3/6

אור לארבעה עשר

פרק ראשון

פסחים

ה.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

דהא

איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ וכו'. בפרק כל שעה

השבתת שאור לאכילת חמץ. משעה שהזהיר שלא לאכול חמץ צוה

כה א מיי' פ"א מהל'

א) [לקמן עא. עירובין

קה. יומא פה: סוכה

חמץ ומצה הל' ח

להשבית השאור דכתיב שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ :

(לקמן כח:) יליף ר' יהודה לאוכל חמץ מו' שעות ולמעלה

ד)

❖

מח. ב"ק יא: שבועות יג.

[ופ"ב הלכה א]:

ואכילת חמץ לאכילת מצה. משעה שחייב לאכול מצה הזהיר שלא

שהוא בלא תעשה ור' שמעון פליג עליה ומהכא לא מצי למילף מידי

מנחות לז: בכורות טו.

דלא הוקשה אכילת חמץ להשבתת שאור שמשש שעות ולמעלה אלא

לאכול חמץ דכתיב כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו

כריתות ז. תמורה כה.],

ב) [יבמות ט. קדושין יד:

להשבתת שאור של שבעת ימים וקשה

מצות וכתיב בערב תאכלו מצות

תורה אור השלם

ב"מ צה. שבועות י. זבחים

אלמא זמן אכילת מצה ואיסור חמץ

לרשב"א אמאי לא יליף כרת להשבתת

דהא איתקש השבתת

שאור לאכילת חמץ

1. שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא

מח. [חולין עח. כריתות

והשבתת שאור משחשיכה: אך חלק.

שאור מדאיתקש לאכילת חמץ:

כב:], ג) [יעשה בהם],

ואכילת חמץ לאכילת

מצה השבתת שאור

יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל

למעוטי חולו של מועד.

ד) [מחמצת], ה) [עי'

אכין ורקין מיעוטין אלמא מקצת

אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה

לאכילת חמץ דכתיב שבעת ימים שאור

שבת קד.], ו) [לקמן נח.],

הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת

היום מותר ומקצתו אסור ומעתה יש

אתרווייהו ב קאי דלולב

ז) [לקמן סא.], ח) [מגילה

לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת

יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח

❖

לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר.

אינו ניטל במדינה אלא יום אחד:

כג. זבחים נב.], ט) [וכתיב],

הָאָרֶץ: שמות יב יט

כדתנא דבי ר' ישמעאל. אע"ג

ונכרתה ואכילת חמץ לאכילת מצה דכתיב

2. כָּל מַחְמֶצֶת לֹא

ואיכא דאמר אך הוא חץ בגימטריא

תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם

2 כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם

דאח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ ה) ותופס

דכתיבי טובא ג בהנך ג'

תֹּאכְלוּ מַצּוֹת:

גליון הש"ס

תאכלו מצות (וגו') וכתיב ביה במצה בערב

ח' תחת אל"ף וצד"י במקום כ':

מצות כתיבי כולהו וכל הכתוב

שמות יב כ

תוס' ד"ה וכתיב כל

3. בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה

ראשון דמעיקרא משמע.

בלאו

במצוה אחד חשיבי חדא ד ואין להקשות

תאכלו מצות ואימא לרבות ליל י"ד לביעור

מלאכה בסוף הדבור שרי

עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב

❖

רומיא דקראי אהדדי משמע ראשון

מנלן דמהני ג' ראשון דרשינן ואך

ביום כתיב ואימא מצפרא אך חלק דבי

מלהנות. צ"ל מלה':

א)

תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם

במשמעות דקרא שהוא יום קודם

ביום הראשון לכדדרשינן דילמא

הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ

רבי ישמעאל תנא מצינו י"ד שנקרא ראשון

שמות יב יח

בָּעָרֶב:

לכל שבעה דקרא כיון דכתיב שבעת

ההוא איכתיב להך דרשא דמסתברא

שנאמר בראשון בארבעה עשר יום לחדש

4. הֲרִאשׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד

הגהות מהר"י

ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון

דמהני דכתיבי במקרא קודש דרשי'

וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ:

לנדא

רב נחמן בר יצחק אמר ראשון דמעיקרא

כולהו להך דרשא ה: לא תשחט

ראשון קודם למעשה קאמר: הראשון

איוב טו ז

[א] גמ' רבי יוסי אומר

משמע דאמר קרא הראשון אדם תולד אלא

5. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם

את הפסח ועדיין חמץ קיים. הקשה

אדם תולד. הקודם לאדם הראשון

אינו צריך וכו'. צ"ל רבי

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי

מעתה ולקחתם לכם ביום הראשון הכי נמי

❖

נולדת: הכא נמי הא כתיב. בהאי

רשב"א היכי יליף מהכא דחמץ אסור

יוסי הגלילי:

עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים

ראשון דמעיקרא משמע שאני התם דכתיב

קרא גופיה שבעת ימים ודרוש נמי

מו' שעות ולמעלה והא זמן שחיטת

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי

נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ

ראשון דומיא דשביעי: התם נמי.

הפסח אחר התמיד הוי ותמיד

ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים מה

אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:

רבינו חננאל

גבי לולב ה' דהראשון למה לי:

ששחטו לפני חצות פסול וא"כ זמן

ויקרא כג מ

שביעי שביעי לחג אף ראשון ראשון לחג

6. שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת

ותוב איתקש השבתת

מראשון ושמיני נפקא. מדכתיב בהנהו

שחיטה לא הוי מיד אחר חצות עד

הכי נמי כתיב אך ביום הראשון תשביתו

שאור לאכילת חמץ

תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן

שבתון מכלל דאינך לאו שבתון נינהו:

כדי שהיית הקרבת תמיד ו וי"ל כיון

שנאמר שבעת ימים שאור

שבעת ימים מצות תאכלו אם כן נכתוב

תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם

על ענין ראשון. על ימים הקדומים

דדיעבד אם שחט הפסח קודם תמיד

לא ימצא בבתיכם וגו',

כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה

קרא ראשון הראשון למה לי שמע מינה

ומשעה שנאסר באכילת

הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל

לו דהיינו חולו של מועד: לא לכתוב

כשר כדתנן התם ז)חשיב זמן שחיטה

מחצות ואילך: זמן שחיטה קאמר

חמץ (ביום) [בו ביום

מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם

לכדאמרן אי הכי התם נמי הראשון למה לי

רחמנא לא וי"ו. דמשמע ריבויא

בערב] הוזהר לאכילת

הַשְּׁבִעִי: שמות יב טו

ותו התם דכתיב ביום הראשון שבתון וביום

רחמנא. אע"ג דאמת הוא דלא

דתו איצטריך ה"א למיעוט: אלא.

7. אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם

מצה, שנאמר כל מחמצת

לא תאכלו וכו', וכתיב

לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם

מהני שלשה ראשון דכתיב במקרא

תשחט על חמץ כל חד וחד כי

השמיני שבתון אימר ראשון דמעיקרא משמע

בערב תאכלו מצות וגו',

אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ

קודש דפסח ומקרא קודש דסוכות

שחיט דאמרינן בפרק תמיד נשחט

שאני התם דאמר קרא וביום השמיני שבתון

ש"מ דבעינן השבתת

אֶת חַג יְיָ שִׁבְעַת יָמִים

ומצות לולב לא תותב לרב נחמן דהני

(לקמן סג. ושם) השוחט את הפסח על

שאור ביום קודם חיוב

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן

מה שמיני שמיני דחג אף ראשון ראשון דחג

אכילת מצה, וכיון דחיוב

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:

ראשון דכתיב בהו לאו למשמעותייהו

החמץ עובר בלאו ז מ"מ כיון דאשכחן

הראשון למה לי למעוטי חולו של מועד

אכילת מצה ליל ט"ו

ויקרא כג לט

קאתו אלא שמא בעלמא הוא דנקראו

דהזהיר על ההשבתה והזהיר שלא

8. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא

הוא, נמצא חיוב השבתת

חולו של מועד מראשון ושמיני נפקא

שאור שהוא בי"ד. ואימא

ראשון וכדתנא דבי ר' ישמעאל:

לשחוט פסח על חמץ סברא הוא

קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל

איצטריך סד"א הואיל דכתב רחמנא וביום

מצפרא בי"ד. ופרקינן

מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא

בשכר ג' ראשון. שביתת הרגל דפסח

שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה :

אך חלק כדקיימא לן

ויקרא כג ז

תַעֲשׂוּ:

דברי ר' ישמעאל. תימה לר"י

השמיני וי"ו מוסיף על ענין ראשון דאפילו

ושביתת הרגל דחג ונטילת לולב

ב)

9. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי

אכין ורקין מיעוטין. ובא

בחולו של מועד קמ"ל

ולא לכתוב רחמנא

זה אך וחלק יום י"ד

שנקראו ראשונים זכו לשלשה ראשון:

דתנא דבי רבי ישמעאל

כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר

חציו מותר וחציו אסור.

וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:

לא תשחט על חמץ וגו'. ושחיטת

נפקא ליה מקרא אחרינא ובכמה

לא וי"ו ולא ה"א ותו

התם דכתיב ביום

רב נחמן בר יצחק

בראשית כה כה

פסח זמנה מתחלת שבע שהוא בין

דוכתין ח) פריך מר' ישמעאל אתנא

01. כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם

אמר אך ביום הראשון,

הראשון מקרא קדש

יהיה לכם ראשון

הראשון של יום טוב

מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ:

הערבים שכבר נוטה חמה לצד

דבי רבי ישמעאל:

דמעיקרא משמע אלא

הני שלשה ראשון

הראשון משמע, כלומר

ירמיהו יז יב

(ואומר)

כל מלאכה לא תעשו.

שקיעתה. והכי אמרינן בפ' אמר להן

ט)

11. רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה

קודם יום טוב. ודייק

מיבעי ליה לכדתני דבי רבי ישמעאל דתנא

הממונה (יומא כח:)

צלותיה דאברהם

אע"ג דכשישרף ויעשה

מהא דכתיב הראשון אדם

הִנָּם וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר

דבי ר' ישמעאל בשכר שלשה ראשון זכו

תולד, כלומר הראשון של

אֶתֵּן: ישעיהו מא כז

מכי משחרי כותלי דהיינו מחצות

גחלים הנאתו מותר כדאמר בפרק

21. לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ

אדם הראשון נולדת ולפני

לשלשה ראשון להכרית זרעו של עשו

ואילך וגמרינן מינה דשחיטת התמיד

כל שעה (לקמן כו:) גבי ערלה בישלה

גבעות חוללת. ואקשינן

דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר

לבנין בית המקדש ולשמו של משיח להכרית

מתחלת שבע וקשיא לן התם מתני'

על גבי גחלים דברי הכל הפת מותר

עליה, אלא מעתה ולקחתם

זֶבַח חַג הַפָּסַח:

לכם ביום הראשון הכי

שמות לד כה

דתמיד נשחט בשש שעות ומחצה ו)

וה"ה חמץ ט והא דתנן בפ' כל שעה

זרעו של עשו דכתיב ויצא הראשון אדמוני

31. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן

נמי וכו'. רבא אמר מהכא

ומשני לן שאני כותלי בית המקדש

(ד כא.) לא יסיק בו תנור וכירים

כולו כאדרת שער ולבנין בית המקדש

לא תשחט על חמץ דם

מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם

דלא מכווני רחבין תחתיהן מאד ולא

היינו מדרבנן אור"י דסברא הוא

זבחי (וגו') לא תשחט

הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ

דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום

את הפסח ועדיין חמץ

יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה

משתחרי עד שש ומחצה: ואימא כל

דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין

מקדשנו ולשמו של משיח דכתיב ראשון

קיים. (ושחיטת הפסח

לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ

חד וחד. יבער סמוך לשחיטתו מעט

אפילו אינו צריך לגחלתו אי נמי כיון

מן התורה). וזמן שחיטת

אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ

לציון הנה הנם רבא אמר מהכא לא תשחט

הפסח שהיא משעה ששית

ואם שהה עד תשע יבערנו בתשע:

דמתחלת הבערה אינו יכול להנות

הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם:

❖

על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין

ולמעלה קאמר. [ועדיין

שמות יב טז

זמן שחיטה קאמר רחמנא. לא חלקה

ממנו אע"ג שיהא לו הנאה ממנו אחר

חמץ קיים. וזמן שחיטת

חמץ קיים ואימא כל חד וחד כי שחיט זמן

תורה לישראל לזה זמנו ולזה זמנו

כך אסור כמו נדרים ונדבות שאין

הפסח משעה ששית

ומעלה. אימא האי לא

שחיטה אמר רחמנא תניא נמי הכי אך

הואיל וקבע לו זמן ואיסורו שוה

קריבין בי"ט למ"ד (ביצה דף יט כ.)

מוסף תוספות

תשחט על חמץ כל חד

בכל לכולם זמן אחד קבע: שהיא אב

אף על פי שיש בהן מאכל הדיוט

ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם

וחד כי שחיט בין שחט

א. דהכי כתיב קרא

מלאכה. וזו הבערה שלא לצורך

לבסוף ומאן דשרי שרי מלהנות$:

יא

בשמונה שעות בין שחט

"שבעת ימים שאור לא

מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב עצמו

בט' שעות בין שחט בי'

ימצא וכו' כי כל אוכל

היא והכתוב אסר מלאכה ביו"ט

לחלק

ת"ל לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט

מחמצת". תוס' שאנץ.

שעות. זמן שחיטה אמר

הלכך האי ראשון בארבעה עשר

רחמנא והוא מן ו' שעות].

ב. הראשון

דאקשי

את הפסח ועדיין חמץ קיים דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אינו צריך

קאמר: אך חלק. התיר לך הכתוב

מינייהו. שם. ג. ביום

תניא כרבא ואליבא דר'

הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכתיב כל מלאכה

הראשון. שם. ד. נ"א. ה"ק

ישמעאל. ר"ע אומר הרי

לשהותו מקצת יום ביעורו ואי יום

הוא אומר כל מלאכה

בשכר שלש מצוות

לא ג)(תעשו) ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה [א]רבי יוסי אומר אינו צריך

ביעורו ביום טוב מי שרי לשהוייה

לא יעשה, ומצינו הבערה

שנאמרו בהן ראשון זכו

הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם מערב יום טוב

לשלשה ראשון. תוס' ר"פ.

כלל הא איתקש כו' ואכילת מצה

שהיא אב מלאכה, לפיכך

כיון שטעון שרפה אי

ה. כיון דע"כ אית בהו תרי

או אינו אלא בי"ט תלמוד לומר אך חלק ואי ביום טוב עצמו מי שרי הא

משחשיכה ועל כרחך השבתת

אפשר להשבתת שאור

שהן מקרא קדש מסתברא

שאור כשתחשך ואם כן לא משכחת

איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה אמר רבא

ביו"ט אלא מערב יו"ט.

שאף השלישי כיוצא בהן.

חי' הר"ן. ועי' תוס' ר"פ.

אך חלק דאי לאו אך איכא

ו. דהיינו שעה אחת כדתנן

למימר ביום הראשון בין השמשות

שהוא התחלת היום אבל השתא על כרחך בתוך יום ביעורו שרי ליה קרא לשהוייה:

בתמיד נשחט (לקמן נח.).

ש"מ תוס' הרא"ש. ז. [ו]אם אין

לו חמץ בביתו כי קשחיט את פסחו אע"ג דיש חמץ בבית של חבירו אינו עובר עליו. תוס' ר"פ. ח. שלא חייבה תורה בשוחט את הפסח על החמץ אלא בשביל שהחמץ נאסר. חי' רבינו דוד. ט. [א"כ] הבערת חמץ אמאי אסירא

ביו"ט. חי' הר"ן. י. דתחילת ההבערה שלא לצורך יו"ט. תוס' הרא"ש. יא. משום דעיקרם לשם גבוה, דכהנים כי זכו משולחן גבוה קא זכו. שם.