אור לארבעה עשר
פרק ראשון פסחים
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ניתני נמי רביעי בתרומה. וה"ה דהוה מצי למימר אי סבר לה
בכל טמא מי לא משמע נמי דאי נגע בשני. דהא שני נקרא טמא כל
קכא א מיי' פי"א מהל'
א
א) חגיגה כ: [מנחות כד.],
ב) [צ"ל דתנן], ג) חגיגה
אבות הטומאה
אשר בתוכו יטמא . והשתא דשמעינן ליה לר' יוסי בשלישי לתרומה ולא
כר"ע אמאי איצטריך לאיתויי בקל וחומר רביעי בקודש
ו)
כג: יומא מח. עדיות פ"ח
הלכה ד:
רביעי ורביעי לקודש ולא חמישי על כרחיך לית ליה שני עושה שלישי
ממחוסר כפורים ב מגופיה דקרא שמעינן ליה כיון דשלישי טמא בחולין
קכב ב ג מיי' פי"ב
מ"א, ד) [חגיגה שם],
בחולין ולא דריש יטמא יטמא דאי אית ליה לייתיה לרביעי בתרומה
קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' כי היכי דדרשינן השתא
ה) [עדיות פ"ב משנה ג],
מהלכות אבות
לענין שלישי: לא לישתמיט תנא
ו) [ויקרא יא], ז) [וע"ע
הטומאה הלכה ז:
בק"ו מטבול יום ומה טבול יום
ד [מיי' פ"ח מהל' טומאת
תוס' חגיגה כג: ד"ה והא
שמותר בחולין פסול בתרומה שלישי
וליתני רביעי בתרומה וחמישי בקודש.
בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע
א
אוכלין הל' ט]:
ותוס' זבחים לו. ד"ה ואפי'
שפסול בחולין אין דין שיעשה רביעי
פ"ה דלמ"ד טומאת משקין לטמא
קכג ה מיי' פ"י מהל'
הכי ותוס' מנחות כא. ד"ה
בשני רביעי מקל וחומר כדאמרינן ואי
טומאת אוכלין
יצאו ותוס' חולין לה. ד"ה
בתרומה ודיו ליכא למימר דא"כ
אחרים דרבנן לא משכחת רביעי
ס"ד סבר כר"ע ניתני נמי רביעי בתרומה
❖
הלכה יז:
אין לך],
מפריך ק"ו דהא שלישי לתרומה נפקא
בקודש אלא מדרבנן ועל ידי עצים
קכד ו מיי' פ"ח מהל'
וחמישי בקודש אלא ר"ע לא סבר כר'
לן מקרא כי היכי דנפקא לן שלישי
ולבונה משכחת לה שפיר כדפי' לעיל
אבות הטומאה
ג
יוסי מנלן א"ל דלא לישתמיט תנא וליתני
❖
הלכה ו:
בחולין ורביעי בקל וחומר וחמישי
ור"ל דמיבעיא ליה אי מהני חיבת
תורה אור השלם
רביעי בתרומה וחמישי בקודש ונימא ר"ע
בקודש בק"ו ממחוסר כפורים אלא
הקודש למימני ביה ראשון ושני יסבור
1. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב
היא ואנן אהכי ניקום ונסמוך נפק רב אשי
ודאי לית ליה לרבי יוסי שני עושה
דאוכל מטמא אוכל ומה שפ"ה
מְלֵאָה קְטֹרֶת:
רבינו חננאל
❖
במדבר ז יד
שלישי בחולין: אלא רבי עקיבא לא
מדקתני לה גבי מעלות בפרק חומר
ואי תימא רב כהנא דק ואשכח הא דתנן
א)
בכל טמא לא יאכל, בטמא
סבר לה כר' יוסי מנלן. דילמא
בקודש (חגיגה כ: ושם) אם כן דרבנן
הכלי מצרף את מה שבתוכו לקודש
לא נאמר אלא בכל טמא,
ב
ר"ע אית ליה נמי ק"ו דר' יוסי
היא אין נראה לר"י דהא אוקמא
אלו נאמר בטמא הייתי
ד
אבל לא לתרומה והרביעי בקודש פסול
גליון הש"ס
אומר זה טמא ראשון, למה
ומייתי ליה בהאי ק"ו רביעי בתרומה
כר"ע ואיהו דריש יטמא יטמא ע"כ
והשלישי בתרומה ואמר רבי חייא בר
גמ' כל מה שבכף אחת.
נאמר בכל טמא להוסיף
וחמישי בקודש: א"ל. אם איתא דיש
רביעי בקודש דאורייתא דקרי כאן
עי' חולין לו ע"א תוס' ד"ה
טמא אחר זה טמא שני.
אבא א"ר יוחנן מעדותו של ר"ע נשנית
❖
צריך:
חולקים בדבר הזה וכי לא לישתמיט
והבשר אשר יגע וגו' וצירוף נמי
וכתיב לא יאכל הנוגע
משנה זו (דתניא) הוסיף ר"ע הסולת
בזה הטמא. הנה נמצא
ב)
ג)
ד
שום תנא וליתני רביעי בתרומה בחד
דאורייתא לרבי חנין והא דאמר
ה
שלישי מן התורה רביעי
והקטורת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול
דוכתא. וכי תיקשי לך מני נימא ר"ע
בחגיגה (שם כא:) חמש מעלות
מקל וחומר כדאמרן ומה
מוסף רש"י
יום במקצתן פסל את כולן רביעי אין חמישי
מחוסר כפורים שמותר
היא אלא ודאי לית ליה לר"ע ק"ו
אחרונות
לית להו דררא טומאה
מי לא עסקינן דנגע
בתרומה כו'. ואי ס"ד דר'
דר"י משום פירכא דדור אחרון
דאורייתא רבינו חננאל לא גרס
לא שלישי אין רביעי לא אלמא קסבר
בשני. מי לא מצינן
יוסי סבר לה כר' עקיבא
כדאמר במסכ' סוטה (דף כז:) עתיד
דאורייתא ואפילו אי גרס ליה ה"פ
למשמע מינה דאפילו נגע
דאית ליה שלישי בחולין,
ג צירוף דרבנן ופליגא דרבי חנין דאמר
בשני נמי קאמר לא יאכל
ליתני רביעי בתרומה
דור אחרון לטהר את השלישי
לית להו דררא טומאה דאורייתא
צירוף דאורייתא שנאמר כף אחת עשרה
ד)
דהא בכל טמא כתיב ושני
1
וחמישי בקדש, דהא מעלה
בתרומה שאנו מטמאין אותו בקל
שלא היה לכתוב לטמאה לפי שהן
איקרי טמא (סוטה ל.)
לכל אחד ואחד נינהו,
זהב מלאה קטרת הכתוב עשה $ כל מה
וחומר מטבול יום כדאמרן ודור
רחוקין מן הטומאה דמן הדין היה
דהא אשכחן דאיקרי שני
מכאן למדנו דר' יוסי
שבכף אחת תנן התם על מחט שנמצאת
טמא, דכתיב כל אשר
ה)
ה
לית ליה הא דר"ע, ותו
אחרון פריך מה לטבול יום שכן אב
להם להיות טהורים ועוד פ"ה דמאן
ו
בתוכו יטמא, וה"ל הכלי
אשכחינן בהדיא במסכת
בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר
הטומאה הלכך לר"ע נמי דאית ליה
דלא דריש יטמא יטמא נפקא ליה
ראשון ומה שבתוכו שני
סוטה דר' יוסי סבר אין שני
טמא נמצאת בפרש הכל טהור אמר רבי
שלישי בחולין לא מייתי שום מעלה
דאוכל מטמא אחרים מדאיצטריך
וקרי ליה טמא, וקאמר
עושה שלישי בחולין. ור'
רחמנא והבשר אשר יגע
עקיבא נמי לית ליה הא דר'
טפי לתרומה בק"ו מטבול יום משום
טמא הוא למעוטי שאין טומאה עושה
עקיבא זכינו שאין
טומאת ידים במקדש
ו
בכל טמא אפילו בשני
יוסי דתאני ר' יוסי שלישי
הא פירכא ושלישי בין בתרומה בין
כיוצא בה אור"י הניחא לאביי ולרב
ונימא
וה"ל בשר שלישי, לא יאכל,
שפסול בתרומה אינו דין
והאי קרא בבשר שלמים
בחולין נפקא לן מקרא בהדיא דדריש
אדא בר אהבה אבל לרבינא דאמר
שיעשה רביעי בקדש, דאי
כתיב (חגיגה כד.). הכלי
ס"ד דאית ליה, כיון דאית
יטמא יטמא ורביעי בקודש נמי מוהבשר אשר יגע בכל טמא מי
מקרא מלא דבר הכתוב דילמא אתא הוא לקדשים דה"א עושין
מצרף את מה שבתוכו.
ליה לר' עקיבא דשני עושה
אלמא
קסבר צירוף
לא עסקינן דנגע בשלישי דהא לר"ע הואיל ודריש יטמא יטמא
כיוצא בהן מוהבשר אשר יגע בכל טמא:
חתיכות אוכלין הרבה בכלי
שלישי בחולין כמפורש
אחד ונגע טמא באחד
דרבנן. יש פי' מרש"י שמפרש דדייק לר"ע דצירוף דרבנן דמדאוריית'
בתורת כהנים, נימא שלישי
אשכחן שלישי דאיקרי טמא ומשכחת לה דאתי קודש לידי
מהן, הכלי מצרפן להיות
שפסול בחולין אינו דין
אין טומאה ללבונה וגחלים דהא לאו אוכל נינהו דמעלה דרבנן היא
רביעי הכי שרץ טימא כלי וה"ל ראשון וכלי אוכל ואוכל משקה
כולן חתיכה אחת ונטמאו
שיעשה רביעי בתרומה,
מה שמקבלין טומאה ובפ' כל שעה (לקמן לה.) קרי לה מעלה ואין
ומשקה אוכל דהא לר"ע טומאת משקין דאורייתא וחמישי בקודש
כולן (חגיגה כ:) ושאם נגע
וכי האי דינא ניתי חמישי
טבול יום במקצתו פסל את
בקדש ולימא ר' יוסי
זה ראיה דהתם נמי קרי לה מעלה להביא כפרתו אוכל בקדשים
לא מייתי בק"ו ממחוסר כפורים דאיכא למיפרך מה למחוסר
כולו (מנחות כד.). אבל
אליבא דר' עקיבא רביה
אף על גב דהוי דאורייתא כדדריש בפרק הערל (יבמות עד:) ועוד
כפורים שכן אב הטומאה. ומבעיא לן לר"מ ור"א דאמרו בהדיא
לא לתרומה. אלא אותה
אמרה וליה לא סבירא
דבהדיא מוכח בפרק שני דחולין (דף לו:) דוהבשר לרבות עצים
דמשקין אין מטמאין דבר אחר מן התורה ולרבי יוסי נמי דאוקימנא
שנגע בה הויא ראשון
ליה, אלא מדלא אשכחן
והנוגעת בה הויא שניה,
תנא דתני הכי, ש"מ
ולבונה לאו אסמכתא היא דמוכח התם מינה דחיבת הקודש
דליה לא ס"ל היכי משכחת קודש בא לידי רביעי שרץ כלי הוי ראשון
והנוגעת בשניה שלישית,
דאפילו ר' עקיבא לית
מכשר דאורייתא ז) ונראה לר"י כמו שהוגה בפי' דדייק דצירוף
וכלי אוכל הוי שני ואוכל משקה הוי שלישי והיאך יבא לידי רביעי
והשאר טהורות (חגיגה
ליה רביעי בתרומה ולא
דרבנן מהא דקתני רישא על אפר חטאת שאם נגע טמא במקצת
ונ"ל דעל כרחיך לא משכחת לה אלא מדרבנן ותדע דקתני לה גבי
כ:). הוסיף ר"ע. רישא
חמישי בקדש, דהא ולית
קתני העיד ר"ש על אפר
ליה האי דינא דדן ליה ר'
מעלות דחומר בקודש (חגיגה כ:) דקי"ל התם דכולהו מדרבנן נינהו וזהו
טימא את כולו וזהו מדרבנן שאפר חטאת אינו קודש אלא חול ז
חטאת שנגע טמא במקצתו
יוסי. ומתמהינן וכי אהאי
מחמש מעלות האחרונות היא ואמר התם ה' אחרונות לית להו דררא
כדמוכח בפרק התכלת (מנחות נב. ושם) שאין מועלין באפר פרה
פסל את כולו (חגיגה
סברא ניקום וניסמוך. ודק
וקתני הוסיף ר"ע משמע דהוי דרבנן כמו רישא: שאין טומאת
כג:). פסל את כולן.
דטומאה דאורייתא ובמסכת סוטה נמי סוגיא דשמעתא דרבי יוסי
רב כהנא ואשכח הא
שזו אחת מאחת עשרה
דתנן במס' חגיגה הכלי
ידים במקדש. תימה לר"י אמאי היה להם להיות טמא ח הא אין
מדרבנן אזלא ואוכל שלישי לר' יוסי בקודש דקאמר לעיל ולמדנו
מעלות שנאמרו בחומר
מצרף מה שבתוכו לקדש
שלישי בקודש מן התורה מהיכן קיבלה הואיל ואין משקה מטמא אוכל
בהן היסח הדעת ואי משום דאמר בפ' בתרא דחגיגה (דף כד.
בקודש (חגיגה כ:) שהכלי
אבל לא לתרומה, הרביעי
מצרף כל מה שבתוכו
על כרחיך מאוכל קיבלה וס"ל טומאה עושה כיוצא בה בקדשים
ושם) כל הפוסל התרומה מטמא ידים להיות שניות א"כ מאי קא
בקדש פסול והשלישי
להיות כאילו נגע בכולו
בתרומה. ואמרינן מעדותו
ואוכל דמטמא משקה כיון דלא דרשי יטמא יטמא לא ידענא מהיכא
פריך תרוייהו בו ביום גזרו והא הנהו ידים שפוסלות התרומה איירי
❖
.
של ר' עקיבא נשנית
(יומא מח.)
בסתם משנה זו, דתנן הוסיף
נפקא להו אי לאו מהאי קרא וכי יותן מים על זרע וגו'ו) ודרשינן הוא
ר' עקיבא הסלת והקטורת
טמא ואינו עושה כיוצא בו [לעיל יח:] ומדאיצטריך קרא למעוטי כיוצא בו מכלל דמטמא אחרים וכ"ת טמא הוא הרי הוא טמא ואינו מטמא
והלבונה והגחלים שנגע
מוסף תוספות
אחרים א"כ לשתוק קרא מיניה ולכתוב טמא ומהיכא תיתי לן טומאה לאחרים. ואי קשיא הואיל ומשקין לא מטמאי אחריני לרבי יוסי
טבול יום במקצת פסל
תו לא מיתוקמא מתני' כתרצתא דתריץ ר' ירמיה לעיל [טו:] ואזדא ר' יוסי לטעמיה והדר קושיין לדוכתה אמאי אינה היא המדה מדה ומדה היא
את כולן, כלומר אם נגע
א. [ד]מוכח מדברי ר' יוסי
טבול יום במקצת הסלת
בהדיא דלית ליה דר"ע דאי
לא תיקשי דכי אוקימנא ואזדא רבי יוסי לטעמיה בתר טעמא דהא מתני' דר' יוסי אליבא דר"ע אוקימנא דדריש יטמא יטמא דהא מהא
וכו'. תוס' הרא"ש.
נפסלה כולה, וכן הלבונה
מייתינן סייעתא עליה. ואני שמעתי דר' יוסי אית ליה יטמא יטמא גבי משקין והא דאמר לא ס"ל בההיא דאוכלין דר"ע אמרן לענין טומאה
והקטורת כיוצא בה. ויש
ב. הו"ל למימר מצינו
עושה כיוצא בה ועכשיו אתה בא לידי רביעי שרץ כלי כלי אוכל ואוכל משקה ומשקה אוכל ואי אפשר להעמידו מפני כמה תשובות ומיהו לר"מ
רביעי מן התורה. חי' רבינו
אומרים פירוש אחר, אם
דוד. ג. כגון כלי נגע לשרץ
נגע טבול יום בסלת נעשה
דאמר בהדיא טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא לא משכחת לה רביעי אלא מדרבנן: ואנן אהכי נסמוך. משום דלא אשכחן תנא
(תחלת) הסלת ראשון.
דהוי ראשון, ועצים או
נימא דר"ע לית ליה ק"ו: דק ואשכח. בהדיא דאמר ר"ע רביעי ולא חמישי: הכלי מצרף מה שבתוכו. עריבה ארוכה ובה אוכלי קודש
והקטורת שני והלבונה
לבונה נגעו לכלי והוי שני,
מכאן ואוכלי קודש מכאן ואין נוגעין זה בזה ונגע טמא באוכלין שבראש אחד ובכלי לא נגע ואוכל אין מטמא כלי אפי' מדרבנן ואפ"ה האוכלין
שלישי והגחלים רביעי.
והבשר נגע לעצים ולבונה
עד כאן של תורה פירוש
דהוי שלישי, ורביעי נמי
שבשני ראשיה טמאים שהכלי מצרפן: מעדותו. ע"י עדותו: הוסיף ר"ע. בעדות: לבונה וגחלים. אע"ג דלאו אוכלין נינהו חיבת הקודש
והוא דנגעי אהדדי, אבל
משכחת לה כגון שרץ
מכשרתן ומשויא להו אוכל בפ' כל שעה (לקמן לה.): פסל את כולן. אלמא מצרף כלי מה שבתוכו דאי משום דנגעי אהדדי נהי דגחלת שנגע בה
אי לא נגעי אהדדי, או אם
שנגע לכלי והכלי נגע
מטמא את חברתה אבל חברתה תו לא מטמיא דא"כ ה"ל ששי ושביעי עד ק' ומאותו עדות נשנית משנה זו דהכלי מצרף וקתני בהדיא
יש שם עוד חמישי והכלי
לאוכל דהוי אוכל שני,
הוא דמצרפן מדרבנן הוא
ועצים ולבונה נגעו לאוכל
רביעי בקודש פסול אלמא דר"ע חמישי לית ליה שלישי בתרומה אין רביעי לא אלמא לית ליה לר"ע ק"ו דר' יוסי. בלשון אחר שמעתי יורד
דמיפסלי אבל מדאורייתא
והוי שלישי, ואוכל או
לעמקי תהום וא"א להעמידו: אלמא קסבר צירוף דרבנן. מילתא באנפי נפשה היא. מדא"ר יוחנן מעדותו של ר"ע נשנית אלמא קסבר
לא. ופליגא דר' חנן דאמר
משקה נגעו לעצים או
צירוף דאורייתא, דכתיב
לבונה דהשתא הוו רביעי.
ר' יוחנן צירוף דכלי לקודש דקתני גבי מעלות לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן מעדותו של ר"ע דמדרבנן הוא דגחלים ולבונה לאו בני
תוס' ר"פ. ד. דע"כ
כף אחת עשרה זהב, עשה
קבולי טומאה נינהו אלא מדרבנן ואע"ג דאמר מר והבשר [ויקרא ז] לרבות עצים ולבונה אמרי' בכל שעה (לקמן לה.) דמעלה מדרבנן היא:
הכתוב כל מה שבכף אחד.
דאורייתא הוא מהא דקתני
ופליגא. דר' יוחנן אדר' חנין: כף אחת. בקטורת כתיב דקודש הוא: תנן התם. בעדיות ועל המחט העיד עם שאר עדיות שאם
וקתני סיפא דהא דדייקינן
בפרק חומר בקדש הרביעי
עלה מעדותו של ר' עקיבא
בקדש פסול והשלישי
נמצאת בבשר קודש שהסכין שנגע בה והידים של כהן שנגעו בה טהורין והבשר טמא ולקמיה [ע"ב] מפרש האי מחט מאי טומאה הוה ביה: זכינו.
בתרומה. תוס' שאנץ.
נשנית הרביעי בקדש פסול
זכות רביעי ולא חמישי. [ור'
ה. ובתוס' הרא"ש מוסיף.
ומילתא דר' חנין מייתי התם לפרושי מתני'. ו. אבל ודאי רביעי בקדש דאורייתא הוא. חי' הר"ן. ז. ובתוס' שאנץ הוסיף טעם
יוסי להא דתני אבא שאול טבול יום תחילה לקודש לטמא שניים ולפסול אחד הא אסיקנא דר' יוסי לית ליה הא דאבא
אחר. דמכף אחת לא נפיק שאינו צריך לכלי וגם אינו כלי שרת. ובחי' רבינו דוד. דאי מקרא דר' חנין ליכא למילף מיניה אלא
שאול]. תנן התם במס' עדיות פ"ב. ועל המחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות, מכלל
קדשי מזבח. ח. ואף אם יש טומאת ידים במקדש. חי' רבינו דוד.
שלא גזרו על הידים טומאה במקדש, זכינו שאין טומאת ידים במקדש.