קיט:
ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
לפניו מצוה לברך. לפי מה שפירש פ)לעיל דהפסוקים לא הוו
לכפול. כל ההלל: כופל דברים. מעט היה כופל כגון מברוך הבא ולמטה:
קה א מיי' פ"ג מהל'
א) סוכה לט. מגילה כא:,
ב) לעיל ז: מנחות לה:,
חנוכה הלכה יא
נון בנו וגו'. ממשפחת אפרים בן יוסף חשיב ואזיל עד יהושע ולא
הפסק וברכה אחרונה היא חתימת הראשונה לא יתכן כאן
ג) [נדה סג:], ד) [סוכה
אמר
טוש"ע א"ח סימן תכב
משכח ברא ליהושע: מתני' מפטירין. לשון הנפטר מחבירו ל).
רב שלא יעקרו
דאיך יברך לפניו ולא יחתום אחריו מהר"י:
לט. תוס' פ"י], ה) [צ"ל
סעיף ג:
גמ'
מחבורה לחבורה. רב מוקי למתניתין כדר' יהודה דסבר דאין הפסח
כשנפטרין מן הסעודה מביאין מיני המתיקה: ארדילאי לי.
קו ב ג מיי' פ"ח מהל'
דרב אמי], ו) [צ"ל אסי],
ז) לעיל פו., ח) [ברכות
מצה הלכה ט [ופ"ו
נאכל בשני מקומות והכי אוקימנא
כגון אני שרגיל לאכול כמהין ופטריות
מז.], ט) [צ"ל אמרו],
שם הל' יא] סמג עשין עא
לאחר סעודתי: וגוזליא לאבא. לרב
סתמא פרק כיצד צולין (לעיל ד' פו.)
לכפול יכפול לפשוט יפשוט לברך אחריו
א
י) [תוספתא פ"י ה"ח],
טוש"ע א"ח סי' תעח
❖
שהיה רגיל לאכול גוזלים לאחר
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד
כ) [תוספתא פ"ב הי"ג],
סעיף א:
יברך הכל כמנהג המדינה אמר אביי א) לא
ל) [ברכות סד.], מ) [ע"א],
אלו הופכין פניהם ואוכלין ואלו הופכין
סעודתו. ולשון אפיקומן הוציאו והביאו
שנו אלא לאחריו אבל לפניו [מצוה] לברך
נ) [ברכות סד.], ס) [סוטה
מיני מתיקה: אין מפטירין אחר מצה
פניהם ואוכלין והשמש באמצע פירוש
טו.], ע) [דף קטו.],
ב)דא"ר יהודה אמר שמואל כל המצות מברך
תורה אור השלם
❖
אפיקומן. שצריך לאכול מצה בגמר
משום היכרא וכשהשמש עומד למזוג
פ) [קד: תודה חוץ],
עליהן עובר לעשייתן מאי משמע דהאי
1. וִיהִי מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר
ג)
קופץ את פיו עד שמגיע אצל חבורתו
הסעודה זכר למצה הנאכלת עם
לוֹ רוּץ וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ
עובר לישנא דאקדומי הוא א"ר נחמן בר
ומוקי לה בגמרא כרבי יהודה והיינו
הפסח וזו היא מצה הבצועה שאנו
דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת
הגהות הב"ח
יצחק דכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר
דוקא בפסח אבל מצה לא אשכחן
אוכלין באחרונה לשם חובת מצה אותה
הַכּוּשִׁי: שמואל ב יח כג
1
(א) רש"י ד"ה אין מפטירין
2. וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם
בשום דוכתא דליתסר בשתי מקומות
שלאחר אכילה. ועל כרחינו אנו מברכין
ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא והוא
2
❖
וכו' הלכך אתרווייהו:
וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע
ואי משום דאתקש לפסח להא על
על אכילת מצה בראשונה (הואיל ו)
עבר לפניהם איכא דאמרי מהכא ויעבור
3
פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד
כרחיך לא איתקש דאי לא תימא הכי
[אע"פ שאינה] באה לשם חובה כדאמר
אָחִיו: בראשית לג ג
מלכם לפניהם וה' בראשם תניא רבי כופל
ד)
3. עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם
ליפרך ממתני' לרב דאין מפטירין
רב חסדא לעיל (דף קטו.) גבי מרור
מוסף רש"י
בה דברים רבי אלעזר בן פרטא מוסיף בה
פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ
אחר הפסח אפיקומן הא אחר מצה
דלאחר שמילא כריסו הימנו היאך
לכפול. כל פסוק ופסוק,
בוֹ וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם
דברים מאי מוסיף אמר אביי מוסיף לכפול
ונהגו כן מפני שיש פרשה
מפטירין ולא מצי לשנויי כדמשני
חוזר ומברך עליו הכי נמי גבי מצה
וַיְיָ בְּרֹאשָׁם: מיכה ב יג
מאודך למטה דרש רב עוירא זימנין א"ל
4. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל
שכולה כפולה, הודו תחלה
לשמואל דלגבי שני מקומות לא הוי
הלכך (א) תרוייהו מברך ברישא והדר
וסוף, יאמר נא שלשה
וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה
משמיה דרב וזימנין א"ל משמיה דרב (אשי)
רבותא פסח טפי ממצה אלא ודאי רב
אכיל
מצה באחרונה בלא ברכה
ה)
ו)
פעמים, קראתי יה ענני
גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת
במרחב יה, ה' לי ה'
מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל עתיד הקב"ה
יִצְחָק: בראשית כא ח
לא איירי אלא בפסח והא דקאמרינן
אבל לא מרור דלאו חובה הוא:
4
5. נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ:
לי, טוב לחסות טוב
לקמן אביי הוה יתיב קמיה דרבה
לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו
בראשונה לחסות, סבבוני סבוני, דחה
דברי הימים א ז כז
רשב"ם
והוה קא מנמנם פי' הקונטרס לקמן
6. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא
דחיתני, ויהי לי לישועה
לזרעו של יצחק לאחר שאוכלין ושותין
קול רנה וישועה, ימין
לכפול. את ההלל: כופל בה דברים.
אע"ג דלא הוי בזמן הפסח הא איתקש
וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא:
נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה
❖
ה' ימין ה', לא אמות
תהלים קטז יג
מצה לפסח ולא נהירא ובירושלמי
מעט היה כופל מברוך הבא ולמטה:
ולמות לא נתנני, פתחו לי
לברך ואומר להן איני מברך שיצא ממני
מאודך ולמטה. ולי נראה משום כבוד
מפרש לה גבי תענית דאמרינן פ"ק
שערי זה השער וגו', אבל
ישמעאל אומר לו ליצחק טול וברך אומר
מאודך ולמטה אינו כפול,
דתענית ישן אסור לאכול ולא שנו
ישי ושמואל ודוד ואחיו שאמרוהו
רבינו חננאל
והיינו דאמרינן (סוכה
להן איני מברך שיצא ממני עשו אומר לו
אלא ישן ממש אבל מתנמנם לא ורבה
מאודך ולמטה כדאמרן לעילמ) כופלין
לט.) מוסיף לכפול מאודך
תנן התם מקום שנהגו
ליעקב טול וברך אומר להם איני מברך
הוה מתנמנם ובעי למיסר בתר הכי
אותו ויש לשונות אחרות ולא נהירא:
ולמטה (שם לח.). עובר.
לכפול יכפול לפשוט
קודם (לעיל ז:). ויעבר
יפשוט לברך אחריו יברך.
ולא במותי. שנקבר מול בית פעור
וקמייתי ראיה מפסח דכי היכי
שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה
את הכושי. ויקדם את
תניא ר' כופל בה דברים
דפסח לא חשיב נמנום בעלמא
ולא זכו עצמותיו ליכנס בארץ כעצמות
לאוסרן עלי אומר לו למשה טול וברך אומר
הכושי (מגילה כא:) קדמו
[ר' אלעזר בן פרטא
לרוץ לפניו (סוכה לט.).
כשינה מעליא לענין שני מקומות
יוסף שנקברו בארץ כדכתיב (יהושע
מוסיף]. מאי היא מוסיף,
להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ
כופל בה דברים. מאנא
לכפול מאודך ולמטה.
ה"נ לא חשיב נמנום לענין תענית
כד) ואת עצמות יוסף קברו בשכם
ישראל לא בחיי ולא במותי אומר לו ליהושע
והלאה . מוסיף בה
ענין שגומל הקב"ה חסד
(שם)
דלמחר לאיתסורי באכילה בתר הכי:
והיינו דכתיב (דברים ד) כי אנכי מת
דברים. בהלל מוסיף
לזרע יצחק אחר שאוכלין
טול וברך אומר להן איני מברך שלא זכיתי
לכפול על כפילתו של רבי
ושותין אומר' לאברהם
בארץ הזאת בחוצה לארץ אינני עובר
באחרונה
(שם). מאודך למטה.
לבן דכתיב יהושע בן נון נון בנו יהושע בנו
טול ברך אומר איני
5
את הירדן אפילו לאחר מיתה לא
כדפרישית לעיל, שכל
מברך שיצא ממני ישמעאל
אומר לו לדוד טול וברך אומר להן אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס
עצמותי את הירדן: נון בנו
יעברו
6
המזמור כפול מראשו
וכו', עד נותנין לדוד
ישועות אשא ובשם ה' אקרא: מתני' אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן:
ועד כאן (שם). אין
ואומר אני אברך ולי נאה
יהושע בנו. ממשפחת אפרים חשיב
ז)ב
מפטירין אחר הפסח
לברך שנאמר כוס ישועות
גמ' מאי אפיקומן אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה ושמואל אמר כגון
בדברי הימים עד יהושע ולא משכח
אפיקומן. כשהגיע זמנו
אשא וגו'. אין מפטירין
מתני'
קרא
ברא ליהושע:
להפטר מן הסעודה,
אחר הפסח אפיקומן.
ח) אורדילאי לי וגוזלייא לאבא ורב חנינא בר שילא ורבי יוחנן ט) (אמר) כגון
דהיינו אחר הפסח
מאי אפיקומן, רב אמר
מפטירין. לשון הנפטר מחבירו נ).
תמרים קליות ואגוזים תניא כוותיה דרבי יוחנן אין מפטירין אחר הפסח כגון
שהוא נאכל באחרונה
שלא יעקרו מחבורה זו
כלומר כשנפטרין מן הסעודה אין
על השובע, שכן חובת
ויאכלו פסח בחבורה
תמרים קליות ואגוזים אמר רב יהודה אמר שמואל י) ג אין מפטירין אחר
מסיימין אותה באפיקומן ובגמרא
כל הקרבנות כדקיימא
אחרת, ושמואל אמר
מצה אפיקומן תנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אחר הפסח הוא דלא
מפרש: גמ' אמר רב שלא יעקרו
לן (חולין קלב:) למשחה
שלא יאכלו אחר הפסח
לגדולה כדרך שהמלכים
אפילו באותה חבורה, כגון
אבל לאחר מצה מפטירין לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא אחר מצה דלא
מחבורה לחבורה. אחר שאכלו הפסח
אוכלין, אין נפטרין על
קליות ואגוזים וכיוצא
נפיש טעמייהו אבל לאחר הפסח דנפיש טעמיה ולא מצי עבוריה לית
ידי אפיקומן (לעיל פו.).
בחבורה לא ילכו בחבורה אחרת
בהם, וכל שכן בשר
שלא יעקרו מחבורה
וכיוצא בו שמפיג מתוך
לאכול לא פת ולא שום דבר גזירה
לן בה קמשמע לן נימא מסייע ליה הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין
כ)
לחבורה. אפיקומן לשון
פיהם ומפכחין טעמו של
דילמא אתי למיכל את הפסח בשני
אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה באחרונה אין
הוציאו כליכם מכאן
פסח. תניא כותיה דרבי
ונלך ונאכל עוד בחבורה
מקומות ואנן תנן סתמא כר"י בכיצד
יוחנן אין מפטירין אחר
בראשונה
אחרת (לעיל פו.). כגון
הפסח אפיקומן כגון קליות
צולין (לעיל דף פו.) דפסח נאכל בשתי
אורדליא לי וגוזלייא
ואגוזין. אמר רב יוסף אמר
חבורות ואין האוכל אוכל הפסח בשני מקומות. והך מילתא דרב אוקמיה התם בשעת אכילה אבל לאחר אכילה יכול ליעקר לומר הלל בחבורה
לאבא. שמואל חביבין עליו
רב יהודה אמר שמואל
ארדליא בקנוח סעודה והן
אין מפטירין אחר מצה
אחרת ולא קפיד אלא לאכול בב' מקומות אבל לאכול דברים אחרים במקומן הראשון שרי רב ובלבד שלא יעקור לאוכלן עם חבורה אחרת.
כמהין ופטריות, ולרב היו
אפיקומן. ואקשינן עליה
והיינו דפליג עליה שמואל ורבי יוחנן ואמרי כל דבר אסור לאכול אפילו בחבורתו ראשונה וליכא לפרושי שלא יעקרו מחבורה לחבורה דלאחר
חביבין גוזלות, ושמואל
והא אנן לא תנן אלא
שאכלו קצת מן הפסח לא יאכלו ממנו בחבורה אחרת דהא סתם לן תנא בכיצד צולין (שם) וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו עד שמגיע
היה קורא לרב אבא
אין מפטירין אחר הפסח,
לכבודו (ברכות מז.) כלומר
הא אחר מצה מפטירין.
אצל חבורתו ותרי סתמי למה ולרב הכי משמע ליה אפיקומן אפיקו מנייכו הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל במקום אחר: כגון ארדילאי לי
אין רשאין ליפטר בדבר
ופרקינן לא מיבעיא קאמר
וגוזליא לאבא. לרב. דשמואל הוה רגיל לאכול בקינוח סעודה כמהין ופטריות ורב רגיל לאכול אחר סעודתו גוזלות. ולשון אפיקומן הוציאו
אחר מתוך סעודתו ולומר
לא מיבעיא מצה דלא
והביאו מיני מתיקה. ואתא שמואל למימר דלא מיבעיא שלא יעקור מחבורתו לחבורה אחרת אלא אפילו בחבורתו אסור לאכול כלום אחר
אפיקומן, כלומר הוציאו
נפיש טעמה ואתי טעמה
והביאו מינין של מאכל
דהני לפכוחי דמצה. אלא
הפסח שלא יאבד ממנו טעם הפסח ולפי שדינו ליאכל בסוף על השבע וכן כל קרבנות כדכתיב (במדבר יח) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים
בקינוח הסעודה, שלא
פסח דנפיש טעמיה ולא
אוכלין ס): אבא. כך שמו של רב אלא בכבוד קורין אותו רב בבבל הכי כמו שקורין לרבי יהודה הנשיא בארץ ישראל רבינו וכן מוכיח בשחיטת
להפקיע טעם פסח מפיו,
אתו הני מפכחי טעמיה
חולין (דף קלז:) דאמרי' מאן ריש סידרא בבבל אבא אריכא וברב מיירי שהיה רב ארוך בדורו כדאמרינן במסכת נדה (דף כד:). ורבי יוחנן
ד"א אפיקומן לשון יוני
אימא מפטירין אחר הפסח
כלום שום דבר, מפי ר'
קמ"ל דאין מפטירין. נימא
כשמואל סבירא ליה אלא שהיה רגיל באלו בקינוח סעודה: אין מפטירין אחר המצה אפיקומן. שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו זכר למצה
קלונימוס איש רומי
מסייע ליה, הסופגנין
(סידור
הנאכלת עם הפסח בכריכה. וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה ועל כרחינו אנו מברכין על אכילת מצה בראשונה אע"פ
רש"י סי' שצא).
והדובשנין והאסק[ר]יטין
שאינה לשם חובה כדאמר רב חסדא לעיל גבי מרור דלאחר שמילא כריסו ממנו היאך חוזר ומברך עליו הלכך מברך אתרוייהו ברישא
אדם ממלא כריסו מהם
ע)
ובלבד שיאכל כזית מצה
והדר אכיל מצה באחרונה ואחר אותה מצה אין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר שלא לשכח טעמה. ובמצה בזמן הזה מיירי דליכא פסח בהדה
באחרונה. דיקינן מינה
דאי בזמן דאיכא פסח הא בהדיא תנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן והיינו אחר פסח ומצה הנאכלת עמו: אחר הפסח הוא דלא. אכיל
מדקתני באחרונה, ש"מ
בזמן דאיכא פסח דאין אוכלין אפיקומן אחר הפסח והמצה שעמו: אחר מצה. בלא פסח מפטירין: סופגנין. רקיקין העשויין כספוג מתוך
אין מפטירין אחר מצה
אפיקומן.
שעיסתן רכה אין תורת לחם עליהן ואנן בעינן לחם דכתיב (דברים טז) לחם עוני: דובשנין. מטוגנין בשמן ודבש ואינו לחם עוני אלא לחם עשיר:
בראשונה