3/234

ערבי פסחים פרק

עשירי

פסחים

קיט.

מסורת הש"ס

תורה אור השלם

זה המכיר מקום חבירו בישיבה. שיודע לומר זה מקום מיושב לפלוני וזה של פלוני דהואיל ומכיר הוא מקום כולם רגיל הוא לישב שם תמיד:

א) [משום רבי ישמעאל בר'

1. לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת

יוסי ורבנן אמרי], ב) ס"א

סתרי תורה. מעשה מרכבה ומעשה בראשית: למנצח. מדלא כתיב לנוצח משמע שנותן כח לבריות לנצחו: מפני מדת הדין. שמקטרגת

מ)

מִזְמוֹר לְדָוִד:

מפני, ג) ברכות ט: ע"ש,

תהלים ד א

ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר: לולי משה בחירו. אלמא משתבח ביה קרא במשה וקרי ליה בחירו משום דהשיב חמתו מהשחית

ד) [בן לקיש כצ"ל וכן איתא

2. וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם

אלמא שמח הוא בכך: כמצודה זו. שפורסים לעופות לצוד ואין בה דגן ואין עוף נפנה אליה: מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמת

בברכות ט: וכ"א בילקוט],

לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד

ה) לעיל פז:, ו) [צ"ל

זרח באסא קראי : ושיגרו להדרימון.

נ)

בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב

להדדרימון], ז) [צ"ל

זה המכיר מקום חבירו בישיבה איכא דאמרי כמצודה שאין בה דגן. דרך

חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית:

מלך ארם לעזור לו על בעשא מלך

מהדדרימון], ח) סנהדרין

תהלים קו כג

ישראל וקראי נינהוס) ומלחמת יהושפט

קי. ע"ש, ט) [צ"ל בר'],

ציידי עופות להשים דגן

אמר ר"א זה המקבל פני חבירו בישיבה מאי

3. וִידֵי אָדָם מִתַּחַת

י) [בסנהדרין ליתא תיבת

בעמונים קראי ע). ודרך הראשונים

כַּנְפֵיהֶם עַל אַרְבַּעַת

במצודה ודריש וינצלו וינצדו כי למ"ד

למכסה עתיק (יומין) זה המכסה דברים

שנאמר], כ) סנהדרין קי.,

רִבְעֵיהֶם

וּפְנֵיהֶם

להביא גנזיהם עמהם במלחמתם כדי

מתחלפת בדל"ת במקומות הרבה:

ל) סוכה לח., מ) [צ"ל אחר

שכיסה עתיק יומין ומאי נינהו סתרי תורה

וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם:

שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו:

ד"ה לולי], נ) [דה"ב יד],

אבל

יחזקאל א ח

ואיכא דאמרי זה המגלה דברים שכיסה

ס) [שם טז], ע) [שם כ],

4. וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל

שמעמידו על רגליו. שמשמח לבו:

❖

פ) [דה"ב כ], צ) [שם לב],

עתיק יומין מאי נינהו טעמי תורה אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי

הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ

אקלידי. מפתחות: וקולפי. פותחות

מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן

יוסי מאי דכתיב למנצח מזמור לדוד זמרו למי שנוצחין אותו ושמח בא וראה

שקורין בלע"ז שרדור"א: דגלדי.

בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים

של מרצופים של עור שנושאים על

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם בשר ודם מנצחין אותו ועצב אבל הקב"ה

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף

מוסף רש"י

בֵּיתָה פַרְעֹה:

סוסים וחמורים וגמלים: אבן מאסו

נוצחין אותו ושמח שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ

כמצודה זו שאין בה

בראשית מז יד

דגן. דרך ציידי עופות

הבונים. כלומר דוד שמימיו רועה

5. וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ

לפניו אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל בר' יוסי אמר ר"ש בן לקיש משום

א)

לזרוק דגן תחת מצודות

מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף

צאן היה ונעשה ראש. ונפלאת בעינינו

רבי יהודה נשיאה מאי דכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב זה ידו

כדי שיבואו עופות ונלכדין,

כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל

לשון רבים אמרו אחיו: זה היום

וכשאין בה דגן אין עוף

הָאָרֶץ: בראשית מא נז

של הקדוש ברוך הוא שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה

פונה אליה, כך ריקנו

עשה ה'. שמואל היה מתנבא

6. וַיְיָ נָתַן אֶת חֵן הָעָם

מיד מדת הדין אמר רב יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם יוסף

המצרים מכל ממונם. וינצלו

ב)

בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם

עליהם שסופן לגיל ולשמוח שיושיעם

כתרגומו ורוקינו (ברכות

וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם:

לקטו והביאו למצרים שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא אין לי אלא

מיד אויביהם: הושיעה נא אמרו

ט:). כמצולה שאין בה

שמות יב לו

דגים. כמו מצולות ים,

שבארץ מצרים ושבארץ כנען בשאר ארצות מנין תלמוד לומר וכל הארץ

7. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית

אחיו. כלומר על ידי דוד. ודוד אמר

כלומר בתוך התהום אין

לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה

הצליחה נא שיצליח במלכותו:

באו מצרימה וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן שנאמר וינצלו את

מצויין דגים אלא על שפת

שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל

ברכנוכם אמר שמואל. שיברך כולם

הים, היכא דאיכא מזון

מצרים ג) רב אסי אמר עשאוה כמצודה זו שאין בה דגן רבי שמעון ד) אמר

יְרוּשָׁלִָם:

(שם). אקלידי. מפתחות,

כלומר מברכין אנו אתכם: לנו.

מלכים א יד כה

כמצולה שאין בה דגים והיה מונח עד רחבעם בא שישק מלך מצרים ונטלו

וקליפי. מנעולים, דגלדא.

8. יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי

לשון רבים: אסרו חג בעבותים.

כולם המפתחות והמנעולים

מרחבעם ה) שנאמר 7 ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך

תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר

הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח:

של עור היו, ואעפ"כ היו

לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ:

מצרים [על ירושלים] ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך בא

שלש מאות פרדות טעונות.

קהלת ה יב

לכפול

ל"א דגלדא לצורך שקים

9. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן

רשב"ם

זרח מלך כוש ונטלו משישק בא אסא ונטלוהו מזרח מלך כוש ושיגרו

והמרצופין וכיסין של עור

וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן

❖

להדרימון בן טברימון באו בני עמון ונטלום מהדרימון בן טברימון בא

זה המכיר מקום חבירו בישיבה.

היו (סנהדרין קי.).

ו)

ז)

רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה

שיודע לומר זה מקום פלוני וזה

יהושפט ונטלו מבני עמון והיה מונח עד אחז בא סנחריב ונטלו מאחז בא

הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם

וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת

מקום פלוני דהואיל ומכיר מקום

חזקיה ונטלו מסנחריב והיה מונח עד צדקיה באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה

אָה¢ לֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם

רבינו חננאל

חבירו רגיל הוא לישב תמיד שם:

אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל

באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים באו יוונים ונטלוהו מפרסיים באו רומיים ונטלוהו

וידי אדם מתחת כנפיהם

יִשְׂרָאֵל: דברים יא ו

עתיק יומין. זה הקדוש ברוך הוא

מיד יוונים ועדיין מונח ברומי: אמר רבי חמא (בר) חנינא שלש מטמוניות

ידו כתיב, ידו של הקב"ה

01. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי

ח)

ט)

דכתיב (דניאל ז) ועתיק יומין יתיב:

שהיא פשוטה לקבל שבים

וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה:

הטמין יוסף במצרים אחת נתגלה לקרח ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס

❖

סתרי התורה. מעשה המרכבה

מפני מדת הדין, כל אלו

תהלים קיח כא

ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא עושר שמור לבעליו לרעתו אמר רבי

דברים פשוטין הן. ענין כל

ומעשה בראשית ופירושו של שם

כסף שבעולם לקטו יוסף

שמעון בן לקיש זו עשרו של קרח (שנאמר) ואת כל היקום אשר ברגליהם

כדכתיב (שמות ג) זה שמי לעלם.

י)

והביאו לפרעה, כשעלו

לעזי רש"י

א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו א"ר לוי משאוי שלש מאות

ישראל ממצרים נטלוהו

והמכסה היינו שאינו מוסר אותם

כ)

שעשו מצרים כמצולה

שרדור"א [שירידור"א].

לכל אדם אלא למי שלבו דואג

פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקליפי דגלדא:

שאין בה דגן איכא דאמרי

מנעול.

כדאמרינן בפרק אין דורשין (חגיגה

כמצודה. בא שישק נטלו

(דיא"ש אדי"ש כשד"ך מאוד"ך סימן) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן 01אודך

מרחבעם בא זרח נטלו

דף יג.) זה המגלה דברים שכיסן

כי עניתני אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה אמר ישי מאת ה'

משישק וכו'. ואת כל

עתיק יומין. והכי משמע למכסה

היקום אשר ברגליהם, זו

היתה זאת אמרו אחיו זה היום עשה ה' אמר שמואל אנא ה' הושיעה נא אמרו

סתרי תורה שהיו מכוסין מתחלה

עשרו של אדם שמעמידו

אחיו אנא ה' הצליחה נא אמר דוד ברוך הבא בשם ה' אמר ישי ברכנוכם מבית

על רגליו. א"ר לוי משאוי

ועתיק יומיא גילן ונתן רשות לגלותן

שלש מאות פרדות היו

ה' אמר שמואל אל ה' ויאר לנו אמרו כולן אסרו חג בעבותים אמר שמואל

ומי שמגלה אותן זוכה למה שאמור

מפתחות גנזיו של קרח

אלי אתה ואודך אמר דוד אלהי ארוממך אמרו כולן: תנן התם מקום שנהגו

בפסוק זה: למנצח. לשון מפעיל

וכלהו אקלידי קלפי

ל)

דגילדאי. אמר רבי יונתן

לכפול

מדלא כתיב לנוצח משמע שנותן

אודך כי עניתני אמר דוד,

ניצוח לבריותיו שינצחוהו: לולי משה

אבן מאסו הבונים אמר

בחירו. אלמא קרי ליה בחירו משום דעומד בפרץ לפניו ומדמשבח ביה משמע שמח הוא בכך: מפני מדת הדין. שמקטרגת ואומרת לא

ישי, מאת ה' היתה זאת

אמרו אחיו, זה היום עשה

תקבלם והוא מקבלם בסתר: גבי מצודה גרסינן דגן שדרך ליתן דגן במצודה שפורסין לפני העופות כשאין בה דגן אין עוף נפנה אליה. גבי

ה' אמר שמואל.

מצולה דהיינו מים גרסינן דגים: וינצלו. דרשינן לשון מצודה: מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמתו של זרח באסא קראי בד"ה (ב יד):

ושיגרו להדרימון. מלך ארם לעזור לו על בעשא מלך ישראל וקראי נינהו (שם ב טז): באו בני עמון ונטלוהו כו'. גמרא. מלחמת יהושפט

בעמונים קראיפ). ודרך הראשונים להביא גנזיהן עמם במלחמתם כדי שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו וכשהן מנוצחין הנוצחין נוטלים ממונן:

מלחמת סנחריב באחז קראי. חזקיהו נטלו מסנחריב כשבא המלאך והכה המחנהצ): כשדיים תפשו את צדקיהו. קראי [מ"ב כה]. פרסיים קבלו המלכות

מכשדים דכתיב (דניאל ה) פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס ויוונים קיבלו המלכות מפרסיים מפורש בספר יוסיפון וגם רומיים שקיבלו

המלכות מיוונים מפורש שם ובפ"ק דע"ז (דף ח:): זה עשרו של קרח. שעל ידי רוב ממונו נתגאה ונטרד מן העולם: משוי שלש מאות. לאו

דוקא וכן כל שלש מאות שבש"ס: אקלידי. מפתחות: וקולפי. פותחות: דגילדי. מרצופין של עור ואעפ"כ היה משוי שלש מאות פרדות: אבן

מאסו הבונים. זה דוד שהיה צעיר באחיו ורועה: נפלאת בעינינו לשון רבים אמרו אחיו: זה היום עשה ה'. שמואל היה מתנבא שסופן לגיל

ולשמוח בו שיושיעם מאויביהם: הצליחה נא אמר דוד. שיצליח במלכותו: אסרו חג בעבותים. הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח ומתן דמן למזבח:

לכפול