יח:
אור לארבעה עשר
פרק ראשון פסחים
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
ולאו מק"ו קאתי ומה משקין הבאין מחמת כלי. וא"ת נילף מק"ו
ומשני משקין הבאין מחמת שרץ מי כתיבי. באוריית' ממשקין מחמת
ד)
א
א) לעיל יד., ב) [לקמן עז:
1. וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע
יומא מג. יבמות כב: קדושין
כלי הוא דאתו ומה כו' וכיון דמינייהו הוא דילפי דיו למשקין שנגעו
דאוכל ומה אוכל הבא מחמת שרץ מטמא משקין שרץ גופיה
וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא
ד.: סוט' כט. ב"מ צד:
הוּא לָכֶם: ויקרא יא לח
בשרץ הבאין מן הדין דמשקין שנגעו בכלי להיות כנדון מה אלו אין
לא כל שכן והשתא נימא דבין משקין ובין אוכל מטמא כלי וי"ל דע"כ
סנהדרין מ: מא. זבחים פב:
2. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
מטמאין כלי אף אלו אין מטמאין כלי: יטמא דרישא. גבי אוכל היכי
אין אוכל מטמא כלי אפילו בא מחמת
שרץ מק"ו דמשקין הבאין
קג: חולין קיח:], ג) סוטה
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ
כט: חגיגה כד. [תוספתא
דריש ליה ר"ע: משקה שמטמא
מחמת כלי שמטמא אוכל ואין מטמא
יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר
❖
דחגיגה פ"ג ה"ז], ד) [שייך
יֹאכַל בָּשָׂר: ויקרא ז יט
אוכל. כדאמרן לעילה) אינו מטמא כלי
כלי אוכל הבא מחמת שרץ שאין
ולאו מקל וחומר קאתי ומה משקין הבאין
לע"א], ה) [ע"א], ו) [שם],
❖
מטמא אוכל [מהוא טמא] אינו דין
כדאמרןו) אוכל שאין מטמא אוכל דאין
ז) דף כט., ח) ב"ק יח:,
מחמת כלי מטמאין משקין הבאין מחמת
שלא יטמא כלי: דיו לבא מן הדין
טומאה עושה כיוצא בה אינו דין כו'.
רבינו חננאל
שרץ לא כל שכן דיו לבא מן הדין להיות
להיות כנדון. הקשה הרב רבי יעקב
והוא הדין דמצי למימר נמי קל וחומר
כנדון יטמא דרישא היכי דריש מכל האוכל
מק"ו מייתינן ליה הכי,
הגהות הב"ח
מיניה וביה כדאמרן גבי משקין
דאורלינ"ש אם כן יהיו משקין הבאין
ומה כלי הבא מחמת
אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא יטמא
(א) רש"י ד"ה יטמא דאין
שרץ מטמא את המשקין.
דנימא הכי מה כלי שמטמא את
מחמת שרץ שניים כמשקין הבאין
וכו' דקרינן בתרווייהו
דתנינן בתורת כהנים. אם
לטמא את המשקין אתה אומר לטמא את
האוכל הזה אינו מטמא כלי אוכל
מחמת כלי ואהני קל וחומר דמטמו
ƒיט¿מ»א. נ"ב כלומר מדלא
כן למה נאמר משקה בכל
המשקין או אינו אלא לטמא את הכלי אמרת
קרינן ¿יט«מ≈א: (ב) ד"ה חד
שבא מחמת כלי כו' אלא משום דהדר
ואהני דיו דהוו שניים דכה"ג אמרינן
ב
כלי יטמא, מלמד שהכלים
למעוטי במשקין וכו'
מטמאין את המשקה, שרץ
מצטריך ליה למימר כדלעיל ואימא
בכיצד הרגל (ב"ק כה:) גבי קל וחומר
ק"ו ומה משקה שמטמא אוכל אינו מטמא
❖
משמע אפילו:
שמטמא את הכלי אינו
הני מילי אוכל הבא מחמת כלי אבל
דמפץ במת לימא אהני קל וחומר
כלי אוכל שאין מטמא אוכל אינו דין שלא
דין שיטמא משקין. וכיון
אוכל הבא מחמת שרץ לטמא כלי
לטומאת ערב ואהני דיו לאפוקי
שטומאת משקין מחמת
יטמא כלי הא מה אני מקיים יטמא לטמא
שרץ בק"ו גמר לה מן
וניחא ליה למילף ממשקה דאוקימנא
מטומאת ז' וגבי קרן בחצר הניזק ח)
מוסף רש"י
את המשקין שהן עלולין לקבל טומאה מאי
הכלי, אמרינן דיו לבא מן
בהו דלא שנא נגעו בשרץ לא שנא
אמרינן נמי אהני קל וחומר לנזק
ואין עושה טומאה
הדין. והן משקין הבאין
איריא משקין משום דעלולין לקבל טומאה
כיוצא בה. ואין מטמא
ניטמאו מן הכלי לא מטמאו כלי: וכי
שלם ואהני דיו למגופו ואומר ר"י
מחמת שרץ, להיות כנדון,
תיפוק ליה משום דליכא מידי אחרינא ה"ק
אוכל כיוצא בו (לעיל
והוא הכלי, מה כלי אין
תימא אוכל חמור. ממשקה דאילו
דלא קשה דהכא לא אשכחן מידי שנגע
יד.). מנין לרביעי
מטמא כלי שאין טומאה
וכ"ת אוכל חמור דמטמא משקין ניטמייה
בשרץ שלא יהיה ראשון הלכך אין
משקה אין מטמא משקה ואילו אוכל
בקדש שהוא פסול.
עושה כיוצא בה, אף
ולא אמרינן טהור הוא
לכלי ההוא חומרא דמשקין הוא משום
לחלק אבל גבי מת אשכחן דבר הנוגע
קאמרת מטמא משקה הלכך אע"ג
משקין הבאין מחמת שרץ
ג
כבתרומה (סוטה כט:).
לא יטמאו את הכלי. יטמא
בו שלא יהיה אלא ראשון כגון אוכלים
דאין משקה מטמא כלי יהא אוכל
דמשקין עלולין לקבל טומאה ומה היא
ומה מחוסר כפורים.
דרישא לטמא האוכל את
מטמא כלי: ההוא. דאוקימנא האי
וכלי חרס ונזק שלם מגופו תרי מילי
ד
בטומאות הצריכות קרבן,
עלילתן שמקבלין טומאה שלא בהכשר יטמא
המשקה. ואימא לטמא
כגון זב וזבה ויולדת
נינהו אבל אין לתרץ משום דאיכא
יטמא דאוכל לטמא משקה חומרא
האוכל את הכלי, אמרת
דאין עושה כיוצא בה מהכא נפקא מהתם
ומצורע (שם). שלישי
ק"ו ומה משקה המטמא
למימר ק"ו הכי ומה אדם וכלים שאין
דמשקין היא דעלולין לקבל טומאה:
שפסול
בתרומה.
נפקא א) 1 וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם
אוכל אין מטמא כלי.
יטמא דאין עושה כיוצא בה. כלומר
מיטמא מאויר כלי חרס מיטמא
כדנפקא לן ק"ו במסכת
אוכל שאין מטמא אוכל
עליו טמא הוא הוא טמא ואין עושה טומאה
סוטה (כט.) ומה טבול
כיוצא בו אינו דין שלא
משרץ משקין שמיטמא מאויר כלי
השתא דרשינן יטמא יטמא והאי דקרינן
יום שמותר במעשר אסור
יטמא כלי, הא מה אני
כיוצא בה חד במשקין הבאין מחמת שרץ
בתרוייהו (א) יטמא ללמדך מיעוט
חרס לא כל שכן שמיטמא משרץ
בתרומה, שני שפסול
מקיים יטמא דרישא דקרא
וחד במשקין הבאין מחמת כלי וצריכי דאי
דאין מטמא כיוצא בו כגון אוכל אוכל
דהשתא נמי איכא למימר דיו כדמוכח
במעשר אינו דין שיעשה
ה
לטמא את המשקין שהן
בכיצד הרגל (שם): וכי תימא אוכל
שלישי בתרומה (חגיגה
עלולים לקבל טומאה.
ומשקה משקה: הוא. מיעוטא ואוכל
אשמועינן במשקין הבאין מחמת כלי משום
. אינו דין שיעשה
ודחינן לא צריכת לכולי
כד.)
חמור דמטמא משקין. הוי מצי למילף
דכוותיה קא ממעט: חד. למעוטי
דלא חמירי אבל במשקין הבאין מחמת שרץ
רביעי בקודש. ולא תימא
האי, חדא דליכא מידי
דיו לבא מן הדין להיות
דאין אוכל מטמא כלי מקל וחומר
משקין הבאין מחמת שרץ אע"ג דלא
אחרינא לרבוייה, כי מה
דחמירי אימא עושה טומאה כיוצא בה
כנדון, ונימי הכי שלישי
יטמא מן האוכל כלים, הרי
ומה כלי שמטמא אוכל אין מטמא כלי
כתיבי בהאי קרא משקין דכי יותן מים
ולשמעינן משקין הבאין מחמת שרץ וכ"ש
שפסול בתרומה דין הוא
דחינום מק"ו שלא יטמאו
אוכל שאינו מטמא אוכל אינו דין
על זרע וגו' דמשמע אפילו שנגע
(ב)
שיהא פסול לקודש, דאם כן
מן האוכל, וכל שכן אדם,
משקין הבאין מחמת כלי מילתא דאתיא
שלא יטמא כלי: ומהו עלילותן
ב)
בטיל ליה האי קל וחומר,
בהן שרץ לאחר שניגבו מיהו גלי
לא נשאר אלא אוכלין
דשלישי בקודש לא אצטריך,
בקל וחומר טרח וכתב לה קרא א"ל רבינא
ומשקין, אוכלין ליכא
באוכל והוא הדין למשקה: וחד
שמקבלין טומאה בלא הכשר. תימה
דלא מיבעיא, דכי היכי
למימר דהא אין טומאה
לרב אשי והא אמר רבא לא ר' יוסי סבר
במשקין הבאין מחמת כלי. ההוא
לר"י דאכתי לא הוי קל וחומר דהא
דבתרומה איתנייה בקל
עושה כיוצא בה, לא
וחומר מטבול יום, הכי נמי
כר' עקיבא ולא ר"ע סבר כר' יוסי אמר ליה
עלילותן לא מהני להו לקבל טומאה
יטמא דלעיל איירי בבאין מחמת כלי:
נשארו אלא המשקין, ותו
אתי קודש בהאי ק"ו, אלא
מפני שהן עלולין לקבל
והא אמר רבא לא רבי יוסי. דלקמן
ממשקין ולענין אוכל מהני להו א"כ
רבי יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה וליה לא
אפילו מן התורה למדנוהו,
טומאה שלא בהכשר כו'.
אוכל חמור ולעיל דיליף דמשקה לא
דדריש ק"ו ממחוסר כפורים סבר
והיינו דקאמר למדנו שלישי
ס"ל אמר ליה רב אשי לרב כהנא בשלמא
ואין טומאה עושה כיוצא
בקודש מן התורה, הלכך
בה מהתם נפקא, וכי יתן
מטמא כלי לא מצי למילף בק"ו
לה כר' עקיבא שיהא שני עושה
ר' יוסי לא סבר לה כר"ע דתניא א"ר יוסי
ג)
אי אמרינן דיו איפרך ליה
מים על זרע וגו'. הוא
מאוכל שמטמא משקה ואין מטמא
שלישי בחולין ולא רבי עקיבא סבר
ק"ו (סוטה כט:) והיכי
מניין לרביעי בקודש שהוא פסול ודין הוא
טמא ואין עושה כיוצא
כלי משקה דלא מטמא משקה לא
לה כרבי יוסי במאי דמייתי לקמן
דמיפריך ק"ו לא אמרינן
בה. ואוקמ' חד למשקין
ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול
דיו לבא מן הדין להיות
הבאין מחמת שרץ, וחד
כ"ש דהיא גופא מנלן דאוכל לא
רביעי בקודש מקל וחומר ממחוסר
כנדון, כדאמרינן בב"ק
למשקין הבאין מחמת כלי
בקודש שלישי שפסול בתרומה אינו דין
מטמא כלי ועוד דמשקין חמור מאוכל
כפורים ומילתיה דרבא פרשוה רב
(כה.) ולמ"ד נמי אמרינן
וצריכא וכו'. זה כלו לדברי
שיעשה רביעי בקודש ולמדנו שלישי
דיו, הני מעלות דרבנן
דמטמא אוכל והכא לא מצי למיעבד
אשי ורב כהנא לקמן בסמוך וכיון
ר' יוסי ור' שמעון דאמרי
נינהו ולאו דאורייתא,
לאוכלין טמאין לכלים
ק"ו כדלעיל דמה כלי שמטמא אוכל
דאית ליה לרבי יוסי משקין מטמאין
בקודש מן התורה ורביעי מקל וחומר
והאי דנקט ולמדנו שלישי
טהורין. ואסיקנא ר' יוסי
אין מטמא כלי אוכל הבא מחמת כלי
אחרים דאורייתא לא משכח ראיה
שלישי מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע
בקודש, מלתא בעלמא
בשיטת ר' עקיבא אמרה
2
הוא דאשמעינן דשלישי
לא כ"ש דמ"מ אוכל הבא מחמת שרץ
אלא מיטמא דדריש יטמא על כרחך
ולא סבירא ליה כוותיה
בכל
מנלן ו: ומה מחוסר כפורים.
לקדש מן התורה הוא
דיש טומאה שלישית
אית ליה שני עושה שלישי בחולין
❖
.
בחולין, כמו שדרש ר'
(חגיגה כד.)
יטמא דמשקין אשני כתיבי: בשיטת
אפי' מאן דאית ליה דיו אפילו היכא דמיפרך קל וחומר הכא מודה
דהא בין יטמא דאוכלין בין
עקיבא בו ביום. וכן ר'
רבי עקיבא רבו אמרה. להא דאמר טומאת משקין לטמא אחרים
דבמה מצינו ילפינן שלישי ממחוסר כפורים דמחוסר כפורים כשלישי
עקיבא לא סבירא ליה
כר' יוסי, דתניא ר' עקיבא
מוסף תוספות
הוא שאינו עושה כלום בתרומה ופוסל בקודש והוא הדין בכל שלישי
דאורייתא מיבעי ליה למדרש יטמא יטמא אליבא דר"ע אמרה דדריש
אומר למד על ככר שני
הלכך אלים קל וחומר דהכא ולא שייך למימר דיו מה התם שלישי
ליה גבי אוכלין וקא"ר יוסי הואיל ודריש ר"ע יטמא יטמא אית ליה
א. מנלן דילפינן משקין
שעושה שלישי בחולין,
הבאין מחמת שרץ
ותו לא אף כאן שלישי ותו לא:
דמשקין מטמאין אחרים דאורייתא אבל רבי יוסי לא סבירא ליה
ור' יוסי תני בתוספתא
למדנו שלישי מן התורה. ניחא ליה להביא מקרא וה"מ למידרש
ממשקין הבאין מחמת כלי.
בסוף חגיגה מנין לרביעי
טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ולא דריש יטמא יטמא:
תוס' שאנץ. ב. וא"כ
בקודש שפסול, ודין
בשלמא רבי יוסי לא סבר ליה כר"ע. דשני עושה שלישי בחולין:
שלישי לקודש קל וחומר מטבול יום ורש"י פירש דלהכי
ז
משקין הבאים מחמת שרץ
הוא ומה מחוסר כפורים
דלהוי ראשונים מנלן. שם.
שמותר בתרומה, כדקיימא
דתניא אמר רבי יוסי מניין לרביעי בקודש שפסול ודין הוא מה
איצטריך למימר למדנו שלישי מן התורה דלא תימא דיו אבל השתא
ג. אע"פ שכל טומאה של
לן טבל ועלה אוכל
מחוסר כפורים שמותר בתרומה. כדילפינן ביבמות פרק הערל
דלמדנו מן התורה לא אמרינן דיו משום דמיפרך קל וחומר:
מת הוא טומאת שבעה. חי'
במעשר, העריב שמשו
(ד' עד:) מקראי טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל
ניתני
רבינו דוד. ד. שאין לך דבר
אוכל בתרומה, הביא
שאינו נעשה אב הטומאה
כפרתו אוכל בקדשים,
בתרומה כדכתיב [ויקרא כב] ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים: אסור בקודש. כדיליף התם מוכפר עליה הכהן וטהרה [שם יב] מכלל
שהוא טמא טומאת שבעה.
נמצא מעורב שמש
שהיא טמאה עד עכשיו: שלישי שפסול בתרומה. לרבנן דפליגי אדר' עקיבא ונפקא לן בקל וחומר מטבול יום ומה טבול
שם. ה. דכיון דסוף סוף
מחוסר כפורים טהור
יום דמותר בחולין אסור בתרומה שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה במסכת סוטה בפרק כשם שהמים בודקין
צריכין למשקין שמיטמאין
ז)
בתרומה פסול בקדש.
מאויר כלי חרס ולא הוו
שלישי שפסול בתרומה
ובקודש דין הוא שיעשה בה רביעי מקל וחומר ממחוסר כפורים: ולמדנו שלישי בקודש מן התורה. דלא תימא דיו לבא מן
אלא שניים בכי האי גוונא
אינו דין שיעשה רביעי
הדין להיות כנדון מה תרומה עושה שלישי ותו לא אף זה קודש יעשה שלישי ותו לא דמשום שלישי לא אצטריך לן קל וחומר
נמי אמרינן דיו דלא ליהוי
בקדש, למדנו שלישי
אלא שניים. חי' הר"ן. ועי'
דמן התורה למדנו שלישי וכי אתא ק"ו לרביעי הוא דאתא דקיימא לן בב"ק פ' שני (ד' כה.) דהיכא דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו:
לקדש מן התורה
תוס' שאנץ שמסתפק אם
שנאמר והבשר אשר יגע
בכל
בכה"ג אמרי' דיו. ו.
דלא
שייך למימר אוכל הבא מחמת שרץ מי כתב בהדיא דודאי כתיב. תוס' שאנץ. ותוס' ר"פ מוסיף. דודאי כתיב בקרא דמייתי בתר הכי וכי יותן מים על זרע ונפל וגו'. ז. דקים לן ביה שלישי לתרומה בפרק כשם (סוטה כט.). תוס' שאנץ.