותא דברבים איתא מקדש ישראל קידוש דביחיד איתא
ה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום
בשבתא בין בקידושא בין
בשבת מקדש השבת ביום טוב מקדש ישראל והזמנים ולא היא צלותא
בצלותא מקדש השבת,
צאתך וכתיב התם זכור את יום
ביום טוב בין בצלותא בין
ביחיד מי ליתיה וקידושא ברבים מי ליתיה ורבא סבר זיל בתר עיקר עולא
השבת: דאפטרתא. במסכת סופרים
בקידושא מקדש ישראל
בר רב נחית קמיה דרבא אמר כסבי דפומבדיתא ולא א"ל ולא מידי אלמא
(פרק יג) תניא להו לברכות דהפטרה
והזמנים ואמינא להו אנא
ט)
אדרבא כו'. ואסיקנא
ומפרש דמגן דוד אומר. ובצלותא שייך
הדר ביה רבא רב נתן אבוה דרב הונא בריה דרב נתן נחית קמיה דרב
ב)
כסבי דפומבדיתא מדאמר
לומר טפי מצמיח קרן ישועה משום
פפא אמר כסבי דפומבדיתא ושבחיה רב פפא אמר רבינא אנא איקלע לסורא
רבינא אנא איקלעי
דרחמי נינהו ואנו מבקשין שיצמיח
לסורא לגבי מרימר
קמיה דמרימר ונחית קמיה שלוחא דציבורא ואמר כסבי דפומבדיתא והוו
ונחת שליח צבור לקמיה
קרן ישועה לישראל. ורבינו שלמה היה
משתקי ליה כולי עלמא אמר להו שבקוהו הילכתא כסבי דפומבדיתא
ואמר כסבי דפומבדיתא,
אומר משום הכי לא שייך למימר
ולא הוו משתקו ליה : מתני' מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו
והוו כולי עלמא משתקי
ג)
ג
ליה, ואמר להו מרימר
בתפלה מגן דוד שכבר אמרנו מגן
דרביעי גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר ד)ה בין הכוסות הללו אם
שבקוה דהלכתא כסבי
אברהם ותרי חתימות כהדדי לא שייך
רוצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה: גמ' א"ל רב חנן לרבא
דפומבדיתא. מזגו לו כוס
בתפלה: כשם הגדולים אשר בארץ.
ו
שלישי ברך על מזונו.
אמר לו רבינא לרבא ש"מ
ש"מ ברכת המזון טעונה כוס א"ל ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות כל חד
נתן הנביא אמר לדוד כן מפי הקב"ה
ה)
ברכה טעונה כוס. אמר
שכשם שחותמים במגן אברהם חותמין
וחד נעביד ביה מצוה: רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר:
ליה ארבע כוסות דתקון
במגן דוד. הגדולים אברהם יצחק
רבנן דרך חירות כל חד
מאי
וחד נעביד ביה מצוה.
ויעקב. ואע"ג דבשלשתן לא חתמינן
רביעי גומר עליו את ההלל
היינו לפי שאין חותמין בשתים כדכתיב י) והיה ברכה מיהו שלשתן נזכרין בברכת אבות אבל דוד
שהוא יחיד בברכה הקבועה לו במי
ואומר עליו ברכת השיר.
יחתומו אם לא במגן דוד: סבי דפומבדיתא. רב יהודה ורב עינא בסוף פרק ראשון דסנהדרין (דף יז:): בשבתא. בשבת דעלמא
שאינו י"ט: יומא טבא. בלא שבתא דאילו בשבת ויום טוב חתים תרוייהו מקדש השבת וישראל והזמנים כדמפרש במסכת ביצה
(דף יז.): שבתא דקביעא וקיימא. מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקביעת החודש: דברבים איתא. משום כבוד רבים אומר
מקדש ישראל: קידוש ברבים מי ליתא. בבית הכנסת ובסעודת חתן: מתני' ברכת השיר. בגמרא [קיח.] מפרש: בין הכוסות הללו. בין
שנים הראשונים לשנים האחרונים אם רצה לשתות ישתה: בין ג' לד' לא ישתה. מצאתי בגמרת ירושלמי כ) למה לא ישתה כדי שלא
ישתכר דתו לא מצי למימר הלל ופריך התם והלא כבר משוכר הוא ששתה כבר הרבה בסעודתו ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר
שלאחר המזון משכר. וה"ה נמי דיין שלפני המזון אינו משכר ואם רצה לשתות בין ראשון לשני ישתה דהא לא ממעט תנא אלא בין ג' לד':
גמ' ש"מ ברכת המזון טעונה כוס. דהא במסכת ברכות לא מתני' בהדיא דטעונה כוס אלא מדיוקא שמעינן ליה דאמר בריש פירקא
(דף קה:) שמעת מינה מהא מתני' תמני ש"מ ברכת המזון טעונה כוס ולימא נמי דממתני' שמעינן ליה: ה"ג ארבע כוסות תקינו להו רבנן
וכל חד וחד נעביד ביה מצוה. כלומר ראוי שיעשה בו מצוה אבל בשאר ימות השנה לא בעי כוס שאף כאן אין הכוס בא בשביל ברכת המזון:
יהללוך