יד:
אור לארבעה עשר
פרק
ראשון פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואילו
הכא פסול וטמא. $אע"ג דשלישי של תרומה מטמא הקודש
בחלל חרב. הקיש חרב לחלל. מתכת שנגע במת הרי הוא אבי אבות
א) [דהוי ליה לכתוב בחלל
א [מיי' פ"ה מהל' טומאת
מת הל"ג]:
כמו למעלה הנוגע בעצם או
כמו שלישי דקודש דתנן במסכת טהרות (פ"ב משנה ז) שלישי
הטומאה כמת עצמו ושנגע בטמא מת הרי הוא אב הטומאה כמוהו
קח ב מיי' פ"ז מהלכות
בחלל אלא להכי כתב חרב
שבכולן מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קודש ואתרומה קאי $מ"מ
גזירת הכתוב היא במתכת אצל טומאת מת ולא אצל שאר טומאות:
אבות הטומאה הלכה
מיותר להורות דחרב הרי
וה"ל. נר אב הטומאה וכשנותן שמן שלישי לתוכו נעשה ראשון:
אור"י דמגע טבול יום לא חשיב כשלישי דאפילו בקודש גופיה לא
א
ה:
הוא כחלל. ערוך ערך חל
קט ג מיי' פ"י שם הלכה
י"ד], ב) [לקמן יט: עט.
נוקמה בנר של חרס. דאינו אלא
מטמא דבמעילה בפ' חטאת העוף
❖
ג:
שבת קא: נזיר נג: חולין
(דף ח.) תנן חטאת העוף מועלין בה
ראשון כנוגע בטמא מת ואשמעינן
בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל והויא ליה
א) ב)א
1
ג.], ג) [לקמן טו:], ד) פרה
משהוקדשה נמלקה הוכשרה ליפסל
ר"ע דשלישי מותר לעשותו שני. ודקשי'
פ"ח [מ"ז] [חולין לד.],
אב הטומאה וקסבר שלישי מותר לעשותו
ה) [במדבר יח], ו) דף טז.,
בטבול יום ודייק בגמרא לאיפסולי
לך מאי הוסיף אדר' חנינא הוסיף
תורה אור השלם
ראשון ומאי דוחקיה דרב יהודה לאוקמיה
ז) טהרות פ"ב, ח) [וע"ע
אין לטמויי לא והכי סבר רבי עקיבא
טובא דאילו התם גבי בשר קדשים
1. וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי
תוספות עירובין עא: ד"ה
בנר של מתכת נוקמיה בנר של חרס ומאי
כי שריף שלישי בהדי ראשון ועשהו
לקמן (דף יט.) בהסולת והקטורת
שמן ותוס' מנחות לא.
הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ
הוסיף דאילו התם טמא וטמא ואילו הכא
❖
ד"ה אימא],
בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ
שני טמא היה מתחלה לטמא אחרים
והלבונה וכו' מיהו תימה דשלישי
ב
בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת
פסול וטמא אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי
שהשלישי עושה רביעי בקודש ועכשיו
דטבול יום יעשה רביעי מק"ו
❖
יָמִים: במדבר יט טז
איריא דתני נר שנטמא בטמא מת ניתני
כשהוא שני הוי טמא כלומר לא
ממחוסר כפורים כדמסיק רבי יוסי
גליון הש"ס
נשתנה שמו לקלקול יותר מבראשונה
שלישי דעלמא ונימא מה מחוסר
שנטמא בשרץ אלא איזהו דבר שחלוקה
תוס' ד"ה ואילו הכא וכו'
רבינו חננאל
ואלו גבי עדותו של ר"ע גבי תרומה
כפורים שמותר בתרומה פסול בקודש
טומאתו בין טומאת מת לשרץ הוי אומר זה
אע"ג דשלישי. עיין חולין
פז ע"ב תוד"ה משקה
קאי דאילו שמן קודש אינו אלא של
שלישי דטבול יום שפסול בתרומה
ודייקינן מדהוה ליה
מתכת $ אמר רבא ש"מ קסבר ר"ע טומאת
ג)
טבול יום: בא"ד מ"מ
למכתב בחלל. כדכתיב
מנחות ונאכל הוא ואינו ראוי להדליק
אינו דין שיעשה רביעי בקודש ואם יש
משקין לטמא אחרים דאורייתא דאי ס"ד
אור"י דמגע טב"י. עי'
ועל הנוגע בעצם או בחלל,
נר ואם נטמא קודם שנתנו במנחה
שום מיעוט בשלישי דטבול יום א"כ
ג
חגיגה כ ע"א תוד"ה
וכתיב וכל אשר יגע על
דרבנן מכדי האי נר מאי קא מהניא להאי
ראב"צ: גמ' אמר רבא
משקדש בכלי אין לו היתר לכהנים
כי עביד לקמן ק"ו נימא שלישי
פני השדה בחלל חרב
שמן אי לאיפסולי גופי' הא פסיל וקאי ממאי
ש"מ קסבר ר"ע. עי' טורי
או במת, שמעינן מינה
ונשרף בקודש בבית הדשן כשאר
דטבול יום יוכיח ובירושלמי במסכת
ד
אבן מגילה דף יט ע"ב
דלא כתבו אלא ללמד כי
דילמא לטמא אחרים מדרבנן אי מדרבנן
פסולי קדשי קדשים אבל שמן תרומה
חגיגה פריך לה:
ד"ה ר"י מתיר: תוס' ד"ה
החרב הרי הוא כחלל.
אפילו
התם פסול וכו' ר"ח נמי
מאי איריא באב הטומאה אפילו בראשון
בראשון ושני נמי תחלה
ותניא בספרי דברי רב
שנטמא כהנים מדליקין בו דכתיב ה)
מוסיף. עיין זבחים ג ע"א
בחלל חרב, בא הכתוב
הוי. מכאן משמע דשמן
נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי
ושני נמי תחלה הוי דתנן כל הפוסל את
❖
ד)
ב
תוד"ה הכותב:
ולימד על החרב שמטמא
חשוב משקה ולקמן (דף יז.) גבי
תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה
טומאת שבעה, והנוגע
התרומה מטמא משקין להיות תחלה ג חוץ
בו טמא טומאת שבעה
משקה בית מטבחייא וכן בכמה דוכתי
טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר
מטבול יום אלא ש"מ דאורייתא היא: א"ר
הא למדנו לכלים ולאדם
מוסף רש"י
והא דתנן (טהרות פ"ג משנה ב) ר"מ
רחמנא שלך תהא להסיקה תחת
וגו'. וגרסינן בתחלת
מאיר מדבריהם למדנו וכו': מדבריהם
אומר שמן תחלה לעולם וחכ"א אף
תבשילך ביבמות בפ' הערל (דף עד.)
חרב הרי הוא כחלל.
שחיטת חולין בעיניין
דמאן אילימא מדברי ר' חנינא סגן הכהנים
טומאות של מת הראויות
טמא השוחט בקדשים,
הדבש ור"ש שזורי אומר היין פירוש
ושמן שלישי של תרומה אינו טמא
לטמא כלי, כגון מת והנוגע
האי טמא דאיטמי במאי
מי דמי התם טמא וטמא הכא טהור
וטמא
דווקא יין אבל הנך לא ופסקינן
לטמא אחרים אלא פסול דאין שלישי
בו דהוי מיהא אב
אי נימא דאיטמי במת
ואלא מדברי ר"ע מי דמי התם פסול וטמא
בהקומץ רבה (מנחות לא.) דהלכתא
עושה רביעי בתרומה וכי הדר עביד
הטומאה, אם נגע בהם
בחלל חרב כתיב. וילפינן
מתכות נעשה כיוצא בו ואם
חרב הרי הוא כחלל
ליה שני ה"ל טמא: מתני' קשיתיה.
כוותיה אור"ת דהתם מיירי בנקרש
הכא טהור וטמא נימא קסבר רבי מאיר
נגע במת הוי אבי אבות
אב הטומאה הוא. טמייה
ואחר כך נמוח כדמשמע בתוספתא
לרב יהודה מאי איריא דתני טמא
ז)
ה
מתניתין באב הטומאה דאורייתא
וולד
ואם בטמא מת נגע הוי
לסכין, תיזיל סכין תיטמיא
אב, אבל ראשון ושני אין
דקאמר התם במה אמרו שמן תחלה
מת אי בנר של חרס קאי ובראשון
לבשר, נתברר כי כל כלי
הטומאה דרבנן דמדאורייתא טהור מעליא
❖
מטמאין כלים (חולין ג.).
מתכת הנוגעים בטמא מת
לעולם בנקרש ואחר כך נמוח ו ובלא
עסקינן למה לי דנקט שקיבל טומאה
ומאי
נעשים אב הטומאה. וכיון
נקרש משמע דכ"ע מודו וכן משמע
זו מאב הטומאה של מת ליתני שנטמ'
ז
שהוא כך הנר שנטמא
[ב]טמא מת הוא אב
בריש פ"ג דמסכת טהרות (משנה א) דקתני התם הרוטב והגריסין
סתם ואנן קי"ל דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ומה
מוסף תוספות
הטומאה, והשמן שהיה
וחלב ושמן שהן משקה טופח הרי הן תחלה קרשו ואח"כ נימוחו
לי אב הטומאה דמת מה לי אב הטומאה דשרץ אלא מדנקט
שלישי עכשיו בנגיעתו
(ד)שלישי דהכא אינו
א.
הרי הן שניים ובתר הכי קתני ר"מ אומר השמן תחלה לעולם
מת ש"מ בנר של מתכת עסקינן דיש חילוק בו בין נגיעת אב
בנר שנטמא בטמא מת
עושה רביעי אפי' בקודש.
תוס' ר"פ. ב. שאם נגע
נעשה ולד ראשון, וקמ"ל
והיינו לעולם אפי' קרשו ואהא קאי ר"ש שזורי והכא משמע ליה בלא
הטומאה דמת לאב הטומאה דעלמא ואשמעי' דבנר שהוא עצמו
ר' עקיבא שלישי מותר
טבו"י במקצתן פסל את
הכא
נקרשח): טהור וטמא. הקשה ר"י לוקמ' בז' דאסור מדאורייתא
אב הטומאה קאמר: ש"מ. מדקאמר הוסיף ר"ע קסבר טומאת
לעשותו ראשון, וכבר
כולו דוקא פסל אבל
והיינו מדבריהם כי היכי דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני ה"נ
משקים לטמא אחרים דאורייתא היא ודלא כהני תנאי דפירקין
מטמא לא. תוס' שאנץ.
פרשנוהו בתחלת שחיטת
ג. מן הפסוק. שם.
חולין. וראינו לרבותינו
איסור דאורייתא ורבי יוסי דאמר אינה היא המדה אית ליה דלית
דאמרי לקמןו) שאין משקין מטמא אוכל מן התורה אלא מדרבנן דאי
ח
הגאונים שהעמידו זה הנר,
ד. שפסול בתרומה ואין
לן למילף איסור מטומאה כמו שאפרש לקמן לר"ל משום בר קפרא
ס"ד דאין משקין מטמאין אחרים אלא מדרבנן מאי תוספת דאוסיף
עושה רביעי בקודש. שם.
נר שנהרג בו אדם הוא,
דלא ילפינן איסור מטומאה ואור"י דלא בעי לאוקמא בשבע דשורפין
ר"ע דאמר שהשמן שהיה שלישי עשאוהו ראשון ומה בכך האי נר
מכלל שאם לא נהרג אדם
ה. ולהכי קאמר ר"ש
ט
בו אין זה הדין עליו,
דנפקא ליה מתורת משקה.
תרומה טהורה עם הטמאה משמע ליה כדרך שבני אדם רגילין
אב הטומאה כי עשאו ראשון להאי שמן מאי מהני ליה אחרי שלא
שם. ו. וכל זמן שהוא
ונתקשה לנו שיש שמועות
התם
פסול וטמא והכא טהור וטמא.
יטמא אחרים: לאפסולי גופיה. הוא דמהני ליה הא פסול וקאי:
לשרוף והיינו בשש:
מוכיחות כאשר פירשנו.
קרוש אינו לא אוכל ולא
דילמא. אהני ליה שיטמא אחרים מעכשיו מדרבנן: אי. תוספת
וקשה לר"י בשלמא למ"ד אוכל מטמא אוכל א"ש דלא יליף איסורא
משקה. תוס' הרא"ש.
ונדחק רב יהודה ואמר נר
ז. [ד]הוי משקה. שם.
של מתכת ולא אמר נר
דרבנן בשעה ששית י מפסול דאורייתא יא אבל למ"ד אין אוכל מטמא
דרבנן אתא לאשמעי' מאי איריא דנקט שמדליקין אותו בנר אב
מותר לעשותו שני. שם.
של חרש, שאע"פ שהנר
ח.
אוכל מדאורייתא אמאי לא יליף שפיר כמו שמותר לעשות מפסול
הטומאה שעושין אותו להאי שמן ראשון דאורייתא א"נ אשמעינן
יב
ט. נ"א. ואין לומר דסברא
של חרש הנוגע בטמא מת
דאורייתא ראשון דאורייתא ה"נ מותר לעשות מאיסורא דרבנן
שמדליקין אותו בראשון לטומאה או בשני לטומאה נמי תחלה הוי
טמא הוא, והרי הוסיף ר"ע
הוא דלכ"ע ילפינן איסור
יג
על ר' חנניה סגן הכהנים,
מטומאה, דהא לר"ל משום
שני דרבנן כדקמדמי בסמוך דקאמר נימא דקסבר ר"מ כו' ואור"י
כלומר איכא נמי תוספת מדרבנן כי ההוא שנעשה ראשון מדרבנן
דר' חנניה לא אמר אלא
בר קפרא בע"כ לא ילפינן
דלא דמי דמקלקול דאורייתא שיכול לקלקלו עוד יותר אין ללמוד
ומטמא עוד שני ושלישי דהא גזור רבנן על המשקין שאפילו נגעו
איסור מטומאה. תוס'
טמא שלישי מותר לעשותו
שאנץ. י. לעשותו שני
שני הני מילי טמא וטמא.
משקין בשני יעשו ראשונים: דתנן כל הפוסל את התרומה. כל הני
שיוכל לקלקל קלקול דרבנן יותר אפי' בקלקול דרבנן אבל בסמוך
יד
שם.
אבל טמא ופסול לא אמר,
דאורייתא.
מדמי שפיר קלקול איסור דרבנן לקלקול שלישי דרבנן תדע דהא
דמייתינן בפ' יציאות השבת (דף יג:) גבי שמונה עשר דבר שגזרו
ואלו ר' עקיבא הוסיף
יא. [ש]מותר לעשותו שני
ר' יוסי דס"ל לקמן (טז.) טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וה"ל
עליהם תורת שניים לפסול את התרומה מטמאין משקין אפילו חולין
דאורייתא. שם. יב. א"כ
אפילו פסול [שרי] לעשותו
טמא. מתני' קשיתיה מאי
כששורף תרומה טהורה
וולד טומאה דר' חנינא דאורייתא לא יליף מיניה איסורא דרבנן
להיות תחלה חוץ מטבול יום שפוסל לתרומה מן התורה וגזירת
טו
איריא מתני' בנר שנטמא
עם הטמאה בפסח אינה
שיהא מותר לעשותו שני דרבנן טז דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל
הכתוב היא ומ"מ איקלישא טומאה דידיה ולא גזרו ביה לעשות
מטמאה אלא מדרבנן. שם.
בטמא מת. אמר רבא
כששורפו עם טמאה לא הוי אלא שני דרבנן וא"ת למאי דמוקים
משקין תחלה דאין דברי תורה צריכין חיזוק ומשום דמשקין עלולים
יז יח
ש"מ מדר' עקיבא דקתני
יג. דמדליקין שמן שנפסל
הוסיף, דטומאת משקין
בטבול יום עם נר שניטמא
לה בולד טומאה דרבנן $ ר' חנינא נמי מוסיף אדר' עקיבא דמר"ע
לקבל טומאה ומה היא עלילתן שמקבלין טומאה שלא בהכשר גזרו
בטומאת מת. תוס' ר"פ.
כגון השמן וכיוצא בו
עליהן חומר הרבה שיהו כהנים נזהרין לשומרן: אלא ש"מ. מדמהדר
דאמר פסול מדאורייתא מותר לעשותו ראשון לא שמעינן שיהא שלישי
יד. דכל שלא טמא אלא
לטמא אחר דאורייתא היא,
דרבנן מותר לעשותו שני ובירושלמי פריך לה וקאמר למ"ד בולד
למעבדיה ראשון דאורייתא ש"מ לטמויי אחרים ולעשותן שני
דאי ס"ד מדרבנן הוא
דרבנן חשוב טהור גמור
יט
אבל מדאורייתא טמא הוא
דאורייתא, ונמצא עכשיו
טומאה דרבנן לא בא ר"ע אלא לפחות תיפתר בטבול יום דבית
דאורייתא קאמר. כל סדר טומאה דאב עושה ראשון וראשון שני בחולין
דלמה שאין שם טומאה
אותו המשקה ואינו מטמא
הפרס שהוא מדבריהם אך שמחליף דברי רבי יוחנן לבר קפרא:
ותו לא ושני שלישי בתרומה ושלישי רביעי בקודש כולה מדאורייתא
כ
אחרים, כל שאינו מטמא
עליו מטמא בידים מדרבנן.
הוא בפירקין: נימא קסבר ר"מ. מדיליף מדבריהן קסבר מתני'
מהר"ם חלאוה לקמן טו.
פסול הוא, הנה הטומאה
באב
טו. מדר' עקיבא. חי'
השניה לא הוסיפה לו
דר' חנינא בשר שנטמא באב הטומאה דקתני באב הטומאה דאורייתא דכל אב הטומאה דאורייתא הוא אבל בשר שנטמא בוולד הטומאה
הר"ן. וע' מהרש"א.
(ו)לשמן כלום, פסול היה
דקתני כגון שנטמא בוולד הטומאה דרבנן כגון כלי שנטמא במשקין דמדאורייתא אין אוכלין ומשקין מטמאין כלי שאין אוכל נעשה אב
מקודם ועכשיו פסול הוא,
טז. דנימא הכי כי היכי
ואלא מאי לטמא אחרים
דשמן שנפסל בטבו"י דהוי
הטומאה ורבנן גזרו שיהיו משקין מטמאין כלי משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה כגון רוקו ומימי רגליו בפ"ק דנדה (דף ז:) והאי
מדאורייתא הוא. מכדי
שלישי מדאורייתא עבדינן
בשר נטמא באותו כלי דהוי וולד וולד דרבנן שהמשקין היו וולד הטומאה והכלי היה וולד וולד דרבנן ומדאורייתא טהור הוא והאי
משקה לא שנא כי נגעו
ליה ראשון דאורייתא וכו'
בשר שנעשה שלישי על ידו טהור גמור מן התורה הוא ואשמעינן ר' חנינא דכיון דאיכא עלה טומאה דרבנן מטמאין לה בראשון דאורייתא:
באב הטומאה ולא שנא
ה"נ נימא דחמץ בשש
כי נגעו בראשון ובשני,
שאסור מדרבנן שמותר
ומאי
לעשותו שני מדרבנן. שם.
אינהו שני עבדי, דתנן
יז. אלא ש"מ דנהי דבמקולקלת מדאורייתא שרי לאוסופי בקלקוליה, ליכא למיגמר מיניה למקולקל דרבנן. שם. יח. א"כ כי
בפרה פרק ח' כל הפוסל בתרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום, למה לי למתנא בנר שנטמא בטמא מת
היכי דמוסיף ר"ע על ר"ח סגן הכהנים. תוס' שאנץ. יט. דהא לא גמרינן מהדדי כדפי'. שם. ועי"ש באורך תירוצו וביאור הירושלמי.
ולאוקמה בנר של מתכת, ליתני בנר ואפילו בנר של חרש, שמעינן מינה שלישי מותר לעשותו (שני) ראשון, וטומאת משקין
לטמא אחרים מדאורייתא הוא. מתני' אמר רבי מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח כו'.
כ. והשתא הוי דומיא דר' חנינא דמטמא מדרבנן. תוס' ר"פ.