3/44

כל שעה פרק

שני פסחים

כד.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ואם

אינו ענין לאכילה. לא אתי שפיר דהיכי מצי לאוקמי'

ואם אינו ענין. לאוסרם באכילה דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב.

כא א מיי' פי"ט מהל'

א) לקמן פב:, ב) [במכו'

באיסור אכילה דהא כתיב באש תשרף: הא אין לוקין

ובמעיל' איתא אליעזר ביו"ד

פסולי המוקדשין

זו מדה בתורה דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר

ודע עוד דבמעילה ברייתא

הלכה א ב:

על לאו שבכללות. הקשה הר"ר אליעזר ממיץ דבאלו הן הלוקין

ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המדות הלכה למשה מסיני: לימד על

כב ב מיי' פי"ח שם

היא דתניא ר"א אומר

חטאת. פסולה ששריפתה בקדש בעזרה דמוהנה שורף ח) לא הוה

(מכות יג.) אמר דלאו דנותר ופיגול הוה בכלל הלוקין ואמאי והא לאו

לא יאכל כו'], ג) מכות

הלכה ג ד:

יח. מעילה יז:, ד) [לקמן

ג [מיי' פי"ח מהל'

שמעינן מקום שריפתה היכן: פסולי.

שבכללות הוא ותירץ דלגבי נותר

מא: נזיר לח: ב"מ קטו:

סנהדרין הל' ב ג]:

כל שאר קדשי קדשים כגון מנחה

שמפורש בהדיא דכתיב ושרפת את

ואם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לאיסור

כג ד מיי' פ"ב מהלכות

סנהדרין סג. מנחות נח:

ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן

הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא

מאכלות אסורות הל'

תמורה ז: כריתות ד. ה.],

הנאה אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין

ה) [שבת כה.], ו) [יבמות

כג [רב אלפס חולין סוף

ומנחה שלא נקטר קומצה ואימורי

לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי

שבתורה בשריפה אמר קרא בקדש באש

כב: מכות ה:], ז) מכות

פ"ג דף רפ"ב. האריך

קדשים קלים שנטמאו. ודוקא נקט

גמרינן עון עון מנותר אך קשה

❖

טז: עירובין כח., ח) [ויקרא

בפירושו]:

תשרף בקדש בשריפה ואין כל איסורין

הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה

דבפרק בתרא דמכות (דף יז: יח.)

י], ט) [ויקרא ו], י) [דף

שבתורה בשריפה והאי בקדש באש תשרף

עג:], כ) [ועי' תוס' יומא

אבל פסולי בשר קדשים קלים

גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה

לו: ד"ה לאו ותוס' מכות

להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדרבי

מוסף תוספות

יח: ד"ה כל], שאכילתן בכל העיר אף שריפתן אם

חמש פריך ולילקי נמי מדרבי אלעזר

❖

שמעון דתניא רבי שמעון אומר בקדש באש

נפסלו חוץ לעזרה הן והכי נמי תנן

דאמר כל שבקודש פסול ומאי קושיא

א)

א. דהא נותר כתיב בהאי

אם ליה הכא לאו שבכללות.

קרא דמייתי הכא וחשיב

והא לאו שבכללות הוא כ): אינו

באלו עוברין (לקמן מט.) שורפן לפני

תשרף לימד על חטאת ששורפין אותה בקדש

תורה אור השלם

ענין לגופו דאתי בקל וחומר

הבירה והיינו חוץ לעזרה ושם היה

ואין לי אלא זו בלבד פסולי קדשי קדשים

תוס' ר"פ. ב.

ומדכתב לא

ממעשר. ואם תאמר והא איצטריך

1. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא

בית הדשן לכך וכן מפורש בזבחים

יאכל מוקמינן ליה שפיר

ואמורי קדשים קלים מנין תלמוד לומר (וכל)

לכל איסורין שבתורה. שם.

מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד

בפ' טבול יום (ד' קד:): אמר ליה.

לרביעי בקודש כדאמרינן בפרק

בקדש באש תשרף אמר ליה רבי יונתן רבך

דאי לאו הקישא הוה

ג.

לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל

ההוא מרבנן לרבי שמואל בר

קמא (דף יט.) וי"ל דלא ליכתוב לא

אמרינן דמההוא נפיק לן

בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:

מהאי קרא קאמר לה ואם יותר מבשר

יאכל אלא ישרף ב: הקישא הוא.

נחמני דאקשי ליה האי קושיא רבי

בקדשים טמאים איסור

ויקרא ו כג

המלואים ומן הלחם עד הבקר וגו' שאין

2. וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר

אכילה וקרא דוהבשר אשר

יונתן רבך נמי לא הוה מייתי איסור

תימה אמאי קרי ליה הקישא

יגע וגו' הוה מוקמינן ליה

הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד

תלמוד לומר לא יאכל ומה תלמוד לומר לא

הנאה לכל איסורין מבקדש באש

תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בקרא

לאיסור הנאה ולא הוה

הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר

מיתר לן מידי. חי' הר"ן.

יאכל אם אינו ענין לגופיה דהא כתיב

תשרף דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף

ובכורות בקרך וצאנך ואזהרה למעשר

בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ

ד. אלא כתיב לא תוכל

שמות כט לד

הוּא:

בעזרה אלא מהאי קרא אמר להו:

נמי יליף מהאי קרא וי"ל דצריך

ושרפת את הנותר באש תנהו ענין לשאר

3. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל

לאכול והדר מפרש להו.

❖

דהא כתיב ושרפת. אלמא לאו בר

הקישא משום איסור הנאה דלא תוקי

תוס' הרא"ש.

איסורין שבתורה ואם אינו ענין לאכילה

טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ

אכילה הוא: לכל איסורין. דוגמתן

קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא

יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר

תנהו ענין לאיסור הנאה אי מה כאן בשריפה

יֹאכַל בָּשָׂר: ויקרא ז יט

שנאמר בהן לאו באכילתן: ואם אינו

בלאו ג דבפ' שני דשבת (דף כה.) לא

4. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ

אף כל איסורין שבתורה בשריפה אמר קרא

רבינו חננאל

ענין לאכילה. דהא בגופייהו כתיב

ילפי' איסור הנאה בשמן קדש שנטמא

וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא

אלא ממעשר: דכתיב לא תוכל

ושרפת את הנותר נותר בשריפה ואין כל

בקדש בשרפה, ולא שאר

וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת

תנהו ענין להנאה: אמר קרא

איסורין שבתורה. והאי

שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהָי

איסורין שבתורה בשריפה והאי לא יאכל

לאכול בשעריך. האי לא חשיב לאו

והנותר. דהוה ליה למכתב ושרפתו

בקדש מבעי ליה לכדתניא,

עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר

להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדרבי

באש: מיבעי ליה לכדרבי אלעזר.

שבכללות מדלא כתיב מעשר דגנך

בקדש באש תשרף לימד

צִוִּיתָנִי: דברים כו יד

5. לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל

על חטאת כו' ונדחה.

ליתן לא תעשה דאי מושרפת לא

ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ד ש"מ

ב)דאמר ר' אלעזר ג)2לא יאכל כי קדש

אלעזר

ואתינן לפרושי מהא דאמר

בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ

הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות:

ליחודי לאו אכל חד דכתי' בקרא אתא:

הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא

ר' יונתן. ואם יותר מבשר

וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת

כל שבקודש פסול. מדכתיב כי

המלואים וגו', נדחו דבריו.

צירעה

בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ

תעשה על אכילתו אמר אביי לעולם מקרא

ותרצה אביי לעולם מקרא

אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ

קודש הוא יתירה לרבות על שאר

קמא ואיפוך דליכתוב באש תשרף ולא בעי לא תאכל מה תלמוד לומר לא

קמא, והוא וכל חטאת

וּתְרוּמַת יָדֶךָ:

פסולי קדשי קדשים בלאו כגון פיגול

❖

אשר יובא מדמה אל אהל

דברים יב יז

תאכל אם אינו ענין לגופו דנפקא ליה מדרבי אלעזר תנהו ענין לכל

ויוצא ונשפך דמו: מקרא קמא.

מועד, וא"כ נימא קרא

איסורין שבתורה ואם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לאיסור הנאה

בקדש באש תשרף

וכל חטאת ט) ולאו מבאש תשרף

ונשתוק, לא תאכל למה לי.

הגהות הב"ח

אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה אמר קרא

דאיצטריך לומר שישרף בעזרה אלא

אם אינו ענין לגופיה

(א) רש"י ד"ה לוקה ארבע

הנותר הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה אמר ליה

דנפקא ליה מדר' אלעזר

מלא תאכל ליכתוב באש תשרף

וכו' בשקצים סתם אל

דאמר לא יאכל כי קדש

אלמא לאו בר אכילה הוא וממילא

רב פפא לאביי ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא דאי מדרבי

❖

תשקצו:

הוא כל שבקדש פסול ליתן

נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא

לא תעשה על אכילתו,

אלעזר ד) ג אין לוקין על לאו שבכללות אלא אמר רב פפא מהכא 3 והבשר

תנהו ענין לשאר איסורין

דרבי אלעזר דמפיק מלא יאכל כי

אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף שאין תלמוד לומר לא יאכל

שבתורה. ודחינן תוב,

גליון הש"ס

קודש הוא כל פסולי קדשים: לאו

ואימא ליחודי ליה לאו

מה תלמוד לומר לא יאכל אם אינו ענין לגופו דהא נפקא ליה מקל וחומר

שבכללות. כגון זה שנכלל כל

גמרא הקישא הוא. עיין

לגופיה, דאי מדר' אלעזר

ממעשר הקל ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא

זבחים לד ע"א תד"ה

ה)

הוה ליה לאו שבכללות

הפסולין יחד: לא בערתי. אזהרה

❖

והבשר:

כדפירש כל שבקדש כלל

בשר קדש חמור לא כל שכן וכי תימא ו) אין מזהירין מן הדין $ הקישא הוא

נפקא לן ביה ביבמות בהערל (דף

כל פסולין שבקדש, ולאו

דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות

עג:): אין מזהירין. מדין קל וחומר

שבכללות אין לוקין עליו.

אלא א"ר פפא מהכא

אף על פי שאדם דן קל וחומר

בקרך וגו' מה תלמוד לומר לא יאכל אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לכל

מוסף רש"י

והבשר אשר יגע בכל טמא

מעצמו אינה אזהרה ללאו. במסכת

איסורין שבתורה ואם אינו ענין לאכילה תנהו ענין להנאה אי מה כאן

בקדש באש תשרף.

לא יאכל שאין ת"ל באש

במקום אכילתו שריפתו

מכות (דף ה:) נפקא לן: היקשא

תשרף כו'. עד וכי מזהירין

בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה אמר קרא הנותר הנותר בשריפה

פא:).

מן הדין. ודחינן הקישא

(לקמן

מט.

הוא. ולאו קל וחומר דאיתקש נדריך

ואין כל איסורין שבתורה בשריפה אמר לי' רבינא לרב אשי ואימא לעבור עליו

ששורפין אותה בקדש.

הוא, כלומר התורה הקישה

ונדבותיך דהיינו שלמים למעשר

בעזרה (לקמן פב:). פסולי

הקדש למעשר, שנאמר לא

בשני לאוין לאו מי אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש

ז)

קדשי קדשים. שמחיצתן

תוכל לאכול בשעריך

דגן דכתיב ביה לא בערתי ממנו

בכשרותן בעזרה, דכתיב

צירעה

מעשר דגנך תירושך

בטמא ותייתי לן מינה דאף קדשים לא

בהן (ויקרא ו) בחצר

ויצהרך ובכורות בקרך

יאכלו בטומאה ולא בערתי ממנו בטמא אע"ג דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו הא נפקא לן ביה איסור לאו ביבמות בהערלי) מהאי קרא דלא תוכל

אהל מועד (שם). ואמורי

וצאנך וגו', וכל נדריך אשר

קדשים קלים. שנפסלו,

תדר אלו הקדשים. אמר

לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו (דברים טו) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת

דבכשרותן היתה חומת

ליה רבינא לרב אשי ואימא

יש כאן טומאת בשר לטהור וטומאת הגוף לטמא וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי

העזרה מחיצתה, דהא

לעבור עליו בשני לאוין.

המוקדשין הכא לא תאכל: אכל פוטיתא. שרץ המים: לוקה ארבע. חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים דהוא ספר ויקרא [יא] וחד במשנה תורה [יד] ושני

הקטרה בעו, מנין שאף

כלומר לא בא מופנה

כשנפסלו תהא שם שריפתן,

שתדרוש בו ואם אינו ענין

לאוין כתובים בתורת כהנים [ויקרא שם] בשקצים סתם (א) לא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהן והכא לא כתיב על הארץ ומשמע

ולהכי נקט אימורים, דאי

לגופו תנהו ענין לשאר

בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע: נמלה. שהוא שרץ הארץ: לוקה חמש. הני תרי דסתם שרצים וחד [שם] וכל השרץ השורץ על הארץ

נטמא בשרן של קדשים

איסורין, אלא לגופיה בא.

שקץ הוא לא יאכל וחד [שם] לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם וחד [שם] ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:

קלים דנאכל בכל העיר,

וא"ת הלא כבר הוקש

שריפתן נמי בכל העיר

למעשר דכתיב ביה לאו,

צירעה שנאמר לא תוכל לאכול

כדתנן (לקמן פא:) שורפין

אותו בחצרותיהן או על גגותיהן (לקמן פב:). אכל פוטיתא. שרץ המים קטן שאין בו כזית, ואפ"ה כיון דבריה היא

בשעריך לא יאכל עוד למה בא, לחייבו בשני לאוין, מי לא אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע, נמלה לוקה חמש, צרעה

אכילה היא ולוקה ד' מלקיות, בשרץ המים כתיב בתורת כהנים אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו

לוקה שש, הכא נמי לוקה על שני לאוין. והא דאביי מפורש בפ' אלו הן הלוקין פוטיתא הוא דג טמא. וכתיב בדגים ושקץ

בהם, הרי כאן שנים, וכלל בהן בין שרץ הארץ בין שרץ המים, ומשום מבשרם לא תאכלו ומשום וכל אשר אין לו

יהיו לכם מבשרם לא תאכלו, א) וכתיב עוד לכל השרץ השורץ לא יאכל כי שקץ הם, ועוד כתיב אל תשקצו את נפשותיכם

סנפיר וקשקשת לא תאכלו (ערובין כח. ועי' מכות טז: בקצרה). נמלה. שהיא שרץ הארץ, לוקה חמש. תרתי הא דאמרן,

בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם. נמצאו ארבעה לאוין באוכל שרץ סתם. ולא פירש באחד מהם בארץ, נמצאו הלאוין

וכל הולך על גחון לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום, הרי ג', וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל,

הללו כולן בכל השרץ, בין שרץ של מים ובין שרץ של יבשה, לפיכך אמר אביי אכל פוטיתא שהיא שרץ הים לוקה עליה

הרי ד', ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ, הרי ה', כולן בפרשת ויהי ביום השמיני (ערובין

הללו ארבעה לאוין כלם. אכל נמלה שהיא שקץ היבשה עובר ב) בארבעה לאוין הללו והוסיפה התורה על שקץ של יבשה

שם, ומכות שם בקצרה).

לאו חמישי, שנאמר ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ, הלכך לוקה חמש.

א) דברי רבינו תמוהים דהא בהאי קרא כתיב בהדיא לכל השרץ השורץ על הארץ וגו' ובאמת הרי"ף סו"פ אלו טרפות וברש"י כאן ובמכות ט"ז הביאו ללאו ד' הך קרא דמשנה תורה וכל אשר אין לו וגו'. ב) גם זה צ"ע דקרא דושקץ יהיה לכם מבשרם לא תאכלו כתיב רק בשרץ

המים ושרץ הארץ לא נכלל כלל בהך קרא ועי' ברי"ף וברש"י ודברי רבינו מצוה ליישב.