כל שעה פרק
שני פסחים
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דבר
גמ' ואחד הסך. דאמרי' בפ' בתרא
הראוי להיות קודש פרט לאוכל תרומת חמץ. פי' הפסוק
דיומא (דף עו:) סיכה כשתיה
צב א מיי' פ"ב מהל'
א) ב"ק צג: וש"נ,
ב) עירובין כט:, ג) [לעיל
גזילה הל' [א] ב
ושתיה בכלל אכילה והכא כתיב [ויקרא כב] כי יאכל קדש בשגגה דאילו
משמע שיתן לו דבר הראוי להיות קודש כמו שאכל וא"כ
כג. כח:], ד) לעיל כט.
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
גזלה והשליכה לנהר אפי' בשוגג דלא ידע שהיא תרומה אינו משלם
מה שאכל בעינן דבר הראוי להיות קודש וחמץ בפסח אינו ראוי
[וש"נ], ה) [תוספתא פ"א
סי' שסב סעיף [א] ב:
חומש אלא קרן כשאר מזיק חולין דעלמא דאמר מר (לקמן ע"ב) כי
להיות קודש כדתניא לעיל אבל מפריש (א) חמץ ד"ה אין קדוש $אע"ג
צג ב מיי' פ"י מהל'
ה"ח], ו) [לקמן לג:],
ז) [עי' תוס' ביצה כז:
תרומות הלכה ו:
יאכל פרט למזיק: וחומש חומשא.
דבכל ענין פטור הכא מתשלומין
❖
צד ג שם הלכה ה:
ד"ה ועל], ח) [ויקרא כב],
אפי' שהיה לה שעת הכושר א ולקמן
שהתשלומין נעשין תרומה ואם חזר
ואחד הסך אחד תרומה טמאה ואחד תרומה
ט) [ב"ק ז.], י) [שמות כא],
ואכל בשוגג אותו חומש ראשון חוזר
מוקמא הא דלד"ה אין קדוש היינו
כ) [אולי צ"ל: מיהו אוכל
טהורה משלם חומש וחומשא דחומשא
ממונא דכהן הוא], ל) [ב"ק
ומשלם חומשו עליו: איבעיא להו.
שלא היה לה שעת הכושר אור"ת
תורה אור השלם
איבעיא להו כשהוא משלם לפי מדה משלם
❖
סו.], מ) [כתובות ל.],
היינו לרבי יוסי הגלילי אבל לראב"י
כיון דגבי תרומה בשוגג קפיד רחמנא
1. וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ
או לפי דמים משלם כל היכא דמעיקרא
הואיל וסבירא ליה דחמץ בפסח
אתשלומי פירות ולא מעות כדכתיב
בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ
שויא ארבעה זוזי ולבסוף שויא זוזא לא
עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת
אסור בהנאה אפילו היה לה שעת
ונתן לכהן את הקודש ח) לפי מדה
הגהות הב"ח
❖
הַקֹּדֶשׁ: ויקרא כב יד
תיבעי לך דודאי כדמעיקרא משלם לפי
הכושר אין ראוי להיות קודש דאין
משלם או לפי דמים משלם. בגזלן
(א) תוס' ד"ה דבר וכו'
דמים $דלא גרע מגזלן דתנן כל הגזלנין
כאן נתינה והיינו דקאמר ליה ראב"י
דחולין שוגג או מזיד וכן גזלן
לעיל אבל מפריש תרומת
א) א
חמץ וכו' ולקמן מוקמי'.
מה הנאה יש לו בה כלומר הואיל
דתרומת מזיד לא איבעיא לן כיון
משלמין כשעת הגזלה כי תיבעי לך
רבינו חננאל
❖ ט) י)
נ"ב בד' לג סוף ע"א:
ואין לו הנאה בה אית ליה למעוטי
דלא קפיד רחמנא אתשלומין דידהו
דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה
ואחד הסך, אחד אוכל
מקרא כדפרישית:
דאמר ישיב לרבות אפילו שוה כסף
תרומה טהורה ואחד אוכל
מאי לפי מדה משלם דא"ל גריוא אכל גריוא
תרומה טמאה משלם
ואפילו סובין ודאי לפי דמים משלם
גליון הש"ס
ואין
משלם או דילמא לפי דמים משלם בזוזא
חומשה וחומש חומשה,
אבל בתרומה שוגג איבעיא לן הואיל
גמ' דלא גרע מגזלן. ק"ל
והוא חומשא מלבר כדקתני
אכל בזוזא משלם אמר רב יוסף תא שמע אכל גרוגרות ושילם לו תמרים
ב)
הא מ"מ נ"מ דאם אינו
והקפידה התורה לשלם פירות:
בהדיא שיהא הוא וחומשו
תבא עליו ברכה אי אמרת בשלמא לפי מדה משלם אמטו להכי תבא
חייב רק מדין גזלן יכול
חמשה, שנאמר ויסף
כל היכא דמעיקרא. כשאכלה הויא
לשלם חד גריוא בפירות
חמישיתו עליו דברי ר'
עליו ברכה דאכיל גריוא דגרוגרות דשויא זוזא וקא יהיב גריוא דתמרים
שויא הך גריוא ד' זוזי והשתא
לצאת ידי כפרה והשאר
יאשיה. איבעיא להו לפי
משלם במעות והכהן יכול
דשויא ארבעה אלא אי אמרת לפי דמים משלם אמאי תבא עליו ברכה
מדה משלם. פירוש קב
כשמשלם שויא זוזא ותו לא לא מיבעיא
למחול וגם החומש הוא רק
אכל קב וחומשו משלם, או
לן נהי נמי דאיכפר ליה אכילת
בזוזא אכל בזוזא קא משלם אמר אביי לעולם לפי דמים משלם ואמאי
מן חד גריוא. אבל אם לפי
דילמא לפי דמים משלם,
תרומה בתשלומי מדה מיהו ממונא
דמים צריך לשלם ד' גריוא
כלומר כפי שהיה שוה
תבא עליו ברכה דאכל מידי דלא קפיץ עליה זביניה וקא משלם מידי
וחומש' מפרי והכהן אין
בשעה שאכלו. וכל היכא
דכהן אוכל (ממונא) הוא כ) ולא גרע
דקפיץ עליה זביניה: תנן האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן
יכול למחול: תוד"ה דבר
דהויא שויא ארבעה זוזי
משאר ממונא דחולין שהדיינין גובין
כו' אע"ג דבכל ענין
בעידן אכילתה והשתא
וחומש אי אמרת בשלמא לפי מדה משלם שפיר אלא אי אמרת לפי דמים
ממנו כשעת גזילה כדכתיב (ויקרא ה)
פטור הכא מתשלומין.
שויא זוזא לא מיבעיא לן
משלם חמץ בפסח בר דמים הוא אין הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר
ק"ל למאי נקטו קושייתם
דודאי ארבעה זוזי משלם
אשר גזל כמה שגזל ל): גריוא משלם.
בדרך דמסתמא קאמ'
דלא גרע מגזלה, דתנן כל
ג) חמץ בפסח מותר בהנאה אי הכי אימא סיפא במזיד פטור מן התשלומין
ואע"ג דשויא השתא טפי או דילמא
בכל ענין הלא א"א כלל
הגזלנין משלמין כשעת
ומדמי עצים אי ר' יוסי הגלילי אמאי פטור מן התשלומין ומדמי עצים
לפי דמים משלם דאע"ג דהקפידה
בגוונא אחרינא דהא אכל
הגזלה, כי תיבעי לן היכא
תרומת חמץ א"כ המאכל
דמעיקרא הות שויא זוזא
התורה לשלם פירות לא הקפידה אלא
סבר לה כר' נחוניא בן הקנה דתניא רבי נחוניא בן הקנה היה עושה
ד)
היה לה שעת הכושר
והשתא שויא ארבעה מאי.
לפי הדמים כשאר תשלומין ומה
את יום הכפורים כשבת לתשלומין וכו' כתנאי האוכל תרומת חמץ
דאל"כ לא משכחת שהיא
ואתא רב יוסף למפשט לפי
ה) ב
❖
תרומה וצ"ע:
שישלם ישלם בפירות: גרוגרות.
מדה משלם מיהא, אכל
בפסח פטור מן התשלומין ומדמי עצים דברי רבי עקיבא ר' יוחנן בן נורי
גרוגרות ושלם לו תמרים
תאנים יבשים: תמרים. חשובין
מחייב אמר לו רבי עקיבא לר' יוחנן בן נורי וכי מה הנאה יש לו בה
תבוא עליו ברכה, כלומר
מתאנים ודמיהן מרובים: אכל
שאכל קב גרוגרות
מוסף רש"י
אמר לו ר' יוחנן בן נורי לר"ע ומה הנאה יש לאוכל תרומה טמאה בשאר
גרוגרות. דתרומה שוגג: זבינא.
שדמיהם זוזא ושלם קב
ואחד הסך. שמן של
כל ימות השנה שמשלם אמר לו לא אם אמרת בתרומה טמאה בשאר
תמרים ששוים ארבעה זוזי.
לוקחים: אימא סיפא במזיד פטור
תרומה, דסיכה כשתיה
ודחה אביי לעולם לפי
ימות השנה שאע"פ שאין לו בה היתר אכילה יש לו בה היתר הסקה
מן התשלומין ואי ר' יוסי הגלילי
ג
ושתיה כאכילה, דאמרינן
דמים משלם ואמאי תבוא
בפרק בתרא דיומא (עו.)
תאמר בזה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה הא למה
עליו ברכה, ואי אית לך
אמאי פטור. אי אמרת בשלמא רבנן
ו)
שתיה כאכילה מואכלת
למימר וכי כל המשלם דבר
וטעמא דרישא משום דלפי מדה
זה דומה לתרומת תותים וענבים שנטמאה שאין לו בה לא היתר אכילה
לפני ה' וגו' וכתיב ביה
שחייב בו מחזיקין לו טובה
משלם סיפא דאינו אלא כשאר גזלן
תירושך, וסיכה כשתיה
ומברכים אותו, יש לך לומר
ולא היתר הסקה בד"א במפריש תרומה והחמיצה אבל מפריש תרומת
דכתיב ותבא כמים בקרבו
לאו משום דקא משלם.
דמשלם מעות ולפי דמים פטור מן
חמץ דברי הכל אינה קדושה תניא אידך ונתן לכהן את הקדש דבר
וכשמן בעצמותיו, אבל אם
1
אלא משום דמשלם דבר
התשלומין דחמץ בפסח לאו בר דמים
ביערה על ידי דבר אחר
מעולה דקפיץ עליה זבונא.
הראוי להיות קדש פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח שפטור מן התשלומים
הוא אלא אי אמרת ר' יוסי הגלילי
אינו משלם חומש, דאיש
ואקשינן על אביי ממתני'
ומדמי עצים דברי ר' אליעזר בן יעקב ור"א חסמא מחייב אמר לו ר"א בן
כי יאכל קודש כתיב, פרט
דקתני האוכל תרומת חמץ
ובר דמים הוא אמאי פטור: כרבי
למזיק את התרומה על ידי
בפסח בשוגג משלם כו',
יעקב לר"א חסמא וכי מה הנאה יש לו בה אמר לו ר"א חסמא לר"א
נחוניא בן הקנה. דאמר המתחייב
דבר אחר שאינה אכילה
ואי אמרת לפי דמים משלם
בן יעקב וכי מה הנאה יש לו לאוכל תרומה טמאה בשאר ימות השנה
(ב"מ נד:). וחומשא
כרת פטור מן התשלומין ויליף טעמא
חמץ בפסח בר דמים הוא.
מ)
דחומשא. כגון אם נתן
ומשני מתני' ר' יוסי הגלילי
מאסון אסון והוא הדין למתחייב
שמשלם אמר לו לא אם אמרת בתרומה טמאה בשאר ימות השנה
קרן וחומש מן החולין
היא דאמר חמץ בפסח
מיתת שמים כגון אוכל תרומה מזיד.
שאע"פ שאין לו בה היתר אכילה יש לו בה היתר הסקה תאמר בזו
כמשפטו ונעשו התשלומין
מותר בהנאה, וסיפא דקתני
תרומה, וחזר ואכל אותו
וסיפא דמתני' בהזיד בתרומה ולא
במזיד פטור סבר לה ר' יוסי
שאין לו בה לא היתר אכילה
ולא היתר הסקה אמר לו אף בזו יש לו בה
חומש, משלם אותו וחומשו
הגלילי כר' נחוניא בן הקנה
בחמץ ופטור משום מיתה ובדין הוא
ז) מריצה לפני כלבו או מסיקה תחת תבשילו
היתר הסקה שאם רצה הכהן
. אכל גרוגרות.
דפוטר חייבי כריתות מן
(שם)
דלישמעי' במזיד דתרומה דעלמא
של תרומה בשוגג (ערובין
התשלומין. כתנאי כלומר
אמר
כט:). בזוזא. בשוה זוז
יש תנא שאומר לפי דמים
דלאו חמץ בפסח דפטור מתשלומין
(שם). היה עושה את
משלם, ויש תנא שאומר
משום מיתה ומשום רישא נקט מילתא בחמץ בפסח דאשמועינן דהיכא דשגג
בשתיהם חייב דחמץ בר דמים הוא ושוגג דרישא דשגג
יום הכפורים כשבת
לפי מדה משלם, דתניא
בשתיהן דאי שגג בחמץ והזיד בתרומה מאי חומש איכא ואי שגג בתרומה
והזיד בחמץ אמאי משלם הא איחייב ליה כרת וסיפא
לתשלומין. המדליק גדיש
האוכל תרומת חמץ בפסח
ביוהכ"פ ומתחייב כרת,
בשוגג משלם קרן וחומש
אשמועינן דהזיד בתרומה אפילו שגג בחמץ פטור דמיתה בידי שמים כי כרת דאי
הזיד בחמץ והא דפטר ליה משום כרת הוא
פטור מן התשלומין כאילו
במזיד פטור מן התשלומים
דפטר ליה לשמעי' כולה מתני' בחמץ חולין של חבירו וניתני שוגג חייב ומזיד פטור משום כרת: כתנאי. לפי מדה או לפי דמים:
הדליקו בשבת שהוא
ומדמי העצים דברי ר'
פטור מתשלומין. בין שוגג בין מזיד: מה הנאה יש. לו לכהן בה ומה הפסידו זה הרי אסור בהנאה: ומה הנאה יש. לו לכהן
מתחייב בנפשו מיתת ב"ד,
עקיבא, ר' יוחנן בן נורי
דפשיטא לן דפטור מלשלם
מחייב, אמר לו ר' עקיבא
בתרומה טמאה שאסורה באכילה לכהן ואי אכלה זר שוגג משלם קרן וחומש דליכא למאן דפליג אסתמא דתנן לעיל אחד תרומה
כדכתיב (שמות כא) ולא
לר' יוחנן בן נורי מה הנאה
טהורה ואחד תרומה טמאה וטעמא משום דלפי מדה משלם ואע"ג דלאו בר דמים הוא: היתר הסקה. דכתיב (במדבר יח) ואני
יהיה אסון ענוש יענש, הא
יש לו שמשלם כו'. עד
הנה נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות במשמע אחת טהורה ואחת טמאה וכתיב לך תהיה להסקה [יבמות עד.]: תרומת תותים
אם אסון יהיה לא יענש,
שהשיבו ר' עקיבא לא אם
שאף יוהכ"פ שמיתתו בידי
אמרת בתרומה טמאה
וענבים. משקה הן ואינן ראויין להסקה ולזלף נמי לא כדאמרינן בפ"ק (דף כ:) משום תקלה ובההוא נמי סבירא ליה דזר האוכלה
שמים, שנכרתים חייו ובניו
בשאר ימות השנה שאע"פ
פטור מלשלם ור' יוחנן בן נורי מחייב דקסבר לפי מדה משלם: בד"א. דמשכחת תרומת חמץ בפסח דקדשה בהפריש תרומה
אסון הוא קרוי, שנאמר
שאין לו בה [היתר אכילה
(בראשית מב) וקרהו אסון,
והחמיצה והוא הדין להפרישה חמץ קודם הפסח: אבל מפריש תרומת חמץ. בפסח כגון חטים שהחמיצו דברי הכל אפי' לרבי יוסי הגלילי
יש לו בה] היתר הסקה,
הלכך פטור מלשלם (לעיל
תאמר בחמץ בפסח שאין
דשרי חמץ בפסח בהנאה וחזיא ליה להסקה אינה קדושה ולקמן [לג.] מפרש טעמא בשילהי שמעתין: את הקדש. משמע את הקדש שאכל אלמא
❖
.
לו בה היתר הנאה כלל לא
כט. וכעי"ז כתובות ל.)
ראוי להיות קדש היה שכשישלם דוגמתן יהא שם קדש חל עליו: פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח. שכשמשלם דוגמתן אין שם קדש
באכילה ולא בהסקה, חמץ
חל עליו: וכי מה הנאה יש לו. לכהן בה ומה הפסידו נהי נמי דלית לך הא דרשה מיהו מה ישלם הואיל ואין לו דמים:
בפסח למה הוא דומה
לתרומת תותים וענבים
מוסף תוספות
אמר
שנטמאת שאין לה היתר
אכילה כלל ולא היתר הסקה דלאו בני הסקה נינהו. בד"א במפריש תרומה והחמיצה אבל המפריש תרומת חמץ דברי הכל אינה קדושה. תניא אידך ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח
א. ואותה ראויה להיות
קדש. תוס' הרא"ש.
שפטור דברי ר' אליעזר בן יעקב, ר' אלעזר חסמא מחייב, אמר לו ר' אליעזר בן יעקב וכי מה הנאה יש לו וכו', עד אמר לו ר' אלעזר חסמא אף חמץ בפסח יש לו היתר, שאם רצה מסיקה תחת תבשילו או מריצה לפני כלבו.