לה:
כל שעה פרק
שני פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומי
פירות אין מחמיצין. היינו להתחייב כרת כדאמרינן בהדיא
דמאי הא לא חזי ליה. ואמרינן לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל
קיח א מיי' פ"ה מהל' חמץ
א) [לקמן מ. מנחות נז:],
ב) שבת קכז: ברכות מז. סוכה
הלכה ב סמג לאוין עט
אין חייבין על חימוצו כרת אבל לאו אית ביה ובסמוך נמי
חמץ לבדו אתה יוצא בה לשום מצה יצא מי שיש לו איסור אחר. א"נ
לה: עירובין לא., ג) דמאי פ"ג
טוש"ע שם:
הויא לה מצוה הבאה בעבירה: השתא נמי חזי ליה. דחומרא דרבנן
אמרינן כ) אין לשין ביין ושמן ודבש ואם לש תשרף מיד וחכמים נמי
קיט ב מיי' פ"ו מהל' חמץ
[מ"א] עירובין יז:, ד) [ברכות
בעלמא הוא דרוב עמי הארץ מעשרין הן: אכסניא. חיילות מלכי
דאמרי תאכל היינו משום שיכולין לשומרה מן החמץ כשאר עיסה אבל
הלכה ז:
מז.] שבת קכז: עירובין לא:
קכ ג מיי' פ"י מהלכות
ביצה יג:, ה) תמורה ה:,
ישראל המוטלין על בני העיירות לזונן
לכולי עלמא מחמיצין וקשה דלקמן
ו) [לקמן לו.], ז) [ב"מ מז:],
מעשר הלכה יא:
להגין עליהם מאויביהן וישראלים
(דף מ.) מסקינן גבי ל)קימחא דאבישונא
ומי פירות אין מחמיצין: יוצא בדמאי
קכא ד מיי' פ"ג מהל'
א) א
ב
ח) ונתן הכסף לא כתיב עי'
הן והרי הן כעניים הואיל ואינן
אבל מי פירות שרי דמי פירות אין
תרומות הל' יג טור
תוס' שבת קכח. ד"ה ונתן,
ובמעשר וכו': דמאי ב) הא לא חזי ליה כיון
ט) [עי' תוס' סוכה ל. ד"ה
י"ד סי' שלא:
במקומן: שהקדימו בשיבלים. את
מחמיצין משמע דשרינן לגמרי וכן
דאי בעי מפקר לנכסיה הוי עני ואוכל דמאי
קכב ה מיי' פ"ו מהל' מצה
משום], י) [דברים יח],
פי' ר"ת דאין מחמיצין כל עיקר והא
המעשר הקדים לתרומה גדולה קודם
כ) [לקמן לו.], ל) [חצב'
הלכה ח:
השתא נמי חזי ליה ג) דתנן ג מאכילין את
קכג ו ז שם הלכה ז:
דאמר תשרף מיד כשעירב עמהן
מירוח דמן התורה תרומה קודמת
דאבישונ' כצ"ל], מ) [לפנינו
העניים דמאי ואת אכסניא דמאי ואמר רב
ח [מיי' פ"ד מהל' מעשר שני
בסוגי' לא נמצא רבי יוחנן רק
מים דאז ממהרות יותר להחמיץ ועל
למעשר דראשית קרי' רחמנא י) ומן
ר"ל], נ) [דף מב:], ס) [וע"ע
הל"ט שו"ע י"ד סי' שלא
הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין
הא אמר דאין בהן כרת אבל לאו אית
הנותר הוא נותן מעשר ראשון ללוי
סעי' קלח]:
תוס' מנחות נג: ד"ה אין
את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ובית
מחמיצין כו'], ע) [ועיין
ביה א אבל היכא דלית ביה תערובת
ועכשיו הערים הלוי וקידמו כדי שלא
ט [מיי' פ"ז מהל' ערכין
הל"א]:
תוספות בכורות נא. ד"ה
מים כגון יין וחומץ ושאר מי פירות
יחסרנו הכהן אחד מחמשים ונטלה
הלל אומרים מאכילין: מעשר ראשון שנטלה
❖
קכד י מיי' פי"ז מהל'
אימא וכו'],
שרו לגמרי וכן מוכח בסוף כל
הימנו תרומת מעשר כדינו אבל
תרומתו וכו': פשיטא דכיון שנטלה תרומתו
איסורי ביאה הל' ח
ופי"ד מהל' מאכלות אסורות
המנחות באות מצה (מנחות דף נז: ושם)
תרומה גדולה הראשונה לא נטלה
חולין הוי לא צריכא שהקדימו בשיבלים
❖
הלכה יח:
דאמר אשר תקריבו לרבות מנחת
הימנו ואשמעינן מתני' דמותר כרבי
תורה אור השלם
ונטלה הימנו תרומת מעשר ולא נטלה
אבהו: מכל מתנותיכם. בלוים כתיב:
נסכים לחימוץ דברי רבי יוסי הגלילי
1. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר
הימנו תרומה גדולה וכדרבי אבהו דאמר ר'
את כל תרומת ה'. אפילו תרומה
ופריך מנחת נסכים מי פירות הן
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ
מוסף רש"י
אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש מעשר
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
ד) ד
גדולה: ומה ראית. דאוקמת קרא
ואין מחמיצין אמר ריש לקיש אומר
מאכילין את העניים
הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם
ראשון שהקדימו בשיבלים פטור מתרומה
היה רבי יוסי מנחת נסכים מגבלה
דחיוב' כשהקדימו בכרי וקרא דפטורא
דמאי. לא אסרוהו עליהם
מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם
מפני שצריכים לחזר על
גדולה שנאמר והרמותם ממנו תרומת ה'
כשהקדימו בשיבלין: האי. דנתמרח
במים והיא כשירה והשתא אי סלקא
מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְיָ מַעֲשֵׂר מִן
1
פתח עמי הארץ, וסמכו על
הַמַּעֲשֵׂר: במדבר יח כו
דעתיך דריש לקיש ורבי מ)יוחנן מיירי
בכרי אידגן וכיון דנקרא דגן נעשה
מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי
2. מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ
שרוב עמי הארץ מעשרין
הכא בלא מים כלל ואפילו הכי כרת
טבל לתרומה כדכתיב ראשית דגנך:
י)
(שבת קכז:) וחומרא בעלמא
לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן
אֵת כָּל תְּרוּמַת יְיָ מִכָּל
הוא שהעמידו בספק טבל,
האי לא אידגן. וכי שקליה לוי עדיין
ליכא אבל מלקות איכא דחמץ נוקשה
חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ:
המעשר אמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה
וגבי עניים ואכסניא לא
במדבר יח כט
לא הוה טבול לתרומה: טבול
הוי אמאי איצטריך למימר התם
3. וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ
העמידו דבריהם (סוכה לה:
אפילו ה) הקדימו בכרי נמי ליפטר א"ל עליך
מדרבנן. ואפ"ה מצוה הבאה בעבירה
מגבלה במים בלא גיבול מים נמי
וכעי"ז ברכות מז. וערובין יז:).
הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל
אמר קרא מכל מתנותיכם תרימו את כל
אכסניא. חיל של מלך שמטיל
2
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
איצטריך קרא שלא תאפה חמץ דהוי
היא חשיב לה ולא דמי לדמאי
על בני העיר לזונם בשובם
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: דברים יד כה
תרומת ה' ומה ראית האי אידגן והאי לא
חמץ נוקשה וחמץ נוקשה פסול למנחה
וכדאמרן דהתם אשכחן ביה היתירא
4. וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת
ממלחמתו והרי הם כעניים
אידגן: מעשר שני והקדש שנפדו וכו':
כדמשמע התם במנחות (דף נג.)
לכתחילה הלכך הכא בדיעבד נפיק:
לפי שהם שלא במקומם
הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף
חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו
(ברכות מז. וכעי"ז שבת קכז:
ולא במעשר ראשון שלא נטלה
דקאמר התם שיאור דר' יהודה לרבי
פשיטא הכא במאי עסקינן שנתן את הקרן
וערובין יז: ולא: וסוכה לה:).
ויקרא כז יט
וְקָם לוֹ:
תרומתו. קא ס"ד בתרומת מעשר
יהודה דפסול למנחות אלא ודאי היכא
ולא נתן את החומש וקא משמע לן דאין
מעשר ראשון שנטלה
5. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
תרומתו פשיטא. קס"ד
קאמר וקא פריך פשיטא: לא צריכא
דליכא מים אינו מחמיץ כלל וקשה
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו
חומש מעכב: והכהנים בחלה ובתרומה
ה
תרומת מעשר שהלוי נותן
מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן
שהקדימו בכרי. והאי תרומתו דקתני
לרשב"א דחומץ האדומי חשיב ליה
וכו': פשיטא מהו דתימא מצה שוה לכל אדם
לכהן, וכ"ש תרומה גדולה
יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן
בפרק אלו עוברין (לקמן דף מג.) חמץ
תרומה גדולה דהוי חזי לאפרושי מינה
שיש על ישראל להפריש
תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ
בעינן קמ"ל מצות מצות ריבה: אבל לא
ו)
ו
והפרישו קודם שנתן המעשר
מעיקרא קאמר: כדאמר ליה רב
דגן גמור ע"י תערובת ואמאי והא
מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
❖
ללוי (שבת שם). שהקדימו
בטבל וכו': פשיטא $ לא צריכא בטבל טבול
דברים טז ג
פפא לאביי. לעיל בשמעתין: אסימון.
חומץ האדומי מפרש התםנ) דרמו ביה
בשיבלים. ישראל היה לו
מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב: ולא
שעורים פי' משימין השעורים ביין
מעה בלא צורה. פלאט"ה בלע"ז:
ז
להפריש תרומה גדולה תחלה,
דכתיב (שמות כב) מלאתך
במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו: פשיטא
ונתן הכסף וקם לו. במקדיש שדה
כדי שיחמיץ היטב והא מי פירות אין
גליון הש"ס
ודמעך לא תאחר, מלאתך
כתיב ויסף חמישית כסף ערכך וגו':
מחמיצין ואפילו אם משימין מים עמהן
לא צריכא שהקדימו בכרי מהו דתימא
גמרא ל"צ בטבל טבול
אלו בכורים, מכאן שהמקדים
כל טבל נמי לא איתקן. קושיא היא:
אכתי לא הוי אלא חמץ נוקשה ואומר
תרומה לבכורים לוקה, ודמעך
מדרבנן. עיין לקמן קיד ע"ב
כדאמר ליה רב פפא לאביי קא משמע לן
❖
זו תרומה, שאם הקדים
תוד"ה אכלן דמאי:
או אפילו (אכילת) מעשר עני. שאין
ר"י שהשעורים שורין במים קודם
כדשני ליה: ולא במעשר שני והקדש שלא
מעשר לתרומה לוקה, והני
שמשימין ביין ובמי ביצים נסתפק
בו שום קדושה דאילו מעשר ראשון
מילי משנתמרח בכרי לוקה
נפדו וכו': פשיטא לעולם דנפדו ומאי לא
רש"י אי חשיב מי פירות או לא לפי
אית ביה תרומת מעשר שהיא קדושה
אם הקדים מעשר לתרומה,
לעזי רש"י
נפדו שלא נפדו כהלכתן מעשר שני שפדאו
אבל הקדים מעשר לתרומה
ומעשר שני כולו קדוש: מי שאיסורו
שאנו רואים שהעיסה נעשה עבה בהן
בשבלים אינו לוקה (שבת קכז:)
פלאט"ה [פלדו"ן]. עשת,
על גב אסימון דרחמנא אמר 3 וצרת הכסף
משום בל תאכל חמץ. אתה יוצא בו
יותר מבמים אבל ר"ת נהג היתר
ולוי קדם את הכהן ונטל
גולם (חתיכת מתכת, לפני
❖
דבר שיש לו צורה והקדש שחיללו על גבי
מעשר בשבלים קודם שנטל
בדבר והיה נוהג לאכול בערב הפסח
ידי מצה בפסח אם עשאו מצה:
ז)ח
שהוטבעה בה צורת מטבע).
כהן תרומה גדולה, נמצאת
אחר ארבע שעות עוגה שנילושה
קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו
האוכל
ט
ח) 4
תרומה גדולה של כהן בתוך
בביצים והא דקאמרינן ס) בירושלמי
תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו בטבל
המעשר הזה אחד מחמישים
ט)
מוסף תוספות
שבו לבד מתרומת מעשר שעל
האוכל מצה בערב פסח קודם זמנה
שלא נתקן כל טבל נמי הא לא נתקן אלא בטבל שלא נתקן כל צורכו
הלוי להפריש תרומה ממעשרו
א. [ד]נוקשה מיהא הוי. חי'
כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו היינו
שנטלה ממנו תרומה גדולה ולא נטלה ממנו תרומת מעשר [מעשר] ראשון
(ברכות מז.). וכדרבי אבהו.
הר"ן. ב.
ואפשר דכל אכילות
❖
מצה הראויה לצאת בה ידי חובה וזו
אשמעינן מתני' דהכי הוא
דעניות שרו רבנן בדמאי. שם.
ולא מעשר שני ואפילו מעשר עני מנין תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ מי
5
כדרבי אבהו דפטר ליה
מצה עשירה היא:
ללוי מתרומה גדולה שבו
שאיסורו משום בל תאכל עליו חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל
יוצאין
בדמאי. מסופק ר"י אי
(ברכות שם). מעשר ראשון
רבינו חננאל
חמץ אלא משום בל תאכל טבל ואיסורא דחמץ להיכן אזלא אמר רב ששת
בעי למימר יוצא דוקא
שהקדימו בשבלים פטור
מתרומה גדולה. שהיה לו
דמאי כב"ה דאמרי מאכילין
הא מני ר' שמעון היא דאמר אין איסור חל על איסור דתניא ר' שמעון אומר
דיעבד כדאמרינן הואיל ומפקיר
י
לכהן ליטול תרומה גדולה
את העניים דמאי, וכיון דחזו
האוכל לעניים יוצא אדם בו בפסח,
לנכסיה וחזי ליה מכל מקום עדיין לא
תחילה, שהרי קראה ראשית,
מפקיר להו אי נמי יוצאים אף
והלוי אחריו במה שמשייר,
ודמאי כבר פרשנוהו בכמה
לכתחלה הואיל ושרי לעניים ואכילת מצה נמי נקרא אכילת עניות ב: אכסניא. מפרש בירושלמי נכרים: שחילל על גב
וזה שנטל מעשר תחלה ונמצא
מקומות והוא הלוקח פירות
שלא הורמה תרומה גדולה
מעם הארץ ואינו יודע אם הן
קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף. תימה אי כסף משמע ליה דווקא נימעוט שוה כסף ואי יליף מישיב דשוה כסף ככסף אפילו קרקע
ממעשרו, וישראל לא יתן
מעושרין הן אם לאו, נותן
נמי ונראה לר"י דילפינן בכלל ופרט וכלל ויסף חמישיתו כלל כסף פרט והיה לו חזר וכולל מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו
לכהן אלא אחד מחמישים
מהם חלק אחד ממאה לכהן,
במה ששייר, נמצא כהן
והן תרומת מעשר שהיה חייב
ממון וכו' יצאו קרקעות ועבדים ושטרות וכן מוכח בפרק יש בכור (בכורות דף נא.) דתנן אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות
מפסיד, פטור הלוי מתרומה
הלוי ליתן לכהן מעשר מן
ולא בהקדשות ומפרש התם בגמרא ולא הקדשות בכל אלו ובכור יליף התם בכלל ופרט וכלל ע)וכן נמי יש לפרש הקדשות ומיהו תימה מאי
גדולה שבמעשר זה (ביצה
המעשר, אבל תרומה גדולה
מיבעי ליה בפ' הזהב (ב"מ דף נד.) חומש מהו שיתחלל ע"ג קרקע והא עיקר המיעוט בחומש כתיב ויסף חמישית כסף ערכך (ויקרא כז):
שהיא אחד מחמשים ודאי
יג: וכעי"ז ערובין לא: ותמורה
ה:). שנאמר והרמותם
היו מפרישים ואפילו עמי
האוכל הארץ. וכן מי שהפריש עמיר
ממנו תרומת ה'. בלויים
כתיב גבי תרומת מעשר (שבת שם) ופירש ומה היא התרומה, מעשר מן המעשר (ביצה שם). אפילו הקדימו. לתרומה, בכרי.
אחד מעשרה, ונתנו ללוי קודם שיעשהו גורן וקודם שהוציא ממנו תרומה גדולה לכהן, ונתן הלוי ממנו תרומת מעשר והוא
משנתמרח, נפטר לוי מהאי קרא (שם). עליך אמר קרא. שלא תאמר כן (שם). את כל תרומת ה'. בפרשת לויים כתיב ואל
מעשר מן המעשר, ואע"פ שתרומה גדולה לא נתן לכהן, מותר ללוי אותו מעשר, שלא נתחייב הלוי בתרומה גדולה אלא
הלויים תדבר וכתיב בהאי קרא את כל תרומת ה', כל צד תרומה שבו חייבים להפריש (ברכות מז:) שאם הקדים לוי את הכהן
אם קבל הלוי מעשר מן הגורן אחר שהעמיד ישראל כרי, והפריש ממנו מעשר ונתנו ללוי מקודם התרומה חייב בתרומה
בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי, צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה אחד מחמישים לתרומה
וחייב בתרומת מעשר (הלוי). ופשוטה היא, והיא מפורשת בסוטה פרק אחרון. ובמעשר שני והקדש שנפדו אם נתן הקרן
גדולה ויחזור ויפריש תרומת מעשר (במדבר יח כט). ומה ראית. אימא איפכא (ביצה יג:). האי אידגן. משעה שנתמרח בכרי
אע"פ שלא נתן עדיין החומש כבר שלו הוא. וכן החלה והתרומה לכהנים הן, ואע"פ שלישראל אסורה, מצות מצות ריבה.
נעשה דגן וכיון דאיקרי דגן חלה עליו רשות כהן תחלה דכתיב ראשית דגנך תתן לו (ברכות מז:) הלכך כי שקלה לוי בעי אהדורי
טבל הוא שלא הורמה ממנו התרומה והמעשר. ואע"פ שהיא תבואה שנזרעה בעציץ שאינו נקוב ואינה תבואת הארץ אלא
לכהן תרי ממאה שבו ברישא והדר אחד מעשרה (שבת קכז: וכעי"ז ערובין שם וביצה שם). והאי לא אידגן. בשבלים לא אידגן
תבואה זרועה בכלי מדאורייתא פטור מדרבנן חייב להפריש ממנו תרומה ומעשר, לפיכך אינו מותר שאינו ראוי לאכילה.
ולא חלה עליו רשות כהן (ברכות שם). ולא נתן את החומש. מעשר שני והקדש אם הבעלים פודין אותו מוסיפין חומש (ברכות
וכ"ש טבל דאורייתא שאינו ראוי לאכילה בהיתר. ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, כגון שהקדים בכרי, ונתן אחד
שם). ולא במעשר ראשון וכו' פשיטא. דהיינו טבל (שם). שהקדימו בכרי. לאחר שנתמרח והוקבע לתרומה מן התורה
מעשרה בו ללוי כמו שפרשתי לעיל בכרי ונמצא במעשר שלקח הלוי מן הכרי אחד מחמשים לכהן, והיא תרומה גדולה,
קדם לוי את הכהן ונטל מעשר ראשון תחלה, ואחד מחמישים שבו היה ראוי לתרומה גדולה לכהן, ושלא נטלה תרומתו דקתני
וחייב עוד אחרי כן לתת לכהן מן הנשאר בידו חלק אחד מעשרה והיא תרומת מעשר, ואפילו אם נתן תרומת מעשר ולא
לאו תרומת מעשר קאמר אלא תרומה גדולה (שם). כדאמר ליה רב פפא לאביי. לעיל אי הכי אפילו הקדימו בכרי (שם).
נתן התרומה גדולה אין יוצא בו ידי חובתו בפסח שלא הותר באכילה בהיתר. וכן במעשר והקדש שנפדו על אסימון, והן
אסימון. כסף שלא נקבע בו צורה וקורין לו פלאזון בלע"ז (שם).
מעות שאין בהן צורה, כלומר לא נטבעו במטבע, אלא הן חלק בלא צורה. כאלו לא נפדו, דפדיה כי האי גונא לא שמה
פדיה, משום דאין מתחלל אלא על כסף שיש עליו צורה, שנאמר וצרת הכסף בידך, ודייקינן וצרת דבר שיש עליו צורה
למעוטי אסימון שאין עליו צורה. ת"ר יכול יוצא אדם בטבל שלא נתקן כהלכתו, כגון שהפריש כל מה שחייב להפריש חוץ מדבר אחד, ואפילו מעשר עני שמוציא בשנה השלישית. ת"ל לא תאכל עליו חמץ, מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא
זה שאיסורו משום בל תאכל טבל. פירוש כל תבואה שלא נתקנה כהלכתה נקראת טבל. ואקשינן עליה ואיסורא דחמץ היכא אזל, ודחי' הא מתניתא ר' שמעון היא דסבר אין איסור חמץ חל על איסור טבל, דתניא האוכל נבלה ביום הכיפורים פטור,
ולא אתי איסור יום הכיפורים וחייל אאיסור נבלה.