כד:
כל שעה פרק
שני פסחים
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
צירעה
לוקה שש. פ"ה דהא (ג) דכתיב בקדושים אל תשקצו את
צירעה. שרץ העוף היא וגם שורצת על הארץ ויש בה אלו חמש לאוין
כד א מיי' פ"ו מהלכות
א) [בכורות ו:], ב) [לקמן
איסורי מזבח הלכה ח
לה. וש"נ ע"ש בפירש"י],
נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה
ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) וכל שרץ העוף
ג) [זבחים לו: כריתות
ופי"ח מהל' פסולי
וגו' לא חשיב ליה דבגדולים מיירי א דלא כתיב (ד) שרץ ולשון שרץ דבר
טמא הוא לכם לא יאכלו. שרץ לשון רוחש ונענוע ואינו נראה ואין
כג: לקמן צו.], ד) [עי'
המוקדשין הלכה יב:
בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל שרץ הלכך לא תשקצו את
שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע"י שירוצו מפני קטנו וקשה דבפ' ד'
כה ב מיי' פי"ח מהל'
תוס' ע"ז יב: ד"ה אלא],
ה) [בר רב עויא וכ"א לקמן
פסולי המוקדשין
נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' דכתיב
מיתות (סנהדרין נט:) דרשינן וכל חיה
לג:], ו) חולין קכ: תרומות
הלכה יח:
הרומשת זה הנחש משמע דרמישה
בקדושים תהיוט) אינו מן המנין דלאו
צירעה לוקה שש א"ל כל היכא דאיכא
כו ג שם הלכה יב:
א)
פי"א [מ"ג], ז) [עי' תוס'
בשרצים כתיב: והבשר למה לי.
הוה נמי בדבר הרוחש כמו נחש
כז ד מיי' פי"ד מהל'
ע"ז יב: ד"ה אלא וכו'
למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי
מאכלות אסורות הל'
דאפשר דה"ה בע"ז לוקין
שהולך על גחונו ותי' הר"י דאורלינ"ש
השתא דאמר' קרא לאו לגופיה אתא
והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דרישי'
1
י טוש"ע י"ד סי' קנה
אפי' שלא כדרך הנאתן
דההוא קרא איירי בח' שרצים
אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע
ע"ש], ח) חולין קטו:,
סעיף ג:
(א) למה לי ב)א לרבות עצים ולבונה והבשר
כח ה מיי' פ"י שם הלכה
דאמרינן במעילה בפרק קדשי מזבח
בכל טמא לא יאכל והבשר למה לי
ט) [ויקרא כ], י) [שבועות
כל טהור יאכל בשר דסיפיה למה לי לרבות
ד.], כ) [שמות כג], ל) וכל
כב:
ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל
(דף טז: ושם) במובדלים ממך דיבר
כט ו מיי' פי"ד שם הלכה
שאין לו מתירין כצ"ל רש"ל,
אימורין אימורין מהתם נפקא ג)דתניא 2והנפש
טומאה ואע"ג דלאו אוכלא הוא:
הכתוב דכתיב בסיפא דקרא אשר
מ) [מכות יח.], נ) [מטרפה
י טוש"ע י"ד סי' קנה
❖
אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה'
והבשר כל טהור יאכל למה לי.
כצ"ל], ס) [וע"ע תוס'
הבדלתי לכם לטמא והיינו ח' שרצים
סעיף ג:
❖
לרבות
בכורות י. ד"ה מה להלן],
את
שהן טמאים:
והבשר יתירא מבעיא ליה דאילו כל
לרבות את האימורין התם טומאת הגוף
ב
האימורים. דסד"א אין חייבין
טהור יאכל בשר דריש ליה במנחות
בכרת ג הכא טומאת בשר בלאו א"ר אבהו
תורה אור השלם
עליהם משום טומאה הואיל ואין
(ד' כה:) כל טהור יאכל בשר והנפש
ב
א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין
הגהות הב"ח
ד)
1. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
ניתרים ודרשינן במנחות בפרק
אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורין
עליהן אלא דרך אכילתן למעוטי מאי אמר
(א) גמרא לא יאכל דרישיה
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ
הקומץ את המנחה (דף כה:)
חייבין עליו משום טומאה יצא בשר
דקרא למה לי: (ב) רש"י
יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר
רב שימי בר אשי למעוטי שאם אכל חלב
ד"ה ומשני וכו' איירי
הניתר לטהורי' חייבים עליהם משום
שנטמא לפני זריקת דם. לשון אחר
יֹאכַל בָּשָׂר: ויקרא ז יט
דהאי: (ג) תוס' ד"ה
חי שפטור איכא דאמרי א"ר אבהו אמר ר'
2. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל
טומאה להכי איצטריך לרבויינהו
בין ברישא בין בסיפא ו' יתירה
צירעה וכו' פ"ה דהא. נ"ב
בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים
יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן
מיבעי' ליה: לרבות את האימורין.
מיהו קשה דבמעילה בפ' חטאת העוף
ד
עי' פ' בכל מערבין ד' כח:
אֲשֶׁר לַיְיָ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו
(ד) בא"ד דלא כתיב בהו
אלא דרך הנאתן למעוטי מאי אמר רב שימי
(דף י:) דריש התם מאשר יקרב בכל
שאם נטמאו ואכלן טהור שיעבור
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
שרץ ולשון שרץ וכו' ואינו
ויקרא ז כ
מֵעַמֶּיהָ:
הקדשים הכתוב מדבר ויליף התם
עליהן משום ב' לאוין לאו דזרות
בר אשי למעוטי $ שאם הניח חלב של שור
3. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה
נראה מפני קוטנו אלא
אימורים ל) וכל שאין ניתר לטהורים
שאף הכהן זר אצלם ולאו דטומאת
על ידי שירוצו וקשה
הנסקל על גבי מכתו שהוא פטור וכל שכן
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
כצ"ל: (ה) ד"ה אלא וכו' לא
ורבינו שמשון תירץ דאיצטריך לרבויי
בשר ואדלעיל קאי והכי קאמר לא
תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר
אוכל חלב חי שהוא פטור אתמר נמי אמר
❖
הי' ליה ליחשב:
לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה
דסד"א דלא יבא איסור טומאה ויחול
יאכל והבשר נמי שנטמא לא יאכל:
רב אחא בר ה) עויה אמר רב אסי א"ר יוחנן
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל
פרט
לאוכל חלב
אשר לה'. קרא יתירא הוא דה"ל
על איסור חלב:
גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו
דברים יד כא
חי. והא דאמר בגיד הנשה (חולין קב:)
למכתב מזבח השלמים וטומאתו
גליון הש"ס
4. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
פטור לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין
אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא
עליו וכתיב אשר לה' לרבות אף בשר
גמ' שאם הניח חלב של
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
עליהם אלא דרך הנאתן אמר ר' זירא אף אנן
במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך
הקרב לה' שאם אכלו בטומאה ענוש
שור הנסקל. עיין נדה לב
ג
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
❖
ע"א תד"ה וכשמן:
שמות כב ל
אֹתוֹ:
כרת: ומשני התם בטומאת הגוף.
וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתו והא
נמי תנינ' אין סופגין את הארבעים משום
ו)ה
תוס' ד"ה אלא וי"ל כו'
דאמר בהקומץ רבה (מנחות כא.) דם
איירי (ב) והאי וטומאתו עליו מוקמינן
ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים
דהא דאיצטריך למילף.
עי' בספר כתנות אור
שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי
לה בזבחים בפרק ב"ש (דף מג:)
מוסף תוספות
בלבד ואילו מתותים תאנים ורמונים לא מאי
להגאון בעל פנים מאירות
מהא דתניא הקפה את הדם ואכלו
בטומאת הגוף הכתוב מדבר והכא
טעמא לאו משו' דלא קאכיל להו דרך הנאתן
סוף פ' בראשית:
דרמש שייך בדבר
א.
או שהמחה את החלב וגמעו חייב
רבינהו לאזהרת טומאת בשר
תוס' ד"ה הכל מודים.
שהוא גדול כמו חיה כמו
אמר ליה אביי בשלמא אי אשמעינן פרי
והא דלא קאמר וכו'
"בו תרמוש כל חיתו יער"
ומשני כאן שהקפה באור וכאן
כשנטמאו הם והוא טהור שיהא
גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו שפיר
(תהילים קד). תוס' הרא"ש.
משום דאין מזהירין מן
שהקפה בחמה ולפי הך דהכא צ"ל
מוזהר עליהן והכא ליכא כרת אלא
הדין. עי' ע"ז יב ע"ב
ב. ושאינו ניתר לטהורים
אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא אמר
❖
שהברייתא לצדדים קתני הקפה את
לאו דאימעט מכרת בזבחים בפרק
תד"ה אלא וצע"ק:
אין חייבים עליו משום
טומאה. חי' הר"ן.
אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין
ב"ש [שם]: אלא דרך אכילתן. אלא אם
הדם בחמה ואת החלב באור דאי
ז) ו
בחמה חי הוא ופטור: אלא הכא
ג. אלמא חי נמי דרך
כן אכלן דרך אכילתן: איכא דאמרי.
עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן מאי טעמא
אכילתו מקרי. שם. ד. דאין
מוסף רש"י
משום דזיעה בעלמא הוא. תימה
הא דרבי אבהו אהנאה איתמר
גזירה שוה למחצה. תוס'
משום דלא כתיב בהו אכילה מיתיבי איסי
צירעה לוקה שש. שהיא
ר"פ. ה. דאסירי באכילה
ואהנך דאסירי בהנאה: חלב. אין
לר"י דבהעור והרוטב (חולין קכא. ושם)
בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שהוא
ח)
שרץ העוף ולקי בכל הני
ובהנאה. תוס' שאנץ.
יליף מקרא דאין חייב משום ערלה
דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח
חמשה, מוסף עליו וכל שרץ
ו. דלא כתיב ביה אכילה
אסור נאמר כאן 3 כי עם קדוש אתה ונאמר
אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר
עורות ולא לרפואה וכ"ש אוכל חלב
העוף שקץ הוא לא יאכל
כדאמר בסמוך. שם.
להלן ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור
במשנה תורה, והאי דכתיב
ז. [ו]לית ביה מלקות.
4
חי: אין סופגין את הארבעים כו'.
ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים
❖
בקדושים תהיו ולא תשקצו
תוס' הרא"ש.
אף כאן אסור ואין לי אלא באכילה בהנאה
מתרומה ובתרומה כתיב תירוש
גבי משקין קאי במסכת תרומות
את נפשותיכם בבהמה
מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה
ובעוף ובכל אשר תרמוש, לא
ויצהר אם כן אמאי איצטריך למימר
וקאמר דאין כל מי פירות קרויין
חשיב ליה, דבבהמה וחיה
הכא זיעה בעלמא הוא $ וי"ל דהא
משקין אלא אלו בלבד. אין סופגין את
עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה
רבינו חננאל
ועוף גדולים משתעי ולא
דאיצטריך למילף התם פרי פרי
הארבעים על שום מי פירות של
בו עבירה אינו דין
שיהא אסור בהנאה
בשרצים דלא כתיב בהו, לשון
אכל צרעה שהיא שרץ
שרץ דבר שהוא נד בארץ
מבכורים לאו למעוטי שאר משקין
ערלה משום דבכולהו שלא כדרך
העוף עובר על חמשה
מה
ואינו נראה אלא על ידי
לאוין הללו, הוסיפה עליו
הנאתן הוא אלא אלו: בשלמא אי
איצטריך דמן הדין אפילו תירוש
שירוצו וריחושו מפני קוטנו
התורה לאו אחד, שנאמר
אשמעינן בפרי גופא. דאי
ויצהר לא היה (ה) ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן
אכיל שלא כדרכו כגון שבישל אגוזים
וכל שרץ העוף טמא
(ערובין כח. וכעי"ז מכות
טז:). והבשר וכו' לרבות
הוא לכם לא יאכלו,
או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב: שפיר. שמעינן מינה
הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו
עצים ולבונה. והבשר כל
הילכך לוקה שש מלקיות.
הפרי והשתא א"ש הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי
דאין לוקין אלא כדרך אכילתן אבל השתא טעמא דפטור משום
טהור יאכל וגו', וי"ו יתירה,
ופרקינן הני מילי דמוקמינן
דלאו פרי אכל: כלאי הכרם. כתיב (דברים כב) פן תקדש המלאה
טעמא הוא דשמעינן דמשקה אינו כפרי מיהו תימה אמאי אמר
לרבות עצים ולבונה של
ליה בלאוי יתירי היכא
אמרת
קודש לטומאה, וקאי
דליכא מידי למידרש
קל
דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא י): שהוא
דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא:
אדלעיל והבשר אשר יגע
בגופיה. אבל היכא דאיכא
וחומר. תימה היכי אלים ק"ו לאפוקי מג"ש דנילף מנבילה בג"ש
אסור. באכילה: ערלה שלא נעבדה בה עבירה. בנטיעתה: בשר
בכל טמא לא יאכל והבשר
למידרש כי האי גונא
בחלב שנעבדה בו עבירה. כשבישלו ועבר עליו על לאו לא תבשל :
שלא תאסר בהנאה כמו נבילה ובפרק כל הבשר (חולין קטז.)
(לקמן לה.) או: והבשר
כ)
ד
דרשינן. מכדי כתיב. ואם
יתירה הוא דהא רישיה
האכל יאכל מבשר זבח
איכא תנא דיליף הכי וסבר דבשר בחלב לא אסור בהנאה ואור"ת
ערלה
דקרא בבשר משתעי, לרבות
שלמיו וגו', והבשר אשר
דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב ביה נמי איסורי הנאה דמבשר בשדה דרשינן מ)קדשים שיצאו חוץ למחיצה ה וגלי לן ק"ו דגמרינן מקדשים ולא
עצים ולבונה לקבל טומאת
יגע בכל טמא למה לי,
(מנבילה) וא"ת בלא ק"ו נמי מקשינן לחומרא וי"ל דהכא ס"ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון
אוכלין (חולין לו:) לטומאת
נ)
לרבות עצים ולבונה שאם
עצמן דחיבת הקודש
נטמאו ישרפו. והבשר כל
אותו הקשה הר"י דאורלינ"ש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיסור הנאה מקדש קדש דמההוא קדש דנותר דריש ג"ש בפ' לולב וערבה
מכשרתם לשוינהו אוכלא
טהור יאכל בשר תוב
(סוכה מט.) ובפרק כל הזבחים (זבחים כח:) וי"ל דהכא עם קדוש מאנשי קדש דרשי' שהן ענין אחד דקיימא קדושה אגברי אי נמי דנין חולין
ואע"ג דהני לאו בני אכילה
למה לי, לרבות אימורין
מחולין ואין דנין חולין מקדשים : (לעיל) הכל מודים בכלאי הכרם. הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב
נינהו (זבחים לד.) דעצי
שנטמאו, סד"א כל טהור
ס)
המערכה מקבלים טומאה,
יאכל בשר כתיב, מידי
בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מאן דאמר לאו דאורייתא $והא דלא קאמר הכל מודים בבשר וחלב ו שמא משום דאין
מדרבנן היא משום חיבת
דכהן טהור מצי למיכליה
מזהירין מן הדין : אמרת ק"ו. איסור אכילה לא מצי למילף בק"ו מערלה כדאמר בכל הבשר (חולין קטו:) משום דאיכא למימר חורש בשור
ז
הקודש וקרא אסמכתא
אם אכלו בטומאה חייב,
בעלמא דהא עצים בעלמא
אבל חלבים דלא יכול
וחמור וחוסם פי פרה יוכיח דנעבדה בהו עבירה ושרו באכילה אבל השתא דיליף מקרא איסור אכילה ליכא למימר תוכיח דהנהו שרו באכילה:
לא מקבלי טומאה (מנחות
למיכלינהו אפילו הוא
מה
כא. וקב: וחולין לג.).
טהור, אימא לית להו חיוב
משום טומאה קמ"ל. (שנינו בתוספתא פ' הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בכלאים כו'). ואסיקנא מהאי קרא דכתיב ונפש לרבות אימורין. להתחייב כרת האוכלן בטומאת הגוף, דאשר לה' יתירא הוא למידרש ביה דבר שהוא עולה לגבוה (זבחים לו:).
כי תגע בכל דבר טמא וגו' ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה. ואמרינן לה' לרבות האוכל אימורין בטומאת
הגוף שהוא בכרת, ובא הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, לרבות כהן טהור שאכל בשר קודש טמא שהוא בלאו. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. וכל שכן דרך אכילתן למעוטי אכל
חלב חי, ודרך הנאתן למעוטי מניח חלב של שור הנסקל על מכתו שפטור. אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא אין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים, הא היוצא מן התותים ומן הרמונים לא, משום שאינו דרך
הנאתן. ושני אביי שאני הני דזיעה בעלמא נינהו. אמר אביי הכל מודים בכלאי הכרם, כיון דלא כתיב בהו אכילה לוקה עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. ומותיב עלה איסי בן יהודה מיהא ברייתא דמייתי איסור בשר בחלב בק"ו מערלה.