כא:
כל שעה פרק
שני
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה אומר כותח וכל מיני כותח. אור"י בשם ר"ת דר"י
ר' יהודה אומר כותח. נותנין בו פירורי לחם ואסור משום חמץ:
ג א מיי' פ"ג מהל' חמץ
א) לעיל ז., ב) קדושין נו:
הלכה יא סמג שם
[ע"ש] ב"ק מא. [ע"ש]
שלשים יום. דס"ל כב"ש וזה אינו נאכל מהר שאין אוכלין אותו אלא
אתי כב"ה ואסר בכותח משום דשם בעליו עליו ויודעים
חולין קיד: [ע"ש], ג) [צ"ל
טוש"ע או"ח סי' תמה
שהוא כותח של פלוני ויסברו שמכרו בפסח ע"י נכרי אי נמי יסברו
מטבילין בו והני שלשים יום משעה שחל עליו חובת ביעור מששואלין
במשמע וכן איתא בב"ק
ס"ב וסי' תמב סעיף ט:
בהלכות הפסח: ומותר בהנאתו. קס"ד אשעה שמותר לאכול קאי:
שבפסח מכרו ישראל לנכרי ולכן אוסר ר' יהודה למכור כותח
ד ב מיי' פ"א שם הל' ט
מא.], ד) ע"ז כ., ה) שם
[לקמן כג:], ו) [ועי' בתוס'
סמג שם טוש"ע או"ח
פשיטא. דהא אמרת מאכיל ומוכר
לנכרי וא"ש אף לר"ת דמפרש בריש
סי' תמג סעיף א:
שבועות כב: ד"ה איבעית
היינו הנאה: לא צריכא כו'. והאי
אלו עוברים (לקמן מב.) דמותר
ר' יהודה בן בתירא אומר כותח וכל מיני
אימא], ז) יÅאÈ כÅ ל, ח) [ולקמן
ג [מיי' פ"ה מהל' אישות
להשהות כותח בפסח :
מותר אלאחר זמן קאי וכגון שחרכו
כז:], ט) [וע"ע תוס' יומא
א
הל' א טוש"ע אה"ע סי'
כותח אסור למכור שלשים יום קודם לפסח:
חרכו קודם זמנו מותר בהנאה
לא: נב: ב"מ סא. ע"ז כ.
כח סעי' כא]:
באור יפה קודם זמנו שבטל טעמו
❖
ומותר בהנאה: פשיטא לא צריכא שחרכו
ה ד מיי' פ"ג מהל' חמץ
חולין קיד:],
אף לאחר זמנו. וכגון
ומראיתו: עבר זמנו אסור בהנאה
(ג)
הלכה ב:
קודם זמנו וקמ"ל כדרבא (א) דאמר רבא אחרכו
ו ה מיי' פ"ח מהלכות
לשעות דרבנן ה"ג ולא גרסי' פשיטא.
שנפסל מלאכול לכלב דבענין אחר
קודם זמנו מותר בהנאה אפילו לאחר זמנו:
מאכלות אסורות הל'
דהא אפי' בפסח איצטריך לאשמעי'
לא הוי שרי דומיא דפת שעיפשה בפ"ק
תורה אור השלם
טו סמג לאוין קלט:
(דף טו:) עבר זמנו אסור בהנאה
עבר זמנו אסור בהנאתו: פשיטא ב לא צריכא
דהא איכא רבי יוסי הגלילי דשרי
ז ו מיי' פ"י מהל' ע"ז
1. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם
פשיטא. רש"י ל"ג פשיטא דהא רבי
לשעות דרבנן דאמר רב גידל אמר רב
בהנאה כל שבעה לקמן [כג.]: לשעות
הלכה ד [ופ"ג מהל'
א)
זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר
❖
זכיה ומתנה הל' יא]:
יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית
דרבנן. כלומר האי זמנו זמן אכילתו
יוסי הגלילי פליג ושרי חמץ בהנאה
חייא בר יוסף א"ר יוחנן המקדש משש שעות
ג
עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד
כל שבעה ואין לפרש פשיטא דאסור
משמע ואפילו שעה ששית שאין
ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין
הוֹצִיא יְיָ אֶתְכֶם מִזֶּה
בהנאה מדיוקא דרישא $דדרך התנא
איסורו אלא מדרבנן הוי אסור אף
ב
וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:
מוסף תוספות
לקדושין: ולא יסיק בו תנור וכירים: פשיטא
שמות יג ג
בהנאה: משש שעות. על כרחך
בכמה מקומות לכפול את דבריו ועוד
2. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה
לא צריכא (ב) לר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ
א. דהכא אין הטעם שלא
דלא משני שפיר ונראה דפריך פשיטא
מתחלת שש משמע דאי לאחר שש
ג
יאמרו שהוא משהה כותח
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
אלא שריפה סלקא דעתך אמינא הואיל
משום דתנא בפ"ק (דף יא:) דשורפין
דאסור מדאורייתא מאי אתא
שלו בביתו של נכרי בפסח
תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר
אלא כדפי' וכשימכור אותו
ואמר ר' יהודה מצותו בשריפה בהדי דקא
לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה
חמץ ד אלמא אסור בהנאה דלר' יוסי
לאשמעינן פשיטא דאין מקדשין
הנכרי בפסח יאמרו ישראל
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל
שריף ליה $ ליתהני מיניה קמ"ל: אמר חזקיה
באיסורי הנאה: חיטי קורדניתא.
הגלילי א"צ לשורפו אלא יריצנו לפני
מוכרו על ידו א"נ יסברו
גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
שבפסח עצמו מכרו
דברים יד כא
כלבו או ימכרנו לנכרי :
קשות הן ואפ"ה אם באו לחשש חמץ
מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר
ה
ד
3. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
בהדי דקשריף ליה ליתהני מיניה.
תוס' שאנץ.
הישראל לנכרי.
כגון שנפלו עליהן מים אסור:
לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה
1
ב. דקתני כל שעה שמותר
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
פשיטא. דהא אמרת אסור בהנאתו:
משום דלר' יהודה דאמר
לאכול מותר בהנאה הא
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
טעמא דכתב רחמנא לא יאכל חמץ הא לא
❖
שעה שאסור לאכול אסור
שמות כב ל
לא יאכל. מדקרינא לא יאכל ז) משמע
חמץ בשריפה אפרו מותר דתניא בפ'
אֹתוֹ:
כתב לא יאכל הוה אמינא איסור אכילה
בהנאה. שם. ג. דהא
בתרא דתמורה (ד' לד.)
ח) כל הנשרפין
לא יהא בו היתר המביא לידי שום
שמעינן נמי מרישא. שם.
משמע איסור הנאה לא משמע ופליגא דר'
אפרן מותר וקס"ד בהדי דקשריף
אכילה וסתם הנאות לידי אכילה הם
ד. בתחלת שש. שם.
הגהות הב"ח
אבהו ב) דא"ר אבהו ה כל מקום שנאמר לא
וא"כ כל פרקין דלעיל
ה.
ליה ליתהני מיניה ו אבל לרבנן דאין
באות שלוקח בדמים דבר מאכל:
(א) גמ' כדרבה דאמר
לא אתיא כר' יוסי הגלילי
יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה
עד שיפרוט לך הכתוב בו. היתר
מצותו בשריפה ז והוי ח מן הנקברים
רבה חרכו קודם זמנו:
אף נמי האי פירקין. תוס'
(ב) שם לא צריכא אלא
ואחד איסור הנאה (משמע) עד שיפרט לך
דאמרינן בפרק בתרא דתמורה אפרן
הנאה כדרך שפרט לך בנבלה שלא
ר"פ. ו. [ד]הוה ליה כאפר.
ג)
לר' יהודה: (ג) רש"י ד"ה
חי' רבינו דוד. ז. אלא מפזר
אסור ופשיטא לדידהו דבהדי דקשריף
היה כתוב בה אלא לא תאכלו והוצרך
הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה ד) דתניא 2לא
ה"ג עבר זמנו וכו' דרבנן
וזורה לרוח או מטיל לים.
ליה אסור ליהנות ממנו :
להתירה בהנאה כדכתיב או מכור
❖
ט
תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה
ולא גרסינן כצ"ל:
תוס' שאנץ. ח. כמו. שם.
כל מקום שנאמר לא יאכל. וא"ת
לנכרי: לגר בנתינה לנכרי במכירה
ט. דאם אפרן אסור כ"ש
ואכלה או מכור לנכרי וגו' אין לי אלא לגר
להסיק שהוא אסור,
לא גרסינן אלא ה"ג כדרך שפרט לך
יהא נהנה מחמץ בפסח בכרת
בנתינה ולנכרי במכירה לגר במכירה מנין
ואוקימנא דאפילו לר"י
גליון הש"ס
בנבלה דתניא וכו': ת"ל לגר תתננה
דהא כתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה
י
אסור דאע"ג דאפרן מותר,
ת"ל לגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי
גמ' ליתהני מיניה קמ"ל.
ואכלה או מכור. דרוש ליה אגר
קודם הגיע לאפר אסור
וכי תימא אין הכי נמי א"כ לקמן
עי' לעיל דף ה' ע"א תד"ה
דיש שבח עצים בפת.
בנתינה מנין תלמוד לומר תתננה ואכלה או
(דף כג:) דבעי מאי איכא בין חזקיה
וכן גבי לנכרי נמי דרוש תתננה
ואומר: תוס' עבר זמנו
מהר"ם חלאוה. י. וכל
מכור לנכרי נמצאת אומר אחד גר ואחד
ואכלה או מכור לנכרי: דברים
לר' אבהו לימא דאיכא בינייהו הא
וכו' דדרך התנא. עי'
איסור אכילה יש אסור
עירובין ל' ע"ב תד"ה
הנאה במשמע. שם.
ככתבן. כך מצותה לא יתננה לנכרי
ואור"י דלא יאכל ולא תאכל ילפינן
נכרי בין במכירה בין בנתינה דברי ר' מאיר
וליפרוש עליה. ועיין לקמן
יא. והשתא מאי קשיא
ולא ימכרנה לגר: או. לשון חילוק
מלא תאכלו אבל כי כל אוכל לא
ר' יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה
❖
ל"ה ע"ב וצ"ע:
ה)
ו
להו והא בשמעתין משמע
ילפינן מלא תאכלו:
ואי כר' מאיר קאמר קרא דתרוייהו
וכו' דהוי כאילו כתיב
ולנכרי במכירה מאי טעמא דרבי יהודה אי
ליכתוב רחמנא תתננה ואכלה
פעמיים דנדרוש לפניו
אגר ותרוייהו אנכרי לא נכתוב או:
סלקא דעתך כדאמר ר' מאיר ליכתוב רחמנא
ולאחריו. תוס' שאנץ.
מוסף רש"י
ומכור. משמע דאי
להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי.
יב. דגבי הידור שייך
לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכור או
הוי כתב הכי לא הוה דרשינן אלא
אם יש גר ליתנה לו נתינתה קודמת
כותח. נותנין בו חמץ
למיכתב פני כדכתיב פני
למה לי שמע מינה לדברים ככתבן ור' מאיר
כדאמרינן באלו עוברין
זקנים לא נהדרו. שם.
כר"מ וכן באיזהו נשך (ב"מ סא.) גבי
למכירתה לנכרי. והאי גר בגר תושב
ואינו עשוי לאכול יחד אלא
יג. אלא מפני כדכתיב לא
או להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי ורבי
נשך ותרבית והא דאמרי' בקדושין
קאמר שקיבל עליו שלא לעבוד עכו"ם
לטבול בו ואינו כלה עד
אוכל לקום מפניך. שם.
יהודה הא לא צריך קרא כיון דגר אתה
ואוכל נבלות: גר אתה מצווה
(ד' לב:) ורבנן אי ס"ד כרבי יוסי
זמן מרובה (שבת יט.).
ומוכחא מילתא דכל חד
ו)
שלשים יום. משמתחילין
לגופיה. מהר"ם חלואה.
להחיותו. דכתיב (ויקרא כה) גר
הגלילי ליכתוב רחמנא מפני שיבה
מצווה להחיותו ונכרי אי אתה מצווה להחיותו
לדרוש בהלכות הפסח
[ו]לשון המקרא
יד.
ותושב וחי עמך: סברא היא.
תקום והדרת תקום והדרת פני זקן
יא
לא צריך קרא סברא הוא בשלמא לר' מאיר
חלה אזהרת פסח עליו
מיושב, הלכך אין לנו לומר
(שם). המקדש משש
דקאי אתרוייהו. תוס'
היינו משום דלשון והדרת לא שייך
מסברא אנו יודעין שנתינתה לגר
דאמר אחד גר ואחד נכרי בין במכירה
שעות ולמעלה. מתחלת
הרא"ש. טו. ואין לומר
אמפני יב ולשון פני לא שייך אתקום יג
קודמת דחיות הגר מצוה אבל מכירה
שש דאיסורא דרבנן הוא
דקאי כל חד וחד אדסמיך
בין בנתינה מדאיצטריך קרא למישרא
והנך קראי דאין להן הכרעה שאת
לנכרי מאי מצוה איכא ואיצטריך קרא
(לעיל ז.). הפקירו ממונו
ליה דא"כ הו"ל למיכתב
נבילה בהנאה הא כל איסורין שבתורה
(שם). עד שיפרט לך
לגר תתננה ואכלה ולנכרי
ארור מחר משוקדים וקם (יומא ד'
לחלק ולאסור ליתן במתנה לנכרי
הכתוב. שהוא מותר
תמכרנה או ליכתב תתננה
אסורין בין באכילה בין בהנאה אלא לרבי
ולמכור נבלה לגר: בשלמא. לר' אבהו
נב.) אין ענינם לכאן דהתם מצי קאי
בהנאה, כדרך שפרט לך
ואכלה לגר או מכור לנכרי
יהודה דאמר לדברים ככתבן הוא דאתא הא
אדלעיל או אלתחת אבל הכא תרוייהו
אליבא דר"מ מצי למילף מדאיצטריך
בנבלה. שאע"פ שלא כתב
יד
ומדכתיב נתינה ומכירה
לך אלא לא תאכל, הוצרך
באמצע מכלל דקאי
לא מצי קיימי אגר לחודיה או אנכרי
קרא למישרי נבלה הא כל איסורין
כל איסורים שבתורה מנא ליה דאסורין
לפרש בה היתר הנאה,
אתרוייהו. שם. טז. וא"כ
לחודיה טו ובפ"ב דזבחים (ד' כד.) פליגי
שבתורה דכתיב בהו לא תאכל כי
בהנאה נפקא ליה מלכלב תשליכון אותו
הא כל מקום שלא פירש
כל איסורין שבתורה
3
תנאי גבי ולקח הכהן מדם החטאת
הכא אי לא הדר פריט בהו היתרא
לך בה היתר הנאה הוי
שאסורין בהנאה מנליה.
אותו
במשמע איסור הנאה מלא
תוס' ר"פ. יז.
ללמד
אסורין הן באכילה ובהנאה: אלא.
באצבעו ונתן איכא דמוקי אצבעו
תאכל (חולין קיד: וכעי"ז
בעלמא איסור הנאה. תוס'
לר' אבהו אליבא דרבי יהודה מנא ליה דילמא האי פרט דנבלה לאו
אלקיחה ולא אנתינה משום דפשטיה דקרא קאי אלקיחה דלפניו
קדושין נו: וב"ק מא.). לגר
חולין קיד: יח. [אבל] עיקר
ואיכא דמוקי לה אנתינה דלאחריו ולא אלקיחה משום דמשכחת
למשרייה בהנאה אתא דלא איצטריך אלא להחמיר ולומר דלנכרי
אשר בשעריך. גר תושב
קרא להיתר הנאה קא אתי.
שקבל עליו שבע מצות
תוס' הרא"ש. יט. כיון
במכירה ולגר בנתינה דאי לא כתביה הוה אמינא כל הנאות
בדוכתא אחרינא ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך
שנצטוו בני נח, ונבילה
שהוא מצוה להחיותו.
מותרות בה: נפקא ליה. לרבי אבהו ואליבא דרבי יהודה
דקאי אצבע אנתינה ואיכא דמוקי לה אתרוייהו משום דמשמע ליה
❖
מותרת לו ואתה מצווה
תוס' שאנץ.
להחיותו דכתיב בגר תושב
מדכתב בטרפה לא תאכלו ומיעט בה לכלב תשליכון אותו:
אלקיחה כפשטא דקרא ואנתינה נמי כדמוכח בקרא אחרינא :
ט)
בשלמא לרבי מאיר. תימה לר"מ נמי יקשה דהא איצטריך
(ויקרא כה) וחי עמך (ע"ז
אותו
. ת"ל לגר אשר
כ.)
רבינו חננאל
לאקדומי נתינה דגר ותי' ר"י דודאי אי לא הוה כתב קרא כל עיקר הוה ידעינן מסברא לאקדומי אבל השתא דכתב
טז
בשעריך תתננה או
מכור. וקאי אגר דלעיל
ר' יהודה בן בתירא אומר
נתינה תתננה ואכלה ומכור אי לא הוה כתב או ה"א דאתא למידרש שאין צריך להקדים וצריך ליכתב נמי גר ונכרי דאי לא הוה
יז
יח
מניה לגר תתננה ואכלה או
כותח וכל מיני כותח אסור
כתב אלא גר הוה אמינא דאתא למעוטי נתינה דנכרי ואי הוה כתוב נכרי לחודיה הוה אמינא דאתא למעוטי מכירה דגר יט:
מכור . ת"ל תתננה
למכור שלשים יום קודם
(שם)
אותו
ואכלה או מכור לנכרי.
לפסח. והלכתא כסתמא
ודרוש לתרוייהו אנכרי, דאי לדברים ככתבן אתי, דלעובד כוכבים אסור לתתנה, הכי איבעי ליה למכתב תתננה ואכלה
דמתני'. ואם חרכו לפני זמנו, מותר בהנאתו אפילו לאחר זמן איסורו. עבר זמנו אסור בהנאתו. אוקימנא בזמן
לגר אשר בשעריך או מכור לנכרי, דלא מצי לאוקומי קרייה דנתינה אנכרי (שם) מדכתיב מכירה ונתינה באמצע,
איסורו משש שעות ולמעלה. תנן סתמא כרב המקדש משש שעות ולמעלה בחטים שניתן בהם מים אפילו בחיטי
שמע מינה אחד מכירה ואחד נתינה קיימי בין אגר ובין אעובד כוכבים, דאי דוקא כתיב הוה ליה למכתב הכי
קרדניתא שהן חזקות ולא מחמצי הייא. אין חוששין לקדושין. אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר
תתננה לגר ותמכרנה לעובד כוכבים (חולין קיד:). לגר בנתינה ולנכרי במכירה. אבל בחנם אסור ליתן לו שום
לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה. ומתוך דבריו שמענו דכל איסורין דלא כתיב בהו לא יאכל מותרים
מתנה (ע"ז כ.). להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי. אם יש גר בשעריך לא ימכרנה לעובד כוכבים, ולהכי
בהנאה. ופליגא דר' אבהו, דאמר כל היכא דכתיב לא יאכל לא תאכל לא תאכלו, אסור בין באכילה בין בהנאה,
אתא או למשמע הכי לגר אשר בשעריך תתננה, והוא עיקר מצוה, או אם אין גר מוכרה לעובד כוכבים (שם).
עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. וחלקו במקרא הזה, ר' מאיר אומר
אחד גר ואחד גוי בין במכירה בין בנתינה, ר' יהודה אומר דברים ככתבן, כלומר כדכתיב קרא לגר במתנה
ולגוי במכירה.
ואמרינן בשלמא לר' מאיר דאמר הגוי והגר דינם אחד
הוא התורה התירה לך, אמרינן מדאצטריך קרא למישרא נבלה בהנאה, מכלל
דשאר איסורין שבתורה אסורין אפילו בהנאה, אלא לר' יהודה דאמר דברים
ככתבן, כלומר
לא איצטריך
קרא אלא למיסר מתנה דגוי ומכירה דגר
ולגופיה הוא דאתא, שאר אסורין שבתורה
מנא ליה דאסירי
בהנאה. ואמרינן
מהאי קרא נפקא ליה.
ובשר בשדה טרפה לא
תאכלו לכלב תשליכון אותו,