אור לארבעה
עשר
פרק ראשון פסחים
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבא
קיים א"ל אבא קיים אימא קיימא א"ל אימא קיימא. זאת
רב בר אחוה ובר אחתיה דר' חייא הוה. אייבו אביו
של רב אחיו
יב א טור שו"ע יו"ד סי'
א) [סנהדרין ה.] מ"ק כ.,
ב) [במ"ק כ: אי' אבא
תב סעיף יב:
של ר' חייא היה מן האב כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ה.) אייבו
גירסת פר"ח פי' ר' חייא שאל על אביו אם הוא קיים ורב
א
יג ב שם סעיף ב:
כצ"ל עי' קדושין לא: וטור
וחנא ושילא ומרתא ור' חייא כולהו $בני דר' אחא מכפרי הוו ואימא
השיב לו שאביו של רב קיים וכן באם ב ולפי גירסת הספרים ר' חייא
יד ג מיי' פ"ה מהלכות
ש"ע יו"ד סי' רמ ס"ב],
שהיתה אמו של רב אחותו של רבי חייא היתה מן האם: כי סליק.
שאל על אביו אם הוא קיים והשיב לו רב אימא קיימת פי' אימא של
ג) [לקמן נה. מ"ק טז:
אבל הלכה א סמג
יז: יט: כ: נזיר ה: ו.
עשין מדרבנן סב טוש"ע
רב מעירו מבבל לארץ ישראל שהיה
רב היא קיימת ולא רצה להשיב אבא
ג
טו: בכורות כ: כא. נדה
יו"ד סי' שפב סעיף א:
ר' חייא שם: אמר. ר' חייא לרב
קיים שלא יטעה רבי חייא ויסבור
רב בר אחוה דר' חייא ובר אחתיה כי סליק
טו ד ה מיי' פ"ז שם הל'
א)
לג.], ד) בהרי"ף גורס
אייבו אביך הוא קיים: א"ל. רב:
שמשיבו על מה ששאלו דקרי אינשי
וכ"ת זריזין מקדימין למצות
א סמג שם טור שו"ע
להתם אמר ליה אייבו קיים אאמר ליה אימא
כדכתיב וביום השמיני ימול
יו"ד סי' תב סעיף א:
אימא קיימת. בלשון שאילה. כלומר
לאבי אבא אבא לכך פירש הגמרא
קיימת אמר ליה אימא קיימת אמר ליה
טז ו מיי' פ"א מהלכות
מלמד שכל היום כשר למילה
דרב בר אחוה ובר אחתיה דר' חייא
עד שאתה משאיל על אבי שאל על
מילה הל' ח סמג
אלא שזריזין מקדימין למצות
ב) אייבו קיים אמר ליה לשמעיה ב חלוץ לי
אמי שאף היא אחותך: אמר לו. עוד
הוה לפרש טעמא למה משיב כן:
עשין כח טוש"ע יו"ד סי'
שנא' וישכם אברהם בבקר
שנאמר וישכם אברהם בבקר.
מנעלי והוליך כלי אחרי לבית המרחץ שמע
רסב סעיף א:
ונבדוק מצפרא אמר רנב"י
ר' חייא לרב ואימא אחותי קיימת:
יז ז מיי' פ"ב מהל' חמץ
בשעה שבנ"א כו', ה) [ר"ה
מינה תלת ש"מ גאבל אסור בנעילת הסנדל
אמר ליה. רב: אייבו קיים. ואבי
ואם תאמר והיכי מוכח
לב:], ו) יומא דף כח:,
ומצה הל' ג סמג עשין
ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת
ז) [ב"מ קב:], ח) ע"ז כא.
כלום קיים הוא עדיין לא השיבותיך
מהאי קרא דזריזין מקדימין למצות
לט טוש"ע או"ח סימן תלא
ד
ב"מ קא:, ט) בס"א ליתא
סעיף ב:
עליו ומאליו הבין. וי"א בניחותא היה
ואין מקדימין טפי מצפרא והא בפרק
אלא יום אחד ושמע מינה מקצת היום
ג) ה
יח ח מיי' פ"ה מהלכות
אתקן בירונות, י) [לקמן
משיבו רב על מי שאינו שואל כדי
גיד הנשה (חולין צא. שם) יליף ר' אבהו
ככולו ההוא דאמר דונו דיני אמרי שמע מינה
יא:], כ) [דף ה.], ל) [שמות
מזוזה הל' יא סמג
יב], מ) [שמות לד], נ) [דף
עשין כג טוש"ע יו"ד סי'
שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר
מהאי קרא דתלמיד חכם לא יצא
מדן קאתי דכתיב דן ידין עמו כאחד שבטי
1
ז:], ס) [וע"ע תוס' יומא
רצא סעיף ב:
שיוציא רב דבר שקר מפיו: חלוץ לי
יחידי בלילה ויש לומר דהכא מוכח
יט ט מיי' פ"ב מהלכות
ישראל ההוא דהוה קא אזיל ואמר אכיף ימא
כח. ד"ה אמר ותוס' ב"ק
מנעלי. להתאבל על אחי ואחותי:
מקרא דעקידה דלא היה נמנע
ד
ס: ד"ה לעולם ותוס' לעיל
חמץ ומצה הלכה יח
אסיסני ביראתא בדקו ואשכחוהו דמזבולן
❖
ב. ד"ה יכנס],
סמג עשין לט טוש"ע או"ח
והולך כלי אחרי לבית המרחץ.
אברהם מלצאת יחידי בלילה דשלוחי
קאתי דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון:
סי' תלז סעיף א:
2
ללמד הלכה לתלמידים נתכוון שאין
מצוה אינן נזוקין ועוד דשני נעריו
כ י טור שו"ע או"ח שם
והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא אור אורתא
❖
שמועה רחוקה שלאחר שלשים יום
היו עמו והתם מוכח מוישכם אברהם
ה
סעיף ב:
גליון הש"ס
הוא מכדי בין לרבי יהודה ובין לר' מאיר
נוהגת אלא יום אחד ומקצתו ככולו
בבקר דכתיב גבי סדום ו דלא היה
רש"י ד"ה רב בר אחוה
ואינו צריך לישב כל היום כולו
מצוה ז ויחידי היה שלא רצה שיראו
חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה
כו'. בני דר"א מכפרי.
תורה אור השלם
מדאמר ליה והולך לי כלי אחרי לבית
במפלתן של סדום ח ס):
בסנהדרין שם איתא בני
ונבדוק בשית ד) וכי תימא ה) זריזין מקדימין
על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה
1. דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד
אבא בר אחא כרסלא
המרחץ ולא המתין עד למחר אלמא
למצות נבדוק מצפרא דכתיב וביום השמיני
❖
מכפרי:
3
שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
הוא. אין לפרש הטעם כיון
שעה אחת די: ההוא דהוה קאמר
בראשית מט טז
ימול בשר ערלתו ותניא ו) ו כל היום כולו
דונו דיני. בכל דבר משא ומתן
דשלו הוא ואין אדם יכול לבטל אלא
2. זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן
כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות ט
וְהוּא לְחוֹף א¢ נִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ
שהיה לו עם אדם היה אומר תמיד
הוא חייב לבדוק דא"כ אמאי נקט
מוסף רש"י
עַל צִידֹן:
שנאמר 4 וישכם אברהם בבקר אמר רב נחמן
בא לדין ואינו נשמע לדבר אדם אלא
משכיר לחברו בי"ד אפילו בי"ג
רב בר אחוה דר' חייא
בראשית מט יג
בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם
על פי דיין: אכיף ימא אסיסני
יתחייב המשכיר מהאי טעמא לבדוק
ובר אחתיה. דרבי אחא
3. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל
מכפרי נשא לאה והוליד
בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
ביראתא. אתקן בירונות ט) אם היו לי
לכך מפרש ר"י י דחמירא דידיה הוא
ואור הנר יפה לבדיקה אמר אביי ז הילכך
ממנה אייבו, מתה ונשא
ויקרא יב ג
פלטין לבנות לא הייתי קובעם אלא
וחל עליו חיוב בדיקה שעה אחת
האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה
4. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר
רחל ולה בת מאיש אחר
וממנה נולד ר' חייא, ונשא
על שפת הים ותמיד היה משתבח
קודםשהשכירה ומייתיראיהממזוזה
יא
וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח
באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא
אייבו הבת ונולד להן רב,
אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת
דאע"פ דחל חיוב קודם שהשכיר על
בשפת הים. ובתשובות הגאונים מצאתי
משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה
ונמצא רב בר אייבו בר
יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי
אכיף ימא אסנא בראתא ופירוש כך
השוכר לעשות מזוזה ודחי דמזוזה
יב
אחוה דרבי חייא מאבוה
עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית
ובר אחתיה מאמיה (מו"ק
היה משתבח בשפת הים ואומר תמיד
חובת הדר הוא כלומר אפי' לא היה
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ
❖
כ.). מזוזה חובת הדר
לחברו בארבעה עשר על מי לבדוק על
הָאֱלֹהִים: בראשית כב ג
סנאים שעל שפת הים ברושים הם
משכירה היה יכול ליפטר ממזוזה
היא. ולא חובת הבית,
המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא או
במקומות אחרים ולשון זה הגון. סנה
שלא היה דר ומשתמש בבית אבל גבי
דכתיב ביתך, דרך ביאתך
אלמא למי שנכנס ויוצא
דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה
בלשון ארמי אסנה ברוש ברותא:
חמץ [אילו] לא ישכיר לאחר יצטרך
רבינו חננאל
לתוכה אזהר רחמנא (ע"ז
אם
משמסר המפתח.
בין לר' מאיר בין לרבי יהודה.
לבדוק:
קאי ת"ש המשכיר בית לחברו על השוכר
ז)ח
כא.) דדרשינן (מנחות לד.)
רבי חייא שאל לרב בן
דאיפליגו במתניתיןי) בהרחקה דעבוד
פירש"י דמסירת המפתחות קונה ואין
ביתך דרך ביאתך, למי
אחיו (שהוא) ובן אחותו
לעשות לו מזוזה התם הא אמר רב משרשיא
שנכנס ויוצא לה, זה הדר
כשעלה לארץ ישראל,
רבנן לאורייתא חמץ אינו אסור מן
נראה לר"י דהא אמר במרובה (ב"ק
מזוזה חובת הדר היא הכא מאי אמר להו
❖
ח)
בה (ב"מ קא:).
אמר לו אבא קיים, כלומר
התורה בבל יראה ובאכילה אלא
עט.) כשם שקרקע נקנית בכסף בשטר
אבי חי הוא, לא בקש רב
רב נחמן בר יצחק תנינא ט המשכיר בית
משש שעות משעברו שש שעות
ובחזקה כך שכירות [קרקע] נקנה
לומר לו כי [הוא] מת,
לחברו אם עד שלא מסר לו מפתחות חל
אלא אמר לו אבי שלי
כדיליף לקמן כ) מן אך ל) חלק ומן
בכסף וכו' ולא אמרי' דמהני מסירת
מוסף תוספות
חי הוא. כלומר אביך אינו
ארבעה עשר על המשכיר לבדוק ואם משמסר
לא תשחט על חמץ מ): נבדוק. חמץ
המפתח אלא כמאן דאמר לך חזק וקני
א. שלו. חי' הר"ן.
חי. וכן השיב לו על אמו
לו מפתחות חל ארבעה עשר על השוכר
בתחלת שש וקודם איסורו יבערנו
כדאמרינן בהפרה (ב"ק נב. ושם)
כענין הזה. ולמדנו ממנו
ב. שאל ר' חייא על אמו
שלשה דברים, שאבל
והשיב לו אמי קיימת
למה לי לאקדומי כולי האי דבשלמא
ומפרש ר"י דהכא שמסר לו המפתח
לבדוק בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק
אסור בנעילת הסנדל. וכי
ומתוך זה הבין ר' חייא
אי אור יממא הוא איכא לתרוצי
ולא החזיק ומי שיש בידו מפתח כשחל
יג
המשכיר בית לחברו בארבעה עשר חזקתו
שמתו אביו ואמו. תוס'
מקצת היום ככולו, וכי
הרא"ש. ג. מכלל דאבוך
דמתניתין נמי בשש קאמר אבל השתא
י"ד חייב לבדוק דאותו שאין בידו
שמועה רחוקה אינה נוהגת
בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נ"מ לישייליה
י
לא. חי' הר"ן. ד. דיותר מן
אלא יום אחד. ולמה שנינו
תקשה: נבדוק מצפרא. דאיכא
מפתח איך יכנס ויבדוק מיהו אם
דליתיה להאי דלשיוליה לאטרוחי להאי מאי
אור ארבעה עשר בודקין
הבקר אין זריזין צריכין
הקדמה לזריזים כדאשכחן גבי מילה
הפקיד אדם מפתח ביתו אצל אדם
להקדים. תוס' הרא"ש חולין
את החמץ. כלומר למה אין
אמר להו רב נחמן בר יצחק תניתוה הכל
צא. ה. ויצחק בנו. תוס'
בודקין ביום אלא בלילה.
ובזריזותיה דאברהם שנאמר וישכם
אחר אינו חייב הנפקד לבודקו יד אלא
שם. ו. שהלך לראות אם
נאמנים על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו
ואוקימנא בשעה שבני
אברהם בבקר שלא המתין עד הנץ
דוקא כשרוצה להחזיק בבית ולקנותו:
נהפכה. תוס' הרא"ש שם.
אדם מצויין בבתיהם, מפני
עבדים אפילו קטנים מאי טעמא מהימני
החמה ומכל מקום בלילה לא הקדים:
שביום טרודין הן בשוק
ז. [בהקדמת ראיית סדום.
[וע"ע תו' ב"ק נב. ד"ה כיון ותו' ב"ב נב: ד"ה נעל]
מהר"ם חלאוה]. ח. ובתוס'
ובערב באין לבתיהן. וכן
לאו
ואור הנר יפה לבדיקה. בלילה אבל
לאו
בלילה יפה אור הנר לבדוק
שאנץ כתב: שלא היו
ביום מחשיך. ואם תאמר יבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן נ) מחיפוש שמצותו בנר: לא יפתח בעידנא. לא יתחיל בגירסא אם קבע עת
בו, כי ביום אינו מאיר. וכן
רשאין וכו' כאשתו של
לתורה בלילות לא יתחיל להתעסק בשמעתתא: באורתא דתליסר נגהי ארבסר. ליל יציאת שלשה עשר שהוא כניסת ארבעה עשר והוא
אמר רב הונא בתלמוד ארץ
לוט. ט. [ו]שמא יעבור
עליו בבל יראה וב"י. תוס'
ישראל כד הוינן ערקין
ליל בדיקת חמץ: דחמירא דידיה הוא. החמץ שבבית שלו הוא: ברשותיה קאי. שהרי עתה הבית שלו: לעשות לו מזוזה. אלמא מידי
ר"פ. י. דלא בעי לענין בל
באלין בתותה דסידרא
דמצוה עליה רמיא: חובת הדר. לפי שהיא משמרתו וכתיב ביתך [דברים ו] ביאתך נכנס ויוצא בה אבל הכא בדיקת חמץ דרבנן דאי משום בל יראה
רובא היינו מדליקין נירות.
יראה וב"י, דמיירי דביטלו,
ובל ימצא הא אמר לקמן [ע"ב] דסגי ליה בבטול בעלמא אי מסיח דעתיה מיניה ומשוי ליה כעפרא ואמר כל חמירא דבביתא הדין כו' ורבנן הוא
כשהיו כהים היינו יודעין
אלא לענין חיוב בדיקה
וכו' [וה"פ]. שם. יא. או
שהוא יום, וכד הוו
דאצרוך בדיקה והשתא כי האי גוונא מיבעיא לן טורח זה על מי מוטל: מסירת מפתח הוא קנין השכירות ואם עד שלא מסר המפתח
מבהיקין היינו יודעין
דילמא על השוכר לבדוק
נכנס ליל ארבעה עשר חלה חובת הבדיקה על המשכיר שעדיין היתה ברשותו ואף על פי שמסר לו ביום כבר חלה חובה עליו: בארבעה
שהוא לילה. המשכיר
וכו' [ד]לדידיה איכא חשש
עשר. שחרית. מי מחזקינן ליה להאי משכיר דודאי בדקו אמש כמצות חכמים אי לא: למאי נפקא מיניה לישייליה. להאי
שמא יאכלנו. תוס' הרא"ש.
בית לחברו השוכר חייב
ובתוס' ר"פ כתב א"ד כיון
במזוזה שהמזוזה חובת
אם בדקו אם לאו: כגון דליתיה להאי. משכיר למישייליה ומיבעי לן לאטרוחי להאי שוכר לבדוק מספק מאי: נאמנין על
הדר היא. המשכיר בית
ששכרה פקע מיניה חיוב.
ביעור חמץ. להעיד בארבעה עשר שבדקו בעליו אמש: מאי טעמא נאמנין. הא לאו בני אסהודי נינהו לאו משום דבלאו אמירה
בארבעה עשר בניסן על
יב. דפקע חיובא מן
מי לבדוק, ופשטנא על
המשכיר וחל על השוכר.
דידהו נמי מחזקינן ליה בדוק דודאי לא עבר זה על דברי חכמים ואפי' הוא עם הארץ לשאר דברים חבר הוא לענין בדיקה דהכל זריזין:
תוס' ר"פ. יג. ובתוס'
המשכיר לבדוק, דתניא
דקסבר המשכיר בית לחברו אם
הרא"ש כתב: דבמסירת
המפתח תלויה הבדיקה בין החזיק בין לא החזיק. ועיין בחי' רבינו דוד. יד. דלא אמרי' הכי. תוס' הרא"ש. עד שלא חל י"ד מסר לו המפתח על השוכר לבדוק, ואם משחל י"ד מסר לו המפתח על המשכיר לבדוק שכבר נתחייב
מבערב. ועלה בעינן המשכיר בית לחבירו בי"ד והלך לו וליתיה לבדיק ליה מאי. חזקתו בדוק או לא. ופשטינן ליה מיהא
דתניא הכל נאמנין על ביעור חמץ אפילו נשים ואפילו עבדים ואפילו קטנים, מאי טעמא, לאו משום דחזקתו בדוק וקסבר הכל חברין הן אצל ביעור חמץ. ותניא חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות אפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין.
ודחינן לא אלא משום דאמרי הני, והדרינן ומוקמינן לה לעולם כי האי גונא חזקתו בדוק, והא דתניא הכל נאמנין על ביעור חמץ וכו', כגון דמוחזק לן בהאי ביתא דלא בדיק ואמרי הני דבדיק. אמרינן כיון דבדיקת חמץ מדרבנן היא, דאי מדאורייתא
בביטול בעלמא סגי לה, הימנינהו רבנן להני נשי ועבדים וקטנים במילתא דהיא מדרבנן ונדחית. [נ"א: ודחינן דמוחזק לן דלא בדיק].