כל שעה פרק
שני פסחים
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאני
היכל דלתוכו עשוי. פ"ה ואין הנאת צילו נאסרת שאין
ורבא אמר לך עד כאן. לא שמעת ליה לרבי יהודה דלא אזיל בתר
לז א מיי' פי"ד מהל'
א) [צ"ל דתנן], ב) מדות
לז. [פ"ד מ"ה], ג) כריתות
מאכלות אסורות הל'
כוונה אלא דלא פטר ליה משום אין מתכוין בדאפשר דמתכוין אסור
זה דרך הנאתו וא"ת והא לא כתיב אכילה ואפילו שלא
ו., ד) תמורה לד. לקמן
יב [רב אלפס כאן ובע"ז
לדברי הכל ומשוי שאין מיכוין כמתכוין לחומרא לאסור אבל דלא
כדרך הנאה יהא אסור וי"ל דמעילה ילפינן $ חטא חטא מתרומה
כז: [ע"ש] וגי' רש"ל ושמו
פ"ב ד' שלח:]:
חשיבא ליה כוונה דמשוי מכוין כשאין מתכוין לקולא כגון דלא אפשר
ובתרומה כתיב אכילה והא דאסר בפ' כל הצלמים (ע"ז מח:) לישב
לח ב מיי' פ"ה מהלכות
א
אצל המזבח שלא ימעלו
מעילה הלכה ה:
בה אחרים אלא שיהא כולו
בשאין מתכוין שרי ונישרי נמי רבי
תחת אשירה משום דאשירה לצל
לט ג מיי' פ"ז מהלכות
אצל המזבח משום דהוי:,
יהודה במתכוין דלא חשיב כוונה כלל
עשויה והיא דרך הנאה ועוד דגבי
ורבא אמר לך עד כאן לא קאמר ר' יהודה
א
ה) כריתות ו. חולין קיז.
בית הבחירה הל' כג:
ע"ז לא כתיב אכילה : והא הכא
הא לא שמעת ליה: ההיכל גובהו
מ ד מיי' פ"ה מהלכות
בח)
מעילה יא: זבחים מו. יומא
שאין מתכוין כמתכוין אלא לחומרא אבל
יב: כד. ס., ו) [לקמן מה.
מעילה הל' יו סמג
דלא אפשר וקמיכוין ואסור. ה"מ
מאה אמה וצילו הולך למרחוק מאד
מתכוין כשאין מתכוין לקולא לא אמר אביי
יומא ס. קדושין כד. לד: לה.
עשין רי:
ברחוב שלפני הר הבית ומתוך
אביי לאוקמא כרבי שמעון דאליבא
מא ה מיי' פ"ב מהל' כלי
לז: מב: מג. נח. גיטין עו.
מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על רבן
שרחוב גדול היה ומחזיק בני אדם
דרבי יהודה פליגי :
המקדש הל' י:
נזיר לז: ע"ז נד: סנהדרין
ג
ותסברא והאמר רבי שמעון
יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצילו של היכל
מב ו שם הלכה ט:
ב
מה: סז: עב: שבועות כו:
הרבה היה דורש שם מפני החמה
מג ז מיי' פ"ה מהלכות
זבחים כד. מו. נז. בכורות
ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר
בן פזי קול ומראה
שאין לך בית המדרש מחזיקן: דלא
מט. ערכין יד: חולין סא:
מעילה הלכה טז:
ומיכוין ושרי ורבא אמר שאני היכל דלתוכו
מד ח מיי' פ"ב מהל'
וריח אין בהן משום מעילה. פ"ה
אפשר. מלדרוש לרבים הלכות החג:
קיג: קיז. כריתות ו. מעילה
יא:], ז) ב"מ ל., ח) [ועי'
תמידין ומוספין
וקא מיכוין. ליהנות מצל הקודש:
וכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר
עשוי אמר רבא מנא אמינא לה (דתניא)
א)
תוס' ע"ז מח: ד"ה לא
הלכה טו [ופ"ב מהל'
דלתוכו עשוי. ואין הנאת צילו נאסרה
אמאי אטרחוה רבנן וקשה לר"י הא
לולין היו פתוחין בעליית בית קדשי
ישב], ט) [בתוספות חולין
מעילה הל' יד]:
ב) ג
מה ט מיי' פ"ח מהל' כלי
דאין זה דרך הנאתו: לול. ארובה
קיג: ד"ה עזין כו' עוד
בגרירה דליכא איסורא דאורייתא
ד
הקדשים שבהן משלשלין את האומנים
שם קיז: וכן בזבחים מו.
המקדש הל' ה:
שבעלייה היורדת לבית קרי לול:
ופליג רבא ואסר בלא אפשר ומיכוון
מו י מיי' פ"א מהלכות
בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי
הניחו דבר זה בתימה אמנם
האומנין. כשיש בדק בחומת בית
ומאי קא מוכיח אביי לרבא וי"ל
❖
במעילה יא. תירצו בשם
פרה הלכה ז:
הקדשים והא הכא דלא אפשר וקא מיכוין
ה"ר פרץ ע"ש וכן ביומא
קדשי הקדשים: יזונו. לשון הנאה
דה"פ כיון דלא אסירי אלא מדרבנן
❖
ואסור ותסברא והאמר ר' שמעון בן פזי א"ר
ס. האריכו בביאור זה],
ג)
כמזונות שמשביע עצמו ממראית נוי
א"כ כשהוא לצורך כגון לתקן בית
לעזי רש"י
יהושע בן לוי משום בר קפרא קול ומראה
המלאכה ונהנה: והא הכא דלא
קדשי הקדשים סברא הוא דאפילו
ד
❖
וריח אין בהן משום מעילה אלא מעלה עשו
קופל"א. צמד.
אפשר. שלא ירדו לתקן ואפילו הכי
איסורא דרבנן ליכא:
תורה אור השלם
מעילה הוא דליכא הא איסורא
צריך לתת אותן בתיבות שלא יוכלו
בבית קדשי הקדשים איכא דאמרי אמר רבא
1. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד
איכא. תימה דבפרק
להסתכל אנה ואנה דילמא מיכווני
מנא אמינא לה דתניא אמר ר' שמעון בן פזי
וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל
מוסף תוספות
ליהנות ואסור: קול. של כלי שיר
החליל (סוכה נג. ושם) תניא אשה בוררת
בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן
אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא קול
א. והוי כמו שכתוב
אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
שהן הקדש: וריח. הקטורת: אין
חטים לאור של בית השואבה והשמן
במעילה אכילה. תוס' ר"פ.
ומראה וריח אין בהן משום מעילה מעילה
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ
בהן משום מעילה. דאורייתא הואיל
והפתילה היו של קודש כדתנן התם
אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: ויקרא ו ג
ב. ואפי' שלא כדרך הנאה
הוא דליכא הא איסורא איכא מאי לאו לאותן
2. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
אסור. תוס' שאנץ. ג. אלא
ואין בהם ממש וכיון דמדאורייתא
ובירושלמי דייק מינה דקול ומראה
דבעי לתרוצה אליבא
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי
העומדין בפנים דלא אפשר וקא מיכוין ואסור
שרו כי לא אפשר כגון הכא אמאי
וריח אין בהן משום מעילה ה:
דכ"ע. חי' הר"ן. ד. לפי
הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ
לאותן העומדים בחוץ. ליכא
לא לאותן העומדין בחוץ גופא א"ר שמעון
אטרחינהו רבנן אלא מעלה בעלמא
שהוא חופר כלאחר יד.
אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
שם. ה. אלמא דאפי'
ויקרא טז כג
הואי: העומדים בפנים. לשמש דלא
איסורא אלא שלא יקרבו
בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא קול
3. וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא
איסורא ליכא. תוס'
אפשר מלעמוד שם ואסור להו
עצמן לעזרה כדי להריח יותר דהא
ומראה וריח אין בהן משום מעילה וריח אין
הרא"ש. ו. [ו]אונס הוא.
הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל
❖
להיות מתכוונים: לאותן העומדים
שם.
אמרינן (יומא דף לח:) לא היתה כלה
יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל
בו משום מעילה והא תניא המפטם את
ה
הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל:
בחוץ. קאמר אין מעילה הא איסורא
צריכה להתבשם בירושלים מפני ריח
הקטורת להתלמד בה או למוסרה לציבור
דברים כא ו
הקטורת : כתיב הכא ושמו
איכא אבל לעומדין בפנים אפילו
ו
4. וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה
רבינו חננאל
פטור להריח בה חייב והמריח בה פטור אלא
ו
וכתיב התם הערופה. תימה לר"י
איסורא ליכא: המפטם את הקטורת.
אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי
שמעל אלא אמר רב פפא קול ומראה אין
וסמיך אביי אהא דרבן
הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר
קטורת זרה שאינה של ציבור: אם
אמאי איצטריך תרי מיעוטי בחד
יוחנן בן זכאי שהיה יושב
אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר
בהן משום מעילה לפי שאין בהן ממש וריח
להתלמד בה או למוסרה. אחר
סגי דלהכי כתביה דלא למילף
ז
ודורש כל היום כולו בצלו
לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל:
❖
לאחר שתעלה תמרותו אין בו משום מעילה
דברים כא ג
של היכל. ודחי רבא שאני
פיטומה לציבור פטור מכרת אבל אם
מינייהוט) וי"ל דאי לא כתיב אלא חד
התם דהיכל דלתוכו הוא
דעתו להצניע לצורכו להריח בה
מיעוטא לא הוה מצי למעוטי אלא
הואיל ונעשית מצותו למימרא דכל היכא
עשוי, ואין קדושה בצלו.
ועשאה בסממנין הכתובים חייב כרת
מילתא דלא דמי כל כך למיסר אבל
רבא אמר מהא דתנן במדות
דנעשית מצותו אין בו משום מעילה והרי
הגהות הב"ח
לולין היו פתוחין בעליות
דכתיב (שמות ל) איש אשר יעשה
מילתא דדמי למיסר לא להכי
תרומת הדשן דנעשית מצותה ויש בה משום
(א) גמ' דפליג עלייהו
ח
קדשי קדשים שבהן היו
כמוה להריח בה ונכרת: והמריח
איצטריך תרווייהו:
❖
ואמר אבל:
משלשלין האומנין בתיבות
מעילה דכתיב 1 ושמו אצל המזבח ד) שלא
הכניסה
לרבקה. בתוספתא
בה. בקטורת של ציבור פטור מכרת
כדי שלא יזונו עיניהם
יפזר ושמו שלא יהנה משום דהוו תרומת
מבית קדשי הקדשים, ש"מ
ומחטאת דלא חייבה תורה אלא
תני ליה גבי פרה:
דהנאה הבאה לו לאדם
הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד
גליון הש"ס
מפטם להריח: אלא שמעל. שנהנה
הא בעל כרחו אסור. ודחי
וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
תוס' ד"ה שאני. חטא
מן הקודש ומביא אשם מעילות:
אביי מעלה עשו דהא
חטא מתרומה. עי' שאגת
קול ומראה וריח אין בהן
קול ומראה. אין בהם ממש ופטור
תרומת הדשן הא דאמרן בגדי כהונה דכתיב והניחם שם מלמד שטעונין
ט
ה)
2
אריה סי' עו ובתוס' ר"פ
משום מעילה. איכא דאמרי
לעולם: וריח. יש בו ממש בסממנין
❖
גניזה הניחא לרבנן דאמרי מלמד שטעונין גניזה אלא לר' דוסא (א) דפליג עלייהו
כל הצלמים ד"ה ימותו:
רבא הוה מסתייע מזה
לפיכך חייב ודקא אמר רבי יהושע
דהוה דאיק אין בהן משום
דאמר אבל ראויין הן לכהן הדיוט ומאי והניחם שם שלא ישתמש בהם ביום
מעילה הא איסורא איכא,
פטור לאחר שתעלה תמרתו במקדש
כפורים אחר מאי איכא למימר משום דהוו תרומת הדשן ועגלה ערופה שני
מאי לאו באותם העומדים
מוסף רש"י
קאמר דמשום דנעשית מצותו ואין
בפנים דלא אפשר, וכיון
כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין הניחא למ"ד
ו)
קול. הנהנה מקול
דמכווני אסיר. ודחינן לא
צורך גבוה עוד בה יצתה מכלל קדשי
הכנורות ונבלים של כלי
אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר תרי מיעוטי כתיבי
לאותן העומדים בחוץ
ה' וברייתא במריח בה בביתו שנותן
שרת, ומראה. הנהנה
דאפשר שלא יעמדו
כתיב ושמו וכתיב הערופה ת"ש
הכניסה לרבקה ודשה כשירה בשביל
ממנה על הגחלים: תמרתו. עמוד
ז) י
3
ממראה יפה של היכל,
ולפיכך מעילה ליכא
וריח. הקטרת (כריתות
איסורא איכא. ואיני דריח
שתינק ותדוש פסולה והא הכא דלא אפשר וקא מיכוין וקתני פסולה
עשנו: תרומת הדשן. בכל יום היה
ו.). הואיל ונעשית
אין בו מעילה, והתנינן
נוטל מלא מחתה ונותנה אצל המזבח
שאני התם דכתיב אשר לא עובד
בה מכל מקום אי הכי אפילו רישא נמי
מצותו. אין מועלין בו
4
המפטם את הקטרת
והיא נבלעת במקומה כדכתיב והרים
כיון דלית ביה צורך גבוה
להתלמד בה, למוסרה
הא
לא קרינן ביה קדשי ה'
לצבור פטור. להריח בה
את הדשן וגו' [ויקרא ו] ואסורה בהנאה
ובמעילה כתיב (ויקרא ה)
חייב, המריח פטור אלא
ומועלין בה כדכתיב ושמו אצל המזבח אלמא טעונה גניזה: ובגדי כהונה. ארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהם לפני ולפנים
וחטאה בשגגה מקדשי ה'
שמעל. ושנינן האי דתני
ביום הכפורים דאסורין שוב להשתמש בהן כדכתיב והניחם שם: הא ניחא לרבנן. פלוגתייהו במסכת יומא (דף כד.): כשירין הם לכהן
(יומא כ.). והרי תרומת
ריח אין בו מעילה,
הדשן. כל בקר תורם
לאחר שתעלה תמרתו היא
הדיוט. כל השנה שהן הן הבגדים הראויין לשימוש הדיוט כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט: עגלה ערופה. כתיב שם [דברים כא] דמשמע שם תהא
מדשן המזבח מלא מחתה
שנויה, מאי טעמא דהא
קבורתה: אלא למ"ד מלמדין. ר' יהודה במסכת סנהדרין בשלהי ארבע מיתות (סז:): הכא מיעוטי כתיבי. בהני למימרא דלא
ונותנו בצדי המזבח ונבלעת
אתעבידא מצוותה, והא
שם במקומה, כדכתיב
תיגמר מינייהו ושמו לזה ולא לאחר הערופה ולא דבר אחר: הכניסה לרבקה. עגלה ערופה. רבקה קופל"א בלע"ז שקושרין ארבע
דתני המריח פטור אלא
והרים את הדשן אשר
שמעל בדלא איתעבידא
פרות ביחד: ודשה. תבואה עם חברותיה: כשירה. שלא נתכוין לכך ולאו עבודה היא: ואם נתכוין שתינק ותדוש פסולה והכא
תאכל האש וגו' ושמו
מצוותה. איני והרי תרומת
לא אפשר. שלא יכניסנה שתינק וכי מתכוין שתינק ותדוש פסולה: אשר לא עובד בה מכל מקום. דאע"ג דבעלמא לא מיתסר הכא אסור:
אצל המזבח, מלמד שטעון
הדשן דאתעבידא מצותה
שימה וגניזה, אלמא אסור
ומועלין בה. ושנינן משום
הא
בהנאה (חולין קיז. וכעי"ז
דכתיב בתרומת הדשן
זבחים מו.) ובגדי כהונה. ארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהן לפני ולפנים ביום הכפורים וטעונין גניזה עולמית ואין
ושמו אצל המזבח, ובבגדי כהונה נמי אחר שנעשה מצוותן [יש בהם מעילה] כדכתיב והניחם שם, לאו משום דטעונין
הדיוט עובד בהן כל השנה ולא כ"ג ליום כפורים אחר, כדכתיב ופשט את בגדי הבד והניחם שם (חולין שם וכעי"ז זבחים
גניזה הוא, וכיון שטעונין גניזה בקדושתן קיימי ומועלין בהן, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין מהן ואליבא דר'
שם). וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין. מדלא כתיב אחד ונגמור כולהו מניה (קדושין כד.) מדהדר כתביה
דוסא דאמר מאי והניחם שם לאו דטעונין גניזה, הוא מפיק בגדי כהונה ומעייל עגלה ערופה דכתיב וערפו שם את העגלה
לאידך ולא ילפא מחבריה שמע מינה דוקא הני קאמר (פסחים מה.). והניחם שם. גבי בגדי יום הכפורים כתיב ופשט את
בנחל. ולמאן דאמר מלמדין מיעט רחמנא (בבגדי כהונה) [בתרומת הדשן] ושמו אצל המזבח, כלומר זה טעון גניזה ולא
בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם (יומא יב:). ראוין הן לכהן הדיוט. כל השנה, שכהן הדיוט משמש בהן
זולתו, ובעגלה ערופה כתיב וערפו שם את העגלה. העגלה הערופה שם תהא העגלה ולא זולתה. הני אין מידי אחרינא לא.
בארבעה כלים (חולין שם). ועגלה ערופה. אע"פ שנעשית מצותה אסורה בהנאה, דכתיב וערפו שם, שם תהא קבורתה
(שם). הכניסה לרבקה ודשה. בעגלה ערופה קאי, רבקה קופל"ה בלע"ז, שמדבקים שלש בהמות או ארבעה בצואריהן זו אצל זו ודשים הדישה (ב"מ ל.). כשירה. הואיל ולא נתכוין שתדוש (שם). בשביל שתינק ותדוש. שהיתה אמה דשה והכניס
את הבת לשם שתינק ואף נתכוין שתדוש (שם).