כל שעה פרק
שני פסחים
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כוסמין
מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין. רש"י פירש
אלא מעלה. בעלמא הוא מדרבנן שתהא חיותן בכלי ואסמכוה רבנן
קיב א מיי' פ"ג מהל'
א) נדה עא: יבמות עד:
[נגעים פ"ד מ"ג], ב) [עי'
מעשר שני הל' ד
אקרא: הכא נמי מעלה. בעלמא הוא דאין זריעה לתרומה ואסורין
לענין דאין תורמין ממין על שאין מינו ור"י אומר
תוס' לעיל יט. ד"ה אלמא
סמג לאוין רסד:
מלאכול: תנינא. דעבוד רבנן מ) מעלה
בקדשים אפילו מדאורייתא:
דבמנחות בפרק ר' ישמעאל (דף ע.) מוכח בהדיא דברייתא לענין חלה
קיג ב מיי' פ"ז מהל'
ויותר מבואר בתו' חגיגה
בקדשים לא. אם טומאה דבת כפרה
היא כגון זב וזבה ויולדת:
מיתני' יש מקשין דתנן במסכת חלה (פ"ד מ"ב) החיטה אינה מצטרפת
א
כג: ד"ה והא], ג) חולין
תרומות הלכה ב
לו: [לעיל כד: ע"ש זבחים
סמג לאוין רנז:
והבשר. כל טהור יאכל וגו' וי"ו
עם הכל חוץ מן הכוסמין והשעורין
קיד ג מיי' פ"ו מהל'
לד. מו:], ד) [ע"ע תוספות
מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטין
יתירה לרבות עצים ולבונה של קודש
$אלא מעלה הכי נמי מעלה אמר רב שימי בר
זבחים לד. ד"ה ואפ"ה
איסורי מזבח הלכה
אלמא כוסמין בהדי שעורין שפיר
לטומאה וקאי אדלעיל והבשר אשר
ותוס' מנחות כא. ד"ה
ח:
אשי אף אנן נמי תנינא א) טבל ועלה א אוכל
קטו ד מיי' פ"ה מהל'
יצאו], ה) מנחות ע.,
דמי ואומר ר"י דכוסמין מין חיטין
יגע בכל טמא לא יאכל והבשר:
במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה בתרומה
ו) [עי' בפירש"י דהכא
ב
חו"מ הל' א ופ"ו
איטמויי נינהו. בתמיה. האי לאו אוכל
כלומר אף מין חיטין וכל שכן מין
ד"ה מין חיטין וכו' וע'
הלכה ד סמג לאוין עט
אין בקדשים לא אמאי טהור הוא
מתני'
אלו דברים שאדם
שעורין שיבולת שועל ושיפון מין
נינהו:
בפרש"י מנחות דף ע.
טוש"ע א"ח סי' תנג סעיף
אלא מעלה ה"נ מעלה אמר רב אשי אף אנן
ד"ה כוסמין], ז) [מנחות
ב)
א:
יוצא בהן ידי חובתו. משום חובת
שעורין ולא מין חטין והא דתניא
קטז ה מיי' שם ופ"ו
ע:], ח) [ברכות לז. לקמן
נמי תנינא 1 והבשר ג) ג לרבות את העצים
התם בריש המסכת חמשה דברים
מצה בלילה ראשונה שהוא מחוייב
קיד:], ט) [תוספתא דחלה
מהל' ביכורים
ולבונה עצים ולבונה בני איטמויי נינהו אלא
ריש פרק א'], י) גם
חייבין בחלה החיטין והשעורין
לאכול מצה כדכתיב (שמות יב) בערב
הלכה ב טוש"ע שם
מעלה הכא נמי מעלה: מתני' אלו
זה שם, כ) חולין קכ.,
וטוש"ע י"ד סי' שכד סעיף
תאכלו מצות: שיבולת שועל. אביינ"א
והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון הרי
ד)
ד
ל) [עיין פרש"י שבת
א:
שיבולת שלה עשוי כזנב שועל: שיפון.
אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם
קיז ו ז מיי' פ"ה מהל'
דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח
קמה:], מ) בס"א: רחמנא,
❖
נ) [שופטים טו],
שיגל"א: יוצאין בדמאי. תבואה
חו"מ הל' ב ופ"ו
זה אומר ר"י דמשני בירושלמי כאן
בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת
הלכה ה סמג לאוין עט
בנשוך וכאן בבלול פי' בנשוך שכל
הנלקחת מעם הארץ והיא נקראת
שועל ויוצאין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה
טוש"ע א"ח סימן תסב
אחת ואחת נעשה עיסה בפני עצמה
דמאי ספק עישרה ספק לא עישרה
סעיף א:
גליון הש"ס
תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים
ח [מיי' פ"א מהל' חמץ
ואחר כן נשכו ונתחברו יחד התם
וחייבו חכמים להפריש מעשרותיה
❖
גמרא אלא מעלה. עיין
בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר
ומצה הל' א]:
ודאי אין מצטרפין כולם אלא כמו
מספק
ואם אכל מצה ממנה ולא
משנה למלך פ"ג הלכה יז
❖
ראשון שלא נטלה תרומתו ולא במעשר שני
הפריש מעשר ממנה יצא: ובמעשר
שמפורשין בבלול שכל הקמחים
מהלכות פסולי המוקדשין:
והקדש שלא נפדו חלות התודה ורקיקי נזיר
ראשון. של לויים: שנטלה תרומתו.
נילושים יחד ועשו מהן עיסה בההיא
תורה אור השלם
כולם מצטרפים דחשבינן כולם כאחד:
תרומת מעשר לכהן ומכאן ואילך
עשאן לעצמו אין יוצא בהן עשאן למכור
1. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
הגהות מהר"ב
בשוק יוצאין בהן: גמ' תנא כוסמין מין
המעשר מותר לזרים: והכהנים בחלה
ומי
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ
רנשבורג
ה)
ו)
ובתרומה. אבל ישראל בתרומה לא
יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר
חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת
א] רש"י ד"ה חייבת בחלה
יֹאכַל בָּשָׂר: ויקרא ז יט
כדיליף לקמן [ע"ב] לא תאכל עליו חמץ
2. לֹא תֹאכַל עָלָיו
וכו' אורז נמי לחם הוא.
שועל שבילי תעלא ה הני אין אורז ודוחן לא מנהני מילי ז) אמר רבי שמעון
❖
שבעת ימים תאכל עליו מצות מי
צ"ל קרמית נמי לחם הוא:
חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל
בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר
עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי
שאינו מוזהר על חימוצו אלא משום
כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ
קרא 2 לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי
חמץ אתה יוצא בו ידי חובת מצה יצא
מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת
לעזי רש"י
חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא
זה שאסור מחמת איסור אחר: ולא
יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
❖
אביינ"א. שיבולת-שועל.
כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: דברים טז ג
במעשר שני. חוץ לירושלים: עשאן
לידי סירחון מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין
שייגל"א. שיפון.
אישפילט"א. כוסמת. לעצמו. לחם תודה ונזיר: אין יוצא
על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב
ח)
בהן. ואפילו לא שחט הזבח עליהן
אביינ"א. שיבולת-שועל.
מוסף תוספות
להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ
נייל"א. קצח (צמח).
ולא קרא שם עליהן אלא שעשאן לדעת
הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן
אישדרניל"א. עשב בר
א. דמצטרפי להשלים זה
ט)
הצומח בשדות שיפון. כן וטעמא מפרש בגמ' [לח.]: למכור
עם זה כשיעור, [אבל לענין
הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח וכן היה רבי
י)
תרומה לא מצטרפין]. תוס'
בשוק. לצורכי לחמי תודה ונזירות
מק' [מ"ק]. פרג.
❖
❖
יוחנן בן נורי אומר קרמית חייבת בחלה מאי קרמית אמר אביי שיצניתא
ר"פ.
דישטינפרי"ר. להשרות.
יוצא בהן אם לא מכר להן וטעמא
מפרש בגמרא [לח:]: גמ' מין חיטין.
מאי שיצניתא אמר רב פפא שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא אמר רבה בר
בר חנה אמר ריש לקיש עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על
לענין תרומה דאין תורמין ממין
מוסף רש"י
רבינו חננאל
ו
על שאינו מינו ותורמין חיטין על
חימוצה כרת יתיב רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע קמיה דרב אידי
והבשר לרבות את
אלא מעלה עשו בהן,
כוסמין: דישרא. שיגל"א: גולבי.
העצים ולבונה. והבשר
דאע"ג דהן בכלי והן בתוך
בר אבין ויתיב רב אידי בר אבין וקא מנמנם א"ל רב הונא בריה דרב יהושע
יתירה הוא דהא רישיה
המעין נקראים חיים, וכי
איספילט"א בלע"ז: שבילי תעלא.
לרב פפא מאי טעמא דריש לקיש א"ל דאמר קרא לא תאכל עליו חמץ [וגו']
דקרא בבשר משתעי,
האי גונא בחולין לא
אביינ"א. תעלא תרגום של שועל נ):
לרבות עצים ולבונה לקבל
מcטמו, דכתיב אך מעין
דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו במצה חייבין על חימוצו כרת והא הואיל
דברים הבאין לידי חימוץ אדם
טומאת אוכלין (חולין לו:)
ובור מקוה מים יהא טהור,
ואין אדם יוצא בה ידי חובתו דהויא ליה מצה עשירה אין חייבין על חימוצה
לטומאת עצמן, דחיבת
ז
והכא במי חטאת כיון שהן
יוצא בהן. משום מצה אם עשאן
הקודש מכשרתם לשוינהו
בכלי מיטמאין ואין חבורן
כרת איתיביה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא כ)ח המחהו וגמעו אם חמץ
מצה:
אורז ודוחן אין עושין חמץ
אוכלא ואע"ג דהני לאו
במעין א) מטהרן. הנה
הוא ענוש כרת ואם מצה הוא אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח והא הכא דאין
בני אכילה נינהו (זבחים
ואם
מחמיצין אותן מסריחין:
מעלה. רב שימי אמר מהא
לד.) דעצי המערכה
טבל ועלה אוכל במעשר,
אוסר באורז ודוחן. לאכול הימנו
אדם יוצא ידי חובתו במצה וחייבין על חימוצו כרת איתער בהו רב אידי בר
מקבלים טומאה, מדרבנן
העריב שמשו אוכל
תבשיל
בפסח. יש מפרשים למנחות
אבין אמר להו דרדקי היינו טעמא דריש לקיש משום דהוו להו מי פירות
היא משום חיבת הקודש
בתרומה ב) , אמאי בעי
ל)
וקרא אסמכתא בעלמא
משום דכל המנחות באות מצה
הערב שמש והא טהור
ומי הוא, אלא מעלה. רב אשי
דהא עצים בעלמא לא
ושיבוש הוא דאין מנחה באה אלא
מקבלי טומאה
אמר מהא, והבשר לרבות
(מנחות כא.
חטים דכתיב (שמות כט) סולת חטים תעשה אותם חוץ ממנחת העומר שאינה באה אלא שעורין [וכן] מנחת סוטה ופשיטא דדוחן לא
וקב: וחולין לג.). כוסמין
עצים ולבונה, עצים
מין חיטין. לענין חלה
ולבונה בני קבולי טומאה
ומאן פליג עליה דרבי יוחנן בהא ומי מתיר: שקרוב לחימוץ. אלמא בא לידי חימוץ ולדידיה יוצאין בו משום מצה: חמץ גמור לא הוי.
איצטריך, כדאמרינן במסכת
נינהו, אלא מעלה עשו,
ונפקא מינה דאין ענוש כרת ואם אכלו בשוגג אין מביא קרבן: קרמית. מפרש לקמיה: חייבת בחלה. דמין דגן הוי ואע"ג דחלת לחם כתיב
חלה החיטין אין מצטרפין
הכא נמי מעלה עשו. מתני'
בה וגמר לחם לחם מלחם עוני במנחות בפרק רבי ישמעאל (דף ע:) אורז א] נמי לחם הוא: שיצניתא. קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא
עם הכל חוץ מן הכוסמין,
אלו דברים שאדם יוצא
השעורים מצטרפין עם
בהן ידי חובתו בפסח
כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון: כלניתא. מק' בלע"ז: ביין ובשמן. דלא נתן בה מים: אין חייבין
הכל חוץ מן החיטין (מנחות
בחטים בשעורים כו'. הני
על חימוצו כרת. דמי פירות אין מחמיצין כדלקמן [ע"ב]: מצה עשירה. ורחמנא אמר לחם עוני [דברים טז]: המחהו וגמעו. אשום לחם דמין דגן קאי
ע.). דרדקי. בחורים שלא
אין אבל אורז ודוחן אם
ואשמעינן דגמיעה כאכילה לחייבו: המחה. דישטנפרי"ר בלע"ז. שהמחהו במים: אין אדם יוצא בה ידי חובתו. דלאו דרך אכילה קאכיל ליה:
הגיעו לסברא (שבת קמה:).
יעשה מהן מצה אינו יוצא
בהן ידי מצה מדאורייתא,
דמאי
מנא לן. ופשטינן ליה
מהאי קרא, לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני וגו', דברים שיתכן לבוא לידי חימוץ אותם הזהירה תורה שלא תניחם להחמיץ אלא תאכלם מצה, אבל אילו שאין באים לידי חימוץ לעולם אלא
לידי סרחון, גם אם תאכלם מצה אינה חשובה מצה. ואוקימנא למתני' דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין (דוחן) [דגן] הוא, קמ"ל דלאו דגן הוא, ומה שאמר ר' יוחנן בן נורי כי אורז קרוב להחמיץ, פשטנא שמחמיץ
הייא, כלומר במהרה מדקתני שחייבין על חימוצו כרת. קרמית עשב כדאמרינן קורמי דאגמא. אמר ריש לקיש עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת. קס"ד משום דהוה מצה עשירה, ואותבינן עליה
המחהו וגמעו פירוש אם המחה לככר במשקה [ביין שמן ודבש] וגמעו, אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, דכיון שפתתו כמין שתיתא יצא מתורת לחם. והא הכא בזה הפת המחוי
אין יוצא בה ידי חובתו בפסח וחייבין על חימוצו כרת. ושנינן לא תימא משום דהויא מצה עשירה, אלא משום דנילושה במי פירות ומי פירות אין מחמיצין. ירושלמי אין לשין מצה במשקין, אבל מקטפין אותה במשקין.
אמר רבי עקיבא מעשה שהייתי עם רבי אליעזר ורבי יהושע בספינה ולשתי מצתם במשקין. אין לשין בחמין מפני שחולטין ולא בפושרין מפני שהן מחמיצין.
א) פי' רבינו בכאן הוא כפי' הוס' לעיל לד ע"ב ד"ה ונתן ודו"ק. ב) מלשון רבינו נראה דגי' אחרת היה לו בד' הגמ' כאן דהראיה היא מתרומה עצמה דעשה בה התורה מעלה.