אור לארבעה עשר
פרק ראשון
פסחים
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
הכרעת שלישית מכרעת. פ"ה הואיל ולא הזכירו בית
אין הכרעת שלישית מכרעת. דעת שלישית היא זו שבית שמאי
קלה א מיי' פי"ב מהל'
א) שבת לט. נזיר נג.
חולין קלז. [ב"ק קטז.],
תרומות הלכה ה:
ובית הלל לא הזכירו לגלות דעתם דניהוי חיישינן לתקלה כלל
שמאי ובית הלל בית ושדה א"כ טעמא אחרינא הוא ולא
א ב מיי' פ"א מהלכות
ב) לעיל יג., ג) תמורה
דאי הוו אמרו הכי ב"ש אומרים בין בבית בין בשדה (א) חבל
משום תקלה ולר"י נראה אע"ג דטעמא דבית שמאי משום תקלה
לד. [לעיל יב: לקמן כז:],
חמץ הלכה [ט] י סמג
לא חשיב הכרעה לפי שלא
גילו הראשונים דעתן לחלק בין בית
תשפך וב"ה אומרים בין בבית בין בשדה תיעשה זילוף ואתה בא
א
ד) [ברב אלפס ובהרא"ש
לאוין עו טוש"ע או"ח סי'
ליתא מלת אף ועיין מג"א
תמג סעיף א:
לשדה שלא הזכירו בדבריהם אחד בית
להכריע ולומר בבית כב"ה בשדה
ב ג מיי' פ"ג שם הלכה
ריש סימן תמה]:, ה) לעיל
כבית שמאי הויא הכרעה אבל השתא
ואחד שדה ב וכן פ"ה לעיל נ)גבי ג ר"ג
אין הכרעת שלישית מכרעת אמר ר' יוסי בר'
א)
ד: יא:, ו) [לעיל יג.],
יא טוש"ע א"ח סי'
דלא הזכירו בית ושדה טעמא אחרינא
לאו מכריע הוא וההיא דקולי מטלניות
ז) [לעיל יא:], ח) שבת
ד
תמה סעיף א:
חנינא מחלוקת שנפלה לפחות ממאה סאה
א
ג ד מיי' שם פ"ג הלכה
יח:, ט) [כדתנן רש"ש],
הוא ולאו משום תקלה ור' ישמעאל
בין מן המוכן ובין שלא מן המוכן
חולין טמאין אבל נפלה למאה חולין טמאין
י) [כלים פכ"ה מ"ו],
יא טוש"ע או"ח סי'
חייש לתקלה והיינו תנאי: מחלוקת.
טמא דברי ר"א ר' יהושע אומר בין
כ) [ע"ב], ל) ס"א נהי
תמג ס"א וסי' תמה סעיף
דברי הכל תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד
❖
מן המוכן ובין שלא מן המוכן טהור
ר' אליעזר ור' יהושע שנפלה לפחות
דעבר בבל ימצא בבל יראה
ב:
תניא נמי הכי חבית שנשברה בגת העליונה
לא עבר, מ) בס"א: לבערו,
ר"ע אומר מן המוכן טמא שלא מן
ממאה חולין טמאים שיש בגת
נ) [דף יג.], ס) [וע"ע
ותחתיה מאה חולין טמאין מודה רבי אליעזר
התחתונה פחות ממאה חולין טמאים
המוכן טהור וחשיב ליה בפ' כירה (שבת
אריכות בתו' ב"ק קטז.
רבינו חננאל
❖
לרבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית
דאין תרומה בטילה בהן ופסדי לגמרי
לט: ושם) הכרעה שהרי גילו ר' אליעזר
ד"ה הכרעה],
וזהו שאמר אין הכרעת
דתרומה צריך אחד ומאה לבטלה
ור' יהושע דשייך לחלק בין מן המוכן
בטהרה יציל ואם לאו תרד ותטמא ואל
שלישי מכרעת. ושמועה זו
אבל היו בתחתונה מאה חולין מאה
ובין שלא מן המוכן וההיא דפ' כיצד
יטמאנה ביד האי מודה רבי אליעזר לרבי
בהגוזל זוטא. (ופרקי')
הגהות הב"ח
חביות כמו זו של תרומה דברי הכל
מברכין (ברכות מג:) דקאמר ב"ש
[ב]פרק ראשית הגז תניא
יהושע מודה רבי יהושע לר' אליעזר מיבעי
(א) רש"י ד"ה אין הכרעת
ר' ישמעאל בר' יוסי אומר
לא יטמאה ביד הואיל ולא פסדי חולין
מברכים על השמן וקאמר ר"ג אני
ליה אמר רבא איפוך רב הונא בריה דרב
וכו' בין בשדה תשפך
משום אביו ארבע, שנאמר
חבל וב"ה: דתרומה עולה בהן וחזו בימי טומאה
אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו
❖
וארבע צאן תחת השה.
יהושע אמר לעולם לא תיפוך הכא במאי
כדמעיקרא לזר: מודה ר' אליעזר
הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו
תניא אמר רבי אלמלא
עסקינן בכלי שתוכו טהור וגבו טמא מהו
דבריהם דברי תורה ודברי
כו'. קס"ד אמסקנא קאי אאם לאו
וקאמר רבי יוחנן הלכה כדברי
ברבי דברי קבלה, אנו דברי
גליון הש"ס
דתימא ניגזור דילמא נגע גבו בתרומה קמ"ל:
דהא פלוגתייהו באם לאו הוא ולהכי
המכריע לאו משום דמכריע גמור
ברבי שומעין, וכל שכן
בתוס' לימא. אף לפי
שדבריהם דברי קבלה
פריך מודה ר' יהושע דאמר לעיל
הוא אלא מפרש ונותן טעם לדבריו
הדרן עלך אור לארבעה עשר
המסקנא. עי' נזיר דף ב'
ודברי ברבי דברי תורה,
יטמאנה ביד לר' אליעזר דאמר לא
ותדע דאי מכריע הוא למה הוצרך
❖
ע"ב תד"ה לימא:
והאמר מר אין הכרעת
כל שעה ב)בשמותר לאכול מאכיל לבהמה
יטמאנה ביד מיבעי ליה למיתני:
לפסוק הלכה כמותו הא כבר א"ר
שלישית מכרעת, אמר ר'
יוחנן מפי שמועה אמרוה
בכלי שתוכו טהור
וגבו טמא. והאי
יוחנן בפרק כירה הלכה כדברי
לחיה ולעופות ומוכר לנכרי
מפי חגי זכריה ומלאכי.
מוסף תוספות
מודה לאו אסיפא קאי אלא ארישא
המכריע וק"ק לפי' זה דהכא מאי
ורבינו האיי ז"ל היה אומר
ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו ולא
דקתני אם יכול להציל רביעית
איריא הכרעה שלישית שאין הכרעה
א. שיש שום סברא. תוס'
בקבלה כי אינה הכרעה
יסיק בו תנור וכירים ר' יהודה אומר אין
הרא"ש. ב. דאז הוה
ג)
אלא בזמן ששנים חלוקים
בטהרה יציל ואפי' כלי זה שהוא בא
תיפוק ליה דהכרעת תלמיד לאו
משמע שיש קצת סברא
ואחד מכריע כאחד מהן
ביעור חמץ אלא שריפה ג וחכמים אומרים
להציל רביעית זו בתוכו תוכו טהור
הכרעה היא ה כדאמר בפ' כירה
לחלק אלא אינו נראה להם
שנמצאו שנים ואחד
אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים: גמ' כל
(שבת לט:) ארבי עקיבא ור"ח פי'
וגבו טמא ואשמעינן ליה לר' אליעזר
מכריע והלכה כרבים. אבל
לחלק הלכך המכריע
ד)
שחלק הלכה כמותו שגם
בזמן שאומר חצי דברי זה
הכרעת שלישית דור שלישי ו דהיינו
דאמר אל יטמאנה ביד מודה הוא
שעה שמותר לאכול מאכיל הא כל שעה
החולקים עצמם היה קצת
וחצי דברי זה אין זה
הכרעת תלמיד כדאמר בפ' כירה ס):
דמותר להציל בזה ולא חיישינן דילמא
שאינו מותר לאכול אינו מאכיל לימא מתני'
בדעתם לחלק. שם.
מכריע, טעם שלישי הוא.
נגע גבו בתרומה ומטמא לה בידים
ג. פלוגתא דר"מ ור'
ולפיכך כשאמר ר'
דלא כר' יהודה דאי ר' יהודה הא איכא חמש
הדרן עלך אור לארבעה עשר
יהודה דאוכלין כל ארבע.
ישמעאל בבית תעשה
ובכלי שנטמא במשקין דטומאתן
דאינו אוכל ומאכיל דתנן ר' מאיר אומר
תוס' שאנץ. ד.
זילוף כב"ה, בשדה
שלא גילו
ה)
כל
שעה. עבר זמנו אסור
דרבנן היא דמשכחת לה כדתניא כלי
ט)
הראשונים דעתם לחלק בין
תשתפך הכל כב"ש, אמרו
אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש רבי
תרומה לחולין. שם.
בהנאה. ואסור למכור ואם
לו הכרעה שלישית היא זו
שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו
יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל
ואין הכרעה שלישית
ה. כשאין המכריע בדורו
טמאין תוכו או אוגנו או אזנו או
מכר
דמיו מותרין דאין תופס את
של חולקין, דכל שלא
מכרעת. ושמועה זו
חמש ושורפין בתחלת שש ואלא מאי ר' מאיר
ידיו טהורין י):
דמיו
כדתנן בפ"ב דקדושין (דף נו:)
אמרה בפניהם לא מקריא
בהגוזל זוטא כמות שהיא
הכרעה. חי' הר"ן.
היא האי כל שעה שמותר לאכול מאכיל
בזה המקום. (ועוד) אמר
מכרן וקידש בדמיהן מקודשת:
ו)
הדרן עלך אור לארבעה עשר
לימא מתניתין דלא כר' יהודה.
ו. לב"ש ולב"ה. תוס'
ר' יוסי בר חנינא מחלוקת
כל שעה שאוכל מאכיל מיבעי ליה אמר
ר"פ. דר' יוסי אביו של ר'
שנפלה לפחות ממאה
כל
שעה שמותר לאכול מאכיל.
$אף לפי המסקנא לא אתיא
חולין, דקא פסדי להו
ישמעאל היה דור ג'
רבה בר עולא מתניתין רבן גמליאל היא
לריב"ז שהיה מתלמידי
לחולין לגמרי, אבל נפלה
לדוקייא איצטריך דתידוק הא
כר' יהודה אלא הכי קאמר לימא
דתנן רבן גמליאל אומר חולין נאכלין כל
ז)
בית הלל. תוס' הרא"ש.
לכמאה כמוה חולין דלא
משעה שאינו מותר לאכול אינו מותר
מתני' דלא כר' יהודה אלא כר'
קא פסדי להו לחולין, דהא
ז. (ו)[ד]אם איתא שעובר
ארבע תרומה כל חמש ושורפין בתחלת שש
להאכיל: ולא יסיק בו תנור וכירים.
מאיר ומסיק דכר' מאיר נמי לא אתי:
בבל יטמין מאי קא פריך
תרומה לדברי הכל עולה
והכי קאמר כל שעה שמותר לאכול כהן
ואי אשמעינן חיה משום דמצנעא
באחד ומאה, דברי הכל
וניבטלה מה מועיל ביטול
בגמראכ) פריך פשיטא הא נמי הנאה
זה למה שעבר כבר. שם.
תרד ותטמא ואל יטמאנה
בתרומה ישראל מאכיל חולין לבהמה לחיה
היא: גמ' כל שעה שאוכל מאכיל
לה. ואין עובר משום בל
ח. [ד]הכא בחתול וחיה
ביד. ותניא נמי הכי, דתניא
ולעופות למה לי למיתנא בהמה למה לי
מבעי ליה. אבל השתא דנקט לה
יטמין דבל יטמין נפקא לן מלא
חבית שנשברה בגת
בת תרבות דלא מצנעה
אלא בתוך הבית ובקרן
העליונה ותחתיה מאה
בתרי לישני משמע דאתרי גברי קאי.
ימצא ואין זה מצוי כיון שאין ידוע
למיתנא חיה צריכא דאי תנא בהמה דאי
זוית. מהר"ם חלאוה. לפי
חולין טמאין, מודה ר'
והא ליכא למימר דהכי קאמר כל
היכן הוא וכן משמע בפ"ק (דף ו:)
משיירא חזי לה אבל חיה דאי משיירא
אליעזר לר' יהושע שאם
שנותנין לה לאכול כל
שבעה. תוס' הרא"ש.
שעה שמותר לאכול מן התורה מאכיל
דפריך וכי משכחת לה ליבטלה
יכול להציל רביעית
קמצנעא לה אימא לא ואי תנא חיה משום
ט. דלא בת תרבות היא.
בטהרה יציל ואם לאו תרד
מהר"ם חלאוה. אפילו מדרבנן ותיתוקם אליבא דר'
משמע דכל כמה דלא משכחת לא
❖
דאי משיירא מיהת מצנעא אבל בהמה זימנין
ותטמא ואל יטמאנה ביד.
יהודה דהא איכא שש דמותר לאכול
עבר בבל יראה הק' רשב"א היכי
ז
ומקשינן והא ר' יהושע
דמשיירא ולא מסיק אדעתיה וקאי עליה בבל
הוא דתני אף יטמא ביד,
מן התורה ואסור להאכיל לדברי הכל:
שרי להאכיל לחיה שדרכה להטמין
יראה ובבל ימצא אימא לא צריכא עופות ל"ל
והוא היה צריך עכשיו
מוסף רש"י
אלא הכי קאמר כל שעה. שיש היתר
הא תנן בפ"ק (דף ט:) מה שמשייר
להודות לר' אליעזר שלא
איידי דתנא בהמה וחיה תנא נמי עופות:
לשום אדם לאכול מאכיל אף האסור
יניחנו בצינעא כדי שלא תטול
אין הכרעה שלישית
יטמא ביד, והיכי קתני דר'
מכרעת. טעם עצמך אתה
אליעזר הוא שמודה לר'
ומוכרו לנכרי: פשיטא לאפוקי מהאי תנא
לאכול לבהמתו כו': בהמה אי
חולדה בפניו ויהא צריך בדיקה
אומר ולא כדברי אחד מהן,
יהושע. ואמר רב פפא
משיירא חזי ליה. שאין דרכה להצניע
אחריו וכ"ש שאסור ליתן בפניהם
דתניא ב"ש אומרים לא ימכור אדם חמצו
ח)
ששניהם לא הזכירו בית
אפיך ואימא מודה ר'
אבל חיה כגון חולדה ונמיה וחתול
ויש לחלק בין חיה לחולדה המגדלים
ושדה, והיכי דמי הכרעה,
יהושע לר' אליעזר. רב
לנכרי אא"כ יודע בו שיכלה קודם פסח וב"ה
כגון אי הוה תני ב"ש בין
הונא בריה דרב יהושע
דרכן להצניע: ואי תנא חיה. הוה
בבתים דההיא לא מצנעאכולי האי ח כמו
אומרים כל שעה שמותר לאכול מותר למכור
נטמאת בבית בין בשדה
ד
אמר לעולם לא תפיך,
אמינא היא עדיפא משום דאי משיירא
חולדה הטומנת בחורים ובסדקין ט:
תשפך הכל, וב"ה אומרים
והכא בבא להציל רביעית
וקאי עליה בבל יראה. פי' אם לא ביטלו והוא הדין דהוה
מצנעא לה ולא עבר עליה בבל יראה: ולאו אדעתיה. לבטלו : קודם.
בין בבית ובין בשדה תעשה
ל)
מ)
בטהרה בכלי שגבו טמא
זילוף, ר' ישמעאל אומר
ותוכו טהור, מהו דתימא
שיבוא הפסח דקסברי מצוה עליו לבערו מן העולם ולא שיהא קיים:
מצי למימר דילמא אתי למיכל מיניה:
נטמא בשדה תשפך הכל
גזר ר' אליעזר להציל בכלי
רבי שגבו טמא, כי ההיא דתנן
ר'
בבית תעשה זילוף, דטעמא
דתרוייהו קמכרע והוו להו לגבי בית תרי ולגבי שדה תרי והלכתא כתרי, שאין עומדין דברי יחיד במקום שנים, דאחרי רבים
כלי שנטמא אחוריו במשקה, תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין, מהו דתימא גזר ר' אליעזר דלמא אתי למנגע גבו בתרומה
להטות כתיב, כי ההיא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת כט.) אבל הכא דאינהו לא גלו דעתייהו דליהוי שום חילוק בין בית
ויטמאנה, קמ"ל מודה ר' אליעזר שמציל רביעית בטהרה בכלי שתוכו טהור וגבו טמא, ולא חייש ר' אליעזר דלמא נגע
בגבו שהוא טמא ונמצא כאלו מטמא התרומה בידים. הדרן עלך אור לארבעה עשר
לשדה, טעמא דנפשיה קאמר (ב"ק קטז.) וכשזה אומר כך וזה אומר כך וזה אומר דעת שלישית, אפילו אמצעית היא ביניהם,
אין זה הכרע לדבריהם אלא דעת שלישית, דהכרע לשון כף מאזנים הוי, בשנים חולקין ובא שלישי ומכריע המשקל כאחד מהן
כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה ולחיה וכו', מתני' דלא כר' יהודה, דאי ר' יהודה, התנן ר' יהודה אומר אוכלין כל
או בכל הדבר או בחציו כזה ובחציו כזה (חולין קלז. עי"ש) או: כל הכרעה שהיא במקצת כדברי זה ומקצת כדברי זה אינה
ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש, והא איכא שעה חמישית שהוא אינו אוכל ומאכיל לבהמה ומותר בהנאתו,
הכרעה עד שתהא כולה כדברי אחד מהן, דהכרעה לשון שיקול, ששוקל דברי שנים יותר מאחד (נזיר נג.).
אלא מאי ר' מאיר היא, דקתני אוכלין כל חמש, אי הכי כל שעה שאוכלין מאכיל מבעי ליה למתנא, ולא עמדה לא זו ולא
הדרן עלך אור לארבעה עשר
זו. ואוקמינן לר"ג דתאני בפרקין קמא, ר"ג אומר חולין נאכלין כל ארבע ותרומה כל חמש ושורפין בתחלת שש, והכי קתני
אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש. ולא ימתין עד תחלת שבע שהוא אסור מן התורה, לפי שאדם טועה בשעה (לעיל
כל שעה שכהן מותר לאכול תרומה מאכיל ישראל חולין לבהמה ולחיה כו'. ומוכרו לנכרי פשיטא. כלומר מאחר דקתני
ד:) ואע"ג דכל שעה ששית מדאורייתא שריא, גזור רבנן עלה דילמא טעי וסבור על השביעית שהיא ששית, אבל אחמישית לא
ומותר בהנאתו, מוכרו לנכרי למאי אתא. ואוקימנא לאפוקי מהני תנאי. דתניא בסוף פ' יציאות השבת. ב"ש אומרים לא
טעי למימר על השביעית שהיא חמישית ומותר (לעיל יא:). ר' יהודה אומר. טועה אדם יותר מכאן וצריך להתרחק מן העבירה
ימכור אדם חמצו לגוי אלא אם כן יודע בו שכלה קודם הפסח, ב"ה אומר כל שעה שמותר לאכול מותר למכור.
יותר ולא יאכל מסוף ארבע ולמעלה (לעיל ד:). ותולין כל חמש. לא אוכלין ולא שורפין, כלומר אין צריך לשרוף, ומאכיל הוא
לבהמתו כל חמש, אבל הוא לא יאכל (שם) דטעי וסבור על שביעית שהיא חמישית, ומיהו לשרוף אינו צריך ומאכיל לבהמתו, אבל ששית אף בהנאה אסור, גזירה משום שביעית (לעיל יא:). כל שעה שאוכל מאכיל מיבעי ליה. ומותר משמע כל שעה
שמותר אדם אחר לאכול מאכיל זה האסור לאכול (לעיל יג.). תרומה כל חמש. דאסור להפסיד קדשים בידים כל זמן שיכול לאוכלן (לעיל יא:). ושורפין בתחלת שש. דהא ודאי רובא טעו בין שש לשבע (שם).