קכ:
ערבי פסחים
פרק עשירי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מלא
תותירו עד בקר נפקא. אע"ג דדרשינן מיניה (לעיל דף פג:)
עד שעת חפזון. שנבהלו לצאת והיינו עד הבקר: ויום אחד. ט"ו
קיא א מיי' שם טוש"ע
א) לעיל דף טו: ודף פה.,
ב) תענית דף יב. מגילה דף
שם:
המפסיק בין הלילות דלא ליהוי נותר עד ט"ז: הא אפקיה קרא
ליתן לו בקר שני לשריפתו דנפקא לן מהתם דאין שורפין
קיב ב מיי' פ"ח מהל'
יח: יבמות דף נד: נדה דף
מהיקישא. דפסח דכתיב (שמות יב) (בערב תאכלו מצות) [ששת ימים
קדשים בי"ט אית מאן דמפיק ליה בפ"ב דשבת (דף כד:) ובמכילתין
סג., ג) [עי' תוספות תענית
שאר אבות הטומאו'
אמר
נ)מדוכתא אחרינא: רבא אכל מצה בזמן הזה כו'. יש מפרשים
כו'] ואקשיה בהיקישא דעל מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט): קמ"ל
יב: ותוס' נדה סג. ד"ה
הלכה ג:
נים], ד) [נזכר לעיל עא.],
ג [מיי' פ"ח מהל' קרבן
דכי אהדריה קרא. (שבעת ימים
דכך הלכה דהא סתם מתני' כוותיה
ה) מגילה דף כא. ברכות דף
פסח הל' טו]:
ואין זה ראיה דהא פרק ב' דמגילה
תאכל מצות) [בערב כו'] (שמות יב)
ר' יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא
קיג ד טוש"ע א"ח סי'
א
ט. זבחים דף נז:, ו) מכילתא
(דף כ:) אשכחן סתמא אחרינא דלא
למילתיה קמייתא אהדריה לעמוד
דר"י פרשת בא, ז) [לעיל
תעז סעיף א:
יאכלו הפסח אחר חצות מטמא את הידים
קיד ה מיי' פ"ח מהל'
מא:], ח) [עי' תוס' לעיל
הפגול והנותר מטמאין את הידים: גמ' ר'
כוותיה דתנן זה הכלל כל דבר שמצותו
במקום הפסח ולאכול עד חצות:
עא: ד"ה כל], ט) לעיל דף
א)ב
שאר
אבות
בלילה כשר כל הלילה לאתויי אכילת
חד פה:, י) [במדבר ט],
❖
הטומאות הלכה ג:
יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו
רשב"ם
פסחים ודלא כר"א בן עזריה ס)דאמר
כ) [דברים טז], ל) [שמות
ה"ד נתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים
יב], מ) [דף קכא.], נ) [לעיל
ב)
ג)
רבי יוסי אומר נתנמנמו יאכלו. ארישא
אכילת פסחים עד חצות היינו ודאי
❖
פג:], ס) [שם כא.],
תיר ולא תיר כגון דקרי ליה ועני ולא ידע
רבינו חננאל
מדאוריית' ובתר הכי פסול למיכל אבל
קאי דקאמר ת"ק ישנו מקצתן יאכלו
לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר אביי
הא דאמרינן הקטר חלבים ואימורים
ואתא למימר ה"מ אם נתנמנמו אבל
היכי דמי נתנמנמו, אמר רב
אשי נים ולא נים תיר ולא
עד חצות כדאמרינן בריש ברכות
אם נרדמו אפילו מקצתן לא יאכלו
הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא נמנם א"ל
תורה אור השלם
תיר, כגון דקרי ליה ועני
(דף ב.) לא הוי אלא מדרבנן אפילו
לכשיעורו הכי מוכח בגמרא והכי
מינם קא נאים מר א"ל מינומי קא מנמנם
1. וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר
ולא ידע לאהדורי סברא
לראב"ע משום הכי אם עיכב להקטיר
הילכתא דהא רבה קאי כוותיה כדאמר
וכי מדכרו ליה מדכר.
בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ
ותנן נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו:
אביי הוה יתיב קמיה דרבא
וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים
בגמרא: הפסח אחר חצות מטמא את
עד חצות לא נפסל בכך דהא מן
הפסח אחר חצות מטמא את הידים וכו':
חזייה דהוה קא מנמנם
שמות יב ח
יֹאכְלֻהוּ:
הידים. דה"ל נותר מחצות ואילך ורבנן
התורה היו כשירים עד הבקר וחכמים
2. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם
אמר ליה מינם קא ניים מר,
אלמא מחצות ה"ל נותר מאן תנא אמר רב
גזרו על הנותר לטמא את הידים
אמר ליה מתנמנומי קא
לא עשו סייג לדבר להביאם לבית הפסול
בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל
יוסף ר"א בן עזריה הוא דתניא ואכלו את
מנמנם, ונתנמנמו יאכלו
בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
ד)
ה)
1
קודם הזמן ובפ' המזבח מקדש (זבחים
כדמפרש טעמא בגמרא:
תנן. הפסח אחר חצות
מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל
הבשר בלילה הזה ר"א בן עזריה אומר נאמר
גמ'
לאהדורי סברא. במילתא דצריכא
פו:) נמי מוכח הא דחצות עושה (פיגול)
מטמא את הידים, אלמא
אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה
כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ
מחצות הוה ליה נותר,
[עיכול] מדרבנן וההוא דבפרק איזהו
סברא כגון ששואלין אותו היכן
שְׁפָטִים אֲנִי יְיָ:
2
מאן תנא, אמר רב יוסף
שמות יב יב
הנחת כלי זה וכי מדכרו ליה הנחתו
מקומן (שם נז:) דקאמ' דמתני' דהפסח
מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף
3. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
ר' אלעזר בן עזריה
אינו נאכל אלא עד חצות ר"א
במקום פלוני מידכר ואומר הן או
הוא דתניא ואכלו את
כאן עד חצות אמר לו ר"ע ו)והלא (א) נאמר
בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד
הבשר בלילה הזה, כתיב
לאו: הוה מנמנם. רבה לאחר שהתחיל
בן עזריה היא ופריך ממאי דאורייתא
בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
חפזון עד שעת חפזון אם כן מה ת"ל בלילה
❖
ג
הכא בלילה הזה וכתיב
שמות יב י
לאכול מצת חובה באחרונה: נתנמנמו
דלמא מדרבנן ור"ע היא ומשני א"כ
התם ועברתי בארץ מצרים
יכול יהא נאכל כקדשים ביום ת"ל בלילה
יאכלו תנן. אבל אם הוא ישן אפילו
מאי אלא פירוש אי הוה מדרבנן לא
בלילה הזה, מה להלן
בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום ור"ע האי
ז)
עד חצות, שנאמר כחצות
ה"ל למיתני אלא דהא לעיל גבי תודה
הוא לבדו שוב לא היה אוכל דס"ל
הגהות הב"ח
הלילה. אף כאן נמי עד
הזה מאי עביד ליה מיבעי ליה למעוטי לילה
וחטאת תנא עד חצות ולא תנא אלא
כרבי יוסי דאמר נרדמו אפילו מקצתן
(א) גמ' אמר לו ר"ע והלא
חצות. אמר רבא לא אכל
❖
אחר הוא דאתא ס"ד אמינא הואיל ופסח
לא יאכלו: אלמא מחצות הוא דה"ל
דאפילו אירע דעבר על דברי חכמים
כבר נאמר בחפזון:
מצה בזמן הזה אלא לאחר
חצות לר' אלעזר בן עזריה
נותר. והא כתיב (שמות יב) לא תותירו
ולא אכל קודם חצות לא נפסל ואוכלו
קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה
לא יצא ידי אכילת מצה,
ממנו עד בקר אלמא עד בקר לא הוי
לאחר חצות כדמשמע פ"ק דברכות
שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף
פשיטא כיון דאתקוש
מוסף רש"י
נותר: ר"א בן עזריה היא. דנפקא
(דף ט.) גבי ק"ש בההוא מעשה דבאו
לפסח, שנאמר על מצות
פסח אוקים לילות במקום ימים ויהא נאכל
הפיגול והנותר מטמאין
ומרורים יאכלוהו. כפסח
בניו של ר"ג מבית המשתה ומ"מ
ליה מקרא דאכילת פסח עד חצות
לשני לילות ויום אחד כתב רחמנא הזה
את הידים.
מדרבנן (לעיל
דמי. מהו דתימא אפקא
איכא סייג דעבר על דברי חכמים
ומחצות הוי נותר והאי דכתיב לא
פה.) ואע"פ שאין אוכל
קרא מהקישא דפסח,
ור"א בן עזריה אמר לך מלא תותירו עד
3
מטמא אדם, גזרו עליהן
שנאמר בערב תאכלו
אם לא אכל קודם חצות וה"ג התם
תותירו ממנו עד בקר לשריפה אתא
בקר נפקא הא ור"ע אמר לך אי לא כתב
לטמא מיהת את הידים
מצות. קמ"ל דכי אהדדריה
א"כ מאי אלא ותו כי הנך מה הנך
דעד בקר לאו בר שריפה הוא כדתניא
ולא לטמא את הגוף
קרא למלתיה קמייתא.
רחמנא הזה הוה אמינא מאי בקר בקר שני
דאורייתא כלומר מה הנהו דאינו נאכל
בפ"ק דברכות (דף ט.) ר"א בן עזריה
ח)
(לעיל טו:). תיר. ער
כלומר, לדוכתיה אהדריה
ור"א אמר לך כל היכא דכתב בקר בקר
עד חצות כפסח. ואע"ג
אומר בערב אתה זובח וכבא השמש
אלא למנוייו וצלי היינו דאוריית' אף הנך
(תענית יב: מגילה יח:)
כדמתרגמינן (בראשית מא)
דר' עקיבא פליג עליה.
נמי דעד חצות דאורייתא ורבי אלעזר
אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה
ראשון הוא אמר רבא אכל מצה בזמן הזה
ד
ויקץ, ויתער (תענית שם).
כותיה קיימא לן, דסתם
בן עזריה היא: [עי' תוס' זבחים נז:
שורף. אבל כר"ע דפליג עליה לא
לאהדורי סברא. דבר
מתני' כותיה. הפיגול
אחר חצות לר"א בן עזריה לא יצא ידי
הבא מבינת הלב (מגילה
והנותר מטמאין את הידים,
ד"ה ואב"א ותוס' מגילה כא. ד"ה לאתויי]:
מיתוקמא דלדידיה לא ה"ל נותר עד
חובתו פשיטא דכיון דאיתקש לפסח כפסח
שם) אם צריך ממנו
רב הונא ורב חסדא,
הבקר ולא מטמא ידים אלא מבוקר
כשתמצא
דבר שצריך הרהור, אינו
חדא אמר שמום חשדי
דמי מהו דתימא הא אפקיה קרא מהיקישא
ואילך ואף על גב דלדידיה נמי אכילת
יודע לומר בעוד שמתנמנם
כהונה, שלא יגע בו
קמשמע לן דכי אהדריה
קרא
למילתא קמייתא אהדריה: הפיגול והנותר
(תענית שם). וכי מדכרו
הכהן לטלטלו ויחשדו
פסחים עד חצות כדין לכל הנאכלין
ליה. כזה שמעת (שם).
אותו הכהנים כי לאכלו
מטמא את הידים וכו':
ט) רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי
ליום ולילה רבנן הוא דעבדי הרחקה
עד שעת חפזון. שנחפזו
מטלטלו, לפיכך גזרו בו
כהונה וחד אמר משום
עצלי
כהונה חד אמר כזית וחד אמר כביצה
לצאת, והיינו עמוד השחר
יתירא להרחיק את האדם מן העבירה
טומאה שלא יגע בו כלל.
ה
כדכתיב (שמות יב) לא
וחד אמר משום עצלי
חד
כדתנן בפ"ק דברכות (דף ב.) שמא
תצאו איש מפתח ביתו
כהונה כלומר גזרו עליו
יאכל ממנו לאחר שעלה עמוד השחר ויתחייב כרת ומוטב שיבואו קדשים לבית הפסול למעט זמן אכילתו שלא לאכול אחר חצות משיאכל עד
עד בקר (ברכות ט. וכעי"ז
טומאה מפני שנתעצלו
זבחים נז:). יכול יהא
בקר ויבא לידי כרת: שעת חפזון. שנחפזו לצאת והיינו עמוד השחר כדכתיב (שמות יב) לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ור"א בן עזריה סבר
הכהנים באכילתו ובא
נאכל כקדשים ביום.
לידי נותר. הא דתנן
חפזון דמצרים בשעת מכת בכורות שעל ידיה נחפזו למהר לשלחם מן הארץ. הכי מפ' בברכות (דף ט.): יכול יהא נאכל. כשאר קדשים ביום
ביום זביחתו קודם שתחשך
מטמאין את הידים רב
שחיטתו כדרך תודה שאף היא זמן אכילתה יום אחד ואוכל כל יום שחיטתה והלילה עד הבוקר מן התורה דכתיב (ויקרא ז) ביום קרבנו יאכל לא
יתחיל לאוכלו אם ירצה
הונא ורב חסדא (חד מתני
(זבחים שם) כשאר קדשים
טומאה וחד מתני אנותר)
יניח ממנו עד בקר: שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד. שבינתים דכתיב (שם יט) ביום זבחכם יאכל וממחרת אף פסח נמי הואיל ואינו
ביום שחיטתו כדרך תודה
נאכל אלא בלילה נוקים שני לילות במקום שני ימים של שלמים ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד לא שיאכלנו ביום אלא שיהא שהות זמן
שאף היא זמן אכילתה
שלא יפסל באכילה בשביל המתנת היום ויאכלנו בליל השני קמ"ל כן פירש רבינו במסכת ברכות (ט.). ולי נראה שאף ביום שבינתים
יום אחד ואוכל והולך
כל יום שחיטתה והלילה
יאכל דהא בלילה הזה לא בא למעט אלא יום שחיטתו שלפני לילה הראשון של פסח אבל מכאן ואילך יאכלנו עד עמוד השחר של ליל שני קמ"ל: מהו
עד הבקר כדין תודה
דתימא אפקיה. רחמנא לחובת מצה בלילה הראשון מהיקישא דאקשיה רחמנא כפסח בהאי קרא דעל מצות ומרורים יאכלוהוי) ואפקיה רחמנא
דכתיב ביום קרבנו יאכל
בהאי קרא כ) ששת ימים תאכל (עליו) מצות וביום השביעי מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות ולילה הראשון נמי במשמע אלמא אפקיה
(ברכות שם). מה שלמים
נאכלים לשני ימים
רחמנא מהיקישא דעל מצות ומרורים לחובת מצה לילה הראשון ואוקמיה ארשות: קמ"ל דכי אהדריה קרא. לחובת מצה בלילה הראשון בזמן
ולילה אחד. שבינתים
הזה דכתיב בערב תאכלו מצותל) דהכי נפקא לן לעיל [ע"א] למילתא קמייתא אהדריה לאכילה עד חצות כבזמן דאיכא פסח: חד אמר משום חשדי כהונה.
דכתיב ביום זבחכם יאכל
לקמן מפרשדאפיגול קאי:וחדאמרמשוםעצליכהונה.לקמן מפרש דאנותר קאי.ולא פליגיאלא חד מפרשטעמא דפיגול וחד מפרשטעמא דנותר:
וממחרת, אף פסח נמי
מ)
ס)
הואיל ואינו נאכל אלא
חד בלילה נוקים שני לילות
במקום שני ימים דשלמים ויהא נאכל בשני לילות ויום אחד, לא שיאכלנו ביום אלא שיהא שהות זמן שלא יפסל באכילה בשביל המתנת היום ויאכלנו בלילה השנית, קמ"ל (שם). משום חשדי כהונה. שחשודין לפגל קרבן משום
איבה, גזרו על הפיגול שיטמא את הידים כדי שיהא זה צריך להטביל ידיו קודם שיגע בקודש ויטריחוהו (לעיל פה.). משום עצלי כהונה. המתעצלים באכילת קדשים גזרו טומאה על הנותר כדי להטריחו עליהם (שם). חד
אמר כזית. בין פיגול בין נותר בכזית גזור רבנן דליטמאו (שם).