אור לארבעה עשר
פרק ראשון פסחים
יז.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
רביעי
בקודש בעא מינייהו. פ"ה דנגע בכנפו היינו שרץ אל
ואמר רב. לקמן: אישתבש כהני. שטהרו רביעי בקודש. אלמא יין
א) [לעיל טז.], ב) ובעירובין
1. הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ
❖
קד:,
ושמן דמשקי בית מטבחיא נינהו ומיטמאו ואי טומאת משקין דרבנן
הלחם והלחם אל הנזיד וכו' וקשה לר"ת דמאי שנא דואל
א
בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל
הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן
הא אמרת דלא גזור עלייהו ואי נמי בטומאות דרבנן קא בדיק להו
כל מאכל יהיה פירוש או אל כל מאכל יותר מכולם ב ועוד למה דחק
וְאֶל שֶׁמֶן וְאֶל כָּל מַאֲכָל
חגי לכהני וכבר נגזרה טומאה על המשקין בימי חגי הנביא שהיה
שמואל לתרץ במה שנגע בכנפו לימא אל כל מאכל דוקא ועוד למה
ג
הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים
גליון הש"ס
חגי ב יב
מאנשי כנסת הגדולה קשיא לרב דהא
קורא הכתוב לשרץ כנף ועוד דמפרש
וַיֹּאמְרוּ לֹא:
ד
תוס' ד"ה רביעי בקודש וכו'
2. וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא
אמר דכן ממש וכ"ש אי בדאורייתא
רבינא התם רביעי בקדש הכא
ואמר רב אישתבש כהני מידי הוא טעמא
והא קיי"ל בהמפלת. שם לא
נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה הֲיִטְמָא
קא משתעי קשיא לרב והא ליכא
שלישי שהלחם נעשה אב הטומאה
ה
נזכר כלום מזה וצ"ל כדמוכח
אלא לרב רב משקי בית מטבחיא תני
וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ
סוף ערובין קד ע"ב עי' ב"ק
חגי ב יג
למימר מדרבנן ודלא כיוסף בן
כשנוגע במת $והא קיימא לן בהמפלת
יִטְמָא:
אבל משקי בי מדבחיא מטמא גופא רב
3. וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם
כה ע"ב תוס' ד"ה וקמייתי:
יועזר דאקרא לא פליג דמשמע
(נדה כח:) ב) דכל דבר שאין לו טהרה
בא"ד מיהו י"ל. עי' טורי
אמר אישתבש כהני ושמואל אמר לא
הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי
דאית עלייהו טומאה אי דאורייתא
במקוה אינו נעשה אב הטומאה
אבן חגיגה כג ע"א ד"ה מת
נְאֻם יְיָ וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה
אישתבש כהני רב אמר אישתבש כהני
❖
תחוב:
אי דרבנן: מידי הוא טעמא אלא
יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם
$ מיהו יש לומר דאין נעשה אב
❖
חגי ב יד
טָמֵא הוּא:
רביעי בקדש בעא מינייהו ואמרו ליה טהור
לרב. כלום אתה מקשה אלא לרב
הטומאה היינו דווקא לטמא אדם
ושמואל אמר לא אישתבש כהני חמישי
רב לא קשיא ליה האי לעולם חגי
וכלים אבל לאוכלין ומשקין נעשה
מוסף תוספות
בדרבנן בדיק להו וכבר נגזרה גזירת
אב הטומאה ומפר"ת ו דהשרץ נגע
בקדש בעא מינייהו ואמרו ליה טהור
רבינו חננאל (המשך)
תוס'
א. דלחם חשיב תרי.
טומאה על המשקין ולרב אליבא
בכנף ונעשה ראשון והכנף אל
ז
בשלמא לרב היינו דכתיב ארבעה לחם
הרא"ש. ב.
שמכניס בין הכנף לבשר דבר
אל הלחם ואל
1
דיוסף בן יועזר לא תיקשי דרב משקי
הלחם או אל הנזיד וחד מהנך אל
אחר, הנה ארבעה ולדות והן
הנזיד ואל היין ואל השמן
ונזיד ויין ושמן אלא לשמואל חמשה מנא
שהוי דוקא זה וזה. שם.
טמאין שלשה והרביעי פסול.
בי מטבחיא תני בעדותו של יוסף
היין או אל השמן הרי שלשה ואל
ליה מי כתיב ונגע כנפו 1 ונגע בכנפו כתיב
נמצא לדברי שמואל דלא
דומיא דהני דהשמן נגע
ג.
משקה המטבחים דם ומים אבל
כל מאכל הרי ארבעה ונקט סדר כנף
אשתבוש כהני לא בראשונה
אל כל מאכל והשתא איכא
במה שנגע בכנפו תא שמע ויאמר חגי אם
2
חמישי. תוס' ר"פ. ד.
משקה מדבחיא היין והשמן שהם
מאכל משקה מאכל דלא בעי
ולא בשניה. אלא לרב אמאי
לקמן
יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו
במילתיה דרבינא. תוס'
טעו בראשונה ולא באחרונה.
משקה המזבח גזרו רבנן טומאה
למינקט שיעשה כיוצא בו ולשמואל
הרא"ש. ה. אבל אידך קשיין.
ופריק בקיאין הן בטומאת מת
הכהנים ויאמרו יטמא בשלמא לשמואל
עלייהו והיינו דבסדר טומאות דהאי
דייק מדכתיב בכנפו הרי חמש
ח
חי' הר"ן. ו. ונראה לר"ת
כי הרביעי בטמא מת פסול
מדהכא לא אישתבש התם נמי לא אישתבש
הוא בקדש, ואין בקיאין הן
למנות כל האוכלין לבד וכל
קרא איכא אוכל מטמא אוכל ומשק'
והשתא אתי שפיר לרבינא דאמר
בטומאת שרץ, אינם יודעים
המשקין לבד וסידרא דקרא
מטמא משקה דמדרבנן טומאה עושה
הכא שלישי שהכנף הנוגע במת
אלא לרב מאי שנא הכא דאישתבש ומאי
כי יש רביעי בטומאת שרץ,
הכי הוא בשר קדש היינו
כיוצא בה: מי כתיב ונגע כנפו. אל
נעשה אב הטומאה כדין כל הכלים:
שרץ. תוס' הרא"ש. ז. ממש
אלא היו אומרים רביעי אינו
שנא התם דלא אישתבש אמר רב נחמן
טמא בטמא שרץ. בשלמא
שהיה נושא בו את השרץ.
הלחם דמשמע שהשרץ נגע בלחם
אבל
אמר רבה בר אבוה בקיאין הן בטומאת מת
תוס' שאנץ. ח. דמשמע מה
לרב דאמר אשתבוש כהני
דלחם הוי ראשון מה שנגע בכנפו
שנגע בכנפו. חי' רבינו דוד.
ואמרו על הטמא טהור,
ואין בקיאין הן בטומאת שרץ רבינא אמר התם רביעי הכא שלישי
נגע ללחם דה"ל לחם שני: טמא
היינו דמיקל להון חגי הנביא
דהו"ל למיכתב ונגע כנפו.
ת"ש ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם ה' וגו'
❖
תוס' הרא"ש.
ואשר יקריבו שם טמא הוא.
3
נפש. קס"ד טמא מת שהוא אב
כלומר מקריבין הטמא שהוא
בשלמא לרב היינו דכתיב טמא אלא לשמואל אמאי טמא איתמוהי קא
הטומאה כשרץ: בכל אלה. כסדר
רביעי, ואומר כי טהור הוא,
מתמה והא וכן כל מעשה ידיהם כתיב אמר מר זוטרא ואיתימא רב
רבינו חננאל שפירשנו טמא מת בלחם ולחם בנזיד
ואינם יודעים כי טמא הוא.
אלא לשמואל דאמר חמישי
וכו': מדהכא לא אישתבש. דאמרו
אשי מתוך שקלקלו את מעשיהם מעלה עליהם הכתוב כאילו הקריבו
בעא מינייהו, ובקיאין הן
ואמר רב אישתבוש כהני,
ליה רביעי טמא כדכתיב ויאמרו
בטומאה גופא רב תני משקי בית מטבחיא ולוי תנא משקי בי מדבחיא
בטמאות, למה אומר להם
כלומר טעו הכהנים באמרם
יטמא הכא נמי לא אישתבש ואיהו
כי מה שמקריבין טמא הוא.
כי כל אלו כולם הזכורים
ללוי הניחא אי סבירא ליה כשמואל דאמר דכן מלטמא טומאת אחרים
א)
ודחינן שמואל אתמוהי קא
לא נטמאו. מכלל דטמאין
במה שנגע בכנפו אמר להו דה"ל
אבל טומאת עצמן יש להן משכחת לה דנגעי כולהו בראשון אלא אי
מתמה הנביא ואומר וכי אשר
הן, מכלל דרב סבר כי היין
שמן חמישי ומשום הכי אמרי ליה
יקריבו שם טמא הוא, חס
והשמן שהן משקין ומטמאין
סבר לי' כרב דאמר דכן ממש היכי משכחת לה על כרחך כשמואל סבירא ליה
ושלום אינו טמא. ואקשינן
ואיך אמר דכן ממש. ופרקינן
טהור אלא לרב דאמר גבי שרץ נמי
ולשמואל הניחא אי סבר לה כרב דתני משקי בית מטבחיא אבל משקי בי
עליה וכי בשבחם מדבר
מידי הוא טעמא אלא לרב,
רביעי בעא מינייהו מאי שנא דאמרו
והלא מוכיחם, שנאמר וכן
כלומר תקשה אלא דרב
מדבחיא אחריני נמי מיטמאו רביעי הוא דלא עביד חמישי הא שלישי עביד
ליה טהור: בקיאין הן בטומאת
כל מעשה ידיהם, מכלל
אדרב, הא בהדיא תני רב
רביעי אלא אי סבר ליה כלוי דתני משקי בי מדבחיא מאי איריא רביעי דלא
שכל מעשיהם רעים הם.
משקה בית מטבחיא דכן,
מת. ויודעים שהשלישי עושה בה
ושנינן הכי קאמר הואיל
והן המים והדם כדבעינן
רביעי ולא היו בקיאין בטומאת שרץ
עביד חמישי אפילו שני ושלישי נמי לא עבדי על כרחיך כרב סבירא ליה
ומעשיהן מקולקלין ואשר
למימר קמן, אבל משקה בית
וסבורין שאין שלישי עושה בה
יקריבו אינו לרצון כאלו
מדבחיא, כגון היין שמנסכין
תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דלוי תניא כוותיה דלוי הדם והיין והשמן
טמא הוא. ומצאנו בתלמוד
על המזבח והשמן שמקריבין
רביעי: רבינא אמר. לא היו בקיאין
והמים משקי בי מדבחיא שנטמאו בפנים והוציאן לחוץ טהורין נטמאו
ארץ ישראל בסוף מס' סוטה
עם הקמצין מיטמאין. ולא
ברביעי בקודש כלל וגבי מת שלישי
קרוב לזה הפירוש, מיהו
אמר רב שהן דכן אלא מטמא,
בחוץ והכניסן בפנים טמאין איני והאמר רבי יהושע בן לוי משקי בי
בקודש בעא מינייהו דהאי טמא נפש
פירשנו מה שקבלנו וכתבנו
וטעו הכהנים שאמרו אין
מדבחיא לא אמרו דכן אלא במקומן מאי לאו למעוטי נטמאו בפנים
מה שמצינו. ירושלמי תמן
מטמא. וכשהזכרנו דברי רב
דקרא לאו טמא מת אלא מת ממש
אמרי' שתי שאלות שאל חגי
דאמר אשתבש כהני הוצרכנו
והוציאן לחוץ לא למעוטי נטמאו בחוץ והכניסן בפנים והא במקומן
כלומר טומאת נפש ומת אבי אבות
הנביא את הכהנים, באחת
לבאר טעמו, לפיכך אמרנו
קאמר הכי קאמר לא אמרו דכן אלא שנטמאו במקומן תניא כוותיה דרב
ולחם אב ונזיד ראשון ויין שני ושמן
השיבו כראוי ובאחת שלא
גופא רב אמר אשתבוש
כראוי, הן ישא איש בשר
כהני שהשיבו על מגע רביעי
שלישי: ויען חגי ויאמר וגו'. סיפיה
הדם והמים משקי בית מטבחיא שנטמאו בין בכלים בין בקרקע טהורין
קדש וגו', כנף תחלה, בשר
בשלישי בקדשים שהוא
דקרא וכן כל מעשה ידיהם ואשר
רבן
קדש שני, לחם ונזיד שלישי,
טהור ואינו אלא פסול,
יקריבו שם טמא הוא: בשלמא לרב.
יין ושמן וכל מאכל רביעי.
ושמואל אמר חמישי בקדש
רביעי בקדש בעא מינייהו,
בעא מינייהו חגי הנביא
דאמר אישתבש כהני היינו דקרי למעשה ידיהם טמא: איתמוהי קא מתמה. מאחר שבקיאין הן בהלכות טומאה וכי כל מעשה ידיהם
ואמרו לא, לא השיבו כראוי
והשיבוהו כהלכה טהור.
טמא הוא: וכן. לאו תמיהא משמע: שקלקלו מעשיהם. לאחר זמן היה מתנבא שיקלקלו מעשיהן בבית שני בשאר עבירות:
שהרביעי בקדש פסול. ויאמר
בשלמא לרב משכחת לה מן
חגי אם יגע טמא נפש בכל
המקרא כי רביעי שאל חגי
וללוי. דתני מדבחיא והכא כתיב יין ושמן דמטמאו הא ניחא אי סבר ליה בהא מילתא כשמואל דדכן דיוסף בן יועזר דכן מלטמא
אלה יטמא ויענו הכהנים
הנביא מן הכהנים, שנאמר
אחרים הן אבל טומאת עצמן יש בהן משכחת לה להאי דכתיב אם יגע טמא נפש בכל אלה דקאמר יטמא דנגעו כולהו בראשון ולאו אסדרא
ויאמרו יטמא. אם תהיה הכנף
הן ישא איש בשר קדש בכנף
קמא נקט ולא אישתבש כהני שבתחלה שאלם על הסדר ואמרו לו על האחרון לא יטמא מפני שהיין לא יכול לטמאו לשמן שאין משקין
טמא נפש ונגעה בכל אלו
בגדו שנגע בו שרץ, ונגע
יטמא, ויענו הכהנים ויאמרו
הבשר בכנף בגדו הטמא,
בי מדבחיא מטמאין שום דבר ולבסוף שאלם אם יגע הטמא עצמו בכל אלה כלומר או בזה או בזה ואמרו ליה יטמא: אלא אי
יטמא השיבו כראוי. ואמרו
ונגע עוד הבשר בלחם או
סבר ליה כרב דאמר דכן ממש היכי משכחת לה. להאי יטמא דקרא בשלמא לרב גופיה לא קשיא דאיהו תני מטבחיא אלא ללוי
משמא דר' יוחנן קודם שגזרו
בנזיד או ביין או בשמן,
קשיא: ולשמואל. דאמר לא אישתבש ופריש למילתיה משום דחמישי הוה השמן דמה שנגע בכנפו כתיב הא אי רביעי הוה האי שמן
רביעי בקדש שאלם ובשתים
ונגעו אלו אל כל מאכל.
כראוי השיבוהו. העיד על
נמצא הכנף של בגדו שנגע
הוה טמא ואע"ג דמן היין קבלה אלמא משקין מטמאין אחרים: הא ניחא אי. תנא בעדותו של יוסף משקה מטבחיא אבל משקה מדבחיא
איל קמציא. פירוש איל
בשרץ ולד ראשון, כי השרץ
אפי' אחריני נמי מטמאו היינו דפריש למילתיה לעיל ואמר האי דלא הוי שיבוש משום דחמישי הוה והיין שהוא רביעי לא עביד ליה חמישי
קמציא דכי, שם ממין חגב
הוא אב, ונמצא הנוגע בו
הא אי הוה יין שלישי הוה עביד ליה רביעי אלא אי תנא מדבחיא כלוי מאי איריא דפריש לעיל משום דחמישי הוה אפילו אי
שהוא טהור. משקה בית
ולד ראשון, והבשר שנגע
מטבחיא. המים שמדיחין בהן
בכנף ולד שני, ואלו הלחם
הוה יין שני שלישי לשמן לא עביד: משקי בי מדבחיא. כלומר כל אלו של קודש נקראין על שם מזבח כגון דם לזריקה ומים ויין לנסך
(הקרקבנים) [הקרביים] בבית
והנזיד והמשקין הללו שנגעו
ושמן למנחות: שנטמאו בפנים. בעזרה והוציאן לחוץ ונפסלו ביוצא שאין ראויין עוד למזבח: טהורין. מלטמא אחרים שהרי לא ירדה
המטבחים, רב היה שונה
בבשר ולד שלישי, והמאכל
להן תורת טומאה מתחלה לטמא אחרים והן עצמן ודאי טמאין כנבואת חגי: אבל נטמאו בחוץ. קודם שיהא שם מדבחיא עליהן
עדות זו שהעיד יוסף בן יועזר
שנגע באילו נמצא ולד
משקה בית מטבחיא דכן,
רביעי. ושאל ואמר להם
והכניסן לפנים טמאין ואפילו לטמא אחרים דטומאתן כבר ירדה בהן ומי הפקיעה: איני. ארישא פריך דקתני הוציאן לחוץ טהורין ולא
והן המים והדם והן המצויין
היקדש המאכל או לאו, וטעו
אמרינן תחול טומאתן למפרע: אלא במקומן. בפנים: לא למעוטי נטמאו בחוץ והכניסן לפנים. כדמתרץ לישנא בסיפא דמילתא דהכי
תמיד בבית המטבחים. ולוי
והשיבו לא קדש, כלומר לא
היה שונה דברי יוסף בן
נפסל המאכל, והמוכיח שעל
משמע אלא כשנטמאו במקומן ומשום דלא סיימיה לפרושא דמילתא פריך ליה והא במקומן קאמר דמשמע כל זמן שהן במקומן טהורין ותו לא:
יועזר משקה בית מדבחיא,
המאכל לבדו שאלם באמרו
רבן והן הדם והמים והיין והשמן,
היקדש לשון יחיד, ולא אמר
הדם נזרק והמים מתנסך וכן היין, והשמן קרב עם הקמצים. ולוי סבר לה כשמואל דתני דכן מלטמא אחרים, אבל
היקדשו דמשמע דברים הרבה. ושמואל אמר חמישי שאלן, ודייק מזה הכתוב שכתב בכנפו שמביא מגע דבר אחר באמצע
טומאת עצמן יש בהן, ומוקמינהו למאכל דאמרו הכהנים לחגי כי הוא טמא, לאו דנגעו ביין ושמן, ולא עליו אמרו
יתר מאלו הארבעה שהזכרנו לעיל. שנמצאו חמשה דברים ולדברי הכל החמישי בקדש טהור, ולפיכך אמר לא אישתבוש
טמא, אלא על מאכל דנגע בכנף בגדו ומשום הכי אמרו טמא. ורב ושמואל לא חלקו אלא במשקה בית מטבחיא
כהני. ומותבינן מהאי קרא עליה דרב. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא. פירוש
שהן הדם והמים, שזה אומר דכן ממש וזה אומר דכן מלטמא אחרים, אבל ביין ובשמן הכל מודים דאחריני נמי
אילו כולן באו מכח כנף הבגד שנטמא בשרץ, וחזר שאלן אם תהיה הכנף טמאה טומאת נפש. ונגע בו הבשר, נעשה בשר
מטמא. מדפירש שמואל חמישי בעא מינייהו ואמרי טהור מכלל שהרביעי והוא המאכל הבא מכח היין והשמן טמא
ולד ראשון, כי הטמא נפש הוא אב, דתנן אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת וכו', ונגעו הלחם והנזיד ושאר
הוא שנטמא ממגעם. תניא כלוי הדם והמים והיין והשמן משקה בית מדבחיא שנטמא בפנים וכו'. ואע"פ שיצאו
המשקין בבשר, ונגע המאכל בלחם או באלו המשקין, שנמצא הבשר ולד ראשון, והלחם והללו ולד שני, והמאכל והנזיד
לחוץ
בטהרתן הן עומדין. ותניא כרב הדם והמים משקה בית מטבחיא שנטמאו בין
בקרקע ובין בכלים טהורין.
ושאר המשקין ולד שלישי, נמצאו כמו שאמר רבינא בטמא מת שלישי בעא מינייהו. א) ולשמואל שאמר במה שנגע כנפו
א) דברי רבינו צ"ע הא גם בשאלה זו שאל רביעי בקודש וכמו שמסיק בעצמו והיאך פי' בדברי המקשן כרבינא דשלישי בעי מינייהו ומצוה ליישב.