כ:
אור לארבעה עשר
פרק ראשון
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
קלא א מיי' פ"ה מהל' אמר ר' יהושע שתיהן כאחת ורמינהו חבית. אומר ר"י הא
ת"ל ל) וסמיך ליה מכל האוכל. כלומר האי כל אשר בתוכו שאמרתי
א) לעיל טו., ב) לעיל יג. לקמן
מט., ג) לעיל טו. [וש"נ],
טומאת מת הל' ו
דלא משני פסח שאני דמשמע ליה דפסח לא מעלה ולא מוריד
לך באוכל אמרתי לך ואי כמאן דמלי טומאה חשיב ליה לחיצון נמצאת
א
ד) שם [וש"נ], ה) [ורבי],
ופי"ג מהל' כלים הל' ב:
טומאה נוגעת בגבו של כלי שטף וכלי שטף מטמא מגבו אלא שמע
מדשרי בתלויה ב ואסר בטהורות ג א"כ מה שהיא תלויה הוי הטעם ד:
קלב ב מיי' הל' כלים שם
ו) [ועי' מ"ש לעיל טו. על
הא
ר' שמעון אליבא דר' יהושע. תימה לר"י לר' שמעון כיון דשרי
מינה כל אשר בתוכו יטמא מחמת כלי הוא דמטמא ואשמעינן קרא
הגליון], ז) לעיל טו: וש"נ
הלכה ג:
קלג ג ד מיי' פי"ב מה'
שבת קנד:, ח) ב"ק קטו:,
תלויה לטמא ביד א"כ שרי
דאוכלין ומשקין הוא דמקבלי טומאה
ט) [שם לקמן לג: חולין נג.],
תרומות הלכה [ד] ה:
קלד ה שם הלכה יב: לשורפו ואמאי קרי ליה תלויה ה דתלויה
מולד הטומאה אבל כלי לא. ומהאי
ת"ל כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל
❖
1
2
י) [יומא סו.], כ) [בב"ק קטז.
פירוקא נפקא לן בכל דוכתא הא
היינו לא אוכלין ולא שורפין וי"ל
ו
אי' הכל ופי' רש"י כולה ביחד.
האוכל אוכל מטמא מאויר כלי חרס ואין
א
ב
ובערוך ע' הבל ב' גרס הבל
דאשכחן דאין כלי ראשון מטמא כלי
דתלויה לר"ש היינו דלא מחייב
כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס: רב חסדא
פי' לאלתר], ל) בס"א נוסף:
לשורפו : ראוי לזילוף. אף על
מוסף תוספות
ואין אוכלין ומשקין מטמאין כלי
ז
וכו', מ) [יח. יח:], נ) [ויקרא
רמי פיסחא אפיסחא ומשני מי א"ר יהושע
גב דתרומה טמאה בשריפה כיון
כדיליף לעילמ) מק"ו ואדם נמי שאינו
יא], ס) [נ"ל דזה הדבור הוא
א. משום דהולכת לאיבוד
שתיהן כאחת ורמינהו א"ר יוסי אין הנדון
מיותר. מראה אש], ע) [וע"ע
א)
ואיכא תרתי שהיא תלויה וגם
דמסקינן בפ' בתרא דתמורה (ד'
אב הטומאה כגון נוגע בטומאת
❖
תוס' שבת דף כה. ד"ה כך],
בפסח. תוס' הרא"ש. אבל
דומה לראיה כשהעידו רבותינו על מה העידו
נבלה ובשרץ לא מטמא כלי דכתיב נ)
לג.) ח הראוי לשריפה שרפה הראוי
ההיא דחבית שנולד בה ספק
אם על הבשר שנטמא בולד הטומאה
לקבורה קבורה ט והוא הדין בכי
והנוגע בנבלתם יטמא ולא כתיב
טומאה לא מיירי בפסח. תוס'
שאנץ. ב. וטמאה. תוס'
האי גוונא הואיל וראוי לזילוף י ע):
כבוס בגדים אבל גבי נושא גזירת
ששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב
תורה אור השלם
הרא"ש. ג. וטמאה.
תוס'
הכתוב היא בטומאת משא שמטמא
אין
הטומאה זה טמא וזה טמא אם על השמן
1. וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל
הרא"ש. ד. דכיון דתלויה היא
אדם לטמא בגדים שעליו בשעת משא
אינו מוזהר בשמירתה. תוס'
מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר
שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת זה פסול וזה טמא
ר"פ. ה. דבכל מקום אמרינן.
בְּתוֹכוֹ
יִטְמָא וְאֹתוֹ
ולא בגדים הבאין לאחר מכאן אלמא
אף אנו מודים בתרומה שנטמאת בולד הטומאה ששורפין אותה עם התרומה
שם. ו.
דהא דקרי לה תלויה
ויקרא יא לג
תִשְׁבֹּרוּ:
ולד הטומאה לא מטמא כלי חוץ
2. מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל
היינו דתולין אותה לא אוכלין
שנטמאת באב הטומאה אבל היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה שמא יבא
וכו'. תוס' הרא"ש. ז. דהא
מטמא מת שהוא אב הטומאה וכן
אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא
אליהו ויטהרם ומשני הא ר"ש ואליבא דר' יהושע הא ר' יוסי ואליבא דר'
דקאמר ולא שורפין ר"ל
וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה
אדם לא מצינו לו טומאה בכל התורה
שאינו חייב לשורפה אבל
בְּכָל כְּלִי יִטְמָא:
יהושע דתניא י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין
❖
אלא מאב הטומאה כגון ע"י שרץ
ב)
ודאי יכול לשורפה אם ירצה.
ויקרא יא לד
תוס' ר"פ. ח. גבי ערלה
תרומות טמאות תלויות וטהורות דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר טהורה בפני
ונבלה ושכבת זרע ועל ידי זב
וכלאי הכרם. תוס' ר"פ.
ומעיינותיו ומדרסו ועל ידי נדה
עצמה ותלויה בפני עצמה וטמאה בפני עצמה אמר ר"ש לא נחלקו ר' אליעזר
ט. כגון יין שאינו ראוי
הגהות הב"ח
ומעיינותיה ומדרסה וע"י טמא מת:
להדלקה. שם. י.
זילוף היינו
ור' יהושע על הטהורה ועל הטמאה שאין שורפין על התלויה ועל הטהורה
(א) רש"י ד"ה תשפך חבל.
כמו קבורה. תוס' הרא"ש.
שתיהן כאחת. בתלויה וטמאה
ששורפין על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר' אליעזר אומר תישרף
נ"ב ובב"ק דף קטז גרס הכל
[ו]מותר לזלפה דשרי
בחמץ בפסח: ורמינהו כו'. וקתני
וכן נ"ל נכון: (ב) רש"י ד"ה
לאיתהנויי מינה כדרך ביעורא
זו בעצמה וזו בעצמה ור' יהושע אומר שתיהן כאחת והא מתניתין ר' יוסי היא
היאך ישרף אפילו תלויה עם
ואיכא דאמרי וכו' חבל וכו'
כדדרשינן שלך תהא להסיקה
הכי קאמר ר' יוסי לר' מאיר אפילו ר"ש ואליבא דר' יהושע דמיקל כי מיקל
❖
הס"ד ואח"כ מ"ה אמרו לו
תחת תבשילך. חי' הר"ן.
הטמאה: מתני' ר' שמעון היא
לאו ב"ש וב"ה קאמרי
בתלויה וטמאה אבל בטהורה וטמאה לא רבי יוסי בר' חנינא רמי תרומה
ואליבא דרבי יהושע. וברייתא רבי
דהא ר' ישמעאל בר' יוסי
רבינו חננאל אפיסחא ומשני מי אמר ר' יהושע שתיהן כאחת ורמינהו חבית של תרומה
יוסי אמרה כדקתני אמר ר' יוסי אין
כמה שנים אחר ב"ה וב"ש
ג)
היה אלא אמרו לו בני דורו
הנדון כו' ולקמן פריך והא מתני' ר'
שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורפה
❖
כצ"ל והד"א:
ת"ל מכל האוכל אשר יאכל,
יוסי נמי קאמר לה דתנן א"ר יוסי
יניחנה במקום המוצנע ואם היתה מגולה יכסנה רבי יהושע אומ' אם היתה מונח'
אוכלין ומשקין מטמאין
אינה היא המדה: ושורפין תרומה
מאויר כלי חרס ואין כלים
במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה ואם היתה מכוסה יגלנה גרמא אין
מטמאין מאויר כלי חרס, ואי
תלויה וטמאה וטהורה. הכל ביחד.
מוסף רש"י
בידים לא ומשני הא רבי שמעון אליבא דר' יהושע הא ר' יוסי אליבא דר'
ס"ד דאמרינן כמאן דמלי
ר' מאיר לטעמיה דאמר מדבריהם
וסמיך ליה מכל האוכל.
שרצים דמי, הא קא נגעי
יהושע ר' אלעזר רמי תרומה אתרומה ומשני מי אמר ר' יהושע גרמא אין
אוכלין ומשקין שבתוכו
שרצים בכלים אמאי לא
למדנו ששורפין תרומה טהורה
עם
טמאים ולא כלים, שמע מינה
בידים לא ורמינהו חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין
מטמו, אלא כיון דלא מיטמו
ד)
הטמאה בפסח: ה"ג לא נחלקו
רבי
תרתי, חדא דלא אמרינן חזייה
הכלים מאויר כלי חרס ש"מ
טמאין מודה ר' אליעזר (לר') יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה
אליעזר ורבי יהושע על טהורה ועל
ה)
כמאן דמלי טומאה, דאם כן
דלא אמרינן כמאן דמלי
אם כלי שטף הוא הפנימי
יציל ואם לאו ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ר' יהושע אומר
שרצים דמי. ואחרי כל
טמאה שאין שורפין על התלויה
ועל
ו)
שמטמא מגבו יהא טמא, דהא
הדברים הללו חזרנו למשנתנו
הטהורה ששורפין. דהואיל ולא
יטמאנה ביד ומשני שאני התם דאיכא הפסד חולין מתקיף לה רבא מתני' נמי
נגע בטומאה, אלא לא אמרינן
ואמרינן רב חסדא רמי פסחא
הוחזקה טומאה אין נראה כמטמא
חזייה כמאן דמלי טומאה,
אפסחא, תנן במתני' כי אמר
איכא הפסד עצים א"ל אביי ז)גלהפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו
ואוכלין ומשקין שבחיצון הוא
ר' יוסי על התלויה ועל
בידים: על מה נחלקו על התלויה
ומנא תימרא דלהפסד מרובה חששו ולהפסד מועט לא חששו דתניא חבית
ד
דמטמאי מחמת הכלי, שהכלי
הטמאה נחלקו, ר' אליעזר
ועל הטמאה. דהואיל ואין לה
ראשון והם שניים, אבל כלים
אומר תשרף זו בעצמה וזו
של שמן תרומה שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאין מודה ר'
טומאה ודאית הרי הוא מטמא בידים
לא, דהואיל ואין טומאה
בעצמה, ור' יהושע אומר
אליעזר לר' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו
זו באה אלא מחמת כלי,
שתיהן כאחת, איני והתניא
לר' אליעזר ור' יהושע סבר כיון
אשמעינן האי קרא שאין כלי
אמר ר' יוסי אין הנדון דומה
תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ח) מ"ש שמן דראוי להדליק יין נמי ראוי לזילוף
דתלויה היא אי אתה מוזהר על
שאינו אב הטומאה מטמא
לראיה כו' עד אבל היאך
וכ"ת זילוף לאו מילתא היא והאמר שמואל משום ר' חייא שותין מלוג בסלע
כלי (שבת קלח:). אמר ר'
שמירתה: רמי תרומה אפיסחא.
נשרוף אפילו תלויה עם
יוסי. לר"מ, אין הנדון
הטמאה שמא יבוא אליהו
תרומה דעלמא אתרומה דפיסחא:
ומזלפין מלוג בשתים בחדש והא ראוי לישנו אתי ביה לידי תקלה שמן נמי
ט)
דומה לראיה. נדון שריפת
ויטהרנה. פי' התלויה. ומשני
ומי א"ר יהושע שתיהן כאחת.
אתי ביה לידי תקלה דרמי ליה בכלי מאוס יין נמי רמי ליה בכלי מאוס לזילוף
חמץ בפסח שאתה דן ולמד
משנתנו כר' שמעון, דמתני
ה
מאלו, אינו דומה לדברים
דמותר לטמא תלויה בידים: בידים
ששורפין התלויה והטמאה
קא בעי ליה בכלי מאוס רמי ליה ותקלה עצמה תנאי היא דתניא חבית של יין
י)
שאתה מביא ראיה מהן עליו
יחדו דברי יהושע, וברייתא
לא. ואע"ג דתלויה היא: הא.
של תרומה שנטמאת ב"ש אומרים תשפך כ)חבל ובית הלל אומרים תעשה
. על מה העידו.
דקתני אבל היאך נשרוף
(לעיל טו.)
דקתני בידים לא ר' יוסי היא ואליבא
שתוכל ללמוד מהן (שם). זה
אפילו תלויה וטמאה כאחת
זילוף אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי אני אכריע בשדה תשפך חבל בבית
טמא וזה טמא. שלישי
שמא יבא אליהו ויטהרנה ר'
דר' יהושע דגבי תלויה דפיסחא
בקודש טמא הוא, והראשון
תעשה זילוף איכא דאמרי בחדש תשפך חבל בישן תעשה זילוף אמרו לו
יוסי היא אליבא דר' יהושע.
נמי הכי אמר ואנן היאך נשרוף
שהוא נשרף עמו טמא הוא
ומקשינן והא ר' יוסי היא,
אין
אפילו תלויה עם הטמאה: מתני'
(שם). שמא יבא אליהו.
דקתני במתני' כי ר' יהושע
לאחר זמן ויאמר טהורה
אומר התלויה והטמאה
נמי איכא הפסד עצים. ואמאי קאמר רבי יוסי אליבא דרבי יהושע דלא: מודה רבי אליעזר כו'. אמסקנא קאי אאם לאו
היתה ונמצא למפרע שטימאנו
שתיהן כאחת ואיך מוקמת
תרד ותטמא ולקמן [כא.] פריך מודה רבי יהושע לרבי אליעזר מבעי ליה. מכל מקום קתני גבי שמן דכולהו מודו שלא יטמאנה
תרומה בידים, אף על פי
לה לברייתא כר' יוסי שדבריו
בידים משום הפסד חולין דשמן חולין שנתערב תרומה בהן יאסרו לכהן ולזר משום טומאה דתרומה משום דהפסד מועט הוא
שהיא טעונה שריפה מפני
בברייתא חילוף במשנה.
איסור חמץ, אסור לטמאה
דתניא אבל היאך נשרוף
כדמפרש דראוי להדליק: לאו מילתא היא. לא חשיב והרי הפסידו: שותין מלוג. שנמכר בסלע ומזלפין מלוג הנמכר בשתים נוח
בידים (שם). מבערין את
אפילו תלויה עם הטמאה.
לקנות לוג בשתי סלעים לזילוף מלקנותו לשתיה ומי שאינו עשיר יקח יין בזול לשתייתו לוג בסלע ויין ביוקר לזילוף: בחדש. דאין ריחו
הכל מלפני השבת. בין
ושנינן הכי קאמר ליה ר' יוסי
נודף ואין ראוי לזילוף: אתי ביה לידי תקלה. אם ישהנו אצלו עד שיתיישן אתי למשתי מיניה: לזלוף קבעי ליה. וצריך שיהא לו ריחו
חולין בין תרומה, חוץ מכדי
לר' מאיר, לדידי אפילו תלויה
אכילתו לשבת אבל כל מה
עם הטמאה אין שורפין, אלא
טוב ובכלי מאוס רמי ליה בתמיה: ותקלה עצמה. אי חיישינן לה ואסור לשהויי אי לא תנאי היא: תשפך חבל(א). לשון חבילה כלומר
שעתיד לבער יבער (לקמן
אפילו לר' שמעון אליבא דר'
תשפך יחד ולא לזלף דילמא אדמזלף קלי קלי אפי' בו ביום אתי למשתיה: בשדה תשפך חבל. שאין מזלפין בשדה והא לא אמרינן
מט.). תלויות. ספק טמאות
יהושע דמיקל, לא מיקל אלא
ספק טהורות (לעיל יג.).
שיביאנה בבית לזלפו דאדהכי אתי ביה לידי תקלה: ואיכא דאמרי. לשהייה מועטת (לא חיישינן) כי הא מן השדה לבית לא
בתלויה וטמאה, אבל טהורה
שנולד לה ספק טומאה.
וטמאה לא שרפינן. ר' יוסי
חיישינן אלא בחדש תשפך חבל כו' (ב): ס) אמר רבי ישמעאל ברבי
יוסי. כמה שנים אחר בית הלל וב"ש היה: אמרו לו. בני דורו:
שאירע, כגון שנכנס אדם
בר' חנינא רמי תרומה אפסח
אין טמא לשם, ספק נגע בה
ומשני. איך אתה שונה שר'
ספק לא נגע (לעיל טו.).
יהושע אומר שתים כאחת,
במקום התורפה. הפקר (שם) במקום הגלוי ואינו משומר (בכורות לג:). יניחנה במקום המוצנע. עדיין מוזהר על שמירתה,
שנמצא מטמא התלויה בידים, והלא בחבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה לא התיר לטמותה בידים אלא ע"י גרמא.
וטעמא מפרש בבכורות (לד.) את משמרת תרומותי, שתים במשמע אחת טהורה ואחת תלויה, ואמר רחמנא עביד לה שימור
ומשני כרב חסדא, כי זה ששנינו במשנה ר' יוסי אפילו לר' שמעון שמיקל אליבא דר' יהושע השיב לר' מאיר, ומשנה דתרומה
(לעיל טו.). ר' יהושע אומר. מעכשיו אינה ראויה לאכילה שמא טמאה היא, ולא לזילוף שמא טהורה ואסור לאבדה, הלכך
אליבא דר' יהושע שנאה ר' יוסי אליבא דידיה דמחמיר. ר' אלעזר רמי תרומה אתרומה ומשני. איני דלא התיר ר' יהושע
יגלנה ותיטמא ותהא ראויה לזילוף (בכורות לג:). יניחנה במקום התורפה. כלומר אם רצה יכול לגרום לה טומאה, דקסבר יש
בתלויה לטמותה בידים, והא בחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתונה יש בה חולין טמאין ואמר ר' יהושע אף
אם למסורת, ותרומתי כתיב (לעיל טו.). שנשברה בגת העליונה. היינו עדשים של גת שקורין מייט"י שהענבים בתוכה (לעיל
יטמאנה ביד, כלומר אוציאה ואפי' בכלי טמא ואל יניחנה שתרד על גבי חולין. ומשני שאני התם דאיכא הפסד, כלומר כיון
טו.). מודה ר"א ור' יהושע. אע"ג דחייש ר' יהושע לקמן בהפסד חולין, מודה הוא שאם יכול לחזור אחר כלי טהור לקבל בו
שהגת התחתונה בתוכה חולין טמאים, אם תרד התרומה עליהם יפסידם לחולין משתיה. ואקשינן, והא מתני' דאיכא הפסד
אפילו רביעית, יציל, ואע"פ שבין כך ובין כך תפול התרומה לתוך החולין וילך הכל לאיבוד, לפי שתרומה טמאה אין לה תקנה
עצים שאתה מצריכו לעשות שתי מדורות ולשרוף הטהרות כאחת והטמאות כאחת ולא חייש להפסד. אלא אמר זו לעצמה
(מנחות מח.). יציל. ואל יקבלנה בכלים טמאים כדי להציל את החולין שלא יתערב ממנה בהן ויאסרו ואע"פ שבתוך כך ירד ממנה
וזו לעצמה. ושנינן להפסד מרובה כגון הפסד של חולין חששו, אבל הפסד מועט שהוא של עצים לא חששו. ושמעינן האי
לתוכם ויפסדם, לא מטמאינן לה לתרומה משום הצלת חולין (לעיל טו.). ואם לאו. שלא ימצא כלי טהור וסוף סוף לטומאה אזלא
סברא מהא דתניא, חבית של שמן של תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה, ולא התיר ר' יהושע לטמאה ביד
כולה, בזו נחלקו ר"א ור' יהושע, דר"א אומר תרד ותטמא. מאליו ויפסיד החולין (שם) אע"ג דמיפסדא לחולין דעד השתא
כדרך שהתיר ביין, אלא אמר תרד ותטמא ואל יטמא ביד, לאו מכלל דכיון שאינו הפסד מרובה בשמן שאעפ"י שנפסל מאכילה
הוו חזו ליה בימי הטומאה והשתא לא חזו למידי (מנחות מח:). ואל יטמאנה ביד. לקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין
מותר לו להדליקו בנר וליהנות ממנו וכבר פירשנוהו ביבמות פרק (א) [ח] לפיכך לא חששו. ואמרינן למה בשמן אינו הפסד
(שם). ר' יהושע אומר יטמאנה ביד. כיון דסופה לאיבוד (לעיל טו.). לידי תקלה. לשתותן והרי היא טמאה (ב"ק קטו:).
מרובה משום דראוי להדליקו בנר, ובין שמן העומד לאכילה לשמן העומד להדלקה הפסדו מועט, גם היין הטמא נמי ראוי
לזילוף ואין בו הפסד. ולא עוד אלא שהיין הטוב הוא הנמכר לזילוף ואין בו הפסד, דהא אמרינן שותין מלוג בסלע, אבל
לזילוף אין מזלפין אלא מן המובחר הנמכר לוג בשני סלעים. ודחינן זה היין חדש הוא שאינו ראוי לזילוף בשמים. ואמרינן יניחנו עד שיתישן. ודחינן חיישינן לישנו דלמא אינשי ושתי ליה. אי הכי שמן נמי ניחוש דלמא אכיל ליה. ודחינן שמן רמי ליה
בכלי מאוס, אבל יין דבעי ליה לזילוף וריחו הוא דבעי, לא רמי ליה בכלי מאוס וריחו נמר וחייס ולא שדי ליה דילמא אתי ביה לידי תקלה. ותקלה תנאי היא, דתניא חבית של יין של תרומה שנטמאת ב"ש אומרים תשפך הכל וחייש לתקלה, וב"ה אומרים
תעשה זילוף ולא חייש לתקלה, והלכה כב"ה. ואע"ג דאמר ר' ישמעאל בר' יוסי אני אכריע, וקיימא לן כל מקום ששנים חלוקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע, ר' ישמעאל תלמיד הוא, ולא חשיב ר' ישמעאל בר' יוסי לאכרועי. דהא ר' יוסי אביו של
ר' ישמעאל שאמר שמועה זו משמו תלמיד שלישי לגבי ב"ה וב"ש הוא, לכשתחשוב מרבן יוחנן בן זכאי שהוא תלמיד להלל עצמו עד ר' יוסי, אתה מוצא אותם שלשה ר' יהושע ור' עקיבא ור' יוסי, ולא עדיף ר' ישמעאל לאכרועי על ב"ה,