כל שעה פרק
שני פסחים
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חזר
ר' יהודה ודנו דין אחר. הא דקרי ליה השתא דין אחר טפי
חמץ ישנו בבל תותירו. לא יראה ולא ימצא: אשם תלוי. בא
נח א מיי' פ"ג מהלכות חמץ
א) [צ"ל אביי אמר], ב) ע"ז
מג:, ג) [עירובין סד:],
הלכה יא סמג עשין לט
על ספק כרת כגון חלב ושומן לפניו ושגג באחד מהן ואינו יודע
מהני דלעיל אומר ריב"א משום דהשתא אין צריך לאיסור
ד) [דף לד.], ה) בס"א:
טוש"ע או"ח סימן תמה
איזה מהן אכל ואם שחטו ואירע בו פסול או נותר פליגי ר' יהודה
אכילה והנאה וענוש כרת אלא בצד דבל תותירו לחודיה מצינו למילף
דממאיס, ו) רש"ל, ז) [לקמן
סעיף א:
וחמץ
הרי הוא בבל תותירו. תימה לר"י
❖
ורבנן בשילהי פרק בתרא דתמורה ד)
לר' יהודה בקבורה לרבנן
דליתיה בכולהו:
נט ב מיי' פ"ח מהלכות ע"ז
כט.], ח) [לעיל כד.],
הלכה ו טוש"ע י"ד סי'
בשריפה: חטאת העוף הבא על
היכי עביד לעיל קל וחומר מנותר
קמו סעיף יד:
הספק. כגון הפילה ספק ולד ספק
שאינו בבל יראה ובל ימצא והא
חזר רבי יהודה ודנו דין אחר נותר ישנו בבל
ס ג מיי' שם הל' ו ופ"ג
תורה אור השלם
חשיב הכא בל תותירו כמו בל יראה
אינו ולד אינה אוכלת בקדשים שמא
מהל' חמץ הלכה יא סמג
תותירו וחמץ בבל תותירו מה נותר בשריפה
1. מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת
עשין לט טוש"ע א"ח סי'
ואומר ר"י דמכל מקום נראה דעביד
ולד הוא עד שתביא כפרתה. העולה
אף חמץ בשריפה אמרו לו אשם תלוי וחטאת
תמה סעיף א:
שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה
שפיר קל וחומר דנותר אינו בבל
באה על תנאי אם ילדתי הרי היא
סא ד מיי' פ"ד מהלכות
העוף הבא על הספק לדבריך יוכיחו שהן
לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ
יראה דמיד שהותיר עובר ושוב אינו
לחובתי ואם לאו הרי היא נדבה.
חמץ הלכה א ב טוש"ע
שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ:
בבל תותירו שאנו אומרים בשריפה ואתה
❖
א"ח סי' תמח סעיף א:
שמות יג ז
עובר אבל חמץ אפי' לאחר שהותיר
וחטאת העוף מביאתו על הספק
סב ה מיי' פ"א מהל' חמץ
אומר בקבורה שתק ר' יהודה אמר רב יוסף עובר בכל שעה בבל יראה:
ואין כאן משום חולין בעזרה דמקראי
הל' ד סמג לאוין עו
אמרו
היינו דאמרי אינשי כפא דחטא נגרא בגווה
לו אשם תלוי יוכיח. תימה
נפיק במסכת נזיר בפרק מי שאמר
טוש"ע שם סעיף ג:
הגהות הב"ח
❖
סג ו מיי' שם הלכה ח:
(דף כט.) ואסורה באכילה שמא
לרשב"א לדבריהם דרבנן
נשרוף חרדלא (אמר אביי) סדנא בסדני
א)
(א) רש"י ד"ה בין לפני
חולין היא ומליקתה שויה נבילה
דאמרו שהם בשריפה אמאי לא ילפינן
יתיב מדויל ידיה משתלים רבא אמר גירא
וכו' שתחשך בין לאחר זמנו
כצ"ל והד"א: (ב) תוס'
ופליגי בה רבי יהודה ורבנן בפרק
חמץ מנותר שהוא בשריפה ואומר
בגירי מקטיל מדויל ידיה משתלים: וחכ"א
לעזי רש"י
ד"ה ע"ז וכו' צמחים והכי
בתרא דתמורה ד) חטאת העוף הבא
ר"י דמשמע להו ח) הנותר בשריפה
❖
מפרר וזורה וכו': איבעיא להו היכי קאמר
אמרינן התם:
הומי"ר. לגמוא על ידי
א
על הספק תשרף רבי יהודה אומר
ולא כל איסורין שבתורה בשריפה
שאיפה.
מפרר וזורה לרוח ומפרר ומטיל לים או
ואפי' חמץ: ואתה אומר בקבורה.
❖
יטילנה לאמה: ואתה אומר בקבורה.
מי"ר ביטיא"ה. ים המלח.
דילמא מפרר וזורה לרוח אבל מטיל לים
מוסף רש"י
אאשם תלוי קאי דקאמר ר' יהודה
טעמא דר' יהודה דריש בת"כ מכי
בעיניה ותנן נמי גבי ע"ז כי האי גוונא
יקבר ואע"ג שהנותר ממנו אסור
קדש הוא הוא בשריפה ולא חטאת
ב)
ר' יוסי אומר שוחק
רבינו חננאל (המשך)
וזורה לרוח. שלא יכשל
ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים
באכילה ובהנאה וענוש כרת והוא
עוף ואשם תלוי בשריפה:
ב
ותנן נמי גבי ע"ז. אומר ר"י
בה ישראל ליהנות ממנה
משל אומרין בני אדם, הכף
בבל תותירו: כפא דחטא נגרא.
ואיבעיא להו היכי קאמר שוחק וזורה לרוח
❖
(ע"ז מג:).
שחטטו בני אדם וחקקו, כי
כף בזך שחקק האומן בתוכו ישרוף
דרבנן דמתניתין היינו רבי
חטט וחקק אחד הוא, כגון
ושוחק ומטיל לים או דילמא שוחק וזורה
החוטט בגדיש לעשות
את לשונו ואת חכו בחרדל. לישנא
יוסי דפרק כל הצלמים (ע"ז מג:) אי
לרוח אבל מטיל לים בעיניה אמר רבה
לו סוכה בתוכו, שורפין
מוסף תוספות
אחרינא ישרוף הומי"ר בלע"ז כמו
נמי מתני' דהכא א"ש כרבנן דהתם
החרדל שלו, כלומר שאלו
מסתברא ע"ז דלים המלח קא אזלא לא
: סדנא.
שורפה חיה בע"ז (דף כט:)
דאמרו לו אף היא נעשה זבל ומגדל
לא מצאו הכף שחקקו
[ואדרבא] כתיב לא
א.
בעי שחיקה חמץ דלשאר נהרות קאזיל
לא היו שורפין החרדל
ידבק בידך מאומה מן
נגר עושה סד לשום בו רגלי אסירים
צמחים ורחמנא אמר לא ידבק בידך
החרם ואפי' כל דהו. תוס'
שלו. וכן היה ר' יהודה
בעי פירור א"ל רב יוסף ג אדרבה איפכא
כמו ותשם בסד רגלי (איוב יג):
וגו' והא דשרו הכא היינו משום
ע"ז מג: ב. אבל לים
אומר אילולי לא השיבוהו
מסתברא ע"ז דלא ממיסה בעי שחיקה
מדויל ידיה משתלים. מהרמת ידו
דבחמץ כתיב לא יאכל ואינו אסור
המלח שרי בעיניה. תוס'
מדבריו לא היו משתקין
שאנץ. ג. דלרבה אפי'
אותו. פי' סדנא, כמו היה
וממלאכתו משתלם שכרו כשנמצא
אלא כדרך הנאה וכי האי גוונא לאו
חמץ דממיס לא בעי פירור תניא כוותיה
יושב בספינה, או באסדא.
בנהמא בעיא פירור ולרב
גנב: גיראה. עושה חצים: או
דרך הנאה היא אבל בע"ז לא כתיב
דרבה תניא כוותיה דרב יוסף תניא כוותיה
והם כבלים שנותנין ברגלי
יוסף כיון דמאיס לא בעיא
דילמא. לרוח הוא דבעי פירור
פירור. תוס' ר"פ.
אכילה ואסור אפי' שלא כדרך הנאה:
הכלואים בבית הכלא.
א
דרבה היה מהלך במדבר מפרר וזורה לרוח
❖
חמץ דלשאר נהרות. דלא מצינו
ד. וראויה לזבל. שם.
גיראה. האומן העושה
שמא יזרקנו שלם וימצאנו אחר
היה מהלך בספינה מפרר ומטיל לים תניא
החצים. וחכמים אומרים
שהיה שונה בשום מקום גבי
ויאכלנו אבל לים מטיל בעיניה דממיס
ה)
מפרר וזורה לרוח או מטיל
כוותיה דרב יוסף היה מהלך במדבר שוחק
לים. ותנן נמי גבי ע"ז כי
ונימוק מאליו. לשון שחיקה שייך
חמץ ים המלח אבל גבי ע"ז אשכחן
רבינו חננאל
וזורה לרוח היה מהלך בספינה שוחק ומטיל
האי גוונא, ר' יוסי אומר
במתכת ולשון פירור שייך בפת: ים
בכמה דוכתין כי האי דלעיל יוליך
שוחק וזורה לרוח ומטיל
חזר ר' יהודה ודנו דין
לים שחיקה קשיא לרבה פירור קשיא לרב
המלח. ו) [הנקרא מי"ר בטיא"ה] אין
הנאה לים המלח הלכך סתם ים
לים. ואיבעי [להו מפרר]
אחר, נותר הרי הוא בבל
יוסף שחיקה לרבה לא קשיא הא לים המלח
ומטיל לים, שוחק ומטיל
תותירו, וחמץ הרי הוא
ספינה עוברת בו: בעי פירור.
דתני גבי ע"ז הוי ים המלח מיהו
לים, או כשמטיל לים לא
בבל תותירו, מה נותר
שמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו
לרבה מועלת שחיקה בשאר נהרות
הא לשאר נהרות פירור לרב יוסף לא קשיא
בעי לא פרירה ולא שחיקה.
טעון שריפה אף חמץ
הא בחיטי הא בנהמא: מתני' ג)ד חמץ של
אדעתייהו: לא ממסה. אין המים
כדקאמר בסמוך כאן בים המלח כאן
ופשיט רבה כי החמץ
טעון שריפה. אמרו לו
בשאר נהרות: איפכא מסתברא.
דאזיל אפילו בשאר נהרות
חטאת העוף הבאה על
ממסות אותו: תניא כוותיה דרבה.
נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל
לעולם צריך פירור, אבל
הספק ואשם תלוי לדבריך
דחמץ בעי פירור: תניא כוותיה
לשון איפכא אינו מיושב דמה שייך
ע"ז דלים המלח הוא דאזיל
יוכיחו שהן בבל תותירו,
ישראל ה אסור בהנאה שנאמר 1 לא יראה לך
דרב יוסף. דע"ז בעי שחיקה:
איפכא כיון שרבה משוה אותם:
לא בעי פירור. ואקשינן
כדכתיב לא יניח ממנו עד
שאור: גמ' מני מתניתין לא רבי יהודה
ע"ז דלא ממיסה בעי שחיקה.
עלה, והתניא היה מהלך
בקר, ואנו אומרים בשריפה
בחיטי. שהחמיצו בעי פירור כלומר
במדבר שוחק וזורה לרוח,
ואתה אומר בקבורה, דתנן
ולא רבי שמעון ולא רבי יוסי הגלילי
פיזור שלא יתנם בשק ויזרקם אלא
לכאורה משמע דלרב יוסף
בספינה שוחק ומטיל לים.
בסוף תמורה. אשם תלוי
מאי היא דתניא חמץ בין לפני זמנו
יפזרם על פני המים שלא יוכל אדם
בעי שחיקה אפילו בים המלח
ומשני הא דתניא שוחק
ישרף, ר' יהודה אומר
ו
ללקטן מעל פני המים: מתני' משום
בשאר נהרות, כי קאמינא
יקבר, חטאת העוף הבא
דמסתמא אמאי דקאמר רבה אין
בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו תוך זמנו
אנא דע"ז לא צריכה
על הספק ישרף, ר' יהודה
שנאמר לא יראה לך. בגמרא ז) מפרש
צריך שחיקה דהיינו בים המלח קאמר
עובר עליו בלאו וכרת דברי רבי יהודה
שחיקה, שמשליכה לים
אומר יטילנה לאמה. ותניא
לה משום קנסא דעבר עליה משום
רב יוסף דבעי שחיקה ועוד אי בשאר
הגדול. רב יוסף אמר
כיצד אמר רבי יהודה
רבי
חמץ כשמשליכין אותו
יטילנה לאמה, מנתחה
בל יראה: גמ' בין לפני זמנו. משש
נהרות דוקא קאמר רב יוסף דבעי
לים לא בעי פירור, אבל
אבר אבר, ומשליכה לפני
שעות עד שתחשך: (א) לאחר זמנו. משעבר הפסח עובר עליו בלאו שחיקה ולא בים המלח ולא
פליג ארבה בע"ז אלא בחמץ א"כ מאי
ע"ז לעולם בעי שחיקה.
אמה ומתגלגלת ויורדת
ואקשינן עלה והתניא היה
לנחל קדרון. ת"ר אשם
ואם אכלו אינו ענוש כרת ולקמן [ע"ב] מפרש ללאו: תוך זמנו. במועד:
קאמר תניא כוותיה דרב יוסף ומאי קאמר נמי שחיקה קשיא לרבה
מהלך במדבר מפרר וזורה
תלוי וחטאת [העוף]
ולפי זה לרב יוסף בשאר נהרות לא מהני שחיקה מדקמצריך להוליך
ומשעה
לרוח בספינה מפרר ומטיל
הבאה על הספק וחולין
לים המלח ואין נראה דהא ר' יוסי מייתי ראיה מויזר על פני המים משמע דמהניא שחיקה בשאר נהרות ועוד דבכל מקום דמזכיר ים המלח
לים. ומשנינן הוא דתניא
שנשחטו בעזרה, ר' יהודה
מפרר בחטים, כי קאמינא
אומר יקברו ר' שמעון
בע"ז ובשאר דוכתין לא מזכיר שחיקה ובכמה דוכתין מצינו דקתני ים המלח ואפי' הכי מהני בשאר נהרות דבסוף כל הצלמים (ע"ז מט:)
דלא בעי פרירה בנהמא
אומר ישרפו. שתק ר'
תנן ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח ואמרינן התם בגמרא גבי חבית שקול ד' זוזי ושדי לנהרא וכן בנזיר (דף כד.) ובמעילה (דף יא.)
והלכתא כרבה דאמר חמץ
יהודה. ירושלמי אשם תלוי
תנן גבי מפריש מעות לנזיר ומת יוליך לים המלח אלמא הקדש בעי ים המלח ובערכין (דף כט.) אמרינן גבי הקדש שקול ארבעה זוזי ושדי
בעי פירור.
בשיטתך יוכיח, שאסור
מתני' חמץ של נכרי
באכילה ובהנאה וחייבין
בנהרא לכך נראה דגם לרב יוסף לא בעי שחיקה אלא בשאר נהרות ב כמו לרבה אלא דרבה סבירא ליה דמטיל לים סתם דע"ז היינו ים
עליו כרת ויש בו זמן,
שעבר עליו הפסח מותר
המלח ובלא שחיקה כדתנא רישא גבי צורת לבנה וצורת חמה ובכמה דוכתי יוליך לים המלח ורב יוסף מוקי לה בשאר נהרות ועל ידי שחיקה
כו'. תוספתא ישראל וגוי
ואתה אומר בקבורה ולא
מדלא תני בהדיא יטיל לים המלח וליכא בין רבה לרב יוסף אלא חמץ בשאר נהרות וא"ת לרבנן דלית להו בע"ז (מפרר) [שוחק] וזורה לרוח
בשרפה, שתק ר' יהודה.
שהיו באין בספינה [וחמץ
ג
פירושו אשם תלוי שנודע
ביד ישראל] הרי זה מוכרו
מה יעשו מע"ז אטו כל שעה יוליך לים המלח דלרבנן לא מהני שחיקה בשאר נהרות דקתני התם אמרו לו משם ראיה הרי
לנכרי או נותנו לו במתנה
לו אחר שחיטה. וחטאת
הוא אומר ויזר על פני המים לא נתכוין משה אלא לבודקן כסוטה ומדאיצטריך להאי טעמא מכלל דלא מהני שחיקה בשאר נהרות
העוף הבאה על הספק,
וחוזר וקונהו ממנו אחר
וטעמא לפי שהמים מוליכים אותו על ידות הנהר ויש לומר דלרבנן
מפרר וזורה לרוח במקום שאין מגדל צמחים וכן אמרינן התם:
שנודע לו אחר מליקתה.
הפסח ובלבד שלא יערים
(ב)
ד
עליו ויתנו לו במתנה
דתנן בכריתות פ' המביא
רבי גמורה רשאי ישראל לומר
אשם חטאת העוף הבאה
על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תקבר. שתק ר' יהודה, היינו דאמרי אינשי כפא דחט נגרא כו'. פירוש כמו
לגוי עד שאתה לוקח ממני במנה קח במאתיים שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח. מני מתני' לא ר' יהודה ולא ר' שמעון ולא