ד:
אור לארבעה עשר
פרק ראשון
פסחים
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
לאו
משום דחזקתו בדוק. תימה מאי ס"ד דאי בחזקתו בדוק
דקסבר. האי תנא: הכל חבירין אצל בדיקה. ואפילו עם הארץ
כא א מיי' פ"י מהלכות
א) לקמן ט. ע"ז מא:
נדה טו:, ב) [לקמן י.],
מעשר הל' ב:
אם כן מה צריך לאמירה דהני כלל ואומר ר"י דמיירי
ובדבר שהוא מוחזק חבר מחזקינן ליה שלא עבר זמנו עד
כב ב מיי' פ"ב מהל'
ג) [ב"מ כט: בכורות יח:
שעשאוהו: דתניא חבר. הנאמן על המעשרות ומת והניח מגורה
כגון שבעל הבית בעיר אע"ג דחזקתו בדוק כיון דאיתיה בעיר
נח.], ד) לקמן יא: ודף כא.,
חמץ ומצה הל' יז
צריך לישאל הימנו ולהכי מהני אמירה דהני דלא שאלינן אע"ג
מליאה פירות אפילו הן בני
יומן שנתמרחו היום הרי הן בחזקת
א
ב
ה) [שמות יב], ו) [בשעה],
סמג עשין לט טוש"ע או"ח
ז) [וע"ע תוספות עירובין
סי' תלז סעיף ב:
דגבי טבל סמכינן אחזקת חבר ואין
מתוקנים דודאי לא יצא מתחת ידו
כג ג מיי' שם [הל' יז]
לא: ד"ה כאן ועוד שם
צריך אפילו לישאל ג היינו משום דכיון
עד שגמר כל מצותו והכא נמי כיון
לאו משום דחזקתו בדוק דקסבר הכל חברים
נט. ד"ה ותחומין], ח) עיין
והל' יח טוש"ע או"ח
❖
ששולח לו לאכול מסתמא תיקנה
דאף עמי הארץ חבירין הן על
מהרש"ל, ט) [דף ה.],
ד
שם סעי' ד:
הם אצל בדיקת חמץ דתניא חבר שמת
א)
א
ד [מיי' פי"ב שם הל' ב]:
הבדיקה חזקתן שבדקוהו: וממאי.
שלא יבא לידי מכשול אבל גבי בדיקה
והניח מגורה מליאה פירות אפי' הן בני יומן
כד ה מיי' שם הלכה יח
אפילו לא יהיה בדוק לא יהיה כל כך
דהא דקתני נאמנין טעמא משום
טוש"ע או"ח שם
הרי הן בחזקת מתוקנים וממאי דילמא שאני
תורה אור השלם
❖
מכשול לכך צריך לישאל אם הוא
דהכל חבירים הם אצל בדיקה דלמא
סעי' ג:
הכא משום דקאמרי הני אטו אמירה דהני
1. שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא
בעיר ומסיק אי חזקתו בדוק כל
אין עמי הארץ חבירים על כך
יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל
מידי מששא אית ביה אלא מאי דחזקתו
הבתים בחזקת בדוקין מיבעי ליה
וטעמא משום דקאמרי הני אנו
אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה
גליון הש"ס
בדוק האי הכל נאמנים כל הבתים בחזקת
ראינו שבדקו: כל הבתים בחזקת
וממילא ידעינן דאמירה דהני מהני
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת
גמ' דניחא ליה לאיניש
יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח
בדוקים מיבעי ליה. למיתני ולא הוה
ואין צריך לישאל הימנו אפילו אם
בדוקין בארבעה עשר מיבעי ליה אלא מאי
לקיומי מצוה בממוניה.
הָאָרֶץ: שמות יב יט
הוא בעיר ה ועוד פירש ר"י דס"ד
למיתליה באמירה דהני. ומקשינן
משום אמירה דהני הא לא אמרי הני לא
2. שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת
עי' לקמן דף י ע"ב תוס'
ד"ה בממוניה:
דאיירי דאמרי הני לא היה בדוק
אלא מדתלא באמירה ודאי איכא
תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
תפשוט מיניה דאין חזקתו בדוק לא לעולם
שם לרבות י"ד לביעור.
תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם
ואנן בדקנו דאי חזקתו בדוק מהימני
למידק הא לא אמרי לא אם כן מאי
אימא לך חזקתו בדוק והכא במאי עסקינן
עי' תשובת הר"ן סימן
ב
כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה
מגו דאי בעי שתקי אבל אי אין
קא מיבעיא לך תיפשוט מינה דאין
❖
ו
נ"א:
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל
ג דמוחזק לן דלא בדק וקאמרי הני בדקיניה
חזקתו בדוק אמאי מהימני ופריך
חזקתו בדוק. ומשני מהא ליכא למידק
מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם
❖
מהו דתימא לא להימנינהו רבנן קמ"ל כיון
הַשְּׁבִעִי: שמות יב טו
אי הכי כל הבתים בחזקת בדוקין
למיפשט מידי דאיכא לאוקמא להא
מוסף רש"י
דבדיקת חמץ מדרבנן הוא דמדאורייתא
מיבעי ליה דממילא ידעינן דמהימני
כגון דמוחזק לן בהאי דלא בדק כגון
ב)
במגו: מדאורייתא בביטול
מגורה. גורן (לקמן ט.).
בביטול בעלמא סגי ליה הימנוהו רבנן
שראינוהו טרוד או יצא מבעוד יום
ד
מוסף תוספות
אפילו הן בני יומן.
בעלמא סגי. פי' בקונטרס מדכתיב
לדרך ואמרי הני אנחנו בדקינוהו:
בדרבנן: איבעיא להו המשכיר בית לחבירו
דנכרין הן שהיום נתמרחו
א. דכל היכא דאפשר לן
בביטול בעלמא. דכתיב תשביתו ה)
תשביתו ולא כתיב תבערו אלמא
(שם). ושורפין בתחלת
לברורי מילתא מבררינן.
בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק מהו מי
שש. ואע"ג דכל שעה
חי' הר"ן. ב. דעדותם מהני
השבתה בלב היא וקשה לר"י דהאי
ולא כתיב תבערו והשבתה דלב היא
הוי כמקח טעות או לא תא שמע דאמר
ששית מדאורייתא שריא,
כמו שהיה אומר דבדוקה
השבתה: בדרבנן. הימנוהו רבנן
השבתה הבערה היא ולא ביטול
גזור רבנן עלה דילמא טעי
הוא. תוס' ר"פ. ג. אם
אביי ה לא מיבעיא באתרא דלא יהבי אגרא
דתניא בשמעתין רע"א אין צריך
בחיובא דליתא אלא מדרבנן דהם
וסבור על השביעית שהיא
שלח לו לחבירו פירות.
ובדקו דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה
ששית, אבל החמישית לא
תוס' שאנץ. ד. שהדבר
הרי הוא אומר תשביתו ומצינו
הצריכו והם התירו לסמוך באמירתן
טעי למימר על השביעית
מוכן למכשול לאכול
בגופיה אלא אפילו באתרא דיהבי אגרא
להבערה שהיא אב מלאכה ז ועוד
של אלו וכח בידיהם להאמינם במידי
שהיא חמישית ומותר
שלכך שולח לו. שם.
ובדקו $ דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה
דלאו דאורייתא: מי הוי מקח טעות.
דתשביתו אמרינן לקמן מאך חלק
(לקמן יא:). ותולין כל
ה. דמילתא דפשיטא הוא
ג)
חמש. ואינו אוכל, דטעי
כיון דחזקתו בדוק. תוס'
ואם בא השוכר לחזור בו על ידי
שהוא משש שעות ולמעלה ואחר
בממוניה: תנן התם ר"מ אומר אוכלין כל
ד)
וסבור על שביעית שהיא
הרא"ש. ו. והוי מחזקינן
עלילותיו ולומר לא כך שכרתי ואין
איסורא לא מהני ביטול ואומר ר"י
ח
חמש ושורפין בתחלת שש ר' יהודה אומר
חמישית, ומיהו לשרוף
ליה בחזקת בדוק. תוס'
אינו צריך ומאכיל לבהמתו,
תנאי שלנו קיים מהו לחזור: לא
שאנץ. ז. אלמא פשיטא
דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי
אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין
אבל ששית אף בהנאה
ליה דתשביתו דקרא היינו
מבעיא היכא דלא יהבי אגרא.
מטעם דמאחר שביטלו הוי הפקר ט
בתחלת שש דכולי עלמא מיהא חמץ משש
אסור מדרבנן גזירה משום
הבערה. תוס' הרא"ש.
שביעית (שם). ויצא מרשותו ומותר מדקאמרינן
לאחרים ובדקי אלא כל איש ואיש
❖
ח. [וכד]אמרן (ו:) דלאו
שעות ולמעלה אסור מנלן אמר אביי תרי
ברשותיה קאי ולא מצי
אבל אתה רואה של אחרים ושל
בודק את ביתו דלא מצי למימר ליה
קראי כתיבי כתיב שבעת ימים שאור לא
מבטל ליה. רמב"ן.
1
גבוה והא דאמרינן בנדרים (דף מה.)
מקח טעות דאם הייתי יודע שאינו
ט. דביטול היינו הפקר.
רבינו חננאל
ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון
הפקר בפני שלשה מדאורייתא אין
בדוק לא הייתי שוכרו דודאי ניחא
2
תוס' הרא"ש. י. קודם
צריך: הימנוהו רבנן בדרבנן.
תשביתו שאור מבתיכם הא כיצד $ לרבות
שעשו היו בידם לעשותם
המשכיר בית לחבירו
לאיניש למעבד מצוה בגופיה ואי נמי
על ידו או ע"י אחר ונאמן
בחזקת בדוק ונמצא שאינו
אף על גב דכל דבר שהוא בידם
הוה ידע דלא בדיק לא היה מניחו
ארבעה עשר לביעור ואימא לרבות לילי
בו מטעם זה כמו שעד
בדוק, כי האי גונא מקח
בכך: אלא אפילו באתרא. דנהיגי
מהימנינן להו לנשים ועבדים ואפילו
אחד נאמן באיסורין מטעם
טעות הוא או לא. ופשטה
חמשה עשר לביעור דסלקא דעתך אמינא
זה. תוס' הרא"ש כתובות נט.
אביי דלא הוי מקח טעות
מדאורייתא דמעשים בכל יום שאנו
כל בני העיר לשכור בודקין כל איש
ימים כתיב ימים אין לילות לא קא משמע
יא. וה"נ בידו הוא. תוס'
דניחא ליה לאיניש למעבד
מאמינים לאשה ועבד על השחיטה
בביתו דאיכא השתא חסרון כיס
ר"פ. יב. פי' ואינן יכולות
מצוה בממוניה וכל שכן
לן אפילו לילות ההוא לא איצטריכא ליה
ועל הניקור ובפ' המדיר (כתובות עב.
אפילו הכי אי ידע ביה אתמול דלא
לסבול טורח בדיקה. שם.
בגופיה. וכולי עלמא חמץ
י
דהא
יג. [ד]כבר חל החיוב על
בי"ד משש שעות ולמעלה
ושם) גבי מאכילתו שאינו מעושר
בדיק לא הוי הדר ביה דניחא ליה
המשכיר ובלא מקח טעות
אסור מדאורייתא מנא לן.
משמע שסומך עליה לענין חלה ומעשר מכל מקום גבי בדיקת
כו' והאי דקא הדר ביה משום מלתא אחריתי היא דאשכח ביתא
יא
נמי על המשכיר לבדוק.
ופשיט לה אביי הכן
אחריתי דשפירא מינה: תנן התם גרסינן ואף על גב דבפירקין
חמץ אע"ג דבידם מ"מ אי הוי מדאורייתא לא מהימנינן להו משום
תוס' רי"ד. יד. דהא צריך
בהאי טעמא, והאי דאביי
להשהות שעה אחת
שייכא בדר' יוסי הגלילי
היא: ושורפין בתחלת שש. ולא ימתין עד תחלת שבע שהוא
דאיכא טירחא יתירתא וצריך דקדוק גדול כדמוכח בירושלמי
כשמבערו. תוס' ר"פ.
כדבעינן למימר לקמן.
אסור מן התורה לפי שאדם טועה בשעות : ר' יהודה אומר.
שמפרש מפני שנשים עצלניות הן ותחומין דרבנן מהימנינן להו
ו)
יב
טו. דקודם איסורו למה
שנאמר שבעת ימים מצות
לאשה ועבד ולא קטן מדתניא בפ' כיצד מעברין (עירובין נח: ושם)
טועה אדם יותר מכאן וצריך להתרחק מן העבירה יותר ולא
צוה לשורפו יאכלנו או
תאכלו אך ביום הראשון
ימכרנו, וא"כ לא קשה
תשביתו שאור מבתיכם.
יאכל מסוף ארבע ולמעלה: תולין. לא אוכלין ולא שורפין
אפילו עבד ואפילו שפחה נאמנת לומר עד כאן תחום שבת אבל
קראי אהדדי, דצוה המקום
ואי אפשר לומר זה
קטנים לא דגריעי טפי מדחשיב להו בשמעתין בסוף ובפרק שני
כלומר אין צריך לשרוף ומאכיל הוא לבהמתו כל חמש אבל הוא
שלא ימצא שאור בבית כל
ביום הראשון ביום טוב
ז' אלא יוציאו מן הבית
הראשון הוא, וביום ההוא
לא יאכל: דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה אסור.
דכתובות (דף כח. ושם) אלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו
קודם שיתחילו ז' הימים,
אתה אוכל מצה ומשבית
בקוטנן עד כאן היינו מהלכין בשבת משמע אבל בקוטנן לא היינו
מן התורה דאי לא מיתסר עד אורתא לא הוו גזרי ביה דבין
ואידך קרא קאמר שאם לא
שאור, שנאמר שבעת
יממא לליליא לא טעו אינשי: שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם.
משום דתחומין אין בידם כלל לכך אין נאמנים כמו בבדיקת חמץ ז):
הוציאו מן הבית, ביום
ימים שאור לא ימצא
המשכיר בית לחבירו בחזקת שהוא בדוק. נראה לרשב"א
הראשון ישרפנו, כמו
בבתיכם, ואי אפשר לומר
אפילו שעה אחת בתוך השבעת ימים וכתיב אך ביום הראשון
שצוה הכתוב לשרוף נותר
נמי השבתת שאור לילי
תשביתו הרי שהה בו שעה אחת: הא כיצד לרבות כו'. דעל
דבשלשה עשר איירי דבארבעה עשר על המשכיר
בשעת איסורו. תוס'
ט"ו הוא, משום דביום
לבדוק : וכתיב אך ביום הראשון תשביתו. פי' הקונטרס
כרחיך האי הראשון ראשון קודם לכל שבעה קאמר דהיינו
הרא"ש. טז. דהוי מצי
יג
הראשון תשביתו שאור
למיכתב "שבעת ימים וגו'
כתיב ולא בלילה. שמעינן
ארבעה עשר: ואימא לרבות ליל חמשה עשר. שלא ימתין
מדמחייב ביום הראשון להשבית מכלל דמקצתו מותר יד ואין נראה
בבתיכם אך תשביתוהו
דזה ביום
הראשון קודם
לר"י דהא תשביתו הבערה היא ולא צוה הכתוב לשורפו אלא
עד הבוקר והכי קאמר אך בכניסת יום הראשון מיד תשביתו
מבתיכם" וממילא ידענא
יום טוב
הראשון הוא.
לאחר איסורו ועוד אי ממשמעות דיום ראשון משמע מקצת
דאי משבעת ימים הוה אמינא ימים אין לילות לא:
שלא ציוה הכתוב לשורפו
טו
אלא לאחר איסורו. שם.
מותר מה צריך לאך חלק מיהו ללישנא שני שפירש הקונטרס דא"ך
השבתת
דמשמע שבא לרבות
ח"ץ באח"ס בט"ע אתי שפיר ונראה לר"י דמייתורא דקרא קדריש ועוד מדכתיב אך ודרשינן לקמן אך חלק פריך: ואימא לרבות ליל
יז.
טז
יום ולא לילה. תוס' ר"פ.
חמשה עשר לביעור. ח) הוי מצי לשנויי ביום כתיב יז כדמשני בסמוך וכי נמי משני דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ לא צריך
לקרא
דמייתי שבעת ימים שאור לא ימצא דמדאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ יכול לדרוש הכל כמו שדורש רבי יוסי
(הגלילי) לקמן ט):
דהא