אור לארבעה עשר
פרק
ראשון פסחים
טז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ספק משקה ליטמא טמא לטמא אחרים טהור. כשנולד ספק
קשה במה חולקין כיון דר' יוסי אליבא דרבי עקיבא אומר וכי אינו
קיד
א) נדרים יט. תוספתא
א מיי' פי"ד מהל'
דטהרות פ"ה ה"ה [ומשום
אבות הטומאה הלכה
במשקה בתחילת טומאתו כגון טמא שפשט רגלו במשקין טהורין
מודה ר' מאיר דלר' עקיבא משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ר'
דבמשנה דטהרות מ"ז ומ"ט
ז:
ספק נגע ספק לא נגע זהו ספק משקה ליטמא שנולד לו ספק טומאה
עקיבא דריש בהדיא יטמא יטמא בההיא דבו ביום דרש ר' עקיבא מ)
קטו
ב ג ד מיי' פ"י
בפ"ד לא נזכר דברי ר'
טמא מן הספק דקסבר טומאת משקין להיות עצמן טמאין דאוריית'
ותי' ה"ר יוסף מירושלים דסבירא לי' לר' מאיר דיטמא דכתיב גבי
מהלכות טומאת
מאיר לכן שפיר איתא דתניא
ספק משקין], ב) [לקמן יז:],
אוכלין הלכה טז:
משקין היינו הכשר ומשקה דמקבל
היא דכתיב וכל משקה אשר ישתה וגו'
ט)
קטז ה מיי' פ"א מהל'
ג) [לקמן יז:] עדיות פ"ח מ"ד
טומאה נפקא ליה מדדריש ר' עקיבא
הלכך הויא ליה ספיקא דאורייתא
ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים
א) א
נדרים יט. ע"ז לז. [ע"ש],
פסולי המוקדשין
ולחומרא. ספק משקה לטמא אחרים
גבי חולין יטמא דשני עושה שלישי
ד) [צ"ל רבי יוסי], ה) [לקמן
א
הלכה לו [ופ"ו מהל' טומאת
טהור דברי ר"מ וכן היה רבי אלעזר אומר
❖
יז. ע"ז לז:], ו) [עי' רש"י חולין
אוכלין הל' טז]:
ובחולין לכ"ע אין אוכל מטמא
כגון (א) הית' מקל בידו ובראשה משקין
כדבריו רבי יהודה אומר לכל טמא רבי יוסי
טז. ד"ה לענין הכשר], ז) חולין
אוכל שלישי ע"כ היינו משקין ב:
טמאין וזרקה לבין הככרות טהורין
לו: [לקמן כ.], ח) שם כ. וכב:
ור"ש אומרים לאוכלין טמאין לכלים טהורין
בשלמא
לשמואל דאמר דכן
ספק נגעה ספק לא נגעה זה הוא
[חולין לג. לו:], ט) [ויקרא
תורה אור השלם
וסבר רבי אלעזר משקין אית להו טומאה
יא], י) [שמיני פרשה י],
מלטמא אחרים.
ספק משקה לטמא אחרים. כך היא
כ) [לקמן יח.], ל) דף יח:,
1. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
בעולם והתניא ב) ר"א אומר אין טומאה
שנויה במסכת טהרות [פ"ד מ"ט]: טהור.
אע"ג דרבי אלעזר קאמר אין להן
❖
מ) לקמן יח.,
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף
למשקין כל עיקר תדע שהרי העיד (יוסף)
אותן הככרות טהורות הן דקסבר
טומאה כל עיקר היינו משום דקאי
ג)
ד)
ג
וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל
ויקרא ז יט
בָּשָׂר:
משקין לטמא אחרים מדרבנן הוא
בת"כ אמילתיה דר' שמעון דאמר
בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן ועל
ב
2. מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל
הגהות הב"ח
ולא מדאורייתא ולא דורש יטמא
לאוכלין טמא לכלים טהור :
ד
משקין בית מטבחיא דכן הניחא לשמואל
אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא
חד בתלושין וחד במחוברין.
(א) רש"י ד"ה ספק משקה
דכתיב גבי משקין בלשון יטמא הלכך
ט)
וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה
דאמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל
❖
וכו' כגון היה מקל בידו:
בְּכָל כְּלִי יִטְמָא:
הויא ליה ספיקא דרבנן ולקולא.
והא דכתיב (ויקרא יא) וכי
טומאת עצמן יש להן שפיר אלא לרב דאמר
ויקרא יא לד
וגירסא הכי איתא ספק משקה ליטמא
יותן מים על זרע הא אמרינן בפ"ב
3. אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם
דכן ממש מאי איכא למימר אמר ר"נ בר
טמא לטמא אחרי' טהור: רבי אלעזר
דחולין (ד' לו: ושם) דחד במת וחד
יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם
מוסף רש"י
יצחק אחדא והא כדבריו קאמר דנפישי ועוד
ויקרא יא לו
יִטְמָא:
גרסי': לכל טמא. אספק משקה
בשרץ וצריכי וכיון דגלי לן קרא בחד
ה
ספק משקין. לכל טומאת
4. רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל
והא וכן קתני קשיא גופא רב אמר דכן
לטמא אחרים קאי כשנולד ספק
מינייהו דאין חילוק בין תלושין ובין
ה)
ג
משקין קרי ספק, משום דלית
הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:
❖
להו עיקר מן התורה, לפי
ממש ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת
דברים יב טז
נגיעת שום דבר טהור במשקין
מחוברים ה"ה באידך ומחוברים פי'
שלא מצינו טומאה למשקין
טמאין בין שנולד ספק זה בכלים בין
ריב"א דבשעת חיבורן נדבקו באוכל
אחרים אבל טומאת עצמן יש להן רב אמר
בפירוש מן התורה, והא
שנולד באוכלין הרי הוא טמא מספק
והעלה האוכל מן המים אבל אם
ו
דכתיב (ויקרא יא) וכל משקה
דכן ממש קסבר טומאת משקין דרבנן וכי
רבינו חננאל (המשך)
אשר ישתה בכל כלי יטמא,
דקסבר משקין מטמאין כלים מן
נגע בעודו במים אינו מוכשר דתנן
גזרו רבנן במשקין דעלמא ובמשקין בית
ההוא הכשר הוא (נדרים
דכן ממש איך אמר ר' אליעזר
התורה ויליף טעמא מאשר ישתה
במסכת מכשירין (פ"ד מ"ו) צנון
יט.). ליטמא טמא. לקבל
כר' מאיר סבירא ליה דסבר
מטבחיא לא גזור ושמואל אמר דכן מלטמא
בכל כלי יטמא ט) ודריש יטמא יטמא
במערה נדה מדיחתו והוא טהור
טומאה לעצמן ודאי טמאין
ליטמא טמא אבל טומאת
טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן
(שם). אבל טומאת עצמן
עצמן יש בהן. ופרקינן אליבא
ומדסמכיה לכלי משמע יטמא את
העלתו כל שהוא מן המים טמא :
ז
יש להן. מדאורייתא רמיא
דרב מאי כדבריו אחדא,
תירגמא
קסבר טומאת משקין עצמן דאורייתא לטמא
אדם. בפ"ב דחולין
הכלי והכי דרשינן ליה בתורת כהניםי)
עלייהו אם נטמא (ע"ז לז:)
פירוש דמודה ר' אליעזר לר'
אחרים דרבנן וכי גזור רבנן במשקין דעלמא
הלכך כי הוי ספק הוי ליה ספיקא
(דף לו:) פריך אהא
קסבר שמואל יש למשקין
מאיר אסיפא דאמר לטמא
טומאה מן התורה להיטמא
אחרים טהור, ופליג עליה
דאורייתא וברה"י ספיקו טמא: ר'
שינויא והא משקי קאמר ביו"ד
במשקין בית מטבחיא לא גזור וכי לא גזור
ולא מצו רבנן לדכינהו (שם
ארישא דאמר ליטמא טמא.
יוסי ור' שמעון אומרים לאוכלין
דמשמע ב' משקין והכא לא חייש
ח
רבנן לטמויי אחרים אבל טומאת עצמן יש
. לא דיין שהן דכן.
והא דרבינא דאמר וכן היה
לז.)
שאין מטמאין (חולין לו:).
טמאין. אם נולד ספק זה באוכלים
אהאי פירכא משום דמצי לשנויי מאי
ר' אליעזר אומר כדבריו
להן א"ל רב הונא בר חיננא לבריה כי עיילת
שאינו מכשיר. אם נפל
דנפשיה שאין טומאה
כגון משקין טמאין שנשפכו לבין
משקי משקה דעלמא כדאמר (קדושין
לקמיה דרב פפא רמי ליה מי אמר שמואל
על הזרעים (שם לג.). דם
למשקין כלל עלתה בקשיא.
הככרות ספק נגעו ספק לא נגעו
ד' סד:) בוגרות דעלמא והתם פריך
שנשפך כמים. הוי כמים
אמר מר ועל משקה בית
דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת
❖
ומכשיר (שם).
מטבחיא דכן רב אמר דכן
טמאין דקא סברי משקין מטמאין
משום דאית ליה שינויא אחרינא :
ט
עצמן יש להן קרי כאן והבשר אשר
ממש מדאורייתא. קסבר
1
אוכלין מדאורייתא הלכך ספק נמי
דם
טומאת משקין מדרבנן היא,
יגע בכל טמא לא יאכל אמר רב שישא
ברשות היחיד טמא: לכלים טהורים.
ובמשקה בית המטבחים לא
מוסף תוספות
ברי' דרב אידי מידי דהוה ארביעי בקדש מתקיף לה רב אשי רביעי בקדש
גזרו. ושמואל אמר דכן שאינן
אבל אם נולד ספק זה בכלים כגון
מטמאין אחרים אבל הן עצמן
א. דכתיב גבי אוכל דמשמע
משקין טמאין שנשפכו לבין הכלים
לא איקרי טמא האי איקרי טמא קשיא ת"ש וכל משקה אשר ישתה בכל
2
מיטמא[ין]. דקסבר טומאת
שהאוכל מטמא אחרים והיינו
ספק נגעו ספק לא נגעו טהורין
משקה. תוס' ר"פ (יד: ד"ה
משקין לעצמן היא
כלי יטמא מאי יטמא הכשיר הכשיר מרישא דקרא שמעת ליה מכל
הא). ב. אלמא דלעצמן איכא
מדאורייתא, ולטמא אחרים
דקסברי משקין אין מטמאין כלי אלא
האוכל אשר יאכל וגו' חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי דאי אשמעינן
ו)
טומאה דאורייתא. שם.
דרבנן, וכי גזור רבנן לטמא
מדרבנן ועל ספיקו לא גזרו ורבי יוסי
ג. משמע דאפי' טומאת
אחרים זולתי משקה בית
בתלושין משום דאחשבינהו אבל מחוברין אימא לא ואי תנא מחוברין
ור"ש דרשי יטמא יטמא כרבי יהודה
עצמו אין בהן. תוס' שאנץ.
המטבחים. וקשיא לן אליבא
משום דקיימי בדוכתייהו חשיבי אבל תלושין אימא לא צריכי ת"ש אך מעין
דשמואל דאמר טומאת
ד. ועליה קאמר דלטמא
3
ומיהו כלים לא כדיליף בפירקיןכ) יטמא
משקין עצמן יש בהן ואינן
אחרים אין טומאה למשקין
ובור מקוה מים יהיה טהור מאי יהיה טהור מטומאתו ותלושין מי מכשירין
לטמא את האוכלים או אינו אלא
כל עיקר. חי' הר"ן. בין
מטמאין אחרים מדאורייתא,
והאמר ר' יוסי בר' חנינא משקין בית מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא
לטמא את הכלי אמרת לא כך היה:
לאוכלין בין לכלים. תוס'
והכתיב והבשר אשר יגע בכל
ז)
ד
הרא"ש. ה. ואין צריך למת
טמא לא יאכל, הנה כלל
טומאה בעולם. מדאורייתא ואפילו
שאין מכשירין תירגמא על דם דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין לדם
ח)ה
המקרא כל מגע טמא לא
ושרץ לכל חד וחד תרי קראי
לטומאת עצמן: ר' אלעזר אומר אין
קדשים שאינו מכשיר שנא' על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר
יאכל, ואיך אמר שמואל הן
משום תלושין ומחוברין
4
דכיון. חולין לו: תוס' ד"ה חד.
טומאה למשקין. מן התורה כל עיקר
עצמן טמאין והן דכן מלטמא
דם אחרים. ושנינן עשאוהו
ו. ונגע בו השרץ. תוס'
ואפילו לטומאת עצמן והאי כל משקה
הרא"ש. ז.
כרביעי שהוא עצמו פסול
אלמא כל זמן
אשר ישתה מוקי לה לקמן לענין הכשר בשמעתין: תדע. דאין להם טומאה מן התורה כל עיקר ואפילו לטומאת עצמן: שהרי העיד יוסף
שהוא במים אינו טמא. תוס'
והנוגע בו טהור. ודחינן
ר"פ. ח. דמשקין לשון רבים
רביעי לא איקרי טמא, פסול
בן יועזר על איל קמצא דכן. מין חגב שמו איל קמצא דכן שהוא טהור וכשר לאכילה: ועל משקה בית מטבחיא דכן. על משקין של בית
תוס' הרא"ש. וקאי אדם
איקרי, הא איקרי טמא,
המטבחים שבעזרה כגון הדם והמים שהן דכן שאינן מקבלין טומאה אלמא טומאת משקין דרבנן ובהני לא גזרו משום הפסד קדשים דאי
ואמים. תוס' שאנץ.
ועלתה בקשיא לשמואל.
דאורייתא היכי מצו רבנן לטהרינהו: הא ניחא. הא דאמרת לר' אלעזר יש להן טומאה לשמואל דאמר האי דכן דיוסף בן יועזר דכן מלטמא
וחזרנו להקשות לרב דאמר
ט. דעדיפא מהא קמשני,
דכן ממש, ת"ש וכל משקה
אבל הכא לא מצי לשנויי כי
אחרים קאמר אבל טומאת עצמן יש בהן מצית לתרוצי דהאי אין טומאה למשקין דקאמר רבי אלעזר לטמא אחרים קאמר דהא מעדותו דיוסף
❖
התם לכך אמר הכי. תוס' ר"פ.
אשר ישתה בכל כלי יטמא,
בן יועזר מביא ראיה לדבריו ויוסף בן יועזר לטמא אחרים קאמר: אלא לרב דאמר דכן ממש. קאמר יוסף בן יועזר ואפי' מטומאת עצמן על
הנה המשקה מיטמא. ושנינן
כרחך רבי אלעזר נמי מטומאת עצמן קאמר: אחדא. הא דקאמר ר' אלעזר כדבריו דרבי מאיר אלטמא אחרים טהור דרבי מאיר קאי אבל
מאי יטמא דכתיב בהאי קרא
יכשיר (ו)האוכל זה המשקה
ליטמא טמא לא סבירא ליה כוותיה: ה"ג והא כדבריו דנפישי קאמר ועוד הא וכן קתני קשיא. דנפישי כלומר כדבריו לשון דברים רבים
רבינו חננאל
שנפל עליו לקבל טומאה.
משמע: קסבר. יוסף בן יועזר טומאת משקין אפילו לטומאת עצמן דרבנן: ושמואל אמר כו' קסבר. יוסף בן יועזר טומאת משקין דאורייתא
ודחינן ההכשרה של אוכלין
ספק משקה הוא טמא אבל
לעצמן מן וכל משקה אשר ישתה אבל לטמא אחרים דרבנן וכי גזור רבנן לטמא אחרים במשקין בעלמא אבל משקין בית מטבחיא לא גזור
כבר למדנהו מרישיה דקרא,
לטמא אחרים טהורים. וכיון
דכתיב מכל האוכל אשר יאכל
שזה הבשר ששנינו במשנתנו
לטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן דהא מדאורייתא רמיא עלייהו ולא מצו רבנן למשקליה: קרי כאן והבשר אשר יגע כו'. ונהי דמשקין
אשר יבוא עליו מים יטמא.
ולד הטומאה שנטמא בספק
לא מטמאו אוכלין דחולין מיהו גבי קדשים אשר יגע בכל טמא כתיב וכיון דאמר משקין מטמאין מדאורייתא לעצמן בשר קודש הנוגע בהן
ושנינן לעולם תרוייהו
משקה הוא אמר ר"מ זה
הרי נגע בטמא: מידי דהוה ארביעי בקודש. דהוא עצמו פסול ואינו מטמא קודש: רביעי בקודש לא איקרי טמא. ומק"ו הוא דנפיק לן ביה
להכשיר, האי קרא דכתיב
טהור, ומאחר ששורפין אותו
בכל כלי יטמא לתלושין מן
עם הבשר שנטמא באב
פסולא לקמן ל) הלכך כי נגע ביה קודש לא קרינן ביה הבשר אשר יגע בכל טמא: ת"ש וכל משקה אשר ישתה כו'. דקא משתעי בכלי
הקרקע ונתונים בכלי
הטומאה, כך מותר לשרוף
חרס שקיבל טומאה מן השרץ וכתב [ויקרא יא] כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל וגו' וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא וגו' וקס"ד דהכי קאמר
דמכשרי, והאי קרא דכתיב
התרומה הטמאה והטהורה
יחדו, ואמר לו ר"י לא כי אלא
אחד אוכלין שבתוכו ואחד משקין שבתוכו יטמאו ונהי דלא דרשת יטמא יטמא מיהו טומאת עצמן מיהא מיטמו: מאי יטמא הכשר. והכי
אשר יבוא עליו מים יטמא,
למחוברין בקרקע דמכשרי,
ולד שנטמא מספק משקין
קאמר כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יבא עליו מים או שיבא עליו כל המשקה אשר ישתה בכל כלי הוי הכשר ויטמא האוכל
כגון המעינות והנהרות
לאוכלין טמא מן התורה הוא
מחמת אויר כלי חרס טמא: בכל כלי היינו משקין תלושין: דאחשבינהו. הואיל ומלאן גילה דעתו שהוא צריך להם וזהו חשיבתן:
טומאת משקין לטמא אחרים
והבורות וכיוצא בהן וצריכי
וכו'. ת"ש אך מעין ובור
מן התורה. ונמצאת משנתנו
אך מעין ובור יהיה טהור. דאשמעינן הואיל ומחוברין נינהו לא מיטמו הא תלושין מקבלין טומאה וקשיא לרב: יהיה טהור מטומאתו.
מקוה מים יהיה טהור,
לר"מ טמא וטהור, לר"י טמא
והכי קאמר אם יבא הטמא במעין ובור מקוה מים יהיה טהור הואיל וטבל הא שאובין לא מטהרי ליה: ותלושין מי מכשרי. אמים
וטמא, לפיכך השיב ר"י
מטומאה. הא תלושין מיטמו.
הוא דמתמה משום דמים תלושין לא חשיבי אבל אשאר משקין לא מתמה דכולהו תלושין נינהו: אלא שאין מכשירים. אלמא הכשר
ודחינן מאי יהיה טהור הכין
לטעמיה אינה היא המדה,
פירושיה דקרא, כל כלי
שזה. טמא וטמא וזה טמא
תלושין דרבנן הוא דאי מדאורייתא מאן שקליה ממשקי בית מטבחיא דלא ליכשרו: תירגמא. להא דקתני אין מכשירין אדם דמשקה
(י)טמא שיבוא במעין ובור
וטהור, ונמצאת לטעמא
בית מטבחיא ולא אמים ודם קדשים רחמנא אפקיה דלא ליכשר כדרבי חייא: שנשפך כמים. דם חולין שאין חשין לקבלו בכלי
מקוה מים יהיה טהור
דר"מ מדה ולטעמא דר"י
מכשיר דאיתקש למים אבל דם קדשים מתקבל בכלי וצריך ממנו
למזבח ואינו נשפך לאיבוד כמים אינו מכשיר דלא איתקש למים:
מטומאתו. ואקשינן נמי לרב
אינה היא מדה. ואקשינן אהא
דאמר כי כתיב קרא לתלושין
דתניא ספק משקין ליטמא
דם
דלא מטמו ומכשרי, וכל
טמא לטמא אחרים טהור
תלושין דלא מטמו ואפילו משקה בית מטבחיא מכשרי, והאמר ר' יוסי בר' חנינא משקה בית מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא
דברי ר' מאיר, וכן היה ר' אליעזר אומר כדבריו, איני דר' אליעזר כר' מאיר סבירא ליה דאמר משקה ליטמא טמא לטמא
שאינן מכשירין. ושנינן הדם אינו מכשיר כר' יוחנן דאמר דם הנשפך כמים מכשיר, אבל דם קדשים שאינו נשפך כמים אלא
אחרים טהור, והתניא ר' אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר, תדע שהרי העיד יוסף בן יועזר איש צרדה על משקה
מתקבל במזרק אינו מכשיר.
בית מטבחיא דכן, הניחא לשמואל דאמר דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן היינו דר' מאיר, אלא לרב דאמר