כג:
כל שעה פרק
שני פסחים
תורה אור השלם
מסורת הש"ס
ומה
חלב שענוש כרת מותר בהנאה. וא"ת לימא שור הנסקל
חלבה וגידה לא הותרו. דחלב אינו בכלל בשר הלכך לא הוה
א) [לעיל כב.], ב) [חולין
1. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
קכ.], ג) [לעיל כב. וש"נ],
ושאר איסורי הנאה יוכיחו שאינן בכרת ואפ"ה אסורין
במשמע תתננה ואכלה וגבי נוגע בנבלתה נמי לאו חלב במשמע
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
ד) [לעיל כא: וש"נ],
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
הלכך יעשה לכל מלאכה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל
בהנאה וי"ל דה"פ ומה חלב (א) שענוש כרת ואסור באכילה ומותר
ה) [דאין לך איסורים
שמות כב ל
אֹתוֹ:
הנאות לא תאכל חלב: ורבי עקיבא סבר. חלב בכלל נבילה בין
בהנאה כמו נבילה עצמה גיד שאין
ענוש כרת לכ"ש שיהא בכלל
רש"ש], ו) [להתיר הנאה
2. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא
רש"ש], ז) [שמות כב],
להיתר הנאה בין לטמא הלכך כי
היתר נבילה והשתא לא שייך למימר
מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
ח) [כב ע"א ד"ה ור"מ],
לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל
איצטריך קרא לטהרו איצטריך:
תוכיח ולא מצי למיעבד נמי ק"ו
מאי לאו בהא קמיפלגי דר' יוסי הגלילי סבר
ט) [עי' תוס' חולין קכ.
בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
ורבי שמעון. דאמר לעיל גיד אסור
מדם דדם אינו בכלל נבילה ואפילו
ד"ה חלב], י) [וכן הוא
א
[כב.]
לא תאכלו משמע בין איסור אכילה בין
ויקרא ו כג
3. וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת
להדיא בשבועות ט: וברש"י
טומאה אין בו מטעם נבילה כדפרישי'
בהנאה משום דסבירא ליה אין בגידין
איסור הנאה וכי אתא קרא למישרייה
שם וכן בזבחים קא: וכן
דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה
בנותן טעם ולא הותר בכלל נבילה
לעיל (דף כב.) אבל חלב הוה שפיר
פירש"י בחומש להדיא אשל
לנבילה בהנאה הוא דאתא ורבי עקיבא סבר
שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר
מאי טעמא לא מייתי ליה כרבי יוסי
בכלל נבילה דלטומאה לא הוה צריך
ר"ח וכן פירש"י לקמן פב:
וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן
איסור אכילה משמע איסור הנאה לא
ד"ה לכך נאמר וכ"כ רש"י
הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר:
להתיר הנאה מקל וחומר מחלב:
קרא דאדרבה לטהרו מידי נבילה
❖
יומא ה: ד"ה כאשר צוה
ויקרא י טז
משמע וכי אתא קרא לטומאה וטהרה לא
מכללו. אף באכילה: ואידך. רבי
מצריך קרא והא דקאמר היא הותרה
וכ"כ רש"י חולין סח: ד"ה
❖
דכ"ע לא תאכלו משמע בין איסור אכילה
וחלבה לא הותרה לאו משום דלא
יוסי אמר לך אנא בחלב בהמה קא
הכל היו],
הוי בכלל נבילה אלא משום דלא
מייתינא קרא להתיר בהנאה דקרא
בין איסור הנאה והכא בהא קמיפלגי רבי
רבינו חננאל
הותרה בנבילה אלא מה שהותר
בחלב שור וכשב קאי וקא שרי ליה
יוסי הגלילי סבר כשהותרה נבילה היא
דיקינן מדדריש ר' עקיבא
הגהות הב"ח
בטהורה באכילה והשתא א"ש הא
בהנאה ובבהמה לא הותר מכללו
לקרא בטומאה וטהרה,
הותרה חלבה וגידה לא הותרו וכי איצטריך
(א) תוס' ד"ה ומה חלב
מכלל דפשיטא ליה דמותר
דקאמר ואידך אנן בבהמה קיימינן
באכילה הלכך אתי גיד הנשה מיניה:
קרא להיתר הנאה הוא דאתא ורבי עקיבא
וכו' וי"ל דה"פ ומה חלב
בהנאה, נמצא חזקיה
מכדי אותבינהו כל הנך קראי. דכל
דלא ילפינן אלא שיהא בכלל היתר
נבילה שענוש: (ב) ד"ה
כר' עקיבא ור' אבהו
סבר כשהותרה נבילה חלבה וגידה נמי
א)
דכתיב וכו' דמכפר על עון
נבילה אבל בעלמא מודה דפריך
איסורין שנאמ' בהן לא תאכל ומותרין
כר' יוסי הגלילי. לא
❖
הותרו וכי איצטריך קרא לטומאה וטהרה
טומאת כצ"ל:
בבהמה
לעולם ר' עקיבא נמי
מיהא לא
בהנאה: ושנינהו. רבי אבהו ואשכח
שפיר ט):
לא תאכלהו איסור הנאה
ור' יוסי הגלילי אשכחן חלב דשרייה רחמנא
אישתרי. אין להקשות דגיד חיה
בהו פרטא להיתר לא מצינו באחד
נמי משמע, ולמה דרש
בהנאה $אלא גיד נימא דאסור איבעית אימא
הפסוק לטומאה וטהרה,
מיהא ליתסר דכיון דשל בהמה לא
מכולם שהחמיר בו רבי אבהו ויאמר
גליון הש"ס
משום דמותר בהנאה
מיתסר בהנאה אם כן לא יאכל
שאסור בהנאה ולחזקיה לישתרו אלא
הכי נמי דאסור איבעית אימא מייתי לה
גמ' אלא גיד נימא
כבר למדנו מנבלה, קסבר
דכתיב גבי גיד הנשה באכילה דוקא
דבר האסור אסור לדברי שניהן
דאסור. ק"ל לפמ"ש תוס'
כשהותרה הנבלה הבשר
בק"ו ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה
חולין ר"פ ג"ה דחלב הוא
והחלב והגידים הותרו,
והמותר מותר לדברי שניהן: במאי
קאמר ומהיכא תיתי לן לאסור של
גיד שאינו ענוש כרת לא כל שכן ור"ש
דחדשים גרמי דכתי' חלב
מאי טעמא שנאמר ואכלה
מאי
בינייהו. תימה
פליגי. דאין לך איסורי הנאה ה) בדבר
חיה בהנאה:
שור אבל גיד חל מיד
כולה דמשמע כמות שהיא,
דאסר איכא למיפרך ב) מה לחלב שכן הותר
לרשב"א לימא דאיכא בינייהו חמץ
שנאמר בו לאו באכילתו שלא נאמר
א"כ י"ל דדוקא בחלב ל"א
ולא איצטריך קרא אלא
מכללו אצל חיה תאמר בגיד שלא הותר
כשהותרה דהא משכחת לה
לטהרה וטומאה ור' יוסי
נוקשה וחמץ דגן גמור ע"י תערובות
בו פרט להתירו) אלא הנך שני דברים
הקרא דלגר אשר בשעריך
הגלילי סבר היא הותרה
מכללו אצל חיה ואידך בבהמה קאמרינן
דמרבינן בריש אלו עוברין (לקמן מג.)
דכתיב בהן לא יאכל כגון שור
תתננה דנותן לו כולו עם
חלבה וגידה לא הותרו
בבהמה מיהת לא אישתרי מכדי אותבינהו
מכל מחמצת לא תאכלו דלחזקיה
הנסקל וחמץ בפסח ובין למר ובין
החלב כגון שהפילה הבהמה
כו'. ואקשינן אשמעת'
דליכא איסור חלב אבל
מכדי אותבינן כל הני
למר אסורין: ואליבא דרבנן. דפליגי
מותר בהנאה ולרבי אבהו כל מקום
כל הני קראי ושנינהו חזקיה ורבי אבהו במאי
גיד דל"ש כן י"ל דאמרינן
תיובתא ושני כל חד
שנאמר לא תאכלו משמע איסור
עליה דרבי יוסי דאמר לעיל [ע"א] חמץ
❖
פליגי בחמץ בפסח ואליבא דרבנן בשור
כשהותרה ועי':
וחד לנפשיה, חזקיה ור'
בפסח מותר בהנאה: מנבילה.
הנאה וכי תימא כיון דמרבינן ליה
אבהו במאי פליגי. ואמרינן
הנסקל ואליבא דדברי הכל חזקיה נפיק ליה
פליגי בחמץ בפסח ואליבא
לאכילה ה"ה להנאה ב אם כן כרת נמי
מדאיצטריך קרא למישרי נבילה ואי
מלא יאכל ורבי אבהו נפיק ליה מנבילה
דרבנן דאסרי אפילו בהנאה
דכתיב
מוסף רש"י
והנה שורף.
ליחייב:
הוה כתיב לא תאכל נמי הוה
ולא כר' יוסי הגלילי דשרי
מכדי בין למר ובין למר אסורין בהנאה
כשהותרה נבילה חלבה
מיתסרי: איכא בינייהו חולין שנשחטו
בהנאה ופליגי נמי בשור
פרש"י בשעיר נחשון ובת"כ דריש
וגידה נמי הותרו.
מאי בינייהו איכא בינייהו חולין שנשחטו
הנסקל ואליבא דדברי
בעזרה. ואליבא דר' יהודה דאמר
בהדיא אשעיר דראש חודש מדכתיב
לפיכך כל חלב וכל גיד
הכל כו'. תוב אמרינן.
בעזרה חזקיה סבר לא יאכל למעוטי הני
ואותה נתן לכם וגו' והיינו של ר"ח
מנבילה לא מצי למיגמר דלדברים
ג
מותרין בהנאה, שהן בכלל
מכדי חזקיה ור' אבהו
לגר אשר בשעריך תתננה
אותו למעוטי חולין שנשחטו בעזרה רבי
תרוייהו בחמץ בפסח
דמכפר עון (ב) על טומאת מקדש
ככתבן אתא דחזקיה סבר הני תרי
ואכלה, שגם הן קרוין עמה
ובשור הנסקל מיסר אסרי
דהא
וקדשיוי): כתיב והנה שורף.
מדשני בדיבוריה איתסר ולכלב
אבהו סבר אותו למעוטי הני חולין
ג)
נבלה, והרי לך היתר הנאה
בין באכילה בין בהנאה,
פרש"י ואמר להו משה הן לא הובא
תשליכון אותו ז) לא הוצרך למעט את
בלאו דגיד, לא שנא נבלה
מאי בינייהו. ואמרינן איכא
שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא נינהו יתיב
ולא שנא כשירה (לעיל
בינייהו חולין שנשחטו
את דמה אל הקדש פנימה מכלל דאם
אלו ולאוסרן בהנאה וכי אתא
ההוא מרבנן קמיה דרבי שמואל בר נחמני
כב.). דאמר דברים
בעזרה. דקיי"ל אמרה
הובא שפיר עבוד דשרפוה הקשה
למעוטי חולין שנשחטו בעזרה אתא
ככתבן. כך מצותה, לא
תורה שחוט חולין בחוץ
ויתיב וקאמר משמיה דר' יהושע בן לוי מנין
הרב רבינו שלמה מטרויש הא על
וכדפרישית לעיל ח) ורבי אבהו סבר
יתננה לנכרי ולא ימכרנה
וקדשים בפנים. וזהו
❖
לכל איסורין שבתורה דכי היכי דאסורין
לגר (לעיל כא:).
[פירוש] שחוט שלי בשלי
כרחיך לאו שפיר עבוד דשרפוה
אין חילוק בין לא יאכל בין לא
ושלך בשלך. שחוט שלי
באכילה הכי נמי אסורין בהנאה ומאי ניהו
דהא שרפוה בלא עיבור צורה ואמר
יÅאÈ כÅ ל ואצטריך אותו למעוטי הני
בשלי, כלומר קדשים שהן
חמץ בפסח ושור הנסקל מנין תיפוק ליה מלא
בפרק כיצד צולין (לקמן פב:) כל
והכי משמע טריפה אף על גב
שלי במקדש שהוא שלי.
מוסף תוספות
ושחוט שלך בשלך, כלומר
שפסולו בגופו ישרף מיד בדם
שכתבתי לך לאו באכילתה אני מתיר
יאכל לא יאכל איסור אכילה משמע ליה
חולין שהן שלך בגבולין,
ומה דם שענוש כרת
א.
ובבעלים תעובר צורתו ויצא לשריפה
לך הנאתה אבל לא חמץ ושור הנסקל
איסור הנאה לא משמע ליה תיפוק ליה
ומה קדשים ששחט בחוץ
מותר בהנאה גיד שאין
ענוש כרת לא כ"ש. חי'
שלא פרטתי לך בהן היתר: חולין
וקרא ה"ק מדוע לא אכלתם את
אסורין אפילו בהנאה,
מנבילה סבר לה כר' יהודה דאמר דברים
ד)
הר"ן. ב. דכיון דאתרבי
אף חולין ששחטן בפנים
בעזרה לאו דאורייתא. וכי אמר
החטאת הן לא הובא את דמה הא
ככתבן אי סבר לה כר' יהודה תיפוק ליה
בעזרה אסורין בהנאה.
איסור הנאה בחמץ מלא
אם הובא שפיר עבוד דלא אכלוה
רבי אבהו לא יאכל איסור הנאה
חזקיה סבר איסור חמץ
יאכל חמץ, אפי' לחזקיה
מהיכא דנפקא ליה לר' יהודה מלכלב
1
כל איסורי חמץ בכלל. שם.
בפסח ואיסור שור הנסקל
ואומר ר"י דה"פ אם אינו ענין
משמע אליבא דרבי מאיר אמרה
תשליכון אותו קסבר חולין שנשחטו בעזרה
ששניהם אסורין בהנאה
ג. לשאת את עון העדה.
לגופה דהא קיי"ל בפרק כיצד
דלית ליה לדברים ככתבן ומדאיצטריך
❖
תוס' שאנץ.
מלא יאכל נפקא, והנבלה
דאורייתא מנין דכתיב כל חטאת אשר יובא
צולין (גם זה שם) כל שפסולו בקדש
למישרי נבילה מכלל דשאר איסורין
2
לדברים ככתבן הוא דאתי,
בא אותו למעוטי חולין
מדמה וגו' שאין ת"ל באש תשרף ומה ת"ל
בשריפה וחטאת דאהרן משום מעשה
כגון חמץ ושור הנסקל אסירי ולאו
שנשחטו בעזרה שיהיו
רבינו חננאל (המשך)
שהיה תנהו
לכל איסורים:
משום שינוי הלשון שאין חילוק בין לא
באש תשרף אם אינו ענין לגופו דכתיב
אסורין בהנאה, דדרשינן
יאכל ללא יאכל לרבי אבהו אלא
מלא יאכל כדחזקיה, קסבר
ואם
הכי, אותו ובשר טריפה
והנה שורף תנהו ענין לכל איסורין שבתורה
3
לא יאכhל ולא יאכל
אתה משליכן לכלבך ונהנה
מדאיצטריך למישרי נבילה ואותו לר"מ
ואם
חד הוא. ותיפוק ליה מן
בו, ואי אתה משליך חולין
למעוטי חולין בעזרה: ה"ג ומאי
הנבילה כר' אבהו, סבר ליה
שנשחטו בעזרה. ור' אבהו
כר' יהודה דאמר (ארבעה)
נינהו חמץ בפסח
ושור הנסקל: ותיפוק ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי יהודה. לעיל [כא:] אליבא דרבי אבהו דמייתי ליה מאותו אתה
סבר בין לא יאכ≈ ל בין לא
דברים ככתבן ולא מפיק
תאכ« ל בין לא תאכל כולן
איסורין: קא סבר. האי תנא: חולין שנשחטו בעזרה. אסורין בהנאה מדאורייתא ונפקא
משליך לכלב ואי אתה משליך שאר
ליה מנבילה. ותיפוק ליה
אחד הוא, אסור אפילו
ליה מאותו ומיבעי ליה קרא אחרינא לשאר איסורין: כל חטאת אשר יובא מדמה. לאו בחטאות הפנימיות שהובא דמן כמצוותן
מאותו כר' יהודה, קסבר
בהנאה, ואליבא דר"מ
חולין שנשחטו בעזרה
לפנים כתיב דהא בהדיא כתיב בהן בפר כהן משיח והעלם דבר שריפתן מחוץ למחנה [ויקרא ד] אלא ללמד על חטאת החיצונה דאם
בא לא תאכלו כל נבלה
מדאורייתא. ואלא מנא
ללמד על שאר איסורין
הכניס דמה לפנים פסולה: אם אינו ענין לגופו דהא כתיב והנה שורף. בשעיר נחשון בויהי ביום השמיני וקאמר להו משה
ליה, ופרשינן מדכתיב וכל
שבתורה שיהיו אסורין
למה שרפתם אותה הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה מכלל דאם הובא שפיר עבוד דשרפוה אלמא בת שריפה היא: לכל
חטאת אשר יובא מדמה
אפילו בהנאה, ואליבא
אל אהל מועד לכפר בקדש
דר' יהודה דאמר דברים
איסורין. שנאמר בהן לאו באכילתן כזה ועל כרחיך לא מייתי אלא
חמץ בפסח ושור הנסקל דבשאר איסורים כתיב פרטא להיתירא:
לא תאכל באש תשרף.
ככתבן ולא גמר מנבילה
ואם שאין ת"ל באש תשרף,
שהנבילה בלבד התורה
דנפקא ליה מוהנה שורף, דכתיב מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש, הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה, מכלל
התירה בהנאתה, מכלל שכל מקום שכתבו איסור אכילה גם בהנאה אסור, מפיק ליה מאותו, בא הכתוב אותו ללמד
שאם הובא דמה פנימה, ודאי בת שריפה היא, מה ת"ל באש תשרף, אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל איסורין שבתורה שאסורין
שהטריפה בלבד מותרת בהנאה, אבל כל איסורין שבתורה אסורין, וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. יתיב ההוא
באכילה שיהו אסורין אפילו בהנאה. ואם תאמר כל איסורין שבתורה בשרפה תלמוד לומר בקדש באש תשרף, כל פסול שהוא
מרבנן קמיה דר' שמואל בר' נחמני ויתיב וקאמר, מנין לחמץ בפסח ושור הנסקל שאסורין בהנאה, ואמרינן ותיפוק ליה