כל שעה פרק
שני פסחים
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד שיהא בו כדי להחמיץ. פי' באיסור דאי יש באיסור וגם בהיתר
לא שנו. דאחר אחרון אני בא ואם נפל היתר בסוף מותר אלא
נג א מיי' פ"ז מהל' ע"ז
א
א) [סנהדרין פ. וש"נ],
ב) ע"ז מט:, ג) [צ"ל
הל' יג טוש"ע י"ד סי'
שקידם את האיסור וסילקו מכיון שנפל בו היתר מיד דהואיל וסילקו
כדי להחמיץ נראה לרשב"א דשרי דהא בפ' בתרא דמסכת
אמרו], ד) [ע"ז מט.
קמב סעיף ד:
ועדיין לא החמיץ בטל והלך לו ואע"ג דהועיל בה קצת שיכול זה
ע"ז (דף סח.) תניא שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לעיסה ובזה
נד ב מיי' פט"ז מהל'
סנהדרין פ. חולין נח.
האחרון לגמור חימוץ על ידו אעפ"כ
כבר בטל לו ושוב אין חוזר
כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ וחימצו אסור ור' שמעון מתיר והשתא
תמורה לא.], ה) [עירובין
מאכלות אסורות הל'
מו: כתובות כא. נא. ב"ב
כג טוש"ע שם סעיף ה:
וניעור בו אבל לא קדם וסילק ונגמר
הוי ר' שמעון כרבנן דהכא והא
י)
נה ג ד מיי' שם הלכה כד
קכד:], ו) [נראה שהוא
על ידי שניהם ואינו יכול ליבטל
דתנן בסוף פ"ק דתמורה (דף יב.) אין
עד שיהא בו כדי להחמיץ ואמר אביי לא
❖
טעות הדפוס], ז) רש"ל
טוש"ע שם סעיף ו ז:
אסור אלמא זה וזה גורם אסור:
מחמץ אחר מחמץ [אוסר] אלא לפי
מוחק זה, ח) [ע"ב],
שנו אלא שקדם וסילק את האיסור אבל לא
ט) [ויקרא יג], י) [ועי'
דאחר אחרון אני בא. וטעמא משום
חשבון שבה שאם נפל שאור של תרומה
קדם וסילק את האיסור אסור אלמא זה וזה
א)
תוס' ע"ז סח: ד"ה לרבי
רבינו חננאל (המשך)
בעיסה וחימצה וחזרה ונפלה לעיסה
דאזל בתר גמר מעשה גמרו בהיתר
שמעון], כ) [ועי' תוס'
גורם אסור וממאי דטעמא דר' אליעזר כאביי
אחרת גדולה מזאת אם יש בשאור
מותר ואפי' לא קדם וסילק דאיכא
ע"ז מט. ד"ה נתערבה],
סלקו לא שנא. לפיכך שנה
דילמא טעמא דר' אליעזר משום דאחר אחרון
ל) [ועי' תמורה ל: מה
אחר אחרון אני בא, אבל
כדי להחמיץ השניה אסורה אע"פ
זה וזה גורם גמרו באיסור אסור
❖
שתירצו תוס' ד"ה אבל],
הכא שנתערבו שבח עצים
אני בא לא שנא קדם וסילק את האיסור לא
שנתחמצה על ידי שאור של איסור
ז)(ואפילו קדם וסילק את האיסור):
ושבח תנור ובבת אחת הן
שנא לא קדם וסילק את האיסור אבל בבת
אבל בבת אחת. אם נפלו כאחת
ועל ידי עיסה ראשונה שהיה של
באין על הפת דברי הכל
שרי. אלא הא ר' אליעזר
היתר ומוקמינן לה התם כרבנן
דליכא גמרו באיסור הכי נמי דשרי
אחת ה"נ דשרי אלא ר' אליעזר דעצי אשירה
מוסף רש"י
דתנן בע"ז פ"ג. נטל הימנה
דזה וזה גורם מותר: הימנה. מן
דהכא אור"י מצי למימר דהתם מיירי
דתנן נטל הימנה עצים אסורין בהנאה
ואמר אביי לא שנו.
מן האשרה עצים והסיק
ב)
האשירה: יוליך הנאה לים המלח.
דאמר ר"א אם אחרון
כגון שאין בעיסה כדי להחמיץ
בהן התנור כו', עד ר'
הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה
חולין שמותר (ע"ז מט.
אליעזר אומר יוליך הנאה
ובשאור של תרומה יש כדי להחמיץ ב:
דמי עצים. מכל מקום שמעינן ליה כל
בו את הפת אסורין בהנאה נתערבה באחרות
. אלא שקדם וסילק
לים המלח כו'. פירוש
עג:)
נתערבו
באחרות. אור"ת דלא
כמה דלא ממטי הנאה לים המלח
את האיסור. קודם
כשיעור שכר אפיית הפת
ואחרות באחרות כולן אסורין בהנאה רבי
נפילתו של זה, שכשנפל
מודה הוא לת"ק בין אחדש יותץ בין
גרסי' ואחרות באחרות
יפדה הפת ויוליך דמיה
ג
אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח (אמר)
זה ליכא למימר היתר
לים המלח ושאר דמי הפת
א
ג)
אישן יוצן בין אאיסור פת אלמא כיון
דבסדר המשנה לא גרס ליה לא
מצטרף לאיסור להיות
מותר בהנאה. מיהת הפת
לו אין פדיון לע"ז אימור דשמעת ליה לר'
דקתני חדש יותץ אית ליה זה וזה
במסכת ע"ז ולא בסדר זרעים כ):
שיעור ליאסר ואע"פ שכבר
אסורה ש"מ לר' אליעזר
וכן
נתן כח איסור בעיסה
אליעזר בע"ז דחמיר איסורה בשאר איסורין
היה רבי אליעזר אוסר בכל
זה וזה גורם אסור. ודחינן
גורם אסור והא דתניא לעיל [כו:] חדש
ולא היתה מצומצמת על
שאני התם משום חומרא
איסורין שבתורה. השתא
יוצן רבנן היא דפליגי עליה דר'
שבתורה מי שמעת ליה אלא אם כן אמאן
ידי אחר אם לא בשביל
דע"ז. אם כן הערלה וכלאי
ואמרי הפת מותרת משום דלא חשיבא
משמע דבכל מקום אית ליה לרבי
ראשון, ואפילו הכי כיון
הכרם לאיזה איסור נדמה
תרמייה ועוד הא תניא בהדיא וכן היה ר'
דלא הוה בו מעולם שיעור
אותם, ועוד תניא בהדיא
להו הנאת היסק ואפילו בגורם אחד
אליעזר דזה וזה גורם אסור ותימה
אליעזר אוסר בכל איסורין שבתורה אמר
חימוץ ליכא למימר זה
וכן היה ר' אליעזר אוסר
לבדו משום דליתיה לאיסורא בעיניה
לרשב"א דתיקשי מהכא לרב הונא
וזה גורם וביטל שני את
בכל איסורין שבתורה.
אביי אם תמצא לומר זה וזה גורם אסור
וכל שכן בתנור שאינו נאכל הוא
בר חיננא דתניא בתמורה בפרק כל
הראשון
ולא
אליבא דמאן דאמר דלרבי
(שם מט.)
רבי היינו ר' אליעזר ואם תמצי לומר זה
נשלם השיעור אפילו על
זה וזה גורם מותר,
בעצמו ואין הנאתו בגורם אחד לבדו
האסורין (דף ל: ושם) כל האסורין
ידי צירוף (שם עג:). אבל
והכא בפת אמאי אסר,
וזה גורם מותר והכא משום דיש שבח עצים
אלא בשני גורמים שלו ושל היתר.
לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ותניא
לא קדם וסילק את
משום דיש שבח עצים
בפת הוא הני קערות וכוסות וצלוחיות
ואם תאמר לרבנן יוצן למה לי הא
עלה ר"א אוסר וקאמר רב הונא בר
האיסור אסור. מצטרף
בפת סבירא ליה, ומש"ה
ב
היתר לאיסור להשלים את
קתני הפת אסורה. קערות
שרו לפת האפויה בהיסק איסור
חיננא מחלוקת כשעיברו ולבסוף
אסירי כי פליגי בתנור וקדירה למ"ד זה וזה
השיעור (שם)
שאע"פ
וכוסות וקיתונות וצלוחיות
הני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא
נרבעו דרבי אליעזר סבר עובר ירך
גורם אסור אסור למאן דאמר זה וזה גורם
שנפל היתר לבסוף אסור
שנתבשלו בעצים של
ד)
דזה וזה גורם אסור
קא שרו לאפות בהיסק איסור ולקמן
אמו הוא אבל נרבעו ולבסוף עיברו
איסור דברי הכל אסורות,
ח)
מותר שרי איכא דאמרי אפי' למ"ד זה וזה
ולרבנן זה וזה גורם מותר
דחד גורם הוא. בתנור
פריך עצים דאיסור לרבנן היכי
ד"ה מותרין אלמא לרבי אליעזר זה
גורם מותר קדירה אסורה דהא קבלה
. משום דאחר
וקדרה פליגי, כי התנור
ג
(שם מט.)
ובהא
אפילו
משכחת לה דאסירי מדאורייתא. והוא
וזה גורם מותר :
ל)
אחרון אני בא. דקסבר
אינו אופה אלא (אם) [עם]
בישולא מקמי דניתן עצים דהיתירא א"ר
גמרו באיסור אסור גמרו
מחביריו. וטעמא דרבי משום דיש
הדלקת העצים, וכן הקדרה
הדין דמצי לאוקמא להא דחדש יותץ
בהיתר מותר, אבל היכא
יוסף א"ר יהודה אמר שמואל תנור שהסיקו
אינה מבשלת אלא בעצים,
דלעיל כתנא קמא דר' אליעזר אלא
שבח עצים בפת ולא מטעם דזה וזה
דנפלו בבת אחת לעולם
שנמצאו התנור והקדרה
בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם
משום דלא ידעינן מנו וניחא ליה
גורם דשמואל פסיק בהדיא בפרק
קאמר לך זה וזה גורם
איסור, והעצים שמדליקין
❖
מותר ס"ל (שם).
חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי
בהן בתוך התנור ותחת
למינקט ר' אליעזר והוא ומחלוקתו
כל הצלמים (ע"ז מט.) הלכה כר' יוסי
הקדרה של היתר, והרי
קאמר: א"כ. דפרכת דילמא שאני ליה
דזה וזה גורם מותר:
אומר הפת מותרת וחכמים אומרים הפת
שניהם גורמין לאפיית
מכלל הפת ולבישול. מאן דאמר
אמאן תרמייה להא דתניא לעיל גבי
אסורה והתניא איפכא שמואל איפכא תני
מוסף תוספות
זה וזה גורם מותר גם
ערלה יותץ [כו:] על כרחיך כיון דלא
ואב"א בעלמא קסבר שמואל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ובהא אפי'
ה)
א. גרידא. תוס' הרא"ש.
אלו מותרות, ומאן דאמר
משכחת תנא דאמר זה וזה גורם
אסור גם אלו אסורות.
ב. כגון שיש יותר בשאור
מחביריו וסבר אתנייה איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא: בישלה על
אסור אלא רבי אליעזר ומחלוקתו
איכא דאמרי בקדרה דברי
של תרומה ממה שיש
גבי גחלים דברי הכל הפת מותרת: (אמר) רב יהודה אמר שמואל ור' חייא
ו)
הכל אסור, מאי טעמא
בעיסה ראשונה של חולין.
במסכת ע"ז [מט:] וחזינא סתמא דתני
תוס' שאנץ. ג. משום דהוי
דהא קדים ועייל בישולא
בר אשי א"ר יוחנן חד אמר לא שנו אלא גחלים עוממות אבל גחלים לוחשות
בשאר איסורי נמי הכי רבי אליעזר
❖
ספק ספיקא. חי' הר"ן.
ומקבל הקדרה מקמי דניתי
אסורין וחד אמר אפילו גחלים לוחשות נמי מותרין בשלמא למ"ד לוחשות
קאמר לה ולא שני ליה: אמר אביי
כח עצים. שמואל הוה
ד
מהפיך דברי רבי לרבנן
אם תמצי לומר. ברייתא מפורשת
אסורין משום דיש שבח עצים בפת אלא למ"ד אפילו לוחשות מותרות פת
ואומר וחכמים אומרים
רבינו חננאל
הכי דכי היכי דאסר רבי בפת הכי
דאסר דיש שבח עצים בפת לרבי היכי משכחת ליה א"ר פפא כשאבוקה כנגדו
הפת אסורה, וגם הברייתא
נמי אסר בתנור ואע"פ שאין עצמו
דתניא וחכמים אומרים
בא, וחכמים אומרים בין
מכלל הפת מותרת הוה מהפיך
שנפל בתחלה בין שנפל
נאכל דאית ליה זה וזה גורם אסור
לה ותאני וחכמים אומרים
בסוף לעולם אין אסור עד
ורישא דברייתא דלעיל דערלה רבי קאמר לה כולה: היינו ר' אליעזר. בניחותא וליכא למיבעי מידי: ואם תמצי לומר. דסבירא ליה
הפת אסורה, כי היכי
שיהא בשאור של תרומה
דתיקום דרבנן לאיסורא
כדי לחמץ. ואמר אביי
זה וזה גורם מותר ורישא דההוא לאו רבי הוא אלא רבי אליעזר הוא והתם בפת הוא דאסר רבי משום דיש שבח עצים בגופה ונמצא
וקיימא לן הכי. בישלה על
לא שנו שאם יהיה
כשאוכלה גופו הוא הנהנה מן האיסור בגורם אחד אבל בתנור חדש וציננו שרי: הני קערות כוסות וצלוחיות. של חרס שצרפן בעצי
גבי גחלים דברי הכל הפת
האחרון שאור של חולין
אשירה אסירי אפילו לרבי דהא יש שבח עצים בהן והנאתן בלא גורם שני הוא ועל ידי גורם ראשון הוא משתמש בהן הנאת גופו ולא דמו
מותרת. יש מי שאומר לא
שהעיסה מותרת, אלא
שנו אלא גחלים עוממות
שקדם וסלק את האיסור
לתנור דלא מטיא הנאה לגוף מיניה עד דאיכא גורם שני: כי פליגי. רבי דלא אסר אלא בפת ור' אליעזר אית ליה זה וזה
קרובות לכבוי מלשון
קודם שהחמיץ. אבל לא
גורם אסור בתנור וקדירה שאין הגוף נהנה מהן עד שיבא גורם שני והוא של היתר: קדירה. שצרפה כשהיא חדשה בעצי איסור:
ארזים לא עממוהו, וכמוהו
קדם וסלק את האיסור
דהא מקבלה בישולה. ואיכא הנאת תשמיש שמשתמש בה בלא גורם אחר אבל תנור אין נותנין בו פת אלא לאחר הסיקה של גורם
איכה יועם זהב, דהא קלי
אע"ג שהאחרון חולין
ליה איסורא, אבל גחלים
אסור, ש"מ לר' אליעזר
היתר: איפכא תני. לה להא ברייתא דלעיל ואיפכא אתנייה: ואי בעית אימא. שמואל נמי הכי אתנייה ואית ליה דר' אסר ורבנן שרו
לוחשות הפת אסורה. ויש
זה וזה גורם אסור.
ואיהו הפך לה כדי שלא ילכו בני אדם אחרי רבים להתיר דבעלמא במחלוקות אחרות שנחלקו רבים על רבי סבירא ליה לשמואל דאע"ג
מי שאומר אפילו לוחשות
ודחינן וממאי דכדאביי
דהלכה כרבי מחבירו במקום יחיד אין הלכה כמותו מחביריו כלומר במקום רבים ובהא סבירא ליה דהלכה כמותו ואע"ג דרבים פליגי עליה:
הפת מותרת. ומקשינן
היא דילמא טעמא דר'
אי הכי לרבי דקסבר
אליעזר משום דסבר הכל
אפכה ואתנייה. אפכנה ואשנינה כי היכי דתיקו הא מילתא דאיסורא בשם רבנן ויעשו בני אדם כמותן שהכל הולכין אחרי רבים שאם אני
יש שבח עצים בפת
אחר גמרו, אי גמר באיסור
אומר הלכה כרבי שהוא יחיד לא יאמינו לי: גחלים עוממות. כבויות כדכתיב (יחזקאל לא) ארזים לא עממוהו ומתרגמינן כהה ט) עמיא:
היכי משכחת לה. ושנינן
אסור, אי גמר בהיתר
לוחשות. גחלים
אסורין. לרבי: כנגדו. כנגד
בוערות נראות כמתנענעות ולוחשות זו לזו:
הפת מבעיר העצים בפי התנור:
בשאבוקה כנגדה, ומכח
מותר, בין סלקו בין לא
האבוקה נאפת.
עצים