ערבי פסחים פרק עשירי פסחים
קכא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כשתמצא
לומר לדברי ר' ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא
חד תני אפיגול וחד תני אנותר. חד מפרש טעמא דמתניתין
מאי
קטו א [מיי' פ"ח מהל'
א) [לעיל מט:], ב) [ברכות
❖
מט:], ג) זבחים לז.,
שפיכה בכלל זריקה לדברי ר' עקיבא כו'. אם כן
חמץ ומצה דין ז]:
טעמא מטמא פיגול את הידים וחד מפרש טעמא דנותר מאי
ד) [שם], ה) [פסחים
טעמא נותר מטמא את הידים: משום חשדי כהונה. גזרו עליו
מוכח מכאן דלר' ישמעאל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא
ספ"י], ו) [במדבר יח],
וכן מוכיח נמי כאן דס"ל
דפסח בשפיכה הוא והכי נמי מוכח
טומאה שלא יפגלוהו ברצון להפסיד
את הבעלים ועוד דשלמים
ז) [דברים יב], ח) [במדבר
רבינו חננאל
יח], ט) [ויקרא א],
בפסחים בפרק האשה (דף פט.)
הן ואין לכהן בהן אלא חזה ושוק
י) [ויקרא ח], כ) [שם ז],
חד מתני כזית כאיסורו וחד
וישחטם במזיד לשם חטאת כדי
דפריך דאלו פסח בשפיכה ושלמים
חד תני אפיגול וחד תני אנותר מאן דתני
ל) ול"ג ולא שפיכה כצ"ל
מתני כביצה כטומאתו.
❖
לאוכלן כולם ומשום הכי גזרו טומאה:
בזריקה ומשני מאי נפקא מינה
רש"א, מ) רש"א,
אפיגול משום חשדי כהונה מאן דתני אנותר
ברך ברכת הפסח פטר את
של זבח וכו'. תאנא איזו
משום עצלי כהונה. שלא יתעצלו
והתניא מנין לניתנין בזריקה שנתן
משום עצלי כהונה חד אמר כזית וחד אמר
היא ברכת הזבח אומר
באכילתן: חד אמר כזית. מהן מטמא
בשפיכה שיצא כו' אלמא אית ליה
אקב"ו לאכל הזבח. וקימא
כביצה מאן דאמר כזית א) כאיסורו ומאן דאמר
מוסף רש"י
מתני'
תרתי פסח בשפיכה וזריקה בכלל
את הידים וח"א בכביצה:
לן הפסח דמו בשפיכה
כביצה כטומאתו: מתני' בירך ברכת
חד תני. טעמי דידיה
ב)
ג)
כדתנן כהן הקרוב אצל
ברכת הפסח. על אכילת פסחים: על
שפיכה דזריקה עומד מרחוק וזורק
חשדי אפיגול, וחד
המזבח זורקה זריקה אחת
הפסח פטר את של זבח בירך את של זבח
של זבח. חגיגת ארבעה עשר ומברכין
את הדם ליסוד ושפיכה עומד על
תני. טעמא דידיה
כנגד היסוד. והזבח כגון
על אכילת שלמים: גמ' שירי דם
לא פטר את של פסח דברי רבי ישמעאל
היסוד ושופך וקשה דבזבחים פרק
עצלי אנותר (לעיל פה.).
השלמים וכיוצא בהן דמן
כאיסורו. כשיעור איסור
בזריקה. ואמרינן כשתמצא
בזריקה מרחוק דלא איכפת ליה אם
בית שמאי (דף לז.) משמע מאן
רבי עקיבא אומר לא זו פוטרת זו ולא
א
אכילתו שהוא חייב עליו
לומר לדברי רבי ישמעאל
זו פוטרת זו: גמ' כשתמצא לומר לדברי
נופלים שיריים על היסוד או לא.
דאית ליה פסח בשפיכה לא מצי סבר
בכזית (שם). כטומאתו.
דאמר ברכת הפסח פוטרת
כשיעור טומאת אוכלים
שירי דם הפסח בשפיכה בנחת כדי
נזרקין שנתנן בשפיכה יצא וכן איפכא
של זבח ואינו צריך לברך
רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא
דאורייתא בכביצה (שם).
על הזבח ברכה בפני
שיפלו על היסוד: לא שפיכה בכלל
מאן דאית ליה נזרקין שנתנן בשפיכה
שפיכה בכלל זריקה לדברי רבי עקיבא ד)לא
בירך ברכת הפסח פטר
עצמה, אבל ברכת הזבח
זריקה. כלומר שאם נותן פסח
יצא לית ליה פסח בשפיכה דקאמר
את של זבח. חגיגת
אינה פוטרת של פסח,
שפיכה בכלל זריקה ולא זריקה בכלל שפיכה:
ארבעה עשר שבאה עם
בזריקה ושלמים בשפיכה לא עשה
ודם זבחיך ישפך והא מיבעי ליה
הרי זריקה בכלל שפיכה,
רבי
הפסח כשהחבורה מרובה,
כלומר הטעון זריקה אם
כלום וכיון דאין דומין זה לזה במתן
לכדתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן
ושנינו בתוספתא דפסחים
תזרקהו בשפיכה יצא. אבל
הכי גרסינן במתניתין בירך
דמים אין ברכת האחד פוטרת האחר:
בשפיכה יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך ומשני סבר לה כרבי עקיבא דאמר
על הפסח הוא אומר ברוך
אין שפיכה בכלל זריקה
אשר קדשנו במצותיו וצונו
הטעון שפיכה ואם יזרקהו
על הזבח לא פטר את הפסח על הפסח פטר את של זבח דברי ר'
לא זריקה בכלל שפיכה וכו' פי' וההיא דרשא מנין לניתנין בזריקה
לאכול את הפסח, ועל
לא יצא אלא טעון שפיכה.
ישמעאל והכא גרסינן לדברי ר' ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא
לר' ישמעאל היא ופריך ואכתי מיבעיא ליה לכדתניא ר' ישמעאל
הזבח הוא אומר אשר
לדברי ר' עקיבא דאמר לא
שפיכה בכלל זריקה. ופירוש אם נתן פסח בזריקה לא עשה כלום אבל
אומר מתוך שנאמר אך בכור שור או בכור כשב וגו' את דמם תזרוק
קדשנו במצותיו וצונו לאכול
זו פוטרת זו ולא זו פוטרת
את הזבח, ואם בירך על
זו לא שפיכה בכלל זריקה
אם נתן שלמים בשפיכה יצא לפיכך ברכת הפסח פוטרת את של
למדנו לבכור שטעון מתן דמים למזבח מעשר ופסח מנין ת"ל ודם
הפסח פטר את הזבח
ולא זריקה בכלל שפיכה.
שלמים ששלמים בכלל פסח במתן דמים ושל שלמים אינה פוטרת את
זבחיך ישפך ומשני סבר לה כריה"ג דאמר פסח נמי בזריקה והדר פריך
(זבחים לז.). זריקה בכלל
של פסח לפי שאין פסח במתן דמו בכלל שלמים:
ליה [ור' ישמעאל] האי קרא מפיק ליה הכי ומפיק ליה הכי וקאמר תרי
שפיכה. כדאמר (שם לו:)
מנין לניתנין בזריקה שנתנן
תנאי אליבא דר' ישמעאל אלמא ההוא תנא דר' ישמעאל דלעיל
הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים
בשפיכה יצא, הלכך מתן
דנזרקין שנתנן בשפיכה יצא ויליף מדם זבחיך ישפך לית ליה להאי
שלמים שכתב בה זריקה
תנא דרבי ישמעאל דיליף מההוא קרא פסח בשפיכה וי"ל דודאי ר'
בכלל מתן דם פסח שכתב
רשב"ם
בה שפיכה, וכי בירך על
ישמעאל אית ליה תרתי וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא נפיק ליה
הפסח פטר את הזבח,
חד תני אפיגול וחד תני אנותר. חד מפרש טעמא דמתניתין מ"ט
מסברא דמה לי זריקה מרחוק ומה לי שפיכה בקרוב קרא כי אתא [לפסח]
שהזבח בכלל פסח, אבל
בירך על הזבח לא פטר
פיגול מטמא את הידים וחד מפרש טעמא דמתניתין מאי טעמא
בשפיכה הוא דאתא והאי דלא משני ליה הכי כדפריך ליה ור' ישמעאל
את הפסח, שלא מצינו
נותר מטמא את הידים: משום חשדי כהונה. גזרו חכמים טומאה
האי קרא היכי מפיק ליה הכי וכו' משום דדרשא של רבי יוסי הגלילי
לניתנין בשפיכה שכשרין
שלא יפגלוהו ברצון להפסיד את הבעלים ויאמרו שוגגין היינו.
פשוט ליה טפי והתם פי' הקונט' ור' ישמעאל האי קרא דודם זבחיך
בזריקה, הלכך אין פסח
בכלל שלמים (שם לז.). לא
ורבינו פירש עוד טעם אחר לפי ששלמים הם ואין לכהן בהן אלא
ישפך מפיק ליה להכי לניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא וע"כ ההיא
שפיכה בכלל זריקה.
חזה ושוק וישחטם במזיד לשם חטאת כדי לאוכלן כולן ולא נהירא
דניתנין לא אתיא כרבי עקיבא דאי אתיא אמאי קאמר רבי עקיבא
דלית ליה לניתנין בזריקה
דאין פיגול אלא בשוחט על מנת לאכול ממנו חוץ לזמנו והשוחט
אין ברכת פסח פוטרת של זבח והלא שלמים בכלל פסח והכל
שנתנן בשפיכה יצא, דהא
דפסח בשפיכה מודם זבחיך
שלמים לשם חטאת אין כאן פיגול אלא שלא עלו לבעלים לשם
בשפיכה מההיא דניתנין ואי נמי הוה ס"ל לרבי עקיבא פסח בזריקה
ישפך נפקא לן ותרתי לא
חובה: משום עצלי כהונה. שלא יתעצלו באכילה וה"ה לישראל:
כרבי יוסי הגלילי כל שכן דשניהם פוטרין זה את זה ואכתי קדריש
דרשת מיניה (שם).
חד אמר כזית. מהן מטמא את הידים וחד אמר כביצה ובהא
ליה [תו] לההוא קרא לפסח בשפיכה ומשני תרי תנאי וכו' האי תנא דר'
הדרן עלך מסכת
❖
פסחים
לחוד הוא דפליגי: כאיסורו. איסור אכילתו בכזית: כטומאתו.
ישמעאל דיליף מודם זבחיך ישפך פסח בשפיכה לית ליה פסח פוטר
טומאת אוכלין בכביצה לטמא אחרים: מתני' ברכת הפסח וברכת
את הזבח ובהא לא פליג רבי ישמעאל אדרבי עקיבא דהא כיון דדריש
הזבח מפרש בתוספתא זבחיםה) איזה ברכת הפסח בא"י אמ"ה אשר
מיניה פסח בשפיכה תו לית ליה למילף מיניה דניתנין בזריקה שנתן
מוסף תוספות
קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח אי זו היא ברכת הזבח בא"י
בשפיכה יצא והאי תנא דר' ישמעאל דיליף מיניה דניתנין בזריקה
א. דפסח
בשפיכה,
אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח. והאי זבח היינו
שנתן בשפיכה יצא לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה כשלמים מיהו
וניתנין בזריקה שנתנן
חגיגת י"ד הבאה עם הפסח אי נמי נדרים ונדבות שהקריב ערב
הא סברא דידיה דפליג ארבי עקיבא דפסח עיקר וזבח טפל ע"כ פסח
בשפיכה שיצא. תוס'
זבחים לז. עי' מהרש"א.
הפסח ואוכלן בלילי הפסח: פלוגתא דרבי ישמעאל ור' עקיבא
פוטר את הזבח ולא ברכת זבח את הפסח ובפסחים דירושלמי אמר
בשם רבינו שלמה.
ב.
מפרשינן טעמא בגמ': הכי גרסינן בירך על הזבח לא פטר את
האי טעמא עכ"ל וקשה דלעיל הוכחנו מהנהו דפסחים דאית להו
תוס' שם. ג. א"כ סבירא
הפסח בירך על הפסח פטר את הזבח דברי ר' ישמעאל: גמ' ה"ג
ליה דמתנותיהם שוין. שם.
תרוייהו וכדכתבינן לעיל ורשב"ם פירש הכי כשתמצא לומר לדברי ר'
א
ב
ד. נ"א. ולא שפיכה. שם.
לכשת"ל לדברי ר"י זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה. במס'
ישמעאל זריקה בכלל כו' מתוך דבריו למדנו דקאמר בירך על הפסח
דלהאי תנא דרבי
ה.
זבחים בפ' בית שמאי (דף לז.) שמעינן ליה לר' ישמעאל דאמר דפסח
וכו' א"כ ס"ל דפסח בזריקה ומעתה אייתר ליה ודם זבחיך ישפך
ג
ישמעאל כולהו בזריקה,
והא דזבח לא פטר פסח
בשפיכה ולא בזריקה דתניא ר' ישמעאל אומר מתוך שנאמר ו) אך
לומר דזריקה בכלל שפיכה וכל הנזרקין אם נתנן בשפיכה יצא ל)ול"ג
ד
משום דזבח טפל לו. שם.
בכור שור וגו' למדנו לבכור שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח
ושפיכה בכלל זריקה דהא אין שום קרבן דמצותו לכתחלה בשפיכה ה
ו. דהכל אחד. שם.
מעשר ופסח מנין תלמוד לומרז) ודם זבחיך ישפך דאלו לשאר קרבנות
וקשה ההיא דפ' האשה ור' חיים כהן פי' כשתמצא לומר לדברי ר'
ז. והיינו כשיטת רבינו
שמואל וכל מה שהקשיתי
לא צריך דבכולהו כתיב זריקה. והשתא דקאמר רבי ישמעאל דפסח
ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ושפיכה בכלל זריקה כך היא גירסא
עליו קשה גם לפי' זה. שם.
בשפיכה ושמעת ליה במתניתין דאמר בברכת הפסח הוא נפטר
בספרים ישנים כלומר כל הקרבנות בזריקה ובשפיכה ואין להקפיד ו
ועי' מהרש"א.
וברכת פסחים על עיקר לפטור את הטפל ולא הטפל את העיקר ז
מברכת הזבח ואינו נפטר משל פסח בברכת הזבח אמור מעתה
הניתנין בזריקה כגון שאר זבחים שניתנו בשפיכה כפסח יצא כדתניא
[וקשה] מ) והלא אית ליה נמי דפסחים מצותו בשפיכה דוקא אם כן
בהדיא בפרק בית שמאי (שם) מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה
אין זה זריקה: (וע"ע תוס' זבחים לז. ד"ה תרי תנאי וכו'):
יצא תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך אבל הניתנין בשפיכה כגון פסח
הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים
שנתנן בזריקה כשלמים וכל שאר זבחים לא יצא דומיא דברכת פסח
והזבח דקאמר נמי ר' ישמעאל במתניתין כי האי גוונא: ולדברי ר'
עקיבא כו'. כדאמרינן נמי במתני' גבי ברכת הפסח והזבח שאין זו פוטרת את זו ור"ע נמי סבר דפסח (נמי) בשפיכה דלא אשכחן תנא
דאמר בזריקה אלא לר' יוסי הגלילי בפרק תמיד נשחט (לעיל סד:) דנפקא ליה מאת דמם תזרוק על המזבח דבכור ח) את דמו לא נאמר
אלא דמם לימד על בכור מעשר ופסח שטעונין זריקה. וההיא זריקה דפסח מתנה אחת היא כנגד היסוד מרחוק ולא כזריקת שאר קרבנות
שהן שתי מתנות שהן ארבע ומקראי מפיק להו במסכת זבחים בפרק איזהו מקומן (דף נז.) מדכתיב סביב בעולה ט) סביב בחטאת י) סביב
באשם כ) דשלש כתובין הבאין כאחד אין מלמדין. זריקה מרחוק ושתי מתנות שהן ארבע ופסח מתנה אחת מרחוק כדפרישית שפיכה
מקרוב עומד על
היסוד ושופך שם.
בכולהו קרבנות כתיב
זריקה לבד
מחטאת שמתנותיהן
באצבע על הקרנות כדכתיבי קראי:
רבי