אור לארבעה עשר
פרק ראשון פסחים
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין. לא בעי לשנויי תרגומא
נשאלין עליה. כלומר חשבינן לה לטמא אותה כאילו יש בה דעת
קכח א מיי' פ"ח מהל'
א) לעיל טז. [וש"נ],
ב) [לעיל טז. חולין לו:],
אבות הטומאה
לישאל. לשון אחר נשאלין לב"ד מה תהא עליו וזו עיקר נשאלין עליה
אדם דלעיל תירץ כן מחמת דוחק וזה שאין מכשירין משום
(א)
מ)
ג) חולין לו. מנחות קב:,
הלכה ג:
בעלים יהו נשאלין בעל כרחן בשבילה לב"ד מה תהא עלה: אפילו
דס"ל דתלושים לא מכשירין א דדריש יטמא דכתי' גבי משקין יטמא ממש
קכט ב ג מיי' פ"י מהל'
ד) חולין לו:, ה) [לעיל יח.],
הוא כלי מונח על גבי קרקע. כלומר
אע"ג דכלי טהור זה שנולד
ולא הכשר וליכא אלא חד קרא בהכשר וס"ל לאוקמי טפי במחוברין
ב
ו) שבת קלח: כלים פרק ח
טומאת אוכלין
מבתלושין :אלאדאיתכשרבחיבת
משנה ה, ז) שבת קלח:,
הלכה יז:
בו הספק אין בו דעת לישאל ובו לא
ג
קל ד מיי' פי"א מהל'
ח) [ויקרא ז], ט) [דף מ.],
הקודש. וא"ת אי חיבת הקודש
היה אדם עוסק שיהא מוליכו ומביאו
נשאלין עליה אפילו בכלי המונח על גבי
❖
י) [ויקרא יא], כ) [שם],
אבות הטומאה ה"ב:
בידו אבל אדם עסוק בטומאה שהיה
מהניא למימני ביה ראשון ושני מאי
ל) [שם], מ) [דף טז.],
קרקע כדבר שיש בו דעת לישאל והבשר
נ) [וע"ע תוס' חולין דף לז.
נושא שרץ בידו ספק נגע בכלי ספק
נפקא מינה דהאי משקין בית
טמא האי בשר דאיתכשר במאי אי נימא
❖
סד"ה כי],
תורה אור השלם
לא נגע אם רה"י הוא ספיקו טמא:
מטבחיא דכן ואין מכשירין ואור"י
ד
דאיתכשר בדם והא א) א"ר חייא בר אבא
האי בשר דאיתכשר במאי. ה"נ מצי
דאיצטריך לכמה דברים שמביאין
1. לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל
א"ר יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר
הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:
בעי אקרא והבשר אשר יגע בכל
בעזרה דלא שייך בהו חיבת הקודש
הגהות הב"ח
❖
דברים יב כד
שנאמר 1 לא תאכלנו על הארץ תשפכנו
כגון ביכורים או חולין שאוכלין
טמא ח) במאי איתכשר ואיכא למימר
(א) רש"י ד"ה נשאלין וכו'
כמים דם שנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך
בעזרה כדי לאכול המנחה והזבח
בשר דקרא פשיטא דאיכא הכשר
מה תהא עליה וזו:
(ב) ד"ה שרץ וכו' מטמאין
על השובע כדאיתא בהקומץ רבה
טובא דבשר של שלמים נאכל בכל
כמים אינו מכשיר ואלא דאיתכשר במשקי
רבינו חננאל
❖
אותן מכל אשר בתוכו:
ובשעת
שחיטה
העיר ולכל אדם ושם מדיחין אותו
(מנחות כא:) נ):
בית מטבחיא והא א"ר יוסי בר' חנינא משקי
נשאלין עליה אפילו בכלי
ב)
עדיין משקה טופח עליה. פירש
ומבשלין אותו ואיכא הכשר טובא
המונח על גבי קרקע,
בית מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין
ולפיכך אמר ברשות
אבל בהמה זו שנמצאת בבשרה מחט
הקונטרס דאי אפשר שלא יפול מן
מוסף רש"י
מכשירין ואלא דאיתכשר בחיבת הקודש
הרבים ספיקו טהור,
בעזרה במקום שחיטה ומהיכן קבל
העור על הבשר ואין נראה דאם
שאינו מכשיר. אם נפל
ברשות היחיד כי האי גונא
אימור דמהניא ליה חיבת הקודש לאיפסולי
על הזרעים (חולין לג.).
הבשר הכשר דמה אינו מכשיר מדר'
כן הוי ליה תלושין ותלושין לא
ספיקו טמא. והאי ספק
גופיה למימנא ביה ראשון ושני נמי תיפשוט
דם שנשפך כמים. דם
טומאה ברשות הרבים
חייא בר אבא א"ר יוחנן כו': משקה
מכשירין כיון דדריש שמואל יטמא
חולין שאין חשין לקבלו
ספיקו טהור ברשות
דבעי ריש לקיש צריד של מנחות מונין בו
בית מטבחיא. שהודחה בהן אינו
ממש ליכא אלא חד קרא בהכשר
ג)
א
בכלי, מכשיר. דאיתקש
היחיד ספיקו טמא, גמרינן
למים, אבל דם קדשים
ראשון ושני או לא אמר רב יהודה אמר
לה מסוטה, דכתיב בה
מכשיר: אלא דאיתכשר בחיבת
וההוא מוקי לה במחוברים ולהכי
ד)
מתקבל בכלי וצריך ממנו
ונסתרה והיא נטמאה,
הקודש. חיבת הקודש מכשרתה
נקט והעבירה בנהר משום דבעי
שמואל כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים
ב
למזבח ואינו נשפך לאיבוד
הנה כיון שנסתרה ספיקא
לבוא לידי טומאה דקיימא לן בפרק
הכשר מן הנהר שהוא מחובר
כמים, אינו מכשיר. דלא
הוא, אלא כיון שברשות
והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח
איתקש למים (לעיל טז.).
היחיד נסתרה אמרה תורה
שני דשחיטת חולין [לו:] חיבת הקודש
ואומר ר"י דעל ידי העור הוכשר
עליה נמצאת בפרש הכל טהור וניהדר פרש
לא דיין שהן דכן. שאין
נטמאה וכו', ופשוטה
משווה לה אוכל לקבולי טומאה:
הבשר דבהעור והרוטב (חולין קיח:)
מטמאין (חולין לו:). צריד
היא, וכבר פרשנוה בכמה
וניטמייה לבשר אמר רב אדא בר אהבה
למימני ביה ראשון ושני. שיהא
פליגי אי יש יד להכשיר אבל לכולי
של מנחות. קורטי קמח
מקומות. לפיכך לא
בפרש עבה רב אשי אמר אפי' תימא בפרש
הצבור במנחה ואין שמן
ג
הארכנו בה. ואקשינן
הוא מטמא אחרים דקתני הבשר
עלמא יש שומר להכשיר ובכל
נכנס לתוכו (חולין לו.)
ועוד והלא אין האוכל
רכה ה) משום דהוי משקה סרוח תני תנא קמיה
טמא ולא קתני הבשר פסול: נמי.
העור באו מים בעודם מחוברים ה:
קצת מן הסולת שלא נגע
מיטמא בלא הכשר מים.
דרב ששת שרץ מטמא את המשקין ומשקין
בתמיה. א"כ תיפשוט מדקתני טמא
בשמן ולא הוכשר ונגע בו
מי
וזה הבשר היאך נטמא
שרץ (מנחות קב:).
בלא הכשר משקה, הא
משמע מטמא אחרים משום הכשר
מטמאין את הכלי וכלי מטמא את האוכלין
והאוכלין מטמאין את המשקין
שהתנור תחלה. שנטמא
אוקימנא לדם קדשים
חיבת הקודש תיפשוט דבעי ריש
ולמדנו שלש טומאות בשרץ הני ארבעה הן גוז משקין דרישא אדרבה גוז
מן האויר, כדכתיב (ויקרא
ולמשקה בית מטבחיא
יא) אל תוכו, והוא חוזר
לקיש בשחיטת חולין [שם.]: צריד של
דלא מכשרי, היכן הוכשר
משקין דסיפא לא אשכחן תנא דאמר משקין מטמאין כלי אלא רבי יהודה
ומטמא אוכלין שבתוכו מן
שנטמא. ושנינן דאיתכשר
מנחות. יבש של מנחות מקום שלא
והדר ביה וסימניך נזייתא תנן התם שרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו
. כמאן
האויר
בחיבת הקדש, כלומר
ו)
ד
(שבת קלח:)
נגע לשם שמן: צריד. לשון יבש
דמלי טומאה דמי.
תאות אדם לקדש משוה
שניה מפני שהתנור תחלה אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא וניחזי להאי
כשנפל השרץ באוירו, דהא
הדבר שמקדיש אע"פ
ודומה לו גבי שופר (ר"ה ד' כז:) היה
בלא נגיעה מטמא והלכך
תנור כמאן דמלי טומאה דמי ותיהוי האי פת ראשונה אמר ליה לא
שלא הוכשר במים כאלו
קולו דק או עבה או צריד: להכי
כמאן דמלי טומאה הוא
הוכשר. ואמרינן אימור
סלקא דעתך דתניא יכול יהו כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס
נקט פרה של זבחי שלמים לפי שהעור
ז)
ותהוי פת ראשונה (שם).
דמהניא חיבת הקדש
לא סלקא דעתך. למיהוי
ת"ל
כו', ואם תאמר אין
והבשר לבעלים ומתעסק ליפות
כמאן דמלי טומאה (שם).
הכי נמי דחיבת הקודש
העור והבשר ומעבירה בנהר סמוך לשחיטתה ומשקין אותה כדי שתהא נוחה להפשיט כדאמרינן בסיומא דביצה ט): ועדיין משקה
יכול יהו כל הכלים
מכשר לטומאה למנות
טופח עליה. ואי אפשר שלא יפול מן המשקה על הבשר כל שהוא בשעת הפשט: ונהדר פרש. דקא סלקא דעתך תורת משקה
מטמאין מאויר כלי
בו ראשון ושני. אי
חרס. שאם היה כלי אחר
הכי תפשוט בעיא דריש
עליו שהרי בשעה זו השקה אותה: בפרש עבה. דלאו משקה הוא: שרץ מטמא את המשקין. מקל וחומר מכלי כדלעיל [יח:] ומשקין
בתוכו שיטמא מחמת השרץ
לקיש, דהוה בעי צריר
שבאו מחמת שרץ מטמאין כלי כדיליף [שם] מבכל כלי יטמא י) וקא סבר יטמא הכלי מן המשקה כדהוה דריש לה ר' יהודה [יז:] מיקמי
שבאויר החיצון או מחמת
של מנחות, פירוש שהוא
דהדר ביה ודריש ביה נמי להאי יטמא יטמא ויליף מיניה דחוזר כלי זה ומטמא את האוכלין כדאשכחן בהו דכלים מטמאין מכל
שיטמאנו אויר כלי החיצון
(ב)
פסולת הסלת כגון המורסן
❖
שהוא טמא (שם).
וכיוצא בו. מונין בו
אשר בתוכו יטמא מכל האוכל כ) משמע שנטמא האוכל מאויר כלי חרס ואוכלין את המשקין כו'. ומיהו לא מיתרצא היא דהאי אוכל הבא
ראשון ושני או לא, כלומר
מחמת כלי דקאמר קרא דמטמא משקה לאו בכלי הבא מחמת משקה קאי אלא בבא מחמת שרץ ותנא תני למדנו שלש טומאות בשרץ דמשמע
אם נגע השרץ בהאי צריר
דטומאה הולכת מזה לזה ומזה לזה ומהכא הוה מצינו למיפרכיה למילתיה אלא דאקשי ליה קושיא אחריתי מפורשת טפי דקתני שלש וקא
שלא הוכשר במים ונטמא,
מוסף תוספות
אם יגע הוא באחרים
חשיב ארבע והיא היא: ואוכלין מטמאין את המשקין. דדריש יטמא דגבי אוכלין יטמא לטמא אוכלין המשקין כדדריש ליה ר"ע [יח.]. והוא הדין
מדאורייתא. תוס'
יטמא אחרים או לא
א.
דמצי למיתני וכלי מטמא את המשקין ומשקין מטמאין אוכלין כיון דאית ליה יטמא יטמא אלא חדא מינייהו נקט ותרווייהו לא מצי למיתני
שאנץ. ב. ההוא דמכל
ולא איפשטא, וכיון דלא
דנימא כלי מטמא את האוכלין ואוכלין את המשקין ומשקין שבאו מן האוכלין מטמאין את האוכלין דהא ליתא בקרא אפי' לר' עקיבא דהוה
איפשיטא. לא איתברר
האוכל אשר יאכל אשר יבא
עליו מים יטמא. תוס' שאנץ.
לן דמטמיא. ושנינן דרך
ליה שלישי עושה רביעי דוכל משקה אשר ישתה ל) אתוכו דכלי חרס קאי שקיבל המשקה הזה טומאה מן הכלי וכי דרשת יטמא יטמא אכתי
אחרת כגון בהמה של
ג. וכיון דמדאורייתא
שני עושה שלישי משכחת מיניה אבל שלישי עושה רביעי לא ילפת מיניה: הני ארבעה הויין. שלישי עושה רביעי לא משכחת ליה בקרא
זבחי שלמים והעבירה
תלושין לא מכשרי במשקה
בנהר, ועדיין היה משקה
בית מטבחייא לא גזרו
דכי כתיב אוכל הבא מחמת כלי מטמא משקה לאו בכלי הבא מחמת משקה כתיב אלא בכלי הבא מחמת שרץ ותנא גופיה חשיב ארבע ותני
רבנן. רבינו דוד. ד. אבל אי
טופח עליה, ונשחטה
שלש: גוז משקין דרישא. חתוך משקין הראשונים ואימא שרץ מטמא את הכלי והכלי את האוכל ואוכל את המשקה וכן הן סדורין במקרא
והוכשר הבשר באותו
אין מונין בו ראשון ושני אז
ור' עקיבא הוא דדריש יטמא יטמא ושני עושה שלישי. והוא הדין דמצי למיתני נמי שרץ כלי וכלי משקה ומשקה אוכל וחדא מינייהו נקט
משקה הטופח שהיה בעור
נפק"מ טובא דאין
ונמצאת המחט בפרש
מכשירין דאם היו מכשירין
כדפרשינן דתרווייהו לא מצי למתני והא אתא לאשמעינן דשני עושה שלישי בחולין: אדרבה גוז משקין דסיפא. ואימא שרץ משקה ומשקה
הכל טהור, אוקימנא
היו מונין בו ראשון ושני.
כלי מבכל כלי יטמא כדהוה דריש ליה ר' יהודה וכלי אוכל דרוש ביה להאי יטמא דכלי יטמא ומשקין דסיפא לא תיתני משום דרביעי
תוס' שאנץ. ה. ואע"פ
אפילו בפרש רך שהוא
לא כתיב ואע"ג דאוכל ודאי מטמא משקה הכא לא תתנייה דהאי אוכל דהכא שלישי הואי: אמר ליה לא אשכחן תנא כו'. ואי הכי תדרוש
כמים, דכיון דהוה ליה
שבאותה שעה היתה
משקה סרוח אינו מטמא,
הבהמה חיה ולא היתה
כמאן תוקמיה: וסימניך. שלא תטעה בסדרן: נזייתא. סדר מטילי שכר שעורין תחלה נותנין כלי ואח"כ אוכל ואח"כ משקה: שרץ
ואפילו למאן דאית ליה
ראויה להכשר, הואיל
שנמצא בתנור. ולא נגע בפת הפת שבתוכו שני לטומאה ואינם מטמאים חולין לרבנן מפני שהתנור תחלה התנור קיבל טומאה מן השרץ
טומאה למשקין, דנהי
ועדיין אותה משקה שקיבל
והפת מן התנור: וליחזייה להאי תנור כמאן דמלי טומאה. כיון דקיימא לן אויר כלי חרס מטמא מן השרץ אף על פי שלא נגע
דמטמא משקין הראויין
בעודו מחובר הוא טופח
לשתיה דאינון מיקרו
עליה רואין אותה
אלמא כמאן דמלי טומאה הוא דהא לא נגע בו ומטמאו ותיהוי נמי פת כאלו נוגעת בשרץ: יכול יהו כל הכלים. אם כלי שטף
משקין, אבל הני דסרוחין
שהוכשרה במים מחוברין.
נתון בתוך כלי חרס ושרץ באויר החיצון יכול יהא כלי עץ או כלי מתכת שבתוכו טמא משום דכתיב כל אשר בתוכו יטמא:
חי' הר"ן.
נינהו לא. תאני תנא אהא
דתנינן בתורת כהנים שהן
ת"ל
דברי ר' עקיבא. היה התנא שונה סתם, השרץ מטמא את המשקה, והמשקה את הכלי, והכלי את האוכל, והאוכל את המשקה, למדנו שלש טומאות בשרץ, אמר ליה רב ששת הני לפי מה שפירשת משקה וכלי
ואוכל ומשקה ארבעה טומאות הן, אלא גוז משקה דרישא, כלומר העבר אותו ולא תאמר משקה ברישא אלא שנה כלי אוכל ומשקה ולמען שלא יתחלף לך שים לך סימן נזיאתא. פירוש המשקה שאמרת מטמא
הכלים שהוא שם הכלי של משקין נזיאתא, כדגרסינן בערב פסחים תמרי בהילוזך לבי נזיאתא רהוט, ועוד גרסינן מסובריא דנזיאתא, [נ"א: יש אומרים כדגרסינן האי מסובריא דנזייתא וסימן כשם שראשה של זו
גזוזה כך משקין דברישא בהך ברייתא גזוזין ולא סביר לן] סמי אותן המשקין דלא אשכחן תנא דתני משקה מטמא כלי אלא ר' יהודה והדר ביה כדפרשינן לעילא. תנן התם השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שניה
שהתנור תחלה, אמר ליה רבא לרב אדא בר אהבה, הלא זה השרץ לא נגע בכותלי התנור אלא נתלה באוירו, ואתה רואה אותו כאלו נגע בכותלי התנור וטמאהו, כך נחזייה להאי תנור כמאן דמלי שרצים, ונימא
כאלו השרץ עצמו נגע בפת ותהוי הפת תחלה. אמר ליה לא אמרינן דהאי תנור כמאן דמלי שרצים דמי ונימא כאלו השרץ עצמו נגע בפת ותהוי הפת תחלה דתניא יכול יהו כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס,