לב:
כל שעה פרק שני פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
נתינה פחות משוה פרוטה. ורבנן נמי לא פליגי אלא משום
אמר אביי ר' עקיבא ור' יוחנן בן נורי. אע"ג דאיחייב בתשלומין
צה א מיי' פ"י מהל'
א) [לעיל כג. כח:],
ב) [יומא פ: פא. ב"מ צט:
תרומות הל' כו:
דכתיב אכילה וא"ת והא קיימא לן (חולין דף קלז:) דחטה
סבירא להו דאין לו דמים. ובהא פליגי רבי עקיבא ור' יוחנן בן
צו ב ג מיי' שם הל' ב:
מעילה יט.], ג) רש"ל מ"ז,
נורי: א"כ. דסבירא ליה מותר ניהדר ליה ר' יוחנן לרבי עקיבא
ד [מיי' שם הל' ח]: אחת פוטרת את הכרי אע"ג דכתיב בה נתינה דכתיב תתן לו
ד) [תוספתא דתרומות פ"ז
אף לזה יש לו היתר הסקה: כזית תרומה. בשאר ימות השנה
ובהזהב (ב"מ מז.) אמר קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה
ה [מיי' פ"א מהל' מעילה
ה"ב ע"ש וצ"ל והתניא],
❖
ה) [שבת קנב: יומא סז:
הל"א]:
קאי: פרט למזיק. תרומה של כהן
אע"ג דכתיב ונתן לרעהו וגבי גט
סנהדרין ל: מנחות מה.
נמי אמרינן (גיטין דף כ.) כתבו על
אפי' בשוגג שאינו משלם חומש אלא
אמר אביי רבי אליעזר בן יעקב ורבי עקיבא
ק.], ו) בס"א: דלאבא,
קרן כשאר מזיק חולין: ההוא מיבעי
איסורי הנאה כשר אע"ג דכתיב
ז) [ויקרא ד], ח) [לקמן
ור' יוחנן בן נורי כולהו סבירא להו חמץ בפסח
רבינו חננאל
לג.], ט) [ויקרא כב],
ליה דבר הראוי להיות קדש. וכוליה
ונתן בידה ויש לומר דהכא ודאי
אסור בהנאה ובהא פליגי דרבי עקיבא סבר
י) [ועי' תוספות גיטין כ.
ודאי ר' אלעזר חסמא אית
קרא משום סיפא אצטריך: דאית
בעינן שוה פרוטה דנתינה קיימא
ד"ה דילמא כו' שיישבו
ליה כי חמץ בפסח מותר
אלפי דמים משלם ורבי יוחנן בן נורי סבר לפי
בה שוה פרוטה. וליכא כזית כגון
אתשלומין והוי כמו השבת גזילה שאין
קושיא זו וע"ע תוס' מנחות
בהנאה, אבל ר' עקיבא ור'
מדה משלם פשיטא מהו דתימא רבי יוחנן
ס. ד"ה מי בעינן ותוס'
יוחנן בן נורי ור' אליעזר
שנת בצורת: כיון דלית בה כזית
בפחות משוה פרוטה ולהכי משום
א
ב"מ מז. ד"ה קונים בכלי],
בן יעקב יש לומר כי
בן נורי נמי כרבי עקיבא סבירא ליה דאמר
כו'. דאכילה כתיבא בה: אמרוה
דכתיב ונתן משמע שפיר נתינה
כ) [וכ"ה להדיא במשנה
כולהו סבירא להו חמץ
לפי דמים משלם והתם היינו טעמא דקא
רבנן קמיה דרב פפא. דקדקו מלבן
חשובה אבל שאר מילי אע"ג דכתיב
דכריתות ח: ד' מביאין על
בפסח אסור בהנאה ובהא
הזדון כשוגג ומפרש שם
פליגי, מאן דפטר סבר
בהן נתינה לא בעינן שוה פרוטה
ואמרו לפניו דהא מתני' דקפדא
מחייב משום דסבר לה כר' יוסי הגלילי דאמר
(ט.) במשנה עצמה אלו
לפי דמים משלם וחמץ
מיהו קשה לר"י דרבי יהודה דריש
אכזית דלא כאבא שאול דהא שמעינן
❖
חמץ בפסח מותר בהנאה קמ"ל ואימא הכי
מביאין כו'],
בפסח אין לו דמים לפיכך
א)
לי' דקפיד אפרוט' ולא אכזית: תרתי
בכריתות (דף ו:) ואשר יתן ממנו על
פטור, ומאן דמחייב סבר
נמי אם כן נהדר ליה רבי יוחנן בן נורי לר'
לפי מדה משלם ואע"פ
בעי. שיהא בו כזית דהא אכילה כתיבא
זר בכזית ויליף נתינה נתינה מתרומה
עקיבא כי היכי דמהדר ליה רבי אלעזר חסמא
שאין לו דמים כיון שהוא
תורה אור השלם
ואדיליף מתרומה בכזית לילף מכל
ביה ושיהא בדמיו פרוטה דהא כתיב
אינו משלם אלא לפי
לר' אליעזר בן יעקב: ת"ר האוכל כזית
ב
1. וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ
ונתן: חייב בתשלומין. אתרומת שוגג
נתינה לחומרא דהוו בכל שהוא כגון
מדה חייב לשלם. ולית לן
תרומה משלם קרן וחומש אבא שאול אומר
למימר ממאי דר' יוחנן
בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ
קאי וקרן וחומש קאמר: לענין מעילה.
מתן דמים ומתן בהונות שאין בהן
בן נורי לפי מדה משלם
עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת
עד שיהא בו שוה פרוטה מ"ט דתנא קמא
שיעור והוי נמי דומי' דסיכה דהוי בכל
בנהנה מהקדש גבוה דהתם לא כתיב
סבירא ליה, דלמא לפי
הַקֹּדֶשׁ: ויקרא כב יד
2. נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל
אמר קרא ואיש כי יאכל קדש בשגגה
דמים משלם סבירא ליה,
שהוא ולמ"ד התם נתינה בכל שהוא
אכילה אבל לתרומה אפי' יש בו שוה
1
סבירא ליה, דאי הכי הוי ההוא
וחמץ בפסח מותר בהנאה
וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְיָ
מיבעיא ליה לדבר
א"שי):
פרוטה אין חייב חומש עד שיהא בו
ואכילה בכזית ואבא שאול מאי טעמא אמר
וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיְיָ
הראוי להיות קודש.
ואע"ג דמאת
כזית. מכלל לאבאו) שאול אע"ג דליכא
ליה לרבי יוחנן בן נורי
קרא ונתן ואין נתינה פחות משוה פרוטה
אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן
לאהדורי לר' עקיבא אף
הקודש דרשינן דבר הראוי להיות
כזית דאם איתא דתרתי בעי וביש בו
בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים
ואידך נמי הא כתיב יאכל ההוא פרט למזיק
ב)ד
חמץ בפסח יש לו היתר
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם:
קודש אצטריך נמי
ונתן דאי כתב
כזית קאי אבא שאול וקאמר דאע"ג
❖
שאם רוצה מסיקה או
ויקרא ה טו
הוא דאתא ותנא קמא הכתיב ונתן ההוא
את הקודש לחודיה ה"א דלא אתא
דאית ביה כזית בעינן פרוט' הכי הוה
מריצה לפני כלבו, כי היכי
מיבעי ליה לדבר הראוי להיות קדש (פרט
ג)
דמהדר ר' אלעזר חסמא.
למעוטי אלא מעות אבל כל פירות
להו למימר כיון דיש בו כזית חייב:
אלא ש"מ לפי מדה משלם
לאוכל תרומת חמץ בפסח): ת"ר האוכל
מוסף רש"י
ג
וחטאה בשגג'. במעיל' דהקדש כתיב:
ישלם להכי כתב ונתן דמשמע
ב
סבירא ליה ש"מ. ת"ר אכל
תרומה פחות מכזית משלם את הקרן ואינו
והלא דין הוא. דמזיד פטור מקרבן
שהפירות של נתינה בעינן ראוי
פרט למזיק. את
כזית תרומה משלם קרן
להיות קודש: מעילה שלא חייב
התרומה (יומא פ:) שאם
וחומש, מ"ט דכתיב ואיש
ולמה לי קרא: שחייב בהן. הכתוב כרת
משלם את החומש היכי דמי אי דלית ביה
שפך אוכלין או משקין של
כי יאכל קדש בשגגה ויסף
כגון חלב ודם: פטר בהן את המזיד.
בה כרת אינו דין שפטר בה את המזיד.
שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם ואי דאית בה
תרומה ולא נהנה מהן,
חמישיתו עליו, ואכילה
❖
שאינו חייב (מעילה יט.).
מקרבן דגבי חטאת שגגה כתיב : לא
תימה נימא היא הנותנת דשאר מצות
בכזית אכילה היא. אבא
ז)
שוה פרוטה חומש נמי לישלם לעולם דאית
שאול אומר אינו משלם
חייב בהן מיתה. בידי שמים אבל
שהן חמורות שהן בכרת אין לזדונה
בה שוה פרוטה ואפילו הכי כיון דלית ביה
עד שיהיה בה שוה פרוטה,
כפרה אבל מעילה שהיא קלה שאין
מעילה חייב על זדונה מיתה כדלקמן
מאי טעמא דכתיב ונתן
מוסף תוספות
כזית משלם את הקרן ואינו משלם את החומש
ודילמא מיתה חמירא מכרת: ואמר
לכהן את הקדש ואין נתינה
בה כרת יש לזדונה כפרה וכה"ג
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא דלא כאבא
בפחות משוה פרוטה. תנא
א. [ד]בפחות משוה
ליה רב נחמן גרסינן. האי תנא אלימא
איכא בריש מכות (דף ב:) דקאמר
אכל פחות מכזית תרומה
פרוטה לאו בר תשלומין
שאול דאי כאבא שאול האמר כיון שיש בה
ק"ו ומה הוא שעושה מעשה במזיד
ליה כרת ממיתה מעיקרא דקתני
הוא. חי' הר"ן. ב. [ד]לא
משלם קרן ואינו משלם
שוה פרוטה אע"ג דלית ביה כזית אמר להו
חומש, ואוקימנה דלא
הייתי יודע שצריך לשלם
אינו גולה עדים שלא עשו מעשה אינו
מעילה שלא חייב בה כרת אלא מיתה
תשלומין מעליא. תוס'
כאבא שאול, דאי אבא
דין שלא יגלו היא הנותנת הוא שעשה
כו' אלמא כרת חמירא ולבסוף אלימא
רב פפא אפילו תימא אבא שאול אבא שאול
ר"פ. ג. דהכא משמע דאי
שאול כיון דאית ביה שוה
מעשה במזיד לא יגלה כי היכי דלא
לי' מיתה דקתני תאמר במעילה כו':
פרוטה אע"ג דלא הוי
לאו בשגגה הוה מחייבינן
תרתי בעי ומי בעי אבא שאול תרתי והא ד)תנן
מזיד א"כ. תוס' שאנץ.
כזית, ואמר רב פפא אפילו
וא"ל. רב חייא לעולם כרת אלימא
תיהוי ליה כפרה הן שלא עשו מעשה
אבא שאול אומר את שיש בו שוה פרוטה
תימא אבא שאול, אבא
ד. כל היכא דאיכא
יגלו דתיהוי להו כפרה ועוד ארבעה
ליה והך סיפא דמתני' הכי קאמר לא
שאול תרתי בעי שיהיה בו
לאקשויי לקולא ולחומרא.
חייב בתשלומין את שאין בו שוה פרוטה אינו
המביאין על הזדון כשגגה יוכיחו
אם אמרת בשאר מצות שהרי לא חייב
שם.
כזית ושוה פרוטה. איני
חייב בתשלומין אמרו לו לא אמרו שוה פרוטה
ה
דאבא שאול לא מיחייב
דאין בהן כרת וחייבין על זדונם
בהן אפילו מיתה בפחות מכזית תאמר
אלא אם יש בו כזית,
אלא לענין מעילה בלבד אבל לתרומה אינו
הבא על שפחה חרופה ונזיר טמא
במעילה שחייב בה מיהא מיתה
והתניא אבא שאול אומר
חייב עד שיהא בו כזית ואם איתא כיון שיש
ושבועת העדות והפקדון (תוספתא
בפחות מכזית. בכולהו גרסינן ואמר
כל שיש בו שוה פרוטה
כ)
חייב בתשלומין וכל שאין
דכריתות פ"א) ואומר ר"י דשפיר
ליה ומתקיף ליה רב פפא כו' עד
בו כזית מיבעי ליה תיובתא ואף רב פפא הדר
בו שוה פרוטה אינו חייב,
הדר ביהח): ומאי ניחותא. איכא דהא
פריך בלאו הכי לא אם אמרת וכו'
ביה דתניא וחטאה בשגגה פרט למזיד והלא
אמרו לו לא אמרו שוה
2
ומיהו קשה לר"י אמאי איצטריך
רבה ורב ששת שדו ביה נרגא בהאי
פרוטה אלא לענין מעילה,
ג
דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פוטר
אבל לענין תרומה עד
בכריתות (דף ט.) בשפחה חרופה
תירוצא דתריצית ומקשו הכי היכי
בהן את המזיד מעילה שאין בה כרת אינו דין
שיהא בה כזית. מכלל
אשר חטא לרבות זדון וגבי נזיר נמי
אמרי' דתנא אפחות מכזית מחייב
דהשתא (לאבא שאול) לא
שפטר את המזיד לא אם אמרת בשאר מצות
מחייב וכיון דמיחייב ודאי
מיתה: מאן שמעת ליה דאמר מעילה
דריש מפתאום לרבות זדון דאי משום
שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה
אית ביה שוה פרוטה.
זדונה מיתה רבי. ועל כרחך מתרומה
דלא נילף ממעילה דאמעיט מזדון
ואם איתא דאבא שאול
שחייב בה מיתה ת"ל בשגגה פרט למזיד
אדרבה משבועת העדות והפקדון
גמר לה כדמפרשינן וכיון דמתרומה
לא הוה מחייב עד דאית
ביה כזית, כיון שיש בה
ואמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר
אית לן למילף דלחומרא מקשינן :
גמר לא משכח בה מיתה אלא בכזית
ד
כזית חייב הוה ליה למימר
כתרומה דתרומה גבי מיתה כתיב
ומינה
אבין האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת
ליה. ועלתה בתיובתא
בה אכילה דמיתה דתרומה נפקא לן
לרב פפא. ואף רב פפא
ולבסוף אלימא ליה מיתה ואמר ליה הכי קאמר לא אם אמרת בשאר
הדר ביה, דתניא נפש
מדסמיך וכל זר לא יאכל קדש ט) גבי
מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה שחייב
כי תמעול מעל וחטאה
ומתו בו כי יחללוהו באלו הן
בשגגה מקדשי ה' פרט
בה מיתה בפחות מכזית ואמר ליה ה) תנוח דעתך שהנחת את דעתי
הנשרפין בסנהדרין (דף פג:)
:
למזיד שאינו מביא קרבן,
וא"ל מאי ניחותא דרבה ורב ששת שדו ביה נרגא מאן שמעת ליה דאמר
והלא דין הוא ומה שאר
הזיד
מצות שחייב בהן כרת
הזיד
פטר המזיד מקרבן, מעילה
שלא חייב בה כרת אינו דין שיפטור בה המזיד, לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה כו'. וקשיא לן האי תנא, מעיקרא אלימא ליה כרת דיליף מעילה שהיא במיתה מחייבי כריתות בקל וחומר, והדר פריך
תאמר במעילה שחייב בה מיתה, מכלל שהמיתה חמורה מן הכרת. ושנינן לעולם כרת חמורה, וכי פריך בפחות מכזית פריך דליתא בחייבי כריתות ואיתא במעילה שהיא במיתה, ויליף חטא חטא מתרומה, כתיב במעילה
ונפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה', וכתיב בתרומה ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ונדחה.