3/69

לו:

כל שעה פרק שני פסחים

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אוציא חטין ושעורין שיש במינן ביכורים. א"ל אם כן נוציא

הדר ביה ר' עקיבא. מהך הקישא דמצה ומרור ויליף ביכורים

קלד א מיי' פ"ג מהל'

(א) ל) א

א) [צ"ל אלעזר], ב) ב"מ נג.

מעשר שני הל"ג:

מכות יט: סנהדרין קיב:,

מבכל מושבותיכם: אף מעשר שני. בירושלים הואיל ואינו נאכל

כל חמשת המינין שיש במינן ביכורים דאנו לחם בעינן

קלה ב מיי' פ"ג מהל'

ג) [בכורים פ"ב מ"ב] יבמו'

דממעטינן לעיל אורז ודוחן:

בכל מושבות מעתה משהביאו לירושלים שוב אינו יכול לחלל לאכול

עג., ד) [יבמות שם: מכות

בכורים הלכה ו:

אי

קלו ג מיי' פ"ג מהל' מצות מצות ריבה אפי' ביכורים נמי. תימה לר"י דנימא

בחוץ כדאמרינן במסכת מכות (דף כ.) מחיצה לקלוט מדרבנן

יז. חולין קכ: מעילה טו:],

ה) [בכורים פ"א מ"ו],

מעשר שני הל' ה:

אהני ריבוי לרבות יש במינו

דמשקלטוהו מחיצות שוב אינו נפדה:

קלז ד מיי' פ"ד מהל'

ו) ביצה כב: ושם ליתא תיבת

כר' אליעזר. דאם נטמא פודין אותו

ביכורים ואהני מיעוט למעט ביכורי'

אוציא חיטין ושעורין שיש במינן ביכורים ת"ל

ביו"ט, ז) [דף ע:],

בכורים הלכה יג:

ויש לומר דסברא הוא אי מרבינן הא

ואוכלין אותו בכל מקום הלכך כי לא

קלח ה מיי' פ"ה מהל'

ח) [ויקרא כב], ט) [דברים

מצות מצות ריבה אי מצות מצות ריבה אפילו

כו], י) [ריש כי תבא],

מצה הל' ג טוש"ע

מרבינן נמי הא:

ניטמא נמי ולא נפדה נפיק ביה:

ביכורים נמי הדר ביה רע"ק דתניא יכול יצא

כ) [דברים כו],

דאמר ר' אליעזר. נראה לר"י

או"ח סי' תנד סעיף ג:

שאתו. כשלא תוכל לאוכלו כגון זה

קלט ו מיי' פ"ו מהל'

ל) [מהרש"א גורס וא"ת

אדם ידי חובתו בביכורים ת"ל 1 בכל

שניטמא ונתת בכסף: מאן שמעת

דהא דאיצטריך למימר

מצה הל' ה טוש"ע

אם כן כו' ואנו לחם בעינן

מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל

❖

כו' ועי' רש"ל], מ) [דף

או"ח סי' תנד סעיף א:

ליה כו' ר' עקיבא. לעיל בברייתא

כר' אליעזר היינו אי מחיצה לקלוט

לח:], נ) [ועי' תוס' זבחים

מושבות יצאו ביכורים שאינן נאכלין בכל

דאורייתא אבל אי מחיצה לקלוט

קמייתא וקממעט להו לביכורים מבכל

❖

קיט. ד"ה באו],

מושבות אלא בירושלים יכול שאני מוציא

דרבנן לא צריך דר' אליעזר דהא

מושבותיכם ולא מהיקש מצה ומרור:

לעזי רש"י

ור' יוסי. למה ליה למילף ביכורים

נאכל בכל מושבות שיכול להוציאו

אף מעשר שני תלמוד לומר מצות מצות

אישקלדי"ר[אישקלדי"ד].

תורה אור השלם

חוץ לירושלים ולפדותו ומיהו רבי

מבכל מושבותיכם תיפוק ליה מלחם

ריבה ומה ראית לרבות מעשר שני ולהוציא

לחלוט (במים רותחים

❖

1. כָּל מַחְמֶצֶת לֹא

אליעזר מצי סבר מחיצה לקלוט

עוני מהיכא דנפקא ליה מעשר שני.

ונעשה קל כמו סופגניה).

ביכורים מרבה אני מעשר שני שיש לו

תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם

דרבנן ואיצטריך קרא לנטמא שיכול

בשלמא ר' עקיבא לא פירש אוני:

היתר בכל מושבות כדר' (אליעזר) ומוציא

א)

תֹּאכְלוּ מַצּוֹת:

ואמר מר. במסכת מכות (דף יז.):

לפדותו אפי' בירושלים ואם תאמר

שמות יב כ

מוסף תוספות

אני ביכורים שאין להן היתר בכל מושבות

2. וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ

אלו ביכורים. דכתיב בהו יד ולקח

והא מעשר שני נאכל בכל ערי

דא"ר (אליעזר) מנין למעשר שני שנטמא

א. נ"א. תימה א"כ הוציא

כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי

ב)

א)

הכהן הטנא מידך (דברים כו): תרומה

ישראל

בנוב ובגבעון כדתנן בפרק

כל ה' מינים וכו'. תוס'

יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר

שפודין אותו אפי' בירושלים ת"ל כי לא תוכל

מותרת לאונן. ביבמות בהערל נפקא

בתרא דזבחים (דף קיב:) באו לנוב

ז)

שאנץ. ועי' בחי' הר"ן.

יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם

שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא

ב. דאפי' מעשר שני טהור

וגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים

לן מוכל זרח) יתירתא זרות אמרתי לך

שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְיָ

יש לו היתר מושבות, שם.

אֱלֹהֶיךָ: דברים יד כד

ולא אנינות: ה"ג שמחה כתיב בהו

נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים

משאת מאת פניו מאן שמעת ליה דאמר

3. וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת

ג. שאין להם היתר

ושמחת בכל הטוב: זמן שמחה. בזמן

קלים ומעשר שני נאכלין בכל ערי

מושבות שם, דמה

במעשר שני נפיק ביה רבי עקיבא וקממעיט

פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת

שנאכלים בנוב וגבעון אין

ישראל ולקמן מ) חשבינן הא נאכלין

קצירה ולקיטה שאדם לוקט תבואתו

בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם

להו לביכורים מבכל מושבותיכם שמע מינה

זה קרוי היתר מושבות

חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ

בכל מושבות גבי חלות תודה ורקיקי

ולבו שמח הצריכו הכתוב קרייה

בזמן בית עולמים. תוס'

עִמּוֹ: בראשית מג לד

הדר ביה ור' יוסי הגלילי תיפוק לי' מלחם עוני

דארמי אובד אבי : מעצרת. דתנן

נזיר דקאמר ריש לקיש חלות תודה

4. לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל

ט)

הרא"ש. ד.

[ו]מנלן דאתיא

מי שנאכל באוני יצא זה שאין נאכל אלא

כר"ע. תוס' שאנץ.

בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ

ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון

במנחות (דף סח:) אין מביאין ביכורים

ה. [ו]הוי דריש עוני

וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת

בשמחה סבר ליה כרבי שמעון ג) דתניא

ולכך מפיק להו מקרא אחרינא

קודם לעצרת ששתי הלחם של עצרת

אנינות. שם. הלכך לא

בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ

ביכורים אסורין לאונן ור' שמעון מתיר מאי

מושמרתם ולא מצי מפיק להו מבכל

מתירין הבאת ביכורין דביכורים

אשכחן תנא דאית ליה

אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ

דנפיק במעשר שני אלא

וּתְרוּמַת יָדֶךָ:

מושבותיכם וביכורים נמי נאכלין

טעמא דרבנן דכתיב לא תוכל לאכול

איקרו דכתיב [במדבר כח] וביום הביכורים

ר"ע דדריש מצות מצות

דברים יב יז

בהקריבכם מנחה חדשה וגו': ועד

בנוב וגבעון ובכל ערי ישראל דמאי

בשעריך ואמר מר תרומת ידך אלו ביכורים

5. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב

ריבה. תוס' הרא"ש.

ד)

החג. שבתוך הזמן הזה זמן לקיטה

שנא והיכי ממעטינן להו מבכל

ו. ללמד לאכלו חוץ

אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ

דאיתקש ביכורים למעשר מה מעשר אסור

לחומה. תוס' שאנץ. ועיי"ש.

וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר

ושמח במעשיו: מהחג ועד חנוכה.

מושבותיכם ויש לומר דהכא לא

לאונן אף ביכורים אסור לאונן ורבי שמעון

משום דהויא מצה

ז.

אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:

אינו זמן שמחה ואינו קורא ומחנוכה

ממעטינן להו מבכל מושבותיכם אלא

עשירה. שם. ח. אבל הכא

דברים כו יא

תרומה קרינהו רחמנא כתרומה מה תרומה

6. וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל

מיירי כשבלילתו עבה והוי

לזמן בית עולמים ולא לזמן נוב וגבעון

ואילך אינו זמן הבאה דתניא בספרי

י)

מותרת לאונן אף ביכורים מותר לאונן ורבי

תחילתו עיסה ולחם קרינן

הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ

ולקמן גבי חלות תודה ורקיקי נזיר

אשר תביא מארצךכ) כל זמן שמצויין על

ביה אבל לא הוי לחם עוני.

וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת

שמעון נהי דהיקיש לית ליה שמחה מיהא

❖

איצטריך למידרש מושמרתם לזמן נוב

פני ארצך שלא כלו לחיה מן השדה:

תוס' ר"פ.

לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד

מיכתב כתיבא בהו דכתי' ושמחת בכל הטוב

חלוט. אישקלדי"ר. וחשיבות הוא:

וגבעון ולא לזמן בית עולמים נ):

וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל

מאן

הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:

אשישה. גלוסקה גדולה: הדראה.

שמעת ליה דאמר מעשר שני

ההוא לזמן שמחה הוא דאתא דתנן מעצרת

ה)

שמואל ב ו יט

רבינו חננאל

נפיק ביה ר' עקיבא. אע"ג

שניטל כל הדרה דהיינו פת קיבר:

7. וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי עוֹד לֵךְ

ועד החג מביא וקורא מהחג ועד חנוכה מביא

אוציא חטים ושעורים

של שלמה. שהיה מעונג. כלומר סלת

אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ

דכמה תנאי דרשי מסורת ולא מקרא

ואינו קורא תנו רבנן לחם עוני פרט לחלוט

שיש במינן בכורים,

וּמְנָאָפֶת כְּאַהֲבַת יְיָ אֶת

נקייה: גרבא דחמרא. איפה של יין:

ולדידהו נפיק במעשר שני דלא דרשינן

ויהיו החיטין והשעורין

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל

ולאשישה יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא

אוני ד מ"מ אע"ג דס"ל דמסורת עיקר

וכמה

פסולין למצה. ופרקינן

אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאֹהֲבֵי

בפת הדראה ת"ל מצות מצות ריבה ואפילו

ת"ל מצות מצות ריבה,

אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים:

א"א דלא דרשי המקרא לשום דרשה :

❖

אי מצות מצות ריבה

הושע ג א

ורבי יוסי הגלילי תיפוק לי' שאינן

כמצות של שלמה א"כ מה ת"ל לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה ומאי משמע

אפי' בכורים יצא אדם

דהאי אשישה לישנא דחשיבותא דכתיב ויחלק לכל העם לכל המון ישראל

נאכלין לאונן. ואם תאמר

ידי חובתו בפסח לשום

מצה. [נ"א: אוציא חיטים

לר' יוסי הגלילי מעשר שני תיפוק

למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וגו' ואמר

הגהות הב"ח

ושעורים שיש במינן

ליה מבכל מושבותיכם כמו ביכורים

רב חנן בר אבא אשפר אחד מששה בפר אשישה אחד מששה באיפה ופליגא

(א) תוס' ד"ה אוציא וכו'

בכורים דתנן אין מביאים

בכורים ואין לומר א"כ

וי"ל דאי לאו עוני ה"א דמושבותיכם

בכורים חוץ משבעת

דשמואל דאמר שמואל אשישה גרבא דחמרא דכתיב ואהבי אשישי

❖

וכו' דאנן לחם בעינן:

המינים, ופרשינן בגמ'

אתא דוקא לביכורים אבל מעשר שני

ענבים ת"ר ו) אין אופין פת עבה (ביום טוב) בפסח דברי בית שמאי

דהני שבעת המינים הן

שיכול להיות לו היתר בכל מושבות אם

חטה ושעורה גפן ותאנה

ובית

ורמון זית ותמרים ת"ל

נטמא כר"א ה"א מצות מצות ריבה:

מוסף רש"י

מה תרומה מותרת לאונן אף ביכורים. תימה לר"י דבפרק בתרא דמכות (דף יז.) קתני ותרומת ידך אלו הביכורים אמר ר' שמעון

מצות מצות ריבה אפילו

שפודין אותו אפילו

בכורים יוצא אדם בהן].

וכי מה בא זה ללמדך אם לאכלן חוץ לחומה פירוש דכתיב ברישא דקרא לא תוכל לאכול בשעריך קל וחומר ממעשר הקל וכו'

בירושלים. לאחר שנכנס,

והדר ביה ר' עקיבא והודה

ואע"ג דדרשינן כי ירחק

לר' יוסי הגלילי דקא

והשתא נימא דאיצטריך קרא דאי לאו קרא הוה אמינא דלא נילף ממעשר הקל דתרומה קרינהו רחמנא כדאמרינן הכא ונראה לרשב"א

ממך המקום וצרת הכסף

ממעיט לבכורים מבכל

דלענין חוץ לחומה איכא למילף ממעשר טפי לפי ששניהן ענין אחד הן ששניהן טעונין קריאה והבאת מקום:

בידך, ברחוק מקום אתה

מושבותיכם, דתניא יכול

פרט לחלוט. משמע דחלוט הוי לחם אלא דלא הוי לחם עוני והא דאמרינן בסמוך מאי חלות המסרת חלוט של בעלי בתים משמע דלא

פודה וצר ולא בקרוב

יהא אדם יוצא בבכורים,

מקום (סנהדרין קיב:) שאין

ת"ל בכל מושבותיכם

הוי לחם מדפטר מן החלה לקמן מיירי בבלילתו רכה כמו שאפרש לפנים ח אי נמי הכא בדהדר אפייה בתנור אך קשה דאמרי' בהחולץ

מעשר טהור נפדה שם,

תאכלו מצות, מצה

(יבמות מ.) אע"ג דחלטיה מעיקרא כיון דהדר ואפייה בתנור או באילפס לחם קרי' ביה ואדם יוצא ידי חובתו בפסח ואומר רבינו תם דהתם

דכתיב כי ירחק ממך וגו'

הנאכלת בכל מושבות

נמי מיירי בבלילתו רכה דקודם אפייה לאו לחם הוא כלל ואחר

אפייתו הוא דחשיב לחם וחשיב נמי לחם עוני כיון שבלילתו רכה:

ונתת בכסף ולא כשהיה

יצאו בכורים שאינן

בירושלים (ב"מ נג:). ואין

נאכלים בכל מושבות

ובית

שאת אלא אכילה. והכי

וכו', ולא אשכחן תנא

קאמר קרא כי ירחק ממך, שיהא מעשר טהור חוץ לירושלים, או אפילו הוא בירושלים אלא שאי אתה יכול לאוכלו שנטמא,

דתני יוצא אדם ידי חובתו במעשר שיני בירושלים אלא ר' עקיבא, אוקימנא לר' עקיבא, וקא ממעיט בכורים

ונתת בכסף (מכות יט: וכעי"ז סנהדרין שם). תרומת ידך אלו ביכורים. דבעי הבאת מקום כדכתיב (דברים כו) ושמת

ממושבותיכם, ש"מ הדר ביה מההיא, דהתני במעשר שיני מצות מצות ריבה. הילכך חיטין ושעורין אע"פ שיש

בטנא והלכת, והתם אשמעינן עשה והכא אשמעינן אזהרת לאו לאוכלן בגבולין, דאילו תרומה ממש קדשי הגבול היא ולא

במינן בכורים כשירים למצה. מאי טעמא דרבנן דפליגי על ר' שמעון דאמרי בכורים אסורים לאונן. ואמרינן דכתיב

בעיא חומה (יבמות עג:). מעצרת ועד החג מביא וקורא. אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה, מעצרת ועד החג,

לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו', ואמר מר ותרומת ידך אלו הבכורים הקישן הכתוב

שאדם מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו (דברים כו יא). אין אופין פת עבה בפסח. קא סלקא דעתך שאינו יכול

למעשר, ובמעשר כתיב לא אכלתי באוני ממנו. מה מעשר אסור לאונן אף בכורים אסורין לאונן. ור' שמעון לא

לשמרה מהחמיץ (ביצה כב:).

מקיש אמר לך התורה קרנהו תרומה, מה תרומה מותרת לאונן, דתניא בהדיא בגמרא יבמות פ' הערל אונן אסור

במעשר ומותר בתרומה ובפרה, טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר כו', אף בכורים מותרין לאונן.

ושמחה דכתיב בבכורים ושמחת בכל הטוב וגו', לאו למעוטי אונן הוא דאתא, אלא ללמדך שאין מביאין בכורים וקורין אלא עד זמן שמחה והן ימי החג. ת"ר לחם עוני פרט לחלוט ואשישה, יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת

הדראה בלבד, כלומר פת סובין שאוכל העני, ת"ל מצות מצות ריבה אפילו כמצת שלמה בשעתו שהיתה סלת יוצא בה, לא מיעטה התורה אלא מצה עשירה כגון חלוט ואשישה, והני מילי בלילה הראשון דגרסינן בירושלמי אמר ר'

יהושע בן לוי אותו כזית שאדם יוצא בו ידי חובתו בפסח צריך שלא יהא בו משקין. ר' ירמיה אומר למצוה, ר' יהודה בן פזי אומר לעיכוב. (היתבון) הית[יב ר'] בון והתנן חלות תודה ורקיקי נזיר אם עשאן למכור בשוק יוצאין

בהן, והא אית בהו משקין, אמר ר'

יוסי תמן רביעית היא ומתחלקת לכמה מינין. יוצאין בפסח במצה עבה עד

טפח כלחם הפנים, ובמצה נא עד כדי שתיפרס ואל תעשה גידין

גידין. ת"ר אין אופין פת

עבה בפסח וב"ה מתירין.