כב:
כל
שעה פרק שני פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואבר
מן החי לבני נח. תימה כיון דבאבר מן החי של נכרי
ולחזקיה. דאמר לעיל [כא:] איסור הנאה דחמץ מלא יאכל הא לא תאכל
יג א סמג לאוין קסח:
א) חולין [לג.] לו: לעיל
יד ב מיי' פ"ו מהלכות
טז. [כ.], ב) ע"ז ז.,
ולא תאכלו לא משמע ליה הנאה: למאי הלכתא איתקש דם למים.
מיירי כדאמר בפ"ק דמסכת ע"ג (דף ו: ושם) מדקתני
ט)
ג) ב"ק מא. קדושין נו:,
מאכלות אסורות הל'
לא יושיט ולא קתני לא יתן א"כ היכי דייק דשרי בהנאה אי לאו לפני
למשרייה בהנאה ומהיכא תיתי לך דניתסרו. ומנבילה לא אותביניה
ד) [חגיגה יב.], ה) ב"ק
ג סמג לאוין קלז:
עור וי"ל דכיון דבשכר היה אסור להושיט דאסור להשתכר באיסורי
לחזקיה למאי איצטריך קרא
למשרייה דאי כר' יהודה סבר לדברים
טו ג מיי' פ"ד שם הל'
א
מא: קדושין נז. בכורות
ו: [ע"ש], ו) [קדושין נז.
כב סמג לאוין קלה:
הנאה אף על גב דדיעבד שכרו מותר
ככתבן הוא דאתא ואי כר"מ סבר לה
טז ד מיי' פ"י שם הל' ט
נזיר סה: סוטה יז. ב"ק
כדמשמע בפ' בתרא דמס' ע"ז (ד' סב.)
אצטריך להקדים נתינה דגר למכירה
ולחזקיה למאי הלכתא איתקש דם למים
סמג לאוין קמד
מא: מנחות יא: בכורות
דנכרי: לא תאכל הנפש עם הבשר.
מכל מקום אסור לכתחלה ובחנם נמי
ו: נדה לה.], ז) קדושין
ב
טוש"ע י"ד סימן רצד
לכדר' חייא בר אבא דאמר ר' חייא בר אבא
נו: ב"ק קא., ח) [סנהדרין
סעיף א:
אסור דמה שמחזיק לו העכו"ם טובה
בעוד שהנפש בו: בני נח נאסר להם
א"ר יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר
יז ה [מיי' פ"י מהלכות
נו.], ט) [ע"ש בתוס' ד"ה
א)
חשיב כמשתכר והא דאמר בסוף אלו
אבר מן החי ח) דכתיב (בראשית ט) אך
מנין], י) [לקמן כה:],
מעשר שני הלכה ד]
שנאמר 1 לא תאכלנו על הארץ תשפכנו
❖
בשר בנפשו דמו לא תאכלו: לפני עור.
מציאו' (ב"מ לב:) גבי אם היתה טעונה
כ) [בע"ז לד:], ל) [לקמן
טוש"ע שם סעיף כה:
כמים דם שנשפך כמים מכשיר שאינו נשפך
❖
כו:], מ) [שבת כה.],
יין נסך אין זקוק לה ואי אמרת צער
אלמא לא מיתסר אלא משום לפני
כמים אינו מכשיר והרי אבר מן החי דכתיב
בעלי חיים דאורייתא אמאי אין זקוק
עור לא תתן מכשול אבל בהנאה
תורה אור השלם
לא תאכל הנפש עם הבשר ותניא רבי נתן
אחריתי כגון לכלב שרי: לבלתי אכול
לה אע"ג דחשיב כמשתכר באיסורי
ב)
2
מוסף רש"י
1. לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל
הדם. סיפיה דקרא לא תאכל הנפש
הנאה ואסור אפילו בחנם מ"מ כיון
אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין
א
שאינו מכשיר. אם נפל
הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:
וגו': מה אבר מן החי אסור. באיסור
דאינו מתכוון שיחזיק לו טובה ומשום
לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת"ל ולפני עור
על הזרעים (חולין לג.).
דברים יב כד
3
2. רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל
דם שנשפך כמים. דם
צער בעל חיים חשיב כמו לא אפשר
האמור בו אף דם מן החי אסו' באיסו'
י)
לא תתן מכשול הא לכלבים שרי שאני
חולין שאין חשין לקבלו
הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ
ולא מיכוון דשרי א"נ אין זקוק לה
האמור בו כלומר כרת משום דם גמור
אבר מן החי דאיתקש לדם דכתיב רק חזק
בכלי, מכשיר. דאיתקש
וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם
2
משמע ליה אפילו שלא בפני נכרי
מהו דתימא רק חזק לבלתי אכול הדם
למים, אבל דם קדשים
הַבָּשָׂר: דברים יב כג
לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש
3. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
מתקבל בכלי וצריך ממנו
דאין מחזיק לו טובה:
אוזבחת מבקרך ומצאנך דכתיב לעיל
סלקא דעתך אמינא בשרו אין
ולחזקיה למאי הלכתא איתקש אבר מן
למזבח ואינו נשפך לאיבוד
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
קאי ודם זביחה הוא דאסור אבל דם
כמים אינו מכשיר, דלא
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
החי לדם אמר לך דם הוא דאיתקש לאבר
עורו לא. וא"ת לישתוק
הקזה מותר: ואיזה זה. כלומר על
איתקש למים (לעיל טז.).
ויקרא יט יד
4. וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ
שלא יושיט אדם כוס
מן החי מה אבר מן החי אסור אף דם מן החי
מעורו ומבשרו ויש לומר דאיצטריך
איזה דם מן החי אסור משום דם הא
ג
יין לנזיר. שמא יבא
אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל
בשרו אע"ג דעבדיה כעין בשר ד ומאן
דם הנפש כתיב על דם הקזה של בהמה
אסור ואי זה זה דם הקזה שהנפש יוצאה
ב
לשתותו (ע"ז ו:). ואבר
יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל
דלית ליה הא דרשה בפ' שור שנגח ד'
שהנפש יוצאה בו. יש ד' מיני דמים
מן החי לבני נח. לפי
בו והרי שור הנסקל דרחמנא אמר 4 לא
אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר
שנאסר להן, דכתיב אך
שמות כא כח
וה' (ב"ק מא.) אתא לדרשה אחרינאכ):
בהיקז כדאמרינן בכריתות (דף כב.)
נָקִי:
יאכל את בשרו ותניא ממשמע שנאמר
ג)
ג
מנין שלא יצבע. וא"ת כיון דנפקא
5. אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא
בשר וגו' (שם). איני
בתחלה שותת ולבסוף מקלח ואח"כ
יודע שהיא נבלה. הואיל
4 סקול יסקל השור איני יודע שהיא נבלה
אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק
לן דאסור בהנאה ה אמאי
משחיר וסופו שותת יש מהן שאין
וסקלו, ונבלה כבר למדנו
וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ:
ונבלה אסורה באכילה ומה ת"ל לא יאכל
מלא תאכלו כל נבלה
דברים י כ
הנשמה יוצאה בו ויש מהן שהנשמה
איצטריךלאסור צביעה והדלקה ואור"י
ו
6. וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ
שאסורה באכילה (קדושין
מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר
דס"ד דצביעה לא חשיב הנאה דלא הוי
יוצאה בו והתם תניא איזהו דם היקז
נו:). מגיד שאם שחטו
וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל
(את) דינו אסור אין לי אלא באכילה בהנאה
אלא חזותא בעלמא כדאמר בהגוזל
שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח כו':
כו'. ותרתי אשמועינן
וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת
קרא, סקול יסקל השור
פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה
שאם שחטו כו'. והכי אמר קרא סקול
(שם קא. ושם) אהך מילתא גופא ז וכן
מנין ת"ל ובעל השור נקי מאי משמע
4
ואם נשחט לא יאכל (שם).
לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:
הדלקה סלקא דעתך דשריא כיון דהוי
יסקל השור ואי לא סקלו אעפ"כ לא
❖
שמעון בן זומא אומר כאדם שאומר לחבירו
לאחר שנגמר דינו.
ויקרא יט כג
דהכי משמע קרא משבא
יאכל את בשרו: איסור הנאה לא
דרך ביעורו ולמ"ד אין שבח עצים
ל)
ח
יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של
שור לידי סקילה יסקל ושוב
משמע. וקשיא אפילו לחזקיה וכ"ש
בפת דשרי עצים בהדלקה ט הא דאסר
כלום טעמא דכתב ובעל השור נקי דאי
לא יאכל את בשרו
(ב"ק
רבינו חננאל
לרבי אבהו: ולהנך תנאי. דבב"ק פ'
קרא הכא היינו בשמן דהוי בעין
מא.). נקי מנכסיו. חסר
מלא יאכל איסור אכילה משמע איסור
(נדה לא:). לחצי כופר.
ולחזקיה דאמר כל איסור
כשדולק בנר אבל עצים נעשה גחלים
שור שנגח (דף מא: ומב.) דמפקי ליה
שאם הרג את האדם
הנאה לא משמע לעולם לא יאכל איסור
דלא כתיב ביה לא יאכל
והשלהבת בא מן הגחלים ואם תאמר
להאי נקי לדרשה אחרינא לאשמעי'
נקי מחצי כופר, ואע"ג
מותר בהנאה, והרי דם
אכילה ואיסור הנאה משמע ובעל השור
אמאי איצטריך קרא גבי תרומה
דתם פטור מחצי כופר דקאמר נקי
דמועד משלם כופר שלם
דלא כתיב ביה לא יאכל,
לא אמרינן תם ישלם חצי
נקי להנאת עורו הוא דאתא ואיצטריך ס"ד
למה לי למיתי במים
טמאה להתיר דדרשי' מ)לך שלך תהא
מחצי כופר אם המית איש דאילו מועד
כופר כי היכי דגבי נזקין
למשרייה הוא גופיה שרי
להסיקה תחת תבשילך דהכא איצטריך
משלם כופר שלם והתם אפי' חצי כופר
אמינא לא יאכל את בשרו כתיב בשרו אין
משלם חצי נזק (קדושין
וקאי. ושנינן לא אתא
קרא למיסר ויש לומר דסלקא דעתך
לא משלם ואיכא דמפיק ליה לדמי
נו:). ולדמי ולדות. אם
י
למשרי לדם בהנאה דהא
עורו לא קמ"ל ולהנך תנאי דמפקי ליה
נגף אשה הרה ויצאו ילדיה
פשיטא, ולא צריך קרא,
דנילף ממעשר הקל דאסר ביה הבער'
וולדות אם נגח אשה הרה ויצאו ילדיה:
להאי קרא לדרשה אחרינא לחצי כופר
אינו משלם דמי ולדות
ולא אתא לשמעינן אלא
ואידך. דנפקא ליה הנאת עור מנקי:
דכתיב לא בערתי ממנו כדאמר בפ'
לבעל כמו שהאדם הנוגף
האי, מנין לדם קדשים
ולדמי וולדות הנאת עורו מנא להו נפקא
את לא דריש. לריבויא דסבר לה
במה מדליקין (שבת כה. ושם)
ומה
משלם, כדכתיב (שמות כא)
שאינו מכשיר שאין אני
להו מאת בשרו את הטפל לבשרו ואידך
ענוש יענש (קדושין שם).
קורא בו תשפכנו כמים
מעשר הקל אמרה תורה וכו':
כשמעון העמסוני שפירש כל אתים
היה דורש כל אתים
אלא נזרק על המזבח. הרי
לכם למ"ל לכדתניא. הקשה הר"י
ד) את לא דריש ה) כדתניא שמעון העמסוני
שבתורה לרבות כיון שהגיע לאת ה'
שבתורה. לריבויא (שם)
אבר מן החי שנאמר לא
ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל
אתין וגמין ריבויין (ב"ק
מקורבל אמאי איצטריך ג'
אלהיך תירא אמר מה ארבה לירא
תאכל הנפש עם הבשר,
ו)
מא:). שהגיע לאת ה'
ותניא ר' נתן אומר מנין
ערלים ליכתוב תרי ערלים לצביעה
עמו פירש מכולן וחזר בו מכל ריבויין
אתים שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך
5
אלהיך תירא. לא ידע
שלא יושיט אדם כוס יין
והדלקה ועל כרחך אתי' לכם לנטוע
שדרש דמדהא לאו לרבויי אתא כולהו
תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים
מה לרבות (שם). פירש.
לנזיר ואבר מן החי לבני
מכל דרשות שדרש, דכל
נמי לאו לרבויי אתו: לרבות תלמידי
לרבים דאי להיתר הדלקה אתא לא
נח כו'. ולחזקיה למאי
שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם
אתין באין לרבות וזה אין
הלכתא איתקש (לכלהו)
חכמים. שיהא מורא רבך כמורא
לכתוב לכם ולא חד מהנך ערלים
שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל
מה לרבות בו (בכורות
[לדם]. אמר לך חזקיה
שמים: ולא יצבע בו. כגון בקליפי
ונאסור מלא יאכל הנאה ומחד ערלים
ו:) שירא לרבות שום דבר
הדם למד מן אבר מן החי,
שכר על הפרישה עד שבא ר"ע ודרש את
להשוותו למורא המקום
שנאמר רק חזק לבלתי
צביעה ולהדלקה אין קרא לאסור
אגוזים שהשומר אסור משום ערלה
(קדושין נז.). מנין שלא
ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים
אכול הדם כי הדם הוא
כפרי עצמו: ולא ידליק בו את הנר.
ואין לומר דמלא יאכל משמע לאסור
יהנה ממנו. כגון שלא
הנפש לא תאכל הנפש עם
והרי ערלה דרחמנא אמר ערלים לא יאכל
כגון בשמן של ערלה: והשתא
אפילו צביעה והדלקה ואי הוה כתיב
6
יצטבע בו בפרי הראוי
הבשר, מה אבר מן החי
ליצטבע בו, כגון קליפי
אסור, אף דם מן החי אסור
ותניא ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור
דכתיבי הני קראי. לאסריה:
לא יאכל וחד ערלים הוה אסרינן
ז)
אגוזין, ושומר לפירי אסור
להאכילו לבני נח. ואיזה
לכם. דמשמע התירא למאי אתא:
מלא יאכל כל הנאה וערלים לשום
אכילה מנין שלא יהנה ממנו שלא יצבע בו
ד
כפירי (קדושין נו:). ולא
זה, זה דם הקזה שהנשמה
לרבים ידליק בו את הנר. כגון
דרשה והא דמצרכי' קראי לצביעה
יוצאה בו וענוש כרת.
ולא ידליק בו את הנר ת"ל וערלתם ערלתו
❖
מן השמן .
הרי שור הנסקל דכתיב
והדלקה היינו משום דכתב לכם דלכם
(שם)
ערלים לא יאכל לרבות את כולם טעמא דכתב רחמנא וערלתם ערלתו ערלים
ולא יאכל את בשרו ובעל
משמע להתיר כל הנאה ולהכי אי הוה
השור נקי וטעמא דכתיב
הא לאו הכי הוה אמינא איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע לעולם
כתיב תרי ערלים ולכם הוה שרינן
ובעל השור נקי לאסרו
מוסף תוספות
לא יאכל משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה ושאני התם דכתיב לכם
אפילו בהנאה, מכלל דלא
הדלקה אי אפשר לומר כן דמלא יאכל
יאכל איסור הנאה לא
א. דמה הנאה יש לו במה
ואצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתב לכם שלכם יהא קמשמע לן ואלא
לא שמעינן צביעה דהא חזותא בעלמ'
משמע וקשיא לתרוייהו.
שמושיט לגוי אבר מן החי
השתא דכתיבי הנך קראי לכם למה לי לכדתניא לכם לרבות את הנטוע
של עצמו. תוס' הרא"ש.
הוא כדאמר בהגוזל (ב"ק קא. ושם):
ושנינן לעולם מלא יאכל
ה
ב. מדאורייתא. תוס'
נפקא ליה אפילו איסורי
לרבים
נטוע
שאנץ. ג.
הנאה, והאי ובעל השור
[פי'] מבעל השור
נקי. שם. ד. וז"ל רש"י שם. אע"ג דעבדיה כעין בשר שחוטה בהכשר. ועיי"ש. ה. מחד רבוייא. תוס' ר"פ. ו. דכל הני בכלל לא
נקי מבעי ליה דאסור אפילו להנאת עורו כו'. והרי ערלה דכתיב ערלים לא יאכל כו', וקשיא לתרוייהו. ושנינן לעולם לא
יהנה הן. שם. ז. ז"ל הגמרא שם. אמר רבא הנאה הנראה לעינים אסרה תורה דתניא וכו' מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו וכו'.
יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, ואצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתב שלש שנים יהיה לכם (ערלים
ח. דסד"א הואיל והשמן מתבער בהדלקתו יהא מותר ליהנות ממנו בשעת ביעורו קמ"ל. חי' הר"ן. ט. נ"א. וא"ת והיכי אמרינן
לא יאכל) הוה אמינא שלכם יהא ומותר בהנאה, קמ"ל הני קראי למיסר אפילו בהנאה. ואקשינן למה לי למכתב לכם להתיר
ולמיהדר ומיכתב הני קראי למיסר. ואמרינן לעולם איסור הנאה מלא יאכל נפקא. ולכם מבעי ליה לכדתניא, דתניא לכם
הכא דהנאת כילוי אסירא, והא אמרינן וכו' דלרבנן דאמרי אין שבח עצים בפת לא משכחת לה עצים דאיסורא דאסירי אלא
בשרשיפא וי"ל וכו'. שם. י. [ו]משמע דאי לאו קרא שריא. תוס' ר"פ.
להביא את הנטוע לרבים שחייב בערלה, ר' יהודה אומר לכם פרט לנטוע לרבים.