כל שעה פרק
שני פסחים
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומינה
מה תרומה בכזית. אע"ג דבסוף כל התדיר (זבחים צא:)
הזיד. בהנאת קדש ששגגתה מעילה: ר' אומר במיתה. כדמפרש
צז א מיי' פ"א מהל'
א) סנהדרין [פג.] פד.,
ב) [קדושין מב: סנהדרין
מעילה הלכה ג:
גמר חטא חטא הנאת קדש מאכילת תרומה כתיב הכא וחטאה
ובפרק בתרא דמנחות (דף קז.) איכא למ"ד דרבי סבר
צח ב מיי' פ"ה מהל'
פד. זבחים מה. תמורה ג.
בשגגהז) וכתיב בתרומה לא ישאו עליו חטא ומתו בו וגו' (ויקרא כב):
דון מינה ואוקי באתרה א הכא אין לומר אוקי באתרה מה מעילה
❖
מעילה יח:], ג) שבת כה:,
תרומות הלכה ח:
וחכ"א באזהרה. רבנן נמי אית להו
גזירה שוה דר' דהא עיקר
דממון שוה פרוטה אף מעילה דאכילה כן דהא אכילה דהקדש
ד) מנחות כה: תרומות פ"ב
מ"ב יבמות פט., ה) [מן
מילתא דמעילה בהא גזירה שוה
מאכילה דתרומה יליף והיאך יהיה בו
הטמא על הטהור כצ"ל],
מוסף תוספות
גמרי בפרק חמישי דמעילה (דף יח:)
מיתה אם לא כשיעור אכילת תרומה
הזיד במעילה במיתה
רבי היא דתניא א) הזיד
ו) [ומאמר קדישין כצ"ל],
דבשאר נהנה ליכא מיתה אלא
בברייתא גבי פגם ונהנה ובדבר
ז) [ויקרא ה], ח) [ויקרא
במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים
א. ואע"ג דאיכא מ"ד
כב], ט) [דף לב:], י) [ביצה
התם דון מינה ומינה מ"מ
אאכילה אפילו לרבי דומיא דתרומה
שפגם נהנה ובתלוש מן הקרקע
באזהרה מאי טעמא דרבי אמר רבי אבהו
יג:], כ) [ויקרא ד],
א
היכי פריך הכא כ"כ
ואם תאמר אמאי אין מפרש לא אם
ובשליח שעשה שליחותו כל הני
ל) [כריתות יט.], מ) [עי'
בפשיטות דקאמר שדא
ב)גמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה
אמרת בשאר מצות שלא חייב מיתה
מתרומה גמרי בה ואזהרה נמי
תוס' ביצה לח. ד"ה וא"ר
ביה נרגא. תוס' שאנץ.
אף מעילה במיתה ומינה מה תרומה בכזית
יוחנן יומא עו. ד"ה הני
ב. דאבא שאול. תוס'
עד דהוי כזית בכדי אכילת פרס תאמר
מתרומה גמרי מה אכילת תרומה
ה' ענויין ב"מ כא. ד"ה
הרא"ש. ג. [ו]נתכוון לזה
אף מעילה בכזית ומתקיף לה רב פפא ממאי
במעילה דאפי' בעינן כזית הא תנן
הזהיר דכתיב (א) לא יאכל קודשח) אף
וכמה ב"ב כב: ד"ה וכמה
שחתך אלא שחשב שהוא
דרבי כרבנן סבירא ליה דילמא כאבא שאול
הנאת הקדש דמעילה הזהיר ומיהו
בפרק הנהנה (מעילה יח:) צירף את
ובכורות כט. סוף ד"ה היכי
תלוש. חי' הר"ן. ד. [ו]לא
❖
ובנזיר ל. ד"ה פשיטא],
הוי מלאכת מחשבת. תוס'
מיתה לא גמרינן מינה כדמפרשי
המעילה אפי' לזמן מרובה וי"ל דאיכא
סבירא ליה דאמר יש בה שוה פרוטה אע"ג
❖
הרא"ש.
רבנן טעמייהו בסנהדרין [פד.] דמיעט
נמי למיפרך דנילף מתרומה שלא
דלית בה כזית והא רב פפא הוא דאמר דאבא
אף
יצטרף: מעילה בכזית. תימה
רחמנא בתרומה ומתו בו והאי בו
שאול תרתי בעי אלא ש"מ הדר ביה מר
תורה אור השלם
מיעוטא בו ולא במעילה וכן עיקר:
לר"י דהכא משמע דמאן דיליף חטא
רבינו חננאל
בריה דרבנא אמר הכי קאמר לא אם אמרת
1. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ
מאי טעמא דרבי גרסינן: ומינה.
חטא סבירא ליה דמעילה בכזית כמו
ולא אשכחן מאן דאמר
וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז
בשאר מצות שלא עשה בהן שאין מתכוין
היינו נרגא. כלומר וכיון דמיתה
תרומה וכולהו אית להו גזירה שוה
הזיד במעילה במיתה אלא
צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:
כמתכוין שאם נתכוין לחתוך את התלוש
רבי, דתניא הזיד במעילה
דברים יח ד
מהכא נפקא לן על כרחיך הכי תילף
דפרק הנהנה (גם זה שם) יליף מעילה
2. בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא
ר' אומר במיתה וחכמים
וחתך את המחובר שפטור תאמר במעילה
ומינה מה תרומה מיתה הכתובה בה
מתרומה למילי טובא ורבנן לא פליגי
אומרים באזהרה, ואמרינן
וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא
שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם
מאי טעמא דרבי גמר חטא
אאכילה כתובה דהוא כזית אף מעילה
ארבי אלא לענין מיתה משום דכתיב
עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא
חטא מתרומה, מה תרומה
דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת
אין מיתה עד דאיכא כזית וליכא
בו ולא במעילה ואם כן מ"ט דרבנן ב
בגיזי עולה שמעל רב נחמן בר יצחק אמר
במיתה דכתיב ומתו בו
אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא
למימר דתנא הכי תאמר במעילה
דלעיל דאמרי לא אמר שוה פרוטה
כי יחללוהו, אף מעילה
הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן
יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים
❖
במיתה, ומינה מה תרומה
דניאל ד יד
שחייב בה מיתה בפחות מכזית:
אלא לענין מעילה אבל בתרומה עד
עֲלַהּ:
לא מתחייב בהן שאין מתעסק כמתעסק
שיהא בו כזית: נתכוין לחתוך
בכזית חייב פחות מכזית
ומתקיף לה גרסינן: ומתקיף לה רב
פטור אף מעילה כך.
שאם נתכוין להגביה את התלוש וחתך את
את התלוש וחתך את המחובר.
פפא. להני דשדו ביה נרגא: ממאי
ואסיקנא דודאי רב פפא
הגהות הב"ח
המחובר שפטור תאמר במעילה שאם
דאמר אבא שאול בעי
דרבי. בתרומה כרבנן דפליגי אדאבא
ר"ת מפרש נמצא שהוא מחובר דאי
ג
(א) רש"י ד"ה וחכמים וכו'
תרתי כזית ושוה פרוטה
הושיט ידו לכלי ליטול חפץ וסך ידו בשמן
שאול סבירא ליה דבעו כזית בתרומה
נתכוון לחתוך תלוש זה וחתך מחובר
הזהיר דכתיב וכל זר לא
הדר ביה. מר בריה דרבנא
של קודש שמעל אמר מר בד"א במפריש
יאכל: (ב) ד"ה מר בריה
דילמא כאבא שאול סבירא ליה ושפיר
אחר מאי איריא נתכוון לתלוש אפילו
אמר (לא) הכי קתני, לא אם
❖
כו' בשוגג כשאין מתכוין:
אמרת בשאר מצות שכן
מצי למילף מינה מיתה במעילה
נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר
תרומה והחמיצה אבל הפריש חמץ תרומה
לא עשה בהן שאין מתכוין
דהיא בשוה פרוטה מתרומה אפילו
אחר פטור הואיל ולא איתעבידא
דברי הכל אינה קדושה מנא הני מילי אמר
כמתכוין, שאם נתכוין
ג)
לפחות מכזית: מר בריה דרבנא
מחשבתו דתניא בהדיא בפרק ספק
לחתוך את התלוש (בשדה)
ד
גליון הש"ס
רב נחמן בר יצחק אמר קרא תתן לו ולא
1
וחתך את המחובר שפטור,
אמר. הא מתניתא דלעיל ט) בשיבושא
אכל (כריתות כ.) היו לפניו שתי נרות
תוס' ד"ה תתן לו. דלהנך
לאורו מתיב רב הונא בריה דרב יהושע
תאמר במעילה שאם
איתני בבי מדרשא והכי קאמר סיפא
ונתכוון לכבות את זה וכבה את זה
תנאי דאסרי חמץ בהנאה.
נתכוין להתחמם בגיזי
אין תורמין מן הטמאה לטהורה ואם תרם
פטור: תתן לו ולא לאורו. אור"י
ד)ב
ה)
יש לעיין דלכאורה לא
חולין ונתחמם בגיזי עולה
לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא
בשוגג תרומתו תרומה ואמאי לימא לו ולא
צריך קרא כלל דהא אין
שמעל. ורב נחמן בר יצחק
חייב בהן קרבן בשוגג (ב) שאין מתכוין
דלא איצטריך למידרש מלו אלא לר'
יכול לקרות שם תרומ'
אמר שאם נתכוון להגביה
לאורו לא קשיא התם היתה לו שעת הכושר
לאותה מלאכה כשוגג שמתכוין לאותה
יוסי הגלילי דאית ליה חמץ מותר
דאיסורי הנא' לאו דידי'
התלוש וחתך המחובר
הוי כדאמרינן ב' דברים
הכא לא היתה לו שעת הכושר ודלא היתה
פטור, תאמר במעילה
מלאכה: שאם נתכוין לחתוך את
בהנאה $ דלהנך תנאי דאסרי חמץ
עשאן הכתוב כו' ועי'
שאם נתכוון להושיט ידו
התלוש. שהוא מתכוין לדבר המותר
בהנאה נפקא לן מונתן לכהן את
לו שעת הכושר היכי דמי כגון דאחמיץ
❖
כריתות דף כד ע"א:
לחבית ליטול חפץ וסך
וחתך את המחובר שאפילו בשבת
הקודש דבר הראוי להיות קודש או
שמן של (תרומה) [קדש]
במחובר אבל אחמיץ בתלוש הכי נמי דקדשה
שמעל. בד"א במפריש
מתתן לחודיה שאין ליתן אלא מידי
פטור דמלאכת מחשבת בעינןי) שיתכוין
א"ל אין בגזירת עירין פתגמא ובמאמר
ו)
2
תרומה והחמיצה אבל
מוסף רש"י
לחתיכת מחובר ומיהו שגג בשבת
דשרי בהנאה לכל הפחות דשייכא
הפריש חמץ תרומה דברי
קדישין שאילתא וכן מורין בבי מדרשא
שאינו יודע שהוא שבת או אינו יודע
ביה נתינה ולכך משמע ליה למידרש
הזיד במעילה. נהנה
הכל אינה קדושה, דאיק
כוותי כי אתא רב הונא בריה דרב יהושע
מן הקדש שיש בו
ראשית דגנך תתן לו,
שהמלאכה זו אסורה: תאמר במעילה
מתתן לו דבר הראוי לאכילה ולא
מעילה במזיד (סנהדרין
כלומר תתן לו תרומה
אמר
שאם נתכוין כו' שמעל. כגון היו כאן
דבר שאין ראוי אלא לאורו והיינו
פג.) במיתה. בידי
מה שראוי לו לאכילה
שמים (כריתות כב:). גמר
גיזי חולין וגיזי עולה ונתכוין ליטול של חולין והלכה ידו על של
תרומה טמאה דלא חזיא אלא לאורו
דאיסור הנאה מתתן
ולא לאורו מה שאין ראוי
חטא חטא מתרומה.
לו, ואע"פ שראוי לאורו,
עולה ומכיר הוא מי עולה ומי חולין אלא שנסתכל במקום אחר
נפקא ואם תאמר ובעל הגמרא דבעי מנהני מילי והא הנך
לרוב דברים היא למודה
בעינן לו ממש. ומותבינן
דהיינו שאין מתכוין למעשה זה וחייב מעילה דוחטאה בשגגה כל
תנאי דהך ברייתא דהפריש חמץ תרומה ד"ה אינה קדושה כיון
מתרומה במסכת מעילה
מדתנן בתרומות פ"ב אין
(יח:) כתיב הכא וחטאה
דהו כתיב ולא כתב בה מיעוטא כדכתיב בשבת מלאכת מחשבת
דסבירא להו דאסור בהנאה דבר פשוט הוא דאינו קדוש ומאי
תורמין מן הטמא על
בשגגה מקדשי ה' וכתיב
הטהור ואם תרם בשוגג
וכתיב בשאר מצות אשר חטא בה כ) פרט למתעסק ל) והיינו מתעסק
קבעי ליה יש לומר דפשיטא ליה לגמרא דלא איצטריך למיתני
בתרומה באוכלה בשוגג
תרומתו תרומה, ואמאי
שמתעסק בדבר אחר ובא זה לידו: ר"נ בר יצחק אמר. הא לא
בברייתא ד"ה אלא לרבי יוסי הגלילי דמשום דהנך דאסירי בהנאה
ולא ישאו עליו חטא
והא אינה ראויה לו.
(קדושין מב:). תתן לו
ופרקינן שאני הכא דהיתה
הוה ליה למיתני דהא בשאר מצות נמי אם היה מתעסק בחתיכה
לא איצטריך למיתני ולהכי בעי מנהני מילי לרבי יוסי הגלילי אי
ולא לאורו. תתן לו
לה שעת הכושר קודם
ואפי' בשל היתר ועלתה בידו חתיכת איסור ואע"ג דאין מתכוין לזו
נמי רב נחמן גופיה דמפרש לו ולא לאורו קאמר מה"מ לפי שהיה
דבר הראוי לו לאכול, ולא
שתטמא, אבל הא דתניא
מלאכת מחשבת היא וחייב אלא הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות
פשוט לו דאליבא דכ"ע קתני הכי וכה"ג איכא בכמה דוכתי מ):
לתת לאורו להסיק (שבת
הפריש חמץ תרומה בפסח
כה:). בשוגג תרומתו
דברי הכל אינה קדושה,
שכן לא חייב בהן שאין מתעסק בדבר היתר ושגג באיסור כיוצא בו
אמר
תרומה. דאמרינן בכמה
כגון שהוכשרו החטים
כמתעסק בדבר היתר ועלה בידו איסור: שאם נתכוין להגביה את התלוש. דהיינו אין מתעסק בחתיכה לגמרי ואפי' בשל היתר וחתך
דוכתי ולא תשאו עליו
והחמיצו והן מחוברין
מחובר שפטור ולא עשאו כמתעסק לחתוך תלוש וחתך מחובר: תאמר במעילה שאם הושיט ידו כו'. ולא היה מתעסק בשום סיכה ואפילו
חטא בהרימכם את חלבו,
קודם קצירתן שלא היתה
אם אינו קדוש נשיאות
להם שעת הכושר כלל.
בשל היתר וסך ידו בשמן של קודש שמעל: אמר מר במה דברים אמורים כו' דברי הכל. קאמר ואפי' למאן דשרי הנאת חמץ בפסח קאמר:
חטא למה מכאן לתורם מן
ואמרינן מכלל דאי היתה
תתן לו. בתרומה כתיב ראשית דגנך וגו': ולא לאורו. אפי' היא ראויה להיסק הואיל ואינה ראויה לאכילה: אין תורמין מן הטמא על
הרעה על היפה שתרומתו
לה שעת הכושר, כגון
הטהור. לכתחלה שמפסיד את הכהן: בשוגג. שלא ידע שטבל זה טמא: שהיתה לו שעת הכושר. שנראית כבר לתרומה קודם שנטמא.
תרומה (מנחות כה:).
דהחמיצה אחר תלישה
הכי נמי דקדשה. אמר
והא דלעיל בחמץ שלא היתה לו שעת הכושר לתרום ממנו דקודם שחל הפסח היה מחובר והחמיץ במחובר וכל זמן חיבורו לא היה ראוי לחול
ליה רב נחמן בר יצחק
שם תרומה עליו דראשית דגנך כתיב משנדגן ודיגון לשון אסיפה והעמדת כרי הוא: עירין. מלאכים. כלומר תלמידי חכמים שהם כמלאכי
אין הכי נמי בגזירת עירין
קאמר: ובמאמר קדישין שאילתא. מקרא הוא
השרת אמרי בבית המדרש כמותי דהא דקתני לעיל אינה קדושה בשהחמיץ במחובר
פתגמא ובמאמר קדישין
שאלתא וכך מורין בבי
בדניאל: מורין. מורין הוראה: כוותי.
כמותי: רב הונא בריה דרב
יהושע אמר. אפילו
בשהחמיץ בתלוש נמי
קאמר דאינה קדושה:
מדרשא כואתי.
דאמר