כל שעה
פרק
שני פסחים
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר. הקשה ריב"א נילף
ערלה לא היתה לה שעת הכושר. שהפרי הזה חנט באיסור ונגמר
ל א מיי' פי"ד מהלכות
א) חולין קטז. כלאי' פ"ז
מ"ח, ב) [המלאה וכתיב
מאכלות אסורות הל' י
באיסור תאמר בבשר בחלב שיש לו שעת הכושר קודם שניתן בחלב:
מערלה שהיתה לה שעת הכושר כגון נטל ענף מאילן של
הזרע וכן איתא בחולין
יא טוש"ע שם:
כלאי הכרם יוכיחו. ובשחיטת חולין ה) פריך ונימא ערלה תוכיח וחזר
היתר שלא נגמרו פירותיו והרכיבו או נטעו ואומר ר"י דאינו אוסר
לא ב מיי' פ"ה מהל'
קיו. וכ"כ בפירש"י דהכא],
אלא מה שגדל אחר שהרכיבו או נטעו וזה לא היה לו שעת הכושר
הדין והתם מתרץ לה בכל הבשר ולקמן פריך ונימא מה לכלאי הכרם
ג) ברכות סא: יומא פב.
כלאים הל' יג טוש"ע
סנהדרין עד., ד) [עי'
י"ד סי' רצו סעיף ט:
והענף עצמו אינו נאסר אלא מפני
שכן לא היתה להם שעת הכושר:
לב ג מיי' שם הל' כג
תוס' סוטה י: ד"ה נוח],
ואם איתא. דכלאי הכרם חלוקין
תערובת האיסור ואם היה יכול
מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר
ה) [דף קטו.], ו) [קרח
טוש"ע שם סעיף יז:
להבדיל אותו הענף ממה שגדל אחרי
להחמיר משאר איסורין ליפרוך האי:
לג ד מיי' פ"ה מהלכות
יח כט], ז) בס"א: דמינות,
תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר
ח) בס"א: ישו, ט) בס"א:
יסודי התורה הל' ו
ואביי. אמר לך היכי ניפרוך היכי
כן היה מותר וכן כלאי הכרם אי לא
חמץ בפסח יוכיח שהיה לו שעת הכושר
❖
מינאה,
סמג עשין ה טוש"ע י"ד
היה עיקרו נאסר או מעביר עציץ
נסיימה למילתיה דלא נילף בשר
סי' קנה סעיף ב [רב אלפס
ואסור בהנאה מה לחמץ בפסח שכן ענוש
❖
נקוב חשוב לא היה לו שעת הכושר
בחלב מיניה נימא תאמר בבשר בחלב
כאן ובע"ז פ"ב ד' שלח:]:
כרת תאמר בבשר בחלב שאינו ענוש כרת
שהאיסור הגדל אחרי כן לא היה לו
כו' אטו בשר בחלב אכילה כתיבה
הגהות הב"ח
מעולם שעת הכושר: מה לחמץ
כלאי הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסור
ביה התם נמי לוקין עליו אפי' שלא
(א) גמ' ואם יש אדם
תורה אור השלם
❖
בהנאה ואם איתא ניפרוך מה לכלאי הכרם
בפסח שכן ענוש כרת. ומשור
כדרך הנאתה: מנבילה. ונבילה
שממונו חביב:
1. לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ
אכילה כתיבא ביה. נבילה לאו דוקא
הנסקל לא מצי למימר יוכיח א דמה
שכן לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן
כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ
קאמר דהא מטריפה גמרינן לה. ויש
לערלה ולשור הנסקל שכן לא היה
ואביי תאמר במאי תאמר בבשר בחלב
הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר
גליון הש"ס
מפרשים דמשום דהאי טריפה דקרא
להם שעת הכושר לאכילה :
ב
תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם:
שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו אטו בבשר
א
כלאי הכרם יוכיחו. בפ' כל הבשר
ברש"י זאת אומרת.
דברים כב ט
איירי באבר ובבשר המדולדל בה
בחלב אכילה כתיבה ביה ואידך דקא מותיב
2. וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
משום דאכתי לאו
ושחטה כדאמרינן בבהמה המקשה
(חולין קטו:) פריך ונימא
ג
בשר בחלב. עי' מנחות
בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ
לה סבר להכי קא גמר מנבילה מה נבילה
❖
קא: ברש"י ד"ה הואיל
לילד (חולין עג:) קרי ליה נבילה דדמי
ערלה תוכיח ומשני ונראה לר"י דהוה
וּבְכָל מְאֹדֶךָ: דברים ו ה
❖
דרך הנאתה אף בשר בחלב דרך הנאתו
ובתוספו' שם ד"ה פיגול:
לנבילה דלא מישתרו בשחיטה ואין
מצי למילף במה מצינו מכלאי הכרם
ואביי להכי לא כתב אכילה בגופו לומר
נראה לי דטריפה נמי לא מישתריא
לחודייהו דמה כלאי הכרם שכן
רבינו חננאל
שלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתו וליפרוך
בשחיטה ואי משום דלא מיטמיא
נעבדה בו עבירה ואסורה באכילה
לעזי רש"י
ודחינן מה לערלה שכן
הנך נמי לא מיטמאו: ואידך. אביי
ובהנאה אף אני אביא בשר בחלב
מה לכלאי הכרם שכן לא היתה לו שעת
❖
וכו', חמץ בפסח יוכיח,
מלוי"י [מלויי"ד]. קדחת.
אמר לך להכי לא כתיב אכילה בגופו
וכו' אלא ניחא ליה למילף מכל הני
ופרכינן מה לחמץ בפסח
הכושר א"ר אדא בר אהבה זאת אומרת
בק"ו דאלים טפי: מה לכלאי
שכן ענוש כרת, כלאי הכרם
ללמדך שלוקין כו' הלכך לא מצי פריך
כלאי הכרם עיקרן נאסרין הואיל והיתה להן
יוכיחו. ואם איתא נפרוך
מוסף רש"י
הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך
תאמר בבשר בחלב כו': וליפרוך
מה לכלאי הכרם שכן
שעת הכושר קודם השרשה מתיב רב
כו'. תימה לרשב"א היא גופא נילף
מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם
המעביר עציץ נקוב.
לוקין עליהן אפילו שלא
שמעיה המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף
וזרעים בו והעבירו בכרם,
א)
כדרך הנאתן. ופריק אביי
שעת הכושר. וקא סלקא דעתך
במה מצינו מכלאי הכרם שילקו על
וכיון דנקוב הוא יונק
הכי בשר בחלב נמי לוקה
מאתים אסור הוסיף אין לא הוסיף לא אמר
שאין נאסרין אלא גידוליהן ולכן לא
בשר בחלב שלא כדרך הנאה ואומר
מן הכרם (חולין קטז.).
עליו אפילו שלא כדרך
רבא תרי קראי כתיבי כתיב הזרע וכתיב
היתה להן שעת הכושר: זאת אומרת.
ר"י דליכא למילף דאיכא למימר דשור
הוסיף מאתים. הוסיף
הנאתו דהא לא כתיבא
ב) 1
בתוך הכרם אחד ממאתים
ביה אכילה. ואיסי אמר לך
מדלא פריך הכי שמע מינה כלאי
הנסקל וחמץ שעבר עליו בבל יראה
המלאה הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה
ב
שגדל הירק או גרעיני
כיון דבשר בחלב איתקש
הכרם עיקרן נאסר אף עיקר הזריעה
יוכיח שנעבד בו עבירה ואסור
זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא א"ר יעקב
הזרעים בתוכו, דהוו להו
לנבלה, שנאמר כי עם
ג
מאה ותשעים ותשעה
עצמה נאסרה וזריעה היתה לה שעת
באכילה ואינו אסור אלא כדרך
קדוש אתה לה' אלהיך
א"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה
דהיתר וחלק המאתים הוי
לא תבשל גדי בחלב אמו,
הכושר כל ימיה עד שנשרשה. י"מ
הנאתו דאכילה כתיב בהו:
היכי דמי אי נימא דאיכא סכנה אפילו עצי
איסור, אסור, וכל שכן
וכתיב ואנשי קדש תהיון
עיקרן
נאסרין. אומר ר"י שגם
דהאי מקשה נמי ידע שאף הזריעה
אם הוסיף יותר, דכלאי
לי ובשר בשדה טרפה לא
אשירה נמי ואי דליכא סכנה אפילו כל
הכרם אין בטלים עד
תאכלו, הנה נאמר בכאן
נאסרת אלא סבור שמשעת זריעה
הגבעולים והקש שגדל
שיהו בו מאתים דהיתר
איסורין שבתורה נמי לא לעולם דאיכא סכנה
כי עם קדוש, ונאמר להלן
נאסרת וכך שמעתי אבל א"א
ממנו נאסר כדאמרינן לקמן (ד' כו:)
והאחד של איסור (שם).
ואנשי קדש תהיון לי,
ואפי' הכי עצי אשירה לא דתניא ר' אליעזר
להעמידה דמיבעי לן לפרושי הכי
תנור שהסיקו בקליפי ערלה או
ג)
לא הוסיף. מאתים אלא
וכתיב בטרפה לא תאכלו,
פחות כל דהו וכגון שיש
אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל
הרי אכילה בהדיא כתיבא
מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן
בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ וקשה
2
בהיתר מאתים בו, דהוי
ביה, בשר בחלב נמי כאלו
שעת הכושר משעה שבאו לכלל
לר"י דבפרק האשה שנפלו (כתובות דף
מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל
איהו אחד ומאתים, מותר
אכילה כתיבה ביה. ואביי
כלאים תאמר בבשר בחלב שהיתה
פ. ושם) גבי מוציא הוצאות על נכסי
(שם). כתיב הזרע. משמע
אדרבה נימא להכי לא
נפשך אלא לומר לך אם יש אדם שגופו חביב
זריעה עצמה (שם). וכתיב
כתיב ביה אכילה בגופו
לו שעת הכושר משעה שבא לכלל זה
אשתו וכו' מפרש רב יהודה אפי' לא
עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ויש
המלאה. משמע מילויו
(א)
לומר שלוקה שלא כדרך
דאם שורהו כל היום בחלב אינו
אכל אלא חבילי זמורות רב יהודה
ותוספתו (שם). זרוע
הנאתו. ונפרוך מה לכלאי
אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר
נאסר בכך ומשני עיקרן נאסרו
לטעמיה דאמר אכלה ערלה וכלאים
מעיקרו. בתוך הכרם
הכרם שכן לא היתה להם
בכל מאודך כי אתא רבין אמר רבי יוחנן
נאסר מיד בהשרשה (שם).
שעת הכושר, תאמר בבשר
משנשרשו ולא משנזרעו וכמה
ושביעית הוי חזקה פי' אע"פ שבכל
זרוע ובא. שהיה נשרש
בחלב שהיתה לו שעת
ד בכל מתרפאין ד) חוץ
מע"ז וגילוי עריות
גמגומים יש בה חדא דטעמא דלא
אלו אין יכול לאכול רק העצים
כבר בהיתר חוץ לכרם
הכשר שאילו שרה בשר
ושפיכות
בעינן מלאה (שם). למה
מיתסר $משום דאכתי לא בשר בחלב
שהפירות אסורין אלמא עצי כלאים
בחלב כל היום כולו מותר.
נאמר בכל מאודך.
ואינו אסור אלא אם בשלו.
חשיב ליה והרי הוא כאילו זה לבד וזה לבד וכן כלאים כ"ז שלא נשרשו
שרו ואומר ר"ת דהתם מיירי באותן עצים שהיו קודם זריעת כלאים
יאמר החביב שבהן וכל
ודחינן כלאי הכרם נמי
הרי הן כמונחין בכדא ועוד כי אמר לעיל חמץ בפסח יוכיח מיבעי
וקודם שהוסיף מאתים אבל אותן שגדילין אחרי כן אסורין מאחר
ד
שכן שאינו חביב (יומא
מדלא פריך הכי שמע' מינה
פב.). לכך נאמר בכל
ליה למימר שהיתה לו שעת הכושר משנקרא חמץ בפסח והא ליתא
שהוסיף מאתים:
דהיתה להם שעת הכושר
הואיל והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה. והא דאמרינן
מאודך. מן החביב עליך
משעת זריעה עד שעת
ועוד מדמותיב רב שמעיה הוסיף אין לא הוסיף לא מכלל דליכא מאן
כלומר תהא
השרשה, א) כי לא נאסר
(ברכות סא:)
דסליק אדעתיה משעת זריעה אלא הוה סלקא דעתיה תוספת אין
בפ"ק דמנחות (דף ו. ושם) גבי טריפה דכלאים לא
אהבתו חביבה לך יותר מכל
אלא עיקרן, והן שלשה
❖
החביב לך (סנהדרין עד.).
ימים שהנטיעה קולטת
עיקר לא ולשון עיקרן משמע כדפרישית דללישנא בתרא הכי הוה
היה להם שעת הכושר התם קאי על משקה ישראל ומשקה לא
בהן. ומהאי טעמא דייק
ליה למימר זאת אומרת כלאי הכרם בהשרשה נאסרו: המעביר
היה לו לעולם שעת הכושר ה:
רב אדא בר אהבה ואמר
חוץ מעצי אשירה.
עציץ נקוב בכרם. וזרעים בתוכו שכבר צמחו הוסיף הצמח בכרם
נראה לר"י דמיירי כגון שאין יכול להתרפא
זאת אומרת כלאי הכרם
מוסף תוספות
עיקרן נאסרו. ומקשינן איני
מאתים אחד מן המאתים שיש בו עכשיו שמתחלה היו בו קצ"ט
משאר עצים אלא בזה כגון על ידי שדים או שום דבר אחר
דכלאי הכרם בהשרשה
א. שהיתה לו שעת
שיעורים כתוספת זו ועכשיו יש בו מאתים אסורין לפי שאין בהיתר
משום דאתי למיטעי בתר ע"ז ו וגבי בן דמא בע"ז פרק שני (דף
נאסרין, והתניא המעביר
הכושר ואסור בהנאה ואז
כז: ושם) שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו
הראשון כדי לבטל התוספת האסור שהערלה וכלאים אין בטלין
עציץ נקוב בכרם אם הוסיף
לא מצי למיפרך שכן ענוש
במאתים אסור, כלומר אם
כרת והא שור הנסקל אינו
אלא במאתים של היתר לבד האיסור לא הוסיף מאתים אלא פחות
ר' ישמעאל משום דאפיקורסותז) משכא ומפרש בירושלמי בפ' שמנה
ענוש כרת. תוס' ר"פ.
הוסיף עציץ זה בכרם
שרצים שהיה רוצה ללחוש לו בשם זרח) אבל ע"י תחבושת שרי כדאמרי'
כל שהוא מותר דיש בו כדי להעלות באחד ומאתים ובספרי ו) יליף
כשיעור שיש בו חלק
ב. דלאחר שנגח הוא
ליה מתרומה שעולה באחד ומאה וכלאים שכפל את אסוריו
התם (דף כח.) דר' אבהו רמא ליה יעקב אפיקורסא סמא אשקיה:
ט)
אחד במאתים חלקים כמה
אסור וקודם שנגח נמי
שיש בו נאסר, דייקינן
שהיה חי היה מחוסר
שאסורין בהנאה כפל את עלייתן. ודוקא נקט נקוב דיונק מקרקע
אף
שחיטה. שם. ג.
מינה מדקתני הוסיף נאסר,
וליהדר
דרך אויר: לא הוסיף לא. אלמא אין הזריעה נאסרת: מליאה. גידולין: הזרע. הראשון: זרוע מעיקרו. בכרם בהשרשה כדכתיב
מכלל שאם לא הוסיף
דינא וליתי במה הצד וכו'.
הזרע משמע שאף הזריעה נאסרת מיהו קודם השרשה כמאן דמנחא בכדא דמי: זרוע ובא. קודם לכן הוסיף אין לא הוסיף לא
תוס' שאנץ. ד. ואין זה
אפילו השריש לא נאסר.
ופריק רבא כתיב המלאה
דוחק שהפירות הוסיפו
דכתיב מלאה: בכל מתרפאין. אפילו באיסורי הנאה: למה נאמר בכל מאודך. יאמר החביב משניהן ודיו ומפרש לפי שפעמים
וכתיב הזרע, הא כיצד, אם
מאתים ולא העצים
שזה חביב ופעמים שזה חביב לכך הוצרכו שניהן לומר אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך והמתרפא בעצי אשירה נראה כמודה בה:
היה זרוע עד שימלא
דאורחא דמילתא הוי הכי
כדכתיב המלאה, לא היה
דזמורות כבר הוי גדולות
ושפיכות
לפני זריעת כלאים. תוס'
זרוע
אלא
כתובות שם. ה. [ד]איירי בענבים שעושין מהם יין לנכסים וכו' דדוקא דחרצן שנזרע הוא שהיתה לו שעת הכושר קודם השרשה
עכשיו נזרע בהשרשה, בעת שנזרע זרע בהשרשה נאסר, שנאמר הזרע. אמר ר' אח' בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה,
ומן החרצן אין עושין נסכים. תוס' מנחות ו. ו. כי לפעמים יש כח ביד שדים להטעות כדי לטרדם, אבל בשאינו תולה תועלת
ואפילו היכא דאיכא סכנה שנאמר בכל נפשך אפילו נוטל נשמתך. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ז
בהם יותר מאחרים אלא שאמר לו הבא לי מים או עצים מותר להביא אף מעבודת כוכבים. תוס' ע"ז כז:
א) דברי רבינו הוא כפי' הי"מ שהובא ברש"י כאן ד"ה זאת אומרת ואולי דרש"י כיון בזה על דברי הר"ח ז"ל אלו.