לא:
כל שעה פרק שני פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
הב"ע שהרהינו אצלו וקמיפלגי בדרבי יצחק. תימה לריב"א
אלא. רישא וסיפא כשהרהינו
אבל בלא הרהינו דכולי עלמא מכאן
פה א מיי' פ"י מהלכות
א) ב"מ פב. גיטין לז.
שכירות הלכה א סמג
שבועות מד. [קדושין ח:],
ולהבא הוא גובה: קונה משכון. כל ימי הלואה המשכון קנוי לו ואם
אביי היאך יתרץ הך דע"כ בדרבי יצחק קמיפלגי וסיפא
ב) [תוספתא פ"ב ה"ד
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
עב סעיף ב: דקתני נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אמאי דברי הכל עובר
נאנס חייב באונסין שאינו עליו לא כשומר חנם ולא כשומר שכר
ע"ש], ג) ב"מ מב. לעיל ח.,
ברשותיה ובשמירתו עומד: ולך תהיה
אע"ג דלא קנה כיון דלמפרע הוא גובה ורישא נמי אמאי אינו עובר
שפטורין באונסין אלא כולו
פו ב מיי' פ"ד מהלכות
ד) ב"מ שם, ה) תרומות
חמץ הל' ה טוש"ע
פ"ו [מ"א] ב"מ נד:,
צדקה. בהשבת העבוט כתיב. אי
למ"ד כיון דלמפרע הוא גובה ומפרש
❖
ו) [ב"מ פא:],
או"ח סי' תמא סעי' א:
ריב"א דהשתא כי מוקי פלוגתא
אמרת קונה משכון איכא צדקה בהא
אלא הכא במאי עסקינן כגון שהרהינו אצלו
פז ג טוש"ע א"ח סי'
בדרבי יצחק מיירי שלא בא ישראל
שכיבה ששכב בשמלתו שהשאיל לו
תמט:
וקמיפלגי בדר' יצחק א) דא"ר יצחק א מנין
פח ד ה מיי' פ"ג מהל'
לידי גבייה שפדאו נכרי לבסוף
זה דבר הקנוי לו ואם אינו קונה
א
תורה אור השלם
לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה
1
חמץ הל' יא סמג
צדקה בהשכבה זו מניין על שלו
דלא שייך השתא פלוגתא דאביי
1. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת
עשין לט טוש"ע או"ח סי'
צדקה אם אינו קונה משכון צדקה מנין מכאן
שכב: אבל ישראל מנכרי לא.
ורבא כלל אלא בהא קמיפלגי דלמאן
תלג סעיף ח:
הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ
לבעל חוב שקונה משכון ת"ק סבר הני מילי
פט ו ז מיי' פ"ד מהל'
וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶJָ
דאמר עובר ס"ל דקני ליה ישראל
הלכך לא עבר עליה דאמר מר
שאלה ופקדון הלכה
וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְיָ
ישראל מישראל הוא דקרינא ביה ולך תהיה
מנכרי ב וה"ל ברשות ישראל ומ"ד אינו
(לעיל דף כט.) אבל אתה רואה של
❖
ד סמג עשין פח טוש"ע
אֱלֹהֶיךָ: דברים כד יג
צדקה אבל ישראל מנכרי לא קני ור"מ
אחרים: תנן נכרי שהלוה וכו'.
עובר ס"ל דלא קני ליה והרי לא היה
ח"מ סי' רצא סעיף (יח)
[טו]:
ברשותו ובסיפא ד"ה עובר דלא קני
ואותיבנא לרבא לעיל [ע"א] ושנינן
סבר קל וחומר ישראל מישראל קני ישראל
צ ח מיי' פ"י מהלכות
הגהות הב"ח
תרומות הל' א: ליה נכרי לכ"ע והרי היה ברשות
בשהרהינו אצלו והא אמרת השתא
מנכרי לא כל שכן אבל נכרי שהלוה את
❖
צא ט שם הל' ב:
(א) גמ' שהלוה את ישראל
ישראל ומיהו מתניתין דקתני נכרי
דברי הכל נכרי מישראל לא קני:
ישראל על חמצו אחר הפסח דברי הכל
❖
על חמצו:
לא קשיא. מתניתין דאמר ליה
שהלוה וכו' מותר בהנאה מיירי
עובר התם ודאי נכרי מישראל לא קני תנן
שלא פדאו ישראל דאי פדאו אע"ג
כשהרהינו אצלו אם לא אתן לך עד
רבינו חננאל
נכרי שהלוה (א) ישראל על חמצו אחר
דמוקי לה בסמוך בדאמר ליה
יום פלוני יהא שלך מעכשיו הלכך
מוסף רש"י
הפסח מותר בהנאה נהי נמי דהרהינו
ופריק לעולם רישא וסיפא
מעכשיו מכל מקום מאי מהני:
נכרי שהלוה את ישראל קם ליה חמץ
שקונה משכון. לכל מילי
בשהרהינו אצלו, ובדר'
בדרבי יצחק קמיפלגי. תימה
אצלו הא אמרת נכרי מישראל לא קני
ברשות נכרי וישראל שהלוה את הנכרי
להתחייב באונסין (ב"מ פב.)
יצחק פליגי דאמר מניין
ואם אבד חייב באחריותו
לא קשיא הא דאמר ליה מעכשיו הא דלא
לבעל חוב שקונה משכון,
הא ר' יצחק לא קאמר
קם ליה ברשות ישראל ברייתא דלא
ב
(גיטין לז.). חמץ שנפלה
שנאמר ולך תהיה צדקה
דקני משכון אלא שלא בשעת הלואה
אמר ליה מעכשיו אלא כשאר משכון
אמר ליה מעכשיו ומנא תימרא דשני ליה
עליו מפולת הרי הוא
אם אינו קונה צדקה מנין,
כדמוכח בהאומנין (בבא מציעא פב.)
נתנו לו וקבע לו זמן שאם לא יפרע
כמבוער. ואין צריך לבערו
ת"ק לית ליה הא דר' יצחק
בין היכא דאמר מעכשיו ובין היכא דלא
דאין כאן עוד בל יראה
ור' מאיר אית ליה.
והכא ישראל שהלוה לנכרי על
לו יגבה חובו ממשכונו וישום אותו
אמר מעכשיו דתניא נכרי שהרהין פת פורני
א)
(ב"מ מב.). כספים אין
ומתמהינן וכי דר' יצחק
חמצו תנן דמשמע בשעת הלואה
בדמים הלכך בנכרי שהלוה לישראל
להם שמירה אלא
תנאי היא. ושנינן כולי
אצל ישראל אינו עובר ואם אמר לו הגעתיך
כדמשמע בהאומנין ו) דקתני הלוהו
דברי הכל אפילו לא פרע ליה
בקרקע. דאם לא שמרן
עלמא אית להו דר' יצחק,
עובר מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אלא
ונגנבו, פשיעה היא (ב"מ
והכא בהא קא מיפלגי,
על המשכון שומר שכר והתניא שומר
אסור לישראל ליהנות ממנו דכל
מב.). משום ריחא.
ת"ק סבר ישראל מישראל
לאו שמע מינה שאני היכא דא"ל מעכשיו
חנם ומשני הא דמשכנו בשעת
ימות הפסח של ישראל היה דמכאן
שהכלב מריח וחופש אחריה
דבר צדקה הוא קני, אבל
להיכא דלא אמר ליה מעכשיו שמע מינה
הלואתו והא שלא בשעת הלואתו
ולהבא הוא גובה ואי משום דהרהינו
והרי הוא מוציאו ונראה
משכון דגוי דלאו בר צדקה
❖
(שם).
הוא לא קני. ור' מאיר סבר
ופריך והא אידי ואידי על המשכון
נכרי מישראל לא קני. וישראל
ת"ר חנות של ישראל ומלאי של ישראל
ב) ג
ק"ו משכון דישראל קני
קתני ויש לומר דהכי פירושו כיון
שהלוה פליגי מאן דאסר סבר כיון
ג
ופועלי נכרים נכנסין לשם חמץ שנמצא שם
ליה המלוה, משכון דגוי
דשלא בשעת הלואה קונה לגמרי
שהרהינו בעל חוב קונה משכון וליכא
לא כל שכן, אבל נכרי
מוסף תוספות
אחר הפסח אסור בהנאה ואין צריך לומר
שהלוה את ישראל על
כדרבי יצחק א"כ לענין חמץ יש לנו
למימר הכא מכאן ולהבא גובה
באכילה חנות של נכרי ומלאי של נכרי ופועלי
חמצו וקבע לו זמן לפרעו
קודם דמטא זימניה.
א.
לחושבו כאילו הוא שלו לעבור בלא
ומאן דשרי קסבר ישראל מנכרי
תוס' ר"פ. ב. כיון דסבירא
אחר הפסח דברי הכל
ישראל נכנסין ויוצאין לשם חמץ שנמצא
ליכא צדקה ולא קני משכון: ומנא
עובר, דלא קנה הגוי חמצו
לן כרבי יצחק הרי הוא
ימצא אף בשעת הלואה דחשבינן ליה
שם אחר הפסח מותר באכילה ואין צריך
של ישראל אלא ברשות
עובר עליו שכל זמן שהיה
תימרא. דאפילו כשהרהינו שאני
מצוי וכן יש לפרש בהשולח (גיטין לז.)
לומר בהנאה: מתני' חמץ שנפלה עליו
ישראל קאי ועובר עליו.
ביד ישראל היה שלו לגמרי
גבי המלוה על
המשכון אינו
לן בין אמר מעכשיו ללא אמר
ג) ד
דב"ח קונה משכון. תוס'
ומקשינן תנן נכרי שהלוה
רי"ד. ג. ופרש"י דעל
מפולת הרי הוא כמבוער רבן שמעון בן
את ישראל על חמצו אחר
מעכשיו: פת פורני. פת גדולה
משמט מדרבי יצחק כיון דקני ליה
הפסח מותר בהנאה,
המשכון משמע בשעת
שלא בשעת הלואה בשעת הלואה
האפויה בתנור גדול כעין תנורים
גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש
הלואה. תוס' שאנץ. ד. לא
והאמרת גוי מישראל לא
אחריו: גמ' אמר רב חסדא הוצריך שיבטל
נמי מיקרי של אחיך בידך:
שלנו שהתנורים שלהם היו קטנים
קני ואפילו הרהינו אצלו.
מוקי לה במעכשיו אלא.
שקונה משכון. פ"ה קונה
שם. ה. פי' לאחר הפסח
ושנינן משנתינו בשפירש
ומיטלטלין ופיהם למעלה ומדביקין
בלבו תנא כמה חפישת הכלב שלשה
לו קני מעכשיו, כדתניא
א"ל לא אפדנו ויהיה שלך,
משכון לענין חיוב
הפת בדפנות שאין אופין בה אלא
נכרי שהרהין פת פורני
עובר דלמפרע הוא גבוה.
טפחים אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף
❖
אונסין ור"י אומר דבהאומנין (ב"מ
פתים קטנים ואורחא דמילתא נקט
תוס' הרא"ש.
אצל ישראל אינו עובר
לרב אשי הא דאמר שמואל כספים אין
ד) ו
בפסח. ואם אמר לו
פב.) משמע דלא הוי אלא שומר שכר
דאיידי דחשיבי שקיל ליה במשכון:
הגעתיך כלומר קני
להם שמירה אלא בקרקע מי בעינן שלשה
אינו עובר. בפסח דקסבר
דהלוהו על המשכון שומר שכר בעי
מעכשיו עובר. וכך סוגיא
רבינו חננאל (המשך)
טפחים או לא אמר ליה הכא משום ריחא
למימר התם בגמרא דסבר לה כרבי
ישראל מנכרי לא קני משכון:
דשמעתא זו סלקא והוא
האי אלא טפח בלבד סגי.
כגון הא דתנן הלוהו על
הגעתיך. מעכשיו קאמר אם לא
יצחק וכולה שמעתא חמצו של נכרי
בעינן שלשה טפחים התם משום איכסויי
דכיון דמשום אכסויי
שדהו ואמר לו אם איני
ביד ישראל איירי שלא קבל עליו
אפרע לך עד יום פלוני עובר ואף
מעינא הוא ולא בעי שלשה וכמה אמר רפרם
מביא לך עד שלש שנים
מעינא הוא דיו, דהא משום
ז
בר פפא מסיכרא טפח: מתני' האוכל
ישראל אחריות דאי קבל הרי הוא שלו
על פי שלא הגיע הזמן שמא כשיגיע
ריחא לא חיישינן, לכך
הרי הוא לך ב)מעכשיו כו'.
אפילו אם הוא טמון
ת"ר חנות של גוי ומלאי
ועובר עליו כדמוכח בפ"ק (דף ה:):
לא יפרע ונמצא עובר למפרע בבל
תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש
של גוי. כלומר הסחורה
בקרקע טפח סגי ליה.
ואם אמר הגעתיך עובר. לאביי
יראה: מאי שנא רישא כו'. אי הגעתיך
ד
במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים: גמ'
מתני' האוכל תרומת חמץ
שבתוך החנות לנכרי,
בפסח בשוגג משלם קרן
ופועלי ישראל נכנסין לשם
רישא מיירי כשפדאו וסיפא כי אמר
לאו מעכשיו הוא מאי קא מהני בלאו
תנן התם ה) ח האוכל תרומה בשוגג משלם
ועושין מלאכתן, חמץ
וחומש, במזיד הואיל
הגעתיך היינו שאינו רוצה לפדותו ה:
הגעתיך נמי כי מטא זמניה ולא פרע
וחייב כרת פטור מן
שנמצא שם אחר הפסח
קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה
שקיל ליה בחובו: ומלאי של ישראל.
ט
דבר
התשלומין ומדמי העצים,
אסור בהנאה. ואין צריך
לומר באכילה, כלומר
ואחד
פירוש לא תאמר חשוב זו
פת ויין הנמכר בתוכה: אסור
התרומה שאכלת אתה
חמץ של ישראל הוא. וכן
אלא מן של מלאי היה ושל ישראל הוא: גמ' צריך שיבטל
בהנאה. דלא תלינן ליה בפועלין
בלבו. שמא יפקח הגל במועד ונמצא
כאילו שרפת אותה וניהנית
חנות של ישראל ומלאי של
עובר עליו: כספים. של פיקדון
אין להם שמירה אלא בקרקע ואם לא נתנן בקרקע ואבדו
פשיעה היא אצלו וחייב דשומר חנם
ישראל ופועלי גוים נכנסין
ממנה ואתה חייב לשלם
חייב בפשיעה: משום ריחא. שהכלב מריחו ומחטטו ומוציאו: מסיכרא. מקום: מתני' בשוגג. ששגג בתרומה ואפילו הזיד
כפי הנאתך, אלא אפילו
שם ומשמשין בצרכי
כעצים העומדין לשרפה
החנות. חמץ שנמצא שם
בחמץ משלם קרן וחומש ואף על גב דלא הוה שויא מידי דחמץ בפסח אסור בהנאה מיהו שוגג דתרומה דכתיב ביה וחמישיתו
אחר הפסח מותר באכילה,
אין חיוב לשלם, שהחמץ
יוסף עליו ונתן לכהן את הקודש [ויקרא כב] דבר הראוי להיות קודש שאינו יכול לשלם לו המעות אלא הפירות והתשלומין נעשין תרומה
בפסח איסורי הנאה הוא.
ואין צריך לומר בהנאה.
ולית ליה לכהן לשרפה
כללא דמילתא בתר פועלין
כדלקמן [לב.] לאו לפי דמים משלם אלא לפי מדה משלם הלכך לאו בתר דמים אזלינן: במזיד. שהזיד בתרומה אפילו שגג בחמץ
אזלינן, אם פועלין ישראל
וליהנות ממנה. כדרך
פטור מן התשלומין: ומדמי עצים. אם תרומה טמאה היא אין משלם לו דמי עצים שהיתה ראויה להיסק תחת תבשילו משום
שנהנה בשאר ימות השנה
הן חמצן הוא ואסור, ואם
דתרומה מזיד אין בה חומש ואין תשלומיה לכפרה ואין נעשין תרומה דגבי חומש בשגגה כתיב אבל מזיד אינו אלא כשאר גזלן
בתרומה טמאה שמסיקה
של גוים מותר. חמץ
שנפלה עליו מפולת ונטמן
תחת תבשילו. אי הכי
בעלמא ומשלם מעות ולפי דמים ולא לפי המדה וחמץ בפסח לאו בר דמים דאסור בהנאה ואף להיסק לא הוי חזי ליה ולאו מידי אפסדיה:
אפילו בשוגג יהא פטור מן
בעפר, אם הוא טמון
גמ' התשלומין דהא לית ליה
שלשה טפחים בכדי שאין
הכלב יכול לחפש אחריו, כלומר אינו מריח ריח החמץ הרי הוא כמבוער, ואינו חייב לחפור ולהוציאו ולשרפו, אבל צריך דמים דאיסורי הנאה הוא, ואמרינן מתני' ר' יוסי הגלילי הוא דאמר ותמה על עצמך האיך חמץ אסור בהנאה כל שבעה
אחד
האוכל ואחד השותה
לבטלו. ולא תימא אפילו בשמירת הפקדון כך, כי הא דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע, ולא בעינן כולי כדבעינן למימר לקמן. תנן התם בתרומה פ"ו. אכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש,
א) משמע דרבינו הי' לו גי' אחרת בגמ' דמעיקרא ס"ד דפליגי בדר' יצחק גופא אי ב"ח קונה משכון או לא. ב) במשנה שם לא הוזכר דמיירי מעכשיו אכן בש"ס שם ד' סו ע"ב מוקמינן דאמר ליה קני מעכשיו.