לג:
כל שעה פרק
שני פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
קרא ראשית ששיריה ניכרים. ואם תאמר והא שיריה
דאמר קרא ראשית. משמע שתהא היא ראשית ואלו שיריים ניכרים
צט א מיי' פי"ב מהל'
א) [עירובין לז: חולין
קלו:], ב) [לקמן לד: עי'
תרומות הלכה יא
ניכרים דמעיקרא הוה אסירא בהנאה של כילוי כגון
שתהא היא מתירתן לישראל ואי במפריש תרומת חמץ מה היתר יש
תוס' חולין קיז: ד"ה ולא
ופ"ו מהל' איסורי מזבח
הדלקה וכיוצא בו מידי דהוה אטבל טמא דאין מדליקין בו ומשעת
בשיריה שתהא ראשיתן עושה שיריים כי הוו מעיקרא טבל הוו שרו
שומר], ג) שבת קמד:
הלכה ז:
הרמה ואילך מדליקין בו וי"ל דדוקא בטבל טמא אין מדליקין
בהנאה ואסורין באכילה השתא נמי שרו בהנאה ואסורין באכילה
ק ב מיי' פ"ט מהלכות
טהרות פ"ג [מ"ג],
ד) [נדרים נט. שבועות י:
טומאת אוכלין ה"ב:
משום חמץ ולענין מאי הוו שיריים:
כדדרשינן את משמרת תרומותי
פ)
קא ג ד מיי' פי"ב
מעילה יב.], ה) [צ"ל כביצה
פחות מכביצה. אוכל טמא אין
בשתי תרומות הכתוב מדבר מה
אמר אמר קרא ראשית ששיריה ניכרין
א)
1
מכוונת], ו) [עי' תוס'
מהלכות תרומה
❖
מטמא אחרים: ויינן כשר לנסכים.
תרומה טהורה אין לך בה אלא
הלכה יב:
כריתות יג. ד"ה כיון דינק],
לישראל $ יצתה זו שאין שיריה ניכרין יתיב
ז) [לעיל לב.], ח) ס"א ל"ג,
דאינו מטמא: קסבר משקין מיפקד
משעת הרמה ואילך אף תרומה וכו'
רב אחא בר רב עויא קמיה דרב חסדא ויתיב
ט) [לעיל כ: וש"נ],
פקידי. מופקדין הן בתוך הזג ואינן
אבל בטבל של חמץ מדליקין דלא
י) [שמיני פרק ט],
ואמר משמיה דר' יוחנן ב) א ענבים שנטמאו
מוסף רש"י
איירי אלא בשתי תרומות:
חיבור לו אלא כמי שנותנן בכלי
כ) [ויקרא יא], ל) [שם],
$דורכן פחות פחות מכביצה ויינן כשר לנסכין
לאימת מתכשרי לכי סחיט להו
מ) [פ"ג מ"ג], נ) [שם],
דורכן פחות פחות
וכשנטמא הזג לא נטמא משקה בכלל
ס) [שם], ע) ס"א ונתנו
מכביצה. דאי יותר, הא
אלמא קסבר משקין מיפקד פקידי לאימת קא
וכי סחיט להו בציר
זג טומאת אוכלין דלאו אוכל דכוותיה
❖
בתוכו, פ) [שבת כו.],
איטמו משקין בכביצה
מיטמאי לכי סחיט להו לכי סחיט להו ליתיה
ליה שיעוריה. מכאן מקשה ר"ת
חשיבי בהדייהו וטומאת משקין נמי
מיציאת טיפה ראשונה
טומאת האוכל, שהרי יש
לא נטמאו ואע"פ שמשקה מקבל
לפ"ה דפירש דכל שהוא מקבל טומאה
לשיעוריה אי הכי כביצה נמי דהתנן טמא
ג)
ב
בה כשיעור (לקמן לד:).
תורה אור השלם
טומא' בכל שהוא דלא היה שם משקה
מן התורה דהא מכי נפיק מינה
מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת
כביצה מכוונת טהורין.
1. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ
משנה היא במסכת טהרות
עליו מעולם ואין צירוף חביריו עמו
פורתא מתכשרי ומיד מקבל טומאה
טהורין התם דאי עבד הכא לכתחלה גזירה
ומפרש בה בהדיא ובלבד
וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז
דהא זג זה לא נגע במשקין שבחבירו:
כל הנשאר דמשקין מיבלע בליעי
דילמא אתי למיעבד יותר מכביצה א"ל רב
שלא יגע במשקה, שאינו
צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:
לאימת מיטמו. משקין לכי סחיט להו
וה"ר יוסף תירץ דאע"פ שאוכל
❖
נוגע אלא באוכל, וכיון
דברים יח ד
חסדא מאן ציית לך ולרבי יוחנן רבך וכי
ד)
דכביצה מכוונת הוא לכי
מקבל טומאה בפחות מכביצה $ אין
והנסחטין נוגעין לכל הזגים יחד וכי
טומאה שבהן להיכן הלכה אלמא קא סבר
סחיט טיפה קמייתא חסר
מקבל הכשר בפחות מכביצה ואומר
סחיט להו ליתיה לשיעוריה דאין
ליה מכביצה ואין האוכל
גליון הש"ס
משקין מיבלע בליעי וכיון דאיטמו ליה
ר"י דהיינו טעמא דמאשר יאכל
בזגין כביצה ליתן טומאה דהא פחות
אע"פ שהוא טמא מטמא
גמ' יצתה זו שאין שיריה
המשקה, שאין אוכל מטמא
אוכלא איטמו ליה משקין אמר ליה ואת לא
מכביצה דרך: בכביצה נמי. דהא כי
נפקא ליה לטמא אחרים בכביצה
אחרים בפחות מכביצה,
נכרין. תמוה לי דא"כ לא
אוכל הנאכל בבת אחת ועלה קאי
נפיק משקין מינייהו חסר ליה
תיסברא דמשקין מיפקד פקידי והתנן טמא
אבל אם היה נוגע במשקה
תליא כלל בתרומ' אם היא
אשר יבא עליו מים אלמא לא מקבל
שיעוריה. אוכל ומשקה מקבל טומאה
איטמי ליה משקה מטיפה
חמץ או לא ותלי הכל
מת שסחט זיתים וענבים ה) מכוונת כביצה
ראשונה, שהמשקה מקבל
בשיריים דמשכחת דמפריש
הכשר בפחות מכביצה ועוד מקשה
בכל שהן אבל אין מטמא אחרים אלא
א
טהורין אי אמרת בשלמא מיפקד פקידי
טומאה בכל שהוא, וה"נ
תרומת חמץ ביש לו סאה
ר"ת דאמרינן בפ' אלו עוברין (לקמן
אוכל כביצה ומשקה ברביעית והכי
תני בה בהדיא יותר
חמץ וט' סאין שאינן חמץ
משום הכי טהורין אלא אי אמרת מיבלע
מכביצה טמא, שכיון שיצאה השום והשמן של תרומה ומקפה
תניא בתורת כהנים י) מכל האוכל כ)
דיכול לקרות לסאה חמץ
מד.)
בליעי אמאי טהורין א"ל הכא במאי עסקינן
טיפה ראשונה נטמאה
תרומה על הט' סאין דהא
של חולין ונגע טבול יום במקצתו
מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא
בכביצה, וטמא מת דוקא
שיריה נכרין ובהיפוך אם
בענבים שלא הוכשרו לאימת מתכשרי לכי
לא פסל אלא מקום מגעו וכתב בכל
לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל ל)
נקט, שאינו מטמא בהיסט,
הט' סאין חמץ וסאה שאינו
סחיט להו כי סחיט להו בציר להו שיעורא
אוכל הנאכל בבת אחת והיינו כביצה
הספרים והוינן בה מקום מגעו אמאי
וה"ה לטמא שרץ וכל טמאי
חמץ א"י להפריש סאה זו
ו)
מגע, וטמא מת לרבותא
על הט' סאין דאין שיריה
כדאמרינן בפרק יוה"כ (יומא פ.) אין
פסול והא לא הוי כביצה אלמא לא
דאי לא תימא הכי הא דתניא הא למה
ז)
נכרין: שם דורכן פחות.
נקט דהוי אב הטומאה,
בית הבליעה מחזקת יותר מביצת
מקבל טומאה בכל שהוא ורש"י מוחק
זה דומה לתרומת תותין (זיתים) וענבים
משום דקתני סיפא אבל
עיין חולין קי"ז ע"ב תוס'
ח)
ד"ה ולא שומר: שם א"ל
זב שסוחט זיתים וענבים
תרנגולת. ואני שמעתי דאף לקבל
שם מן הספרים ומפרש בדוחק ועוד
שנטמאה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא
אפילו גרגיר יחידי טמא,
אביי ומי חיישינן לתקלה.
טומאה בעי כביצה: טמא מת שסחט
ה"ר אליהו מביא ראיה מת"כ
היתר הסקה הא היתר אכילה נמי אית ביה
שכיון שיצאה טיפה ראשונה
ק"ל דאיך סבר אביי דלא
זיתים וענבים כביצה מכוונת טהור.
דדרשינן גבי כלי חרס דכתיב ואותו
נטמא המשקה במשא הזב
חיישי' לתקלה דמשקין
דאי בעי דריך להו פחות פחות מכביצה
❖
(שבת קמה.).
בלועי וטמאים מ"מ הא חזי
וכדמסיק מילתא במסכת טהרות
תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו
מ)
לזילוף אע"כ דחיישי'
אמר רבא גזירה דילמא אתי בהו לידי תקלה
ט)
ובלבד שלא יגע במשקה וכגון שדרכן
ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן ואי
לתקלה וכמ"ש רש"י לעיל
$אמר ליה אביי ומי חיישינן לתקלה והא תניא
בפשוטי כלי עץ שאין מטמאין שאין
מקבלין טומאה בכל שהוא פשיטא דלא
דף לב ע"א וצ"ע:
רבינו חננאל
בתוס' ד"ה לאימת וכו'
מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאת
כאן מטמא משקה אלא הזגין שנגע
מהני להו שבירה וההיא דת"כ שהביא
אין מקבל הכשר. עיין
רב הונא בריה דרב יהושע
בהן הטמא קודם לכן בידים שהוא
רש"י שאוכל מטמא בכל שהוא
אמר ליה פת זריק ליה בין העצים שמן
ג
כריתות יג ע"א תוס' ד"ה
אמר בעינן ראשית, מי
❖
לא נזהר אלא משיצא משקה
אסמכתא היא ומילי טובא מפיק
כיון:
ששיריה מותרין לישראל,
של תרומה רמי ליה בכלי מאוס גופא מדליקין
יצאת תרומת חמץ בפסח
וכשהמשקין נוגעין בזגין כבר חסר
מקרא בת"כ וליתנהו אלא אסמכתא
בפת ובשמן של תרומה שנטמאת אביי אמר
ששיריה אסורין לישראל.
שיעור כביצה. ויותר מכביצה כל דהו
ורש"י בעצמו חזר בו בפ' אותו ואת
אמרי משמיה דר' יוחנן
משמיה דחזקיה ורבא אמר דבי רבי יצחק בר
מוסף תוספות
בנו (חולין דף פב.) בשמעתא דפרה
קתני התם בהדיא טמא שכיון שיצא
נ)
ענבים שנטמאו דורכן
מרתא אמר רב הונא לא שנו אלא פת אבל
פחות פחות מכביצה ויינם
א. דומיא דלטמא אחרים
מטמא טומאת אוכלים דהקשה למה
טפה ראשונה נטמאת הטפה בכביצה
כשר לנסכים, אלמא קסבר
דבעינן כביצה כיון דהכשר
חיטי לא שמא יבא בהן לידי תקלה ורבי
לה קבלת טומאה היא גופה מטמא
שעדיין היה באוכל כביצה אע"ג דאין
מטא עלה. תוס' ר"פ.
משקין מיפקד פקיד בתוך
יוחנן אמר אפילו חיטי ואמאי ניחוש דילמא
אדם ובגדים ותירץ רש"י דכי האי
משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה
הזגין ואינן חשובין מן
ב. אלמא ס"ל דבין
ד
האוכל שנטמא במגע
לטומאת עצמן בין
גוונא מפרש בכריתות בפ' דם שחיטה
עמו משלים הוא את שיעורו דדכוותה
אתי בהן לידי תקלה כדאמר רב אשי
טומאה. לאימת מיטמו לכי
לטומאת אחרים בעינן
(דף כא.) כגון שחיפוה בפחות מכביצה
תנן התם טובא ובמנחות (דף נד:)
❖
בשליקתא
כביצה. חי' הר"ן.
סחיט להו, בתר דסחיט
בצק אי משוית ליה אוכל מצטרף ליה
נמי מייתי לה בגמרא כביצה אוכלין
להו ליכא אוכל כביצה
דליטמא להו להני משקין.
בהדי בצק ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה ומטמא שאר
שהניחו בחמה ונתמעטו טהורין וכן כזית חלב ופיגול ונותר חזר
ואקשינן אי הכי אמאי
רבינו חננאל (המשך)
אוכלין ואי לאו אוכל הוא לא מקבל האי בצק טומאה דלית בה שיעור
והניחן בגשמים ותפחו טמאין וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וחלב
דורכן פחות פחות מכביצה
שסחט זיתים וענבים
קתני. אפילו כביצה נמי
וכי נגעי ביה אוכלין אחריני טהורין הן שאין נוגעין בנבילה אלא
ואע"ג דגשמים הנבלעין בתוכו לאו חלב נינהו דאי סחיט להו
כביצה מכוונת טהור אע"פ
דהא תנן בטהרות פ"ג
בבצק לשון רש"י ב: [וע"ע תוס' שבת צא. ד"ה אי לענין ותו' זבחים לא. ד"ה אמר]:
ושתי מינייהו כזית פטור אפילו הכי כל כמה דבגווה נינהו משלמי
שנגע בהן וטמאן, ואי
[מ"ג] טמא מת שסחט
לשיעוריה. וטמא מת דוקא נקט שאינו מטמא בהיסט והוא הדין לטמא
בשליקתא
אמרת נטמאו גם המשקין,
זיתים וענבים כביצה
אמאי תנן טהור. ומשנינן
מכוונת משקה הנסחט מהן
שרץ וכל טומאת מגע ורישא דכולהו נקט אבל זב שמטמא בהיסט שסחט אפילו גרגיר יחידי תנן התםס) דמטמא אפילו בפשוטי כלי עץ דכיון
אליבא דרב חסדא בשלא
טהור מפני שאין בו כביצה
דיצאת טפה ראשונה ע) ונטבל העץ והגביהו נטמאו משקין שעל העץ במשא דמשקה מקבל טומאה בכל שהוא וכשחזר ונתנו לתוכו נתערב
הוכשרו ולא טמאן מגע
דבמפקי'[ד] לאו בר קבולי
טמא בטהור והכל טמא: התם דאי עביד קאמר. שסחט אבל הכא בבא לימלך מה יעשה נימא ליה דרוך פחות מכביצה אבל כביצה לא
טמא מת, אימת מטמו לכי
טומאה הוא. תשלום זו
מתכשרו מן המשקה
המשנה ובלבד שלא יגע
דילמא אתי למיעבד יותר מכביצה כל שהוא וכשיוצאה טפה ראשונה עדיין יש באוכל כביצה ונטמאת הטפה וחוזרת ומתערבת במשקין: טומאה
דמסחטי מינייהו, בתר
במקום המשקה. יותר
שבהן. שקיבלו תחלה עם האוכל כשנטמאו הענבים: משקין בליעי. באוכל הן בלועין מכל דפנותיו וחיבור הן לו ונטמאו עמו: אמאי
מכביצה טמא, שמכיון
דסחטי מינייהו כל דהו
טהורין. הרי נטמאו הענבים במגע טמא מת ואע"פ שלא נגע במשקה נטמא: כי סחיט להו ליתיה לשיעוריה. וכשנוגע באוכל הנגוב ודוחהו
בצר ליה שיעורא דביצה,
שיצאת טיפה ראשונה
דהא כביצה מכוונת הוו,
נטמאת מכביצה. ושנינן
אל תחת המדוך אין בהן שיעור כדי לקבל טומאה והוא זהיר מליגע במשקה כדקתני בהדיא ובלבד שלא יגע במקום המשקה: דאי לא
מתני' שסחט קתני דיעבד,
וכיון דבצרי מכביצה לא
תימא הכי. דמשקין בליעי ואיטמאו אלא מיפקד פקידי ואין מטמאין בנגיעת טומאה באוכל: הא דתניא. לעיל כו' לתרומת תותים
מיטמו. אבל הני ענבים
אבל לכתחלה לא שרינן
וענבים דמשמע שנטמאו תותים וענבים קודם דריכה וקתני אין לו בה היתר אכילה הא היתר אכילה נמי אית בה דאי בעי דריך לה פחות
דאמר ר' יוחנן ודאי
ליה, דאי שרינן ליה כביצה
חיישינן דלמא אתי
הוכשרו, דהא נטמאו
פחות מכביצה: לידי תקלה. כשהוא דורכן שמא יאכל מהן: מדליקין בפת ובשמן כו'. והא ודאי בחד שעתא לא מדליק שמן כולה אלא
קאמר, דאי לא תימא הכי
למעבדינהו
ביותר
לזמן מרובה ולא חיישינן דילמא אכיל מיניה: אלא פת. דכי זרק ליה ממאיסא ותו לא אתי למיכליה: אבל חיטי. אי נמי זריק להו לא ממאיסי:
דמשקה בענבים בליע, הא
מכביצה, ותנן יותר
דתניא הא למה זה דומה
מכביצה טמא שכיון
בשליקתא
לתרומת תותים וענבים
שיצאת טיפה ראשונה
שנטמאת שאין לו בה היתר אכילה ולא היתר הסקה כלל, אמאי לית ליה, והא אי דרך להו פחות פחות מכביצה שרו בשתיה.
נטמאת מכביצה, לפיכך לא שרינן אלא פחות פחות מכביצה. אמר רב חסדא והלא ענבים הללו שנטמאו קתני, מכלל דטמאין
אמר רבא ההיא גזירה היא משום דחיישינן דלמא אתי לידי תקלה, כלומר יאכלם כמות שהם. או יסחטם יתר מכביצה. מתיב
הם, ואם כן טומאה שלהם להיכן הלכה דתנן דיינן כשר לנסכים, ודייקינן מדבריו דאמר אנה הלכה טומאתן, אלמא קסבר
עליה אביי ומי חיישינן לתקלה והתניא מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאת, ואי חיישינן דלמא אתי לידי תקלה היכי
רב חסדא משקה בענבים מבלע בליעי, וכיון שנטמאו הענבים הן והמשקין שבהן נטמאו יחדיו. וכיון שיחדיו נטמאו אנה
שרינן ליה. ושנינן פת זורקה לבין העצים, שמן נמי רמי ליה בכלי מאוס, וכיון דמאיסי לא אתי למיכל מינייהו.
הלכה טומאתן. ואקשינן איני שאם נטמאו הענבים נטמאו גם המשקין, והא טמא מת שנגע בענבים טמאן, ותנן טמא מת