יז:
אור לארבעה עשר
פרק ראשון פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
דם לא. $וא"ת אדרבה בדם יש לטהר טפי אפי' בכלים דדם
רבן י) שמעון אומר בכלים טמאין. רבן י) שמעון לטעמיה דאמר לעיל
קיח (א מיי' פ"י מהל'
א) [צ"ל רבי], ב) [לעיל טז.
וש"נ], ג) [צ"ל ר' יוסי],
טומאת אוכלין
קדשים לא איתקש למים כדאמרי' לעיל שאינו נשפך כמים אין
טומאת משקין דאוריי' ואפי' לטמא אחרים כדתניא גבי ספק משקה
ד) [לעיל טז.], ה) [צ"ל
הלכה טז):
מכשיר וי"ל דהכי פי' אבל דם היכא דמטמא כגון דם חולין או בעלי
לטמא אחרים רבןכ) שמעון אומר באוכלין טמא [טז.] הלכך במשקי בית
רבי], ו) [עי' תוס' ע"ז עה:
[ב עיין מיי' שם פט"ו
מומין או זבח שנפסל לו: אלא דהוי רביעית דחזי להטביל בהו
מטבחיא לא מצו רבנן לטהורינהו: בקרקע טהורין. ולקמן מתרגם
א
ב
הלכה ה. מהגאון מהר"י
ד"ה מים שהנדה כו'],
ז) כלים פכ"ה משנה א עי'
לנדא זצ"ל:]
מחטין וצינורות. מכאן אומר ר"י
ליה אמים ודאיכא רביעית דאיכא
ר"ש שם, ח) פרה פ"ט
ג מיי' (פ"ד) מהלכות
תורת מקוה עלה למחטין וצינורות
שיש לדקדק דמקוה שכולו שאוב
(רבן) שמעון אומר בכלים טמאין בקרקע
א)
[מ"ה], ט) [מעת לעת],
טומאת אוכלין הלכה ב:
דמדאורייתא לא מקבלי טומאה
אינו פסול אלא מדרבנן דמשקין
קיט ד ה מיי' פכ"ח מה'
י) [צ"ל רבי], כ) [צ"ל רבי],
טהורין א"ר פפא אפילו למ"ד טומאת משקין
ל) [לקמן קט.], מ) [ויקרא
כלים הל' א ב [ופ"ז
בית מטבחיא שהן דכן ע"כ הן
כדכתיב (ויקרא יא) מקוה מים יהיה
דאורייתא משקי בית מטבחיא הלכתא
טו], נ) תוספתא מקואות
א
מהל' אבות הטומאה הל'
שאובין מדמפליג בין דם למים ולא
טהור ורביעית הויא מקוה מדאוריית'
פ"א ה"ו, ס) בס"א:
ג]:
גמירי לה א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב
קכ ו מיי' פט"ו מהל'
מפליג בין שאובין למחוברין ואמר
דכי כתיב ארבעים סאה באדם הוא
אלעזר, ע) [ועי' תוס' ב"ב
ג
פפא ואלא הא דאמר ר"א אין טומאה
❖
ב)
פרה אדומה הל' ז:
סו. ד"ה מכלל],
דכתיבי דנפקא לן ל) מאת כל בשרו מ)
דחזי להטביל בהו מחטין וצינורות ועוד
פ) [כדאיתא נזיר לח.],
למשקין כל עיקר תדע שהרי העיד ג)(יוסף)
תניא בתוספתא דמסכת מקוואות
מים שכל גופו עולה בהן אבל לכלים
צ) [ועי' תוס' נזיר לח. ד"ה
❖
בן יועזר איש צרידה על משקי בית מטבחיא
(פ"ב) מקוה שהניחו ריקן ומצאו
קטנים אין צריך אלא כדי שיתכסו
בר מההוא],
רבינו חננאל
מלא כשר ד והיינו משום דספיקא
במים ובציר מרביעית גמרא גמירי
דכן ואי הלכתא גמירי לה מי גמרינן מינה
ר' שמעון אומר נטמאו
דרבנן לקולא וריקן נמי משמע שלא
לה דלא חשיב למיהוי מקוה וכיון
ה
א"ל רבינא לרב אשי והא ר"ש דאמר טומאת
בקרקע טהורין בכלים
הגהות הב"ח
היה בו כלום מדלא קאמר שהניחו
דבעלמא מדאורייתא לא מיטמו
טמאים. סוגיא דשמעתא
משקין דאורייתא דתניא ר' יוסי ור' שמעון
ד)
(א) רש"י ד"ה מרצופין של
רב סבר עיקר טומאת
חסר והא דתניא בת"כ אך מעין
ורבנן הוא דבטלו רביעית דמקוה
אומרים לכלים טהורין לאוכלין טמאין והכא
עור שנטמאו מחמת
משקה מדרבנן, ומשקי
ובור יכול אפילו מלא בכתף תלמוד
שלא יטבילו כלים בפחות מארבעים
❖
משקין:
בית מטבחיא אוקמינהו
קאמר (רבן) שמעון בכלים טמאין בקרקע
ה)
לומר מעין מה מעין בידי שמים אף
סאה כדאמרינן בנזיר (דף לח.) עשר
בדאורייתא דכן ממש, ולא
טהורין ואי הלכתא היא מה לי בכלים מה
גזרו בהו כלל. ושמואל
[מקוה בידי שמים צ"ל דאסמכתא
רביעיות הן ופרכינן והא איכא
סבר טומאת משקין לעצמן
גליון הש"ס
לי בקרקע קשיא אמר רב פפא הא דאמרת
בעלמא ו הוא ואם תאמר כיון דכולו
רביעית דמקוה ומשנינן בר מינה
מדאורייתא, לטמא אחרים
ברש"י ד"ה אבל לית
בקרקע טהורין לא שנו אלא מים אבל דם
מדרבנן, ובמשקה בית
שאוב כשר מדאורייתא אמאי גזרו
דההיא דבטלו רבנן בפרק שלשה מינין
ב
בהו רביעית וכו' הנ"מ
מטבחיא לא גזרו לטמא
רבנן בשאיבה כלל ז ויש לומר דגזרו
ותניא נמינ) זה הכלל כל שאדם טובל
לא ומים נמי לא אמרן אלא דהוי רביעית
לטמא אחרים. עי' לעיל יד
אחרים. אמר רב פפא
שאיבה אטו דילמא אתי לאטבולי
בו ידים וכלים טובלי' בו וגזרו טומאה
ע"א תוד"ה דאיכא משקין:
אפילו למאן דאמר טומאת
ו) דחזי להטביל ביה מחטין וצינורות אבל
תוס' ד"ה אבל דם לא.
משקין דאורייתא משקה
במנא דבתוך הכלי ודאי אסור לטבול
אף על המשקין שבקרקע כל כמה
לא הוי רביעית טמאין: אמר מר רבי יהודה
ג
תמוה לי במה דפשיטא להו
בית מטבחיא דכן הלכתא
מדאורייתא ח ע) ואור"י דכי נמי בטלו
דהוי בציר מארבעים סאה והכא
לתוספת דבדם ליכא טומא'
גמירי לה הכי. ואקשי
אומר לכל טמא למימרא דסבר רבי יהודה
רביעית דמקוה פ)מכל מקום כל שהוא
גבי מטבחיא אוקמוה אדאורייתא
דאוריי' ומדמו טומאה
עליה רב הונא בריה דר'
טומאת משקין לטמא טומאת כלים דאוריית'
להכשר והא לעיל דף טז
נתן [מר'] אליעזר דאמר
וטהורים: הלכתא גמירי לה. מסיני
דמעין לא בטלו מדתנן בת"כ דמעין
ט
ע"ב אמרינן ת"ש ונשא
אין טומאה למשקין כל
ז) והתנן ד כל הכלים שיש להן אחורים ותוך
דלא מיטמאו: מי גמרינן מינה.
מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים
אהרן וכו' מאי לאו טומאת
עיקר תדע שהרי העיד
כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין
דטומאת שאר משקין לאו דאורייתא
סאה והא דמקוה במ' סאה היינו
דם הרי דדם טמא
כו', ואי הלכתא היא
מדאוריית' וכך מבואר
מהלכתא מי גמרינן, ולא
הא אמרת אפילו היא דאורייתא
לבתר דביטלו רביעית י ואפילו הכי
נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא
מדברי תוס' שם ד"ה
מצא רב פפא תשובה
קתני דמעין מטהר בכל שהוא הקשה
גמירי בהני דטהורין והיכי מייתי רבי
תוכו א"ר יהודה במה דברים אמורים
מדרבנן הוה מצי לאוקמי
ולא דחינן ליה, דהא
ה
מדאורייתא וכמ"ד וכו' הרי
אליעזר טעם למילתיה מהכא: והא
ר"י בשם הרב רבינו שלמה דאמר
לא עלתה בתיובתא. אבל
ס)
שנטמאו מחמת משקין אבל נטמאו מחמת
דס"ל דלמ"ד דטומאת
הא דאמר רבינא והאמר
רבי שמעון. דמשום דסבירא ליה
בפרק חומר בקודש (חגיגה כב.) גבי
שרץ נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו
משקין דאורייתא גם דם
ר' שמעון דאמר טומאת
מקוה שחלקו בסל תדע דבעי'
טומאת משקין דאורייתא קאמר
קדשים טמא דאורייתא
משקין דאורייתא, דתניא
נטמא תוכו ואי סלקא דעתך טומאת משקין
❖
וצע"ג:
ר' יוסי ור' שמעון אומרים
כשפופרת הנוד דהא ארעא חלחולי
הכא בכלים טמאין משום דבשאר
לטמא כלים דאורייתא מה לי נטמא מחמת
לאוכלין טמאים לכלים
מחלחלא ובעינן ארבעים סאה במקום
משקין דאורייתא ובקרקע הוא
טהורין, וקתני הכא בכלים
משקין מה לי נטמא מחמת שרץ אמר רב
אחד וארעא חלחולי מחלחלא לא
דטהורין משום דגבי שאר משקין
טמאים בקרקע טהורים,
מוסף רש"י
יהודה אמר שמואל חזר בו ר' יהודה רבינא
ואי הלכתא גמירי לה
שייך אלא במעין יא ובעינן ארבעים
דרבנן אלמא לאו הלכה למשה מסיני
לכלים טהורין. אם נולד
מה לי בכלים מה לי
סאה במקום אחד והתם מיירי בדבר
הוא וקשיא לרב פפא דאי הלכתא
אמר לעולם לא הדר הא במשקין הבאין
ספק זה בכלים, כגון
בקרקע. א) הא פירקה
שכל גופו עולה בפחות דאם לא כן
היא מה לי בכלים דגבי שאר משקין
משקין טמאים שנשפכו
רב פפא ואמר הא דאמר
מחמת ידים הא במשקין הבאין מחמת שרץ
נטמא
לבין הכלים, ספק נגעו
ר' שמעון בקרקע טהורין
דאורייתא מה לי בקרקע: קשיא
מה ראיה צריך צ): ה"ג
יב
אי הכי אדתני במה דברים אמורים שנטמאו
ספק לא נגעו, טהורין,
לא אמרן אלא במים
תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא
גרסינן. הא דרב פפא לאו מילתא היא
דקסברי משקין אין
שיש בהן כדי רביעית
מחמת משקין ליפלוג וליתני בדידה במה
תוכו. וכן גרס רש"י ואף על גב
וכי אמרה לאו אדעתיה ולא היה
מטמאין כלי אלא מדרבנן
דחזו לאטבולי בהו מחטין
דברים אמורים במשקין הבאין מחמת
ועל ספיקו לא גזרו (לעיל
וצנורות, כגון מקוה מים
זכור למשניות הללו: א"ר פפא הא
דכל כלי שטף נמי דינו כן מכל
יג
טז.). לאוכלין טמאין.
שהוא טהור, אבל אין
ידים אבל במשקין הבאין מחמת שרץ
דאמרת. לרבי שמעון בקרקע טהורין
מקום נקט כרים וכסתות ושקין
אם נולד ספק זה באוכלין,
בהן כדי רביעית לא וזהו
נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא
כגון משקין טמאין שנשפכו
ומרצופין משום דרבי מאיר פליג
לא שנו אלא מים דאיכא שם מקוה
שאמר רב פפא בזבחים
לבין הככרות ספק נגעו
כדגרסינן בשחיטת קדשים
עליהן במחובר: אבל דם. אין בו
בהני דווקא דקתני סיפא רבי מאיר
תוכו אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא חזר
ספק לא נגעו, טמאין,
פ"ב. מקוה שיש בו
אומר כל שיש לו תובראות יש לו
חילוק בין קרקע לכלים דטומאה
בו רבי יהודה איבעיא להו מכלים הוא
דקסברי משקין מטמאין
ארבעים סאה מכוונות
אוכלין מדאורייתא, הלכך
אחורים ותוך ושאין לו תובראות וכו'
דידיה דאורייתא אף בקרקע ולר"ש
ונתן סאה ונטל סאה
יד
דהדר ביה אבל באוכלין כרבי יוסי
ספק נמי ברשות היחיד
הרי זה כשר, ואמרינן
תובראות פירושו תפירות שפה לפיהן
כי איתמר דכן דיוסף בן יועזר אמים
❖
ורבי שמעון סבירא ליה או דילמא לגמרי
טמא .
משמיה דר' יוחנן עד רובו,
(שם)
סביב כעין מכנסים דאז אין מהפכין
לחודייהו איתמר דהוי רביעית
אמר רב פפא ואם קדח
הדר ביה כרבי מאיר אמר רב נחמן
ממנו רביעית מטבילין
כדפרשינן: צינורות. שטווין בהם
אותן להשתמש בצד אחר ויש לו דין
בר יצחק תא שמע ח) פרה ששתתה מי
בו מחטין וצינוריות
מוסף תוספות
זהב: אבל לית בהו רביעית.
אחורים ותוך לענין שאם נטמא גבו
דמהכשרא דמקוה קא
חטאת בשרה טמא רבי יהודה אומר
לא נטמא תוכו כמו שאר כלי שטף:
דמדאורייתא לא חזו למקוה ומדאוריי'
ט) ו
א. שנשחטו בעזרה. תוס'
אתו. אמר מר ר' יהודה
שאנץ. ב. דחשיב משקה
אומר לכל טמא, כלומר
בטלו
טמאין אף במחובר ה"נ טמאין
הא
מדאורייתא. שם. ג. וסתם
בין ליטמא בין לטמא
ודקיימא לן שיעור טומאת משקין ברביעית $ הני מילי לטמא אחרים אבל לעצמן טמאין בכל שהן כדתנן בטהרות (פ"ג מ"ג) ומייתינן
בין לכלים בין לאוכלין.
משקין בית מטבחיא נמי
לה בגמרא דכל שעה (לקמן לג:) טמא מת שסחט כו' כיון שיצתה טפה ראשונה נטמאת בכביצה: אמר מר רבי יהודה אומר.
שאובין הם. תוס' ב"ב סו.
ואקשינן וכי ר' יהודה
ד"ה מכלל. ד. מפני שזה
אית ליה טומאה למשקין
ב) גבי ספק משקה לטמא אחרים לכל טמא [לעיל טז.] ואפילו לכלים אלמא ודאי נגיעתן מטמא כלים מדאורייתא מדמטמינן ספק דידהו:
מדאורייתא כלל . והא
ספק מים שאובין למקוה.
שיש להם אחורים ותוך. שראויין להשתמש בהן בתוכן ובאחוריהן: מרצופין. של עור: שנטמאו (א) במשקין. דטומאתן לאו דאורייתא
תוס' ב"ב שם. ה. וליכא
תניא כל הכלים שיש
לכלים ורבנן הוא דגזור בהו משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה ועבדי בהו רבנן היכירא שאם נטמא גבו לא נטמא תוכו כי היכי דלידעו
להם אחורים ותוך, כגון
למימר דלאו בכולו שאוב
הכרים והכסתות והשקין
איירי אלא כשהיה בו מים
דהך טומאה לאו דאורייתא דלא לשרפו עליה תרומה וקדשים כדאמרינן בבכורות (דף לח.) בעדותו של חזקיה אבי עקש: אבל מחמת שרץ.
והמרצופין שיש להם
אך שהיה חסר. דריקן.
דטומאתן דאורייתא: חזר בו ר' יהודה. מההיא דלעיל: הא במשקין הבאין מחמת ידים. שגזרו חכמים טומאות שניות על ידים סתם
תוס' שם. ו. כמו כמה
אחוריים. שפעמים ישן
וגזרו עליהן שיטמאו משקין להיות תחלה וההיא דרבנן הוא: אי הכי הא דתני אבל נטמאו מחמת שרץ וכו'. דלא אשכח נטמא גבו
דרשות דתורת כהנים. שם.
עליהם, ויש להם תוך
ועי' תוס' הרא"ש כאן שמביא
שפעמים טוען בתוכם.
נטמא תוכו אלא בנגעו בשרץ עצמו לישמעינן אפילו משקין: אבל באוכלין כרבי יוסי ורבי שמעון סבירא ליה. דמשקין מטמאין אוכלין
כמה דוגמאות. ז.
כגון אלו נטמא גבן לא
והא לא
מדאורייתא: כרבי מאיר. דאמר לא מיטמא אפי' אוכלין אלא מדרבנן: פרה. של זבח או של חולין: ששתתה מי חטאת. ושחטוה
אתי לידי חורבה. תוס'
נטמא תוכם נטמא תוכם
שאנץ. ח. דדומיא דמעין
נטמא [נ"א: לא נטמא]
בעודן במעיה: בשרה טמא. שמקבלת טומאה מהן דמי חטאת מטמאין אפי' אדם וכלים כדכתיב (במדבר יט) והנוגע במי הנדה וגו':
גבן, אמר ר' יהודה במה
אמר רחמנא שהן בקרקע.
בטלו
תוס' ב"ב שם. ט.
דברים אמורים בטומאת
ויכול
להטביל מחטין במעיין אפי' כל שהוא. תוס' נזיר לח: ד"ה בר. י. דאי קודם לכן גם המקוה טהור ברביעית. שם. יא. דאי במים
משקין, כלומר שהיא מדרבנן שאין טומאתן מן התורה, אבל טומאת שרץ נטמא גבן נטמא תוכן נטמא תוכן נטמא
גבן, הא אשכחן לר' יהודה דשני ליה בין טומאת משקין לטומאת שרץ, ואי טומאת משקין נמי דאורייתא היא מה
שאינם נובעים וכו' דבר הנראה לעינים שאם היו חופרים סביבות הגומא לא היו מוצאים הקרקע לח כלל אלא ודאי במעין
איירי שכל דרך מבוא המים הארץ מנוקבת. תוס' הרא"ש. יב. פשיטא שאין טובלין בו אם אין בו מ' סאה במקום א' שיהיה
לי טומאת משקין מה לי טומאת שרץ כולה טומאה דאורייתא היא. ואמרינן חזר בו ר' יהודה ואמר אין למשקין
כל גופו עולה בהן, שם. יג. וא"כ אמאי לא נקט נמי שאר כלי עץ. תוס' ר"פ. יד. (ד)נקט הני להשמיענו דאע"ג דאין להם
טומאה מדאורייתא, ואע"ג דאמר רבינא לעולם לא הדר ביה, ואוקמה להאי דתני ר' יהודה לכל טמא במשקין
תפוראות יש להם תורת כלי לקבל טומאה ואם נטמא תוכו נטמא גבו. שם (וגירסתו "תפוראות" במקום "תובראות" בתוס').
הבאין מחמת שרץ, והא דתני נטמא גבו לא נטמא תוכו במשקין הבאים מחמת ידים, נדחו דבריו ועמדה השמועה
ש"מ הדר ביה. איבעיא להו מכלים הדר ביה ואמר המשקין אין מטמאין את הכלים מן התורה אלא מדרבנן. אבל
באוכלין כר' יוסי ור' שמעון סבירא ליה דאמרי לאוכלין טמאין, או דלמא לגמרי הוא דהדר כר' מאיר דאמר לטמא
אחרים טהור. ת"ש פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת. ר' יהודה אומר בטלו במעיה. ואי ס"ד דסבר ר' יהודה דיש טומאה למשקין באוכלין, וכי בהאי כר' יוסי ור' שמעון סבירא ליה, נהי דלא מטמיא טומאה
חמורה כאב לטמא במשא כאשר עיקר מי חטאת ותורתם, שהן מאבות הטומאה ומטמאין אדם במשא וכלים וכל שכן אוכלין. כדתנן למעלה מהן נבלה ומי חטאת שיש בהן כדי הזיה שמטמאין האדם במשא לטמא בגדים, טומאה
א) מדברי רבינו נראה דלא גרס בגמ' קשיא ואפשר דלזה רמז רש"י קשיא גרסינן לאפוקי מגי' הר"ח. ב) ר"ל לטמא את הכלים וכן במסקנא דאמר דחזר בו ר"י ואמר דאין למשקין טומאה דאורייתא ר"ל לטמא את הכלים.