אור לארבעה עשר
פרק ראשון
פסחים
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
באב
הטומאה דאורייתא. נראה לר"י דלהכי נקט דאורייתא
ומאי מדבריהם. דר' מאיר: מדברי ר' חנינא. דתרומה טהורה
ט)
קי א ב מיי' פי"ב מהל'
א) לקמן כ: בכורו'
❖
לו: תרומו' פ"ח [מ"ח],
תרומות הלכה ד:
בשש שעות דמיא לההוא דשלישי דטהור דאורייתא וטמא דרבנן
משום דאיכא אב הטומאה דרבנן כגון מעת לעת שבנדה
ב) תרומות שם [מ"ט]
והא נמי שריא מדאוריי' עד תחילת שבע ואסירא מדרבנן וכיון
ובית הפרס וארץ העמים והרבה כיוצא בהן א והא דנקט דאורייתא
[לקמן כ:] מנחות מח.,
דאשמעינן ר' חנינא דמטמינן טומאה
דרבנן בטומאה דאורייתא
לא נפקא מינה מידי למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דמ"מ לא מטמא
ג) [הך דר' יהושע ליתא
לעזי רש"י
במשנה ט דתרומות ועי'
דמטמא ליה מדרבנן אוכל את אוכל
אלא מדרבנן ולא נקט דאורייתא
ר"ש שם], ד) לקמן
מייט"י [מיי"ט]. ע¬≈רב» ה
מטמינן נמי תרומה טהורה דאסירא
אלא משום דבעי למימר ולד טומאה
ומאי מדבריהם מדברי ר' חנינא סגן הכהנים
כ: תוספתא פסחי' פ"א
(חלק של הגת שבו מניחים
❖
מדרבנן בטומאה דתרומה טמאה
דרבנן דהוי דווקא דרבנן: את הענבים).
ה"ה, ה) [צ"ל כל פסולי
אמר ריש לקיש משום בר קפרא מתניתין
ולד טומאה דרבנן. פ"ה כגון
המוקדשי' לד.], ו) [במדבר
דאורייתא דלא מטמיא לה אלא
באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה
יח], ז) [דברים טו],
מדרבנן דאין אוכל מטמא אוכל אלא
כלי שנטמא במשקין והק'
ח) בס"א ליתא מן,
דאורייתא ומאי מדבריהם מדברי ר"א ורבי
רבינו חננאל
מדרבנן: ארשב"ל. לא תדחק
ה"ר יעקב דאורלינ"ש א"כ היכי יליף
ט) [מכאן שייך עוד לעמ'
יהושע הי ר' יהושע אילימא הא רבי יהושע
יד:], י) ע"כ שייך לעיל
סברינן דתנא דמתני' סבר
רבי מאיר מדברי ר' חנינא הא בשר
לאוקמא הכי דמאי מדבריהן דקאמר
❖
ע"ב,
שיש לאדם לטמא התרומה
דתנן א) חבית של תרומה שנולד לה ספק
קודש שנטמא מכלי שנטמא במשקין
מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע
הטהורה בידים, לא שנא
טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת
אינו נשרף אלא בעיבור צורה כדמוכח
קאמר ולאו אמתני' קאי ר"מ אלא
אב הטומאה ולא שנא ולד
הטומאה הכל מדאורייתא,
בעלמא קאי והכי קאמר מדברי
במס' חגיגה (דף כב. ושם) ובפ' על אלו
במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע ואם
הגהות הב"ח
ומאי מדבריהם מדברי ר'
סופרים שמענו ששורפין כו' ומאן
מומין (בכורות דף לח. ושם) דקאמר כלי
היתה מגולה יכסנה רבי יהושע אומר אם
(א) תוס' ד"ה ולד טומאה
יהושע דחבית של תרומה
דרבנן וכו' לר' יוסי דאמר
נינהו סופרים רבי אליעזר ור' יהושע
שנטמא במשקין מאחוריו תוכו ואזנו
שנולד בה ספק טומאה,
היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום
❖
טומאת משקין:
ואמר ר' יהושע אם היתה
והאי עדות דר' חנינא ורבי עקיבא
ואוגנו וידיו טהורין דעבוד בהו רבנן
התורפה ואם היתה מכוסה יגלנה מי דמי
מונחת במקום המוצנע
לא שייך גבי פסח ואיידי דבעי
היכרא דלא לישרוף עליה תרומה
יניחנה במקום התורפה,
התם גרמא בעלמא הכא בידים אלא הא ר'
לאורויי ששורפים קדש טהור עם
וקדשים ומאחר שנעש' נותר אפי' היה
ואם היתה מכוסה יגלנה,
מוסף רש"י
יהושע דתנן חבית של תרומה שנשברה
כלומר יעשה אלו הדברים
ב)
הטמא נקט לה: שנולד. שאירע.
טהור לגמרי מותר לשורפו עם הטמא'
במקום התורפה. במקום
אולי יפול בה שרץ, או יבא
בגת העליונה ותחתונה חולין טמאין מודה
כגון שנכנס אדם טמא לשם ספק
כדמוכח לקמן (ע"ב) מיהו אי עיבור
הגלוי ואינו משומר
אדם טמא ויגע בה ותטמא
(בכורות לג:). ר' יהושע
ר"א ורבי יהושע שאם יכול להציל ממנה
כדי ליהנות ממנה, כדכתיב
נגע בה ספק לא נגע: התורפה.
צורה היינו לינה בעלמא אע"ג דלא
א
אומר. מעכשיו אינה
ואני הנה נתתי לך את
הפקר: יניחנה במקום המוצנע.
הוי נותר לא קשה מידי ולפרש"י אינה
רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר"א אומר
ראויה לאכילה שמא טמאה
משמרת תרומותי, בשתי
עדיין מוזהר על שמירתה וטעמא
היא מן המדה דר' יוסי היינו דלא
היא, ולא לזילוף שמא
תרומות הכתוב מדבר
תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ג) רבי יהושע
טהורה ואסור לאבדה,
אחת תרומה טהורה ואחת
מפרש בבכורות בפ' ה)(עד כמה) את
מדמינן איסור דרבנן לטומאה דרבנן
אומר אף יטמאנה ביד אי הכי האי
ב
הלכך יגלנה ותיטמא ותהא
תרומה טמאה. וכתיב
ונראה לר"י דוולד טומאה דרבנן
משמרת תרומותיו) שתים במשמע אחת
ראויה לזילוף . מודה
ונתתי לך בשתיהן הכתוב
מדבריהם מדבריו מיבעי ליה ה"ק ממחלוקתן
(שם)
טהורה ואחת תלויה ואמר רחמנא
היינו כדמפרש ר' ירמיה הכא בבשר
ר"א ור' יהושע. אע"ג
מדבר. ומפורש ביבמות
של ר"א ור"י למדנו דיקא נמי דקתני מודה
דחייש ר' יהושע לקמן
בפרק הערל דאמר ר'
עביד לה שימור: יניחנה במקום
שנטמא במשקין ור' מאיר לטעמיה
בהפסד חולין, מודה הוא
אבהו כתיב לא בערתי
ר"א ור' יהושע ש"מ וכן א"ר נחמן אמר רבה
התורפה. כלומר אם רצה יכול
וכו' ור' יוסי לטעמיה דאמר טומאת
שאם יכול לחזור אחר
ממנו בטמא, ממנו אי אתה
בר אבוה מתני' באב הטומאה דאורייתא
לגרום לה טומאה דקסבר יש אם
משקים לטמא אחרים דאורייתא
כלי טהור לקבל בו
מבעיר אבל אתה מבעיר
ב
אפילו רביעית, יציל, ואע"פ
בשמן של תרומה שנטמא.
אע"ג דבכלי שנטמא במשקין אין
למסורת ותרומתי כתיב. אלמא
וולד הטומאה דאורייתא ומאי מדבריהם
שבין כך ובין כך תפול
ודחינן אימור דאמר ר'
שורפין קדשים אלא בעיבור צורה
שמעינן ליה לרבי יהושע דכיון דאינה
מדברי ר"א ורבי יהושע איתיביה רבא לרב
התרומה לתוך החולין
יהושע לגרום לו טומאה
וילך הכל לאיבוד, לפי
בשאר טומאה דרבנן שורפין דלא כל
ראויה אלא להדלקה יכול לגרום לה
בעלמא אבל לטמאה
נחמן אמר רבי יוסי אין הנדון דומה לראיה
ד)
שתרומה טמאה אין לה
בידים מי אמר. אלא הא
הטומאות שוות ואור"י דלמ"ד אוכל
טומאה והא נמי אפי' טהורה בת
שכשהעידו רבותינו על מה העידו אם על
תקנה
דשמן
רבי יהושע דתני בחבית
(מנחות מח.)
ביעור היא ומטמאין אותה: חבית
מטמא אוכל לא איצטריך לאוקמא לעיל
שנתערב תרומה בהן יאסרו
של תרומה שנשברה
הבשר שנטמא בוולד הטומאה ששורפין
לכהן ולזר משום טומאה
של תרומה בגת העליונה. היינו
בגת העליונה והתחתונה
בולד ולד אלא לרבי יוסי דאמר
(א)
דתרומה (לקמן כ:). תרד
אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה זה
טמאה אף יטמאנה ביד.
משקין לטמא אחרים דאורייתא והוי
עדשים של גת שקורין מייט"י שהענבי'
ותטמא. אע"ג דמיפסדא
ודחינן אי הכי מדבריו
טמא וזה טמא אם על השמן שנפסל
בתוכה: והתחתונה. היינו בור שהיין
ולד טומאה דאורייתא אבל לרבי
לחולין, דעד השתא הוו חזו
היה צריך לשנות התנא,
ליה בימי הטומאה והשתא
בטבול יום שמדליקין אותו בנר שנטמא
כלומר שהוא ר' יהושע
יורד לתוכו: טמאין. חולין טמאין יש
מאיר דהוי ולד טומאה דרבנן בלא
לא חזו למידי (מנחות
לבדו למה שנה מדבריהם.
בה וראויין לו בימי טומאתו או למי
ולד ולד איכא תוספת טומאה
בטמא מת זה פסול וזה טמא אף אנו
מח:). ואל יטמאנה ביד.
וקשיא לן ולמה לא דחה
שאינו אוכל חולין בטהרה ואם תפול
דמעיקרא טמא דרבנן והשתא
לקבלה בכלים טמאים כדי
בזו התשובה בתיובתא
מודים בתרומה שנטמאת בוולד הטומאה
❖
להציל החולין (שם).
דאותבינן למעלה מזו,
תרומה זו לתוכו ה"ל מדומע טמא
כששורפין טמא דאורייתא הקשה ר"י
ג
ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת
אלא פירק לו כגון
ולא חזי לישראל משום תרומה ואפי'
למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאוריי'
שנולד בה ספק טומאה.
באב הטומאה אבל
היאך נשרף התלויה
טהורה ולא למכור לכהן דכיון דטמאה
א"כ לר' יוסי לא משכחת שלישי
ואית לן לשנויי לפי
מוסף תוספות
עם הטמאה שמא
יבא אליהו ויטהרנה
שכך דרך התלמוד כל
היא אסורה. ביבמות בהערל (דף עג:)
דאורייתא אלא שנגע שלישי במשקין
מקום שיש ראיות לדחות
א. ורש"י לא העלה על
הפיגול
נפקא לן שהאוכל תרומה טמאה עובר
שנגעו באוכל ראשון א"כ מאי תוספת
ד
דברי המקשה שתים שלש
לבו, שפי' באב הטומאה
בעשה בשעריך תאכלנו לזה הטמא והטהור יחדו ולא לאחר:
טומאה איכא כששורפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה דכיון
שהיא דאורייתא. תוס'
דוחה באחת מהן ואע"פ
ז)
שאנץ. ב. והשתא ניחא
שיש אחרות, וכשישתבר
מודה ר"א ור' יהושע. אע"פ שנחלקו באין יכול בסיפא מודין ושוין
דאין אוכל מטמא אוכל לא הוי שני אלא מדרבנן ובלאו הכי הוי
אחת ישיב אחרת. ופרקינן
הא דאמר לקמן ר'
הן בכך שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה אם יכול לחזר אחר
שני דרבנן כיון שנטמא מן המשקין דהוי תחלה ואור"י דאכתי לא
עכשיו בזו הכי קאמר
יוסי אינה מן המדה.
תוס' ר"פ. ג. בהדי בשר
כלים טהורין ולקבל קודם שתרד כולה לתוך הטמאין ויקבל הימנה
נגזרה גזירה דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה כדפי'
ממחלוקתן של ר' אליעזר
ור' יהושע שמעינן הכי,
שנטמא באב הטומאה.
רביעית הלוג: יציל. יחזר אחריהן ואל יקבלנה בכלים טמאין
לעיל א"נ דהאי שלישי נטמא בעצים ולבונה ה כדפירש ר"ת לקמן גבי
תוס' שאנץ. ד.
ואמרינן דיקא נמי דקתני
ונעשו
כדי להציל את החולין שלא יתערב ממנה בהן ויאסרו ואע"פ
רביעי בקדש וסבירא ליה השתא דחיבת הקודש מהני למימני ביה
מודה ר' אליעזר ורבי
שניים דאורייתא והני
יהושע ש"מ. וכן אמר רב
משקין באוכל ונעשו
שבתוך כך ירד ממנה לתוכם ויפסדם לא מטמאינן לה לתרומה
ראשון ושני אע"ג דר"ל בעי לה (לקמן דף כ.) ולא איפשיט:
דמדאורייתא טהור מעליא הוא. הקשה ר"י הניחא למ"ד
שלישי דאורייתא. שם.
נחמן מתני' באב הטומאה
משום הצלת חולין: ואם לאו. שלא ימצא כלי טהור וסוף סוף
דאורייתא ולד הטומאה
ה. [שנטמאו ממשקין],
לטומאה אזלא כולה בזו נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע דר' אליעזר
אוכל מטמא אוכל יליף שפיר איסור דרבנן
דאורייתא
ותרווייהו
דהוי שלישי דאורייתא
טומאה דאורייתא הוא
ולא הוי שני דרבנן.
אומר אעפ"כ תרד ותטמא מאליה ויפסיד החולין ואל יטמאנה ביד
לעשותו שני משלישי מדרבנן אע"ג דאיסור הוי כמו פסול ולעיל
ו
ז
שם. ו. דאורייתא. שם.
ומאי מדבריהם מדברי
כדי להצילן ר' יהושע אומר יטמאנה ביד. אלמא לרבי יהושע כיון
משמע דטמא ופסול אינם שוין דחשיב ליה הוסיף מ"מ בטומאה
ר' אליעזר ור' יהושע.
ז. [ש]מותר לעשותו שני
דרבנן לא משמע ליה לחלק אלא למאן דסבר אין אוכל מטמא אוכל
דסופה לאיבוד שרי לטמוייה ביד ובפסח נמי לא שנא ור' מאיר
דאורייתא. שם. ח. דכל
ח
איתיביה רבא אמר ר' יוסי
אין הנדון דומה לראיה,
טומאות דרבנן שוות.
מדרבי יהושע יליף: ממחלוקתן למדנו. שהרי הלכה כרבי יהושע
מדאורייתא מאי קסבר אי קסבר דיש להשוותם א"כ בלא שום ראיה
שם. ט. ולעיל משמע
שכשהעידו רבותינו לא
בטהרות דרבי אליעזר נמנו עליו שלא לקבוע הלכה כמותו מפני
יהא איסור דרבנן מותר לעשותו שני דרבנן ואי קסבר דאין
העידו אלא על הבשר
דיש חילוק ביניהם
תנורו של עכנאי בב"מ (דף נט:): דיקא נמי. דר"מ מדרבי יהושע
להשוותם אם כן היכי יליף משלישי וי"ל דלא יליף טפי אלא מכיון
מדחשיב ליה הוסיף. שם.
שנטמא בולד הטומאה
ט
ששורפין אותו עם הבשר
י. מדאורייתא ה"נ איסור
יליף מדקא מהדר ליה רבי יוסי אינה היא מן ח) המדה דמודה
דחזינא דשלישי שהוא מקולקל דרבנן מותר לעשותו שני א"כ אין
שנטמא באב הטומאה כו'.
דרבנן מותר לעשותו
ר"א ורבי יהושע בזו ש"מ מינייהו הוה יליף לה ולקמיה [ע"ב] פריך
לחלק בין דרבנן לדאורייתא וילפינן איסורא דרבנן מפסול דאורייתא
שני דאורייתא. שם.
אמאי אינה היא המדה: א"ר יוסי. לר"מ אין הנדון דומה
לרבי עקיבא דמותר לעשותו טמא ואור"י דהא דשרי ר' יהושע
יא. דמוקי ולד טומאה
י
דר' חנינא דאורייתא
לראיה נדון שריפת חמץ בפסח שאתה דן ולמד מאלו אינו דומה
במתני' לשרוף תלויה עם הטמאה לר' יוסי היינו תלויה דאורייתא
דמשמע אבל שלישי
לדברים שאתה מביא ראיה מהן עליו על מה העידו שתוכל
דלדידיה שלישי דרבנן אסור לעשות שני :
יא י)
דרבנן אסור לעשותו שני.
ולד טומאה דאורייתא. הכא דקיימינן אליבא דר"ל לא אשכחן
שם. יב. דכי היכי דיליף
ללמוד מהן: זה טמא וזה טמא. שלישי בקודש טמא הוא והראשון
מדברי ר' יהושע דאיסור
שהוא נשרף עמו טמא הוא: שמא יבא אליהו. לאחר זמן ויאמר
שלישי דאורייתא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אלא ע"י משקין
דרבנן יכול לטמאתו
טהורה היתה ונמצא למפרע שטימאנו תרומה בידים אף על
ואז הוי שני דרבנן ומאי תוספת איכא וצ"ל דלא נגזרה גזרה עדיין דכל
כמו שיכול לטמאת
את התרומה כשהולכת
פי שהיא טעונה שריפה מפני איסור חמץ אסור לטמאה בידים:
הפוסל וכו' כדפי' וע"י עצים ולבונה ליכא לאוקמא דר"ל הוא דבעי
לאיבוד, א"כ הה"נ שלישי
בפ"ב דחולין (דף לו.) אי מהני חיבת הקודש למימני ביה ראשון ושני
הפיגול
דרבנן יכול לטמאתו. תוס'
והא דנקט ר"ל ולד טומאה דאורייתא כלומר אפי' אם נאמר בולד טומאה דאורייתא איכא לפרושי מדבריהם דר' אליעזר ור' יהושע א"נ
הרא"ש. יג. כיון דר"מ לא
קאי לא אר"ע ולא אר"ח
נקט דאורייתא לאוקמא אפי' לר"א אבל לר' יהושע אפי' שלישי דרבנן מותר לעשותו שני וכן חמץ בשש שעות שהוא איסור דרבנן יליף ר"מ
מדבריו של רבי יהושע יב: מדברי ר"א ור' יהושע. והא דתני במתני' מילתיה דר' חנינא ור"ע יג משום דר' יוסי קטעי וסבר דר"מ מר'
סגן הכהנים א"כ מאי
שייכי בהאי פירקא. שם.
בסמוך: חבית שנולד
לה
ספק טומאה. פירש
חנינא סגן הכהנים קאמר כדקאמר
הקונטרס כגון שנכנס שם אדם טמא
ולא