ה:
אור לארבעה עשר
פרק ראשון פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לחלק יצאת. מדקרי לה אב מלאכה ועוד אומר ריב"א דלמ"ד
ש"מ. מדלא נפקא ליה דהאי יום הראשון ערב יום טוב הוא אלא
כו א מיי' פ"א מהלכות
א
ב
א) [לקמן יב: כא.: כז:
תמורה לד.], ב) [שבת ע.
חמץ ומצה הלכה ב
ללאו יצאתה $ לא היה אסור ביו"ט כיון דאין שם מלאכה
משום דאסור להבעיר ביום טוב שמע מינה סבירא ליה כר' יהודה
עליה ג: לא אמרינן מתוך. דאי אמרינן מתוך שרי אע"ג דבעינן
וש"נ], ג) [נ"י ומהר"ם
ופ"ד הלכה א ב סמג לאוין
דאמר לקמן בפרק כל שעה [כא. וכז:] אין ביעור חמץ אלא שריפה
ע"ש], ד) [לקמן כג. כט.],
עט:
צורך היום קצת הכא מה שמבער הוי צורך : אבל אתה רואה של
ויליף לה מנותר דאי השבתתו בכל דבר סבירא ליה לוקמיה ביו"ט
כז ב ג ד מיי' פ"ד שם
ד
ה
ה) [בערוך ערך כלפי גרס
הלכה ב ג ד סמג שם
אליה פי' דברים מהופכין
אחרים ושל גבוה. הקשה הרב ר'
ויבערנו בדבר אחר יאכילנו לכלבים
טוש"ע או"ח סי' תמ סעיף
כמו שהאליה הפוך מן
או ישליכנו לים: וש"מ. מדקאמר
יעקב דאורליינ"ש דהכא לא מצריך
שמע מינה מדרבי עקיבא תלת שמע מינה
❖
הראש כו'], ו) [עי' תוס'
א:
תרי קראי למעוטי נכרי וגבוה דמחד
שהוא אב מלאכה סבירא ליה כר'
שבועות מד. סד"ה שומר],
א) אין ביעור חמץ אלא שריפה ושמע מינה
ז) [לקמן כט: וש"נ],
לך ממעטינן תרוייהו אע"ג דתלתא
נתן דאמר הבערה לחלק יצאתה
הבערה לחלק יצאת ושמע מינה לא אמרינן
ח) [שמות כ], ט) בס"א:
ב)
תורה אור השלם
לך כתיבי ובפ' כל שעה (לקמן כג.)
דתניא (שבת דף ע.) הבערה ללאו
בגבולך, י) נ"א כדי [או:
הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי
משמע דצריכי כולהו ובמנחות בפרק
יצאת שהיתה בכלל לא תעשה כל
בכלים], כ) בס"א: ומטילין
1. שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא
שלא לצורך: ת"ר שבעת ימים שאור לא
❖
טורח תיקון,
1
יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל
רבי ישמעאל (דף סז. ושם) קאמר
מלאכהח) חזר והוציאה מכללו ופרט בה
אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה
ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר 2לא
תרי עריסותיכם כתיבי חד למעוטי
לאו לעצמה לומר לך שאינה במיתת
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת
יראה לך שאור [ולא יראה לך חמץ] בכל
נכרי וחד למעוטי הקדש ומיהו
בית דין כשאר מלאכות אלא בלאו זה
ג)
יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח
גליון הש"ס
הָאָרֶץ: שמות יב יט
בספרים מדויקים גרס חד כדי
לבדו רבי נתן אומר לחלק יצאתה
גבולך לפי שנא' לא יראה לך שאור שלך
ד)
גמ' משום שנאמר לך לך
2. מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת
עריסותיכם פירוש כשיעור עיסת
שלא תאמר העושה ארבעה או חמשה
אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל
תרי זימני. עי' בריטב"א
שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה
קדושין כא ד"ה ביובל:
מדבר וחד לעיסת הקדש וכן נראה
אבות מלאכות בשוגג בשבת אינו
ו
לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ
גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרי ת"ל
א
תוס' ד"ה לחלק וכו' לא
שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ:
דבראשית הגז (חולין קלה:) דרשינן
חייב אלא אחת דהא חד לאו איכא
❖
לא ימצא אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין
היה אסור ביו"ט. עיין
שמות יג ז
מעריסותיכם כדי עיסתכם:
בכולהו וחד כרת לפיכך פרט בה
ביצה דף כ"ג ע"א תוס'
שרוי עמך בחצר נכרי שכיבשתו ושרוי עמך
משום דכתיב לך לך תרי זימני.
❖
ד"ה על גבי חרס:
בפני עצמה להקיש אליה מה היא
בחצר מנין ת"ל לא ימצא בבתיכם אין לי אלא
רבינו חננאל
פ"ה כיון דמייתר לך
מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייבין
שבבתיכם בבורות בשיחין ובמערות מנין
שדייה אלא ימצא וקשה לרשב"א
עליה לעצמה כו' אלמא לר' יוסי לאו
אמר רבא ש"מ מדר"ע
מוסף רש"י
ת"ל בכל גבולך ועדיין אני אומר בבתים
תלת, ש"מ אין ביעור חמץ
אב מלאכה היא: והלא כבר נאמר
דמיתורא דלך גופיה אפילו בלא
הבערה לחלק יצאת.
אלא שרפה, דאי ס"ד בלא
ולא יראה לך שאור בכל גבולך. הרי
[לא] ימצא מצינו למעוטי נכרי
עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין
מן הכלל ללמד על הכלל
שרפה ישביתהו אפילו
בתים במשמע: לפי שנאמר ולא יראה
שכיבשתו ואור"י דאי לאו מלא ימצא
ז
כולו יצא, שלא תאמר עשאן
ביו"ט שלא בשרפה.
ובל יקבל פקדונות מן הנכרי בגבולין שלך
לכל המלאכות בהעלם אחת
ושמעינן מינה הבערה
לך. דמדכתב לך משמע מינה שלך
מלך לא ממעטינן נכרי שכיבשתו
אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים
אינו חייב אלא אחת, לכך
לחלק יצתה, דאי ס"ד
דההוא נמי לך חשיבא ח וה"א דאתי
אי אתה רואה אבל אתה רואה
יצאת זו להקיש אליה את
כמ"ד ללאו יצאת תיתי
ושל גבוה מניין ליתן את האמור של זה בזה
לדרשה אחרינא אבל השתא דשדינא
בגבולין ט) של אחרים כגון נכרי ושל
כל הכלל ולומר לך מה זו
עשה דהשבתת חמץ לידחי
ושל זה בזה ת"ל שאור שאור לגזרה שוה
מיוחדת שהיא אב מלאכה
לאו דהבערה. וש"מ לא
גבוה אם הקדישם לבדק הבית: יכול.
אלא ימצא ממשמעותיה ממעטינן
וחייבין עליה בפני עצמה
אמרינן מתוך שהותרה
נאמר שאור בבתים שאור לא ימצא
נכרי שכיבשתו דלא ימצא לך משמע
נלמוד ממקרא זה שיטמין את שלו
שהרי הזהיר עליה לאו
הבערה לצורך הותרה נמי
בבתיכם ונאמר שאור בגבולין לא יראה לך
ביד שלא יראנו ודיו דהא לא יראה
אפילו במצוי בעינא לך אבל עוד
בפני עצמה, אף כל שהוא
שלא לצורך. ת"ר שבעת
י)
אב מלאכה חייבין עליה
ימים שאור לא ימצא
כתיב: ויקבל פקדונות מן הנכרי.
קשה לו כיון דשדינא אלא ימצא אמאי
שאור מה שאור האמור בבתים עובר משום
בפני עצמה
בבתיכם מה ת"ל והלא כבר
(סנהדרין לה:)
דהא כתיב לך: ת"ל לא ימצא. אסר
איצטריך ליה לעיל למדרש מה שאור
בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל
אם עשאן בהעלם אחד
נאמר לא יראה לך שאור
חייב על כל אחת ואחת,
לך הטמנה שאף היא בכלל מציאה
האמור בגבולים וכו' אף שאור
בכל גבולך שבעת ימים
פקדונות מן הנכרי' אף שאור האמור בגבולין
דכל דבר שהיה בכלל ויצא
וכו', עד מנין ליתן את
ואסר לך של אחרים דהכא לא כתיב
האמור בבתים שלך אי אתה רואה
עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין
מן הכלל ללמד, לא ללמד
האמור של זה בזה ואת
לך: אין לי. מלא ימצא דאסור אלא
וכו' ותירץ ר"י דאי לאו דרשה דשאור
על עצמו יצא אלא ללמד על
האמור של זה בזה, ת"ל
ובל יקבל פקדונות מן הנכרי' ומה שאור
הכלל כולו יצא (שם סב.)
שאור שאור לגזרה שוה,
נכרי שלא כבשתו תחת ידיך ואינו
שאור הוה מוקי לה למעוטי של
או: שלא תאמר אינו חייב
האמור בגבולין שלך אי אתה רואה אבל
נאמר שאור בבתיכם
שרוי עמך בחצר ולקמיה פריך איפכא
אחרים ושל גבוה בבתים כמו
סקילה עד שיחלל שבת בכל
שבעת ימים שאור לא
אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שאור
מסתברא: נכרי שכיבשתו. תחת
בגבולים ולא למעוטי נכרי שכיבשתו
מלאכות, לכן יצאת הבערה
ימצא בבתיכם, ונאמר
מן הכלל לחלק, מה הבערה
האמור בבתים שלך אי אתה רואה אבל
שאור בגבולין ולא יראה
ודוחק הקשה רבינו תם דבשום
ידך דהוי ממונו כממונך או שלא
ט
מיוחדת שהיא אב מלאכה
לך שאור בכל גבולך. מה
דוכתא לא מצריכנא תרי קראי
כיבשתו אבל שרוי בחצרך מנין
אתה רואה של אחרים ושל גבוה: אמר מר
וחייב עליה כרת וסקילה
שאור האמור בבתים כיון
לכיבשתו ושלא כיבשתו בראשית הגז
תלמוד לומר לא ימצא. לקמיה מפרש
בפני עצמה, אף כל שהוא
שהוא מצוי בביתו עובר
אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי
❖
אב מלאכה וגו' (יבמות ו:).
בבל יראה ובבל ימצא
לה: ואין לי אלא בבתים. כלומר
(חולין קלה:) גבי ביתך דגנך שדך
עמך בחצר נכרי שכיבשתו ושרוי עמך
ובבל יטמין ובבל יקבל
וטובא דמייתי התם בכולהו לא
ואם נאמר זה ולא נאמר ולא יראה לך
פקדונות מן הגוים. שאלו
בחצר מנין ת"ל לא ימצא כלפי ה) לייא אמר
מצריך אלא חד קרא לכיבשתו ולשלא
שאור הייתי אומר אין לי שאסור
כולן נכנסין בכלל דבר
מוסף תוספות
אביי איפוך רבא אמר לעולם לא תיפוך
המצוי בביתו שאין אדם
כיבשתו ותי' רשב"א דכיון דגלי לן
לשהות חמץ אלא בבתים מפני שהוא
רואה בביתו אלא דבר
א. ולישנא דייק ולא דינא.
וארישא קאי שלך אי אתה רואה אבל אתה
הכא נכרי שכיבשתו לא חשיב שלך
מצוי אצלו תמיד דהא בהאי קרא בתים
חי' הר"ן. ב. דדינא נמי קא
המצוי בביתו וכן כלם, אף
רואה של אחרים ושל גבוה אין לי אלא
הוא דכתיב: תלמוד לומר בכל
בשום דוכתא תו לא צריך תרי קראי
דייק. שם. ג. וביו"ט כתיב
שאור האמור בגבולין כן,
ומה שאור האמור בגבולין
לא תעשה כל מלאכה.
גבולך. בקרא דלא יראה כתיב:
וממעטינן תרוייהו מחד קרא י וכן יש
בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר
תוס' ר"פ. ד.
כתיב ביה לא יראה לך,
דמ"ד הותרה
ועדיין. אע"פ שנאמר שניהם יש לי
לתרץ מה שהקשה ה"ר יעקב
נכרי שכיבשתו ושרוי עמך בחצר מנין ת"ל
שלך אי אתה רואה אבל
שלא לצורך לא אמר שלא
ב
דאורליינ"ש מעריסותיכם:
לומר בבתים עובר בכל אלו דהא לא
אתה רואה של אחרים ושל
לצורך כלל אלא שלא
לא ימצא והאי תנא מיהדר אהיתירא ונסיב
גבוה, אף שאור האמור
לצורך אוכל נפש קאמר.
ימצא דמשמע אפילו הטמנה לא כתב
התם
לה קרא לאיסורא $ משום שנאמר לך לך
חי' רבינו דוד. ה.
בבתים של אחרים ושל
כיון
אלא בבתים ולא כתב בהו נמי לך
גבוה מותר. אמר מר יכול
שהיא מצוה צורך יו"ט
תרי זימני: אמר מר יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים תלמוד לומר
קרינן ביה. תוס' מו"ק יד.
יטמין ויקבל פקדונות מן
להוציא של אחרים אבל בגבולין בורות
ועיין ריטב"א. ו. וה"ה נמי
לא ימצא הא אמרת רישא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים
הגוים ת"ל לא ימצא אין
שיחין ומערות כתב לך ואני אומר
לשל אחרים. מהר"ם
לי אלא גוי שלא כבשתו
ושל גבוה לא קשיא הא דקביל עליה אחריות הא דלא קביל עליה אחריות
אבל אתה רואה בהן של אחרים
ג
חלאוה. ז. ולמה לו
ואין שרוי עמך בחצר הוא
למשדייה אלא ימצא. חי'
שלא ימצא אצלך לא טמון
כי הא דאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מבתייכו כיון
מנין ליתן קולו של זה בזה וחומרו
ד
הר"ן. ח. דלך לא משמע
ולא פקדון, גוי שכבשתו
של זה בזה ת"ל כו'. ולקמיה פריך מאי
דאילו מיגנב ואילו מיתביד ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי כדילכון
ו)
ושרוי עמך בחצר מנין ת"ל
שום היתר גבי מצוי אלא
קאמר דמייתי לה של אחרים ושל
לא ימצא, ואקשינן כלפי
משמע כשהוא מצוי חשוב
דמי ואסור הניחא למאן דאמר ז) דבר הגורם לממון כממון דמי אלא למאן
אליא. כלומר דברים
שלך, ואם משום לך וגו'.
גבוה לאיסורא ולהתירא הכא והכא:
דאמר לאו כממון דמי מאי איכא למימר שאני הכא דאמר לא ימצא
תוס' ר"פ. ט. כיון שהוא
מהופכין הן כמו שהאליה
כלפי לייא. שתי מלות כלפי היכן
פי' דלא ימצא לך משמע
היפוך מן הראש כי המהלך
איכא דאמרי הניחא למאן דאמר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי
נוטה דבר זה. הא איפכא מסתברא
עכו"ם שכיבשתו. תוס'
כסדר הולך ראשו לפנים
היינו
שאנץ. י. אבל ודאי אי לא
וזנבו לאחריו. והמהופך
נכרי שכבשתו מסתברא דאסור
גלי לן הכא שהם שוים הוה
הולך זנבו לפנים והראש
טפי: לייא. היכן וחבירו בברכות בפרק הרואה (דף נח.) חצבי לנהרא כגני לייא חרסים שבורים להיכן הולכין: איפוך. אין
אחריו, כך גם זה, כלומר
מצרכינן בעלמא, נמי תרי
❖
קראי. תוס' ר"פ.
לי דאסור אלא בנכרי שכיבשתו דהוי דומיא דשלך נכרי שלא כיבשתו מניין תלמוד לומר לא ימצא ולא כתב לא תמצא אבל לא ימצא
אם אסרה לך התורה לקבל
פקדון בגוי שלא כבשתו
לגמרי משמע: וארישא קאי. להיתירא אין לי דמותר לראות של אחרים בדלא קביל עליה אחריות כדלקמיה אלא שלא כיבשתו
על אחת כמה וכמה בגוי
נכרי שכיבשתו מנין דמותר ת"ל לא ימצא: ופרכינן לרבא תנא מהדר אהיתירא ונסיב לה. למילתיה קרא לאיסורא. ומשני להיתירא
שכבשתו שהוא כמו שלך
רבינו חננאל (המשך)
שודאי אסור. אמר אביי
קא נסיב לה משום שנאמר בגבולין בשאור לך לך תרי זימני לא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים בפרשת ראה [דברים טז] וכתיב
לך תרי זימני. דאפילו גוי
איפוך. כלומר גוי שכבשתו
לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך בפרשת בא [שמות יג] ואם אינו ענין להאי לך בגבולין גבי ראייה דהא כבר אמור
שכבשתו שרי, דקרינא ביה
ושרוי עמך בחצר כמו שלך
תניהו ענין ללא ימצא ודרוש ביה לא ימצא לך אף במצוי אצלך והיינו שרוי עמך קאמינא לך דאין חמץ אסור אלא אם כן שלך
שלך אי אתה רואה אבל
הוא חשוב ואסור, אלא
אתה רואה של אחרים ושל
מנין שאף גוי שלא כבשתו
אבל אתה מוצא את שלו. וההוא לך דחמץ לא קחשיב דשאור וחמץ מיצרך צריכי כדאמר בביצה (דף ז:) דחד מחבריה לא יליף:
גבוה. [לך לך תרי זימני.
ואינו שרוי עמך בחצר
מחוזא. עירו של רבא: דבני חילא. גייס של בית המלך ומטילין תיקון טורח כ) מזונותיהן על העיירות: הניחא. הא דאמרינן
לא יראה לך חמץ שלך אי
שהוא אסור ת"ל לא ימצא
דמשום אחריות אסור: למאן דאמר כו'. רבי שמעון קאמר
ליה בבבא קמא (דף עא:) קדשים שחייב באחריותן חייב:
אתה רואה אבל אתה רואה
כלל. רבא אמר לעולם לא
של אחרים, זה בגוי דלא
תיפוך וארישא קאי. כלומר
להכי
כיבשתו. ולא יראה לך
בתחלת הענין הדברים
שאר, אבל אתה רואה של אחרים...]. והני מילי דלא קביל עליה ישראל אחריות, אבל קביל עליה אחריות אסור, כדרבא דאמר
אמורים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, אין לי אלא שמותר לך לראות חמצו של גוי, אלא בגוי
לבני מחוזא בערו חמירא דבני חילא, פירוש הגוים בני החיילות היו מפקידין את החמץ שלהם בבתי ישראל והיו נותנין להם
שלא כבשתו ואין שרוי עמך בחצר שאין בך יכולת למנעו, גוי שכבשתו ושרוי עמך בחצר מנין שאע"פ שיש בך יכולת למנעו
קמח ואומרין להם עשו לנו לחם. ואפילו אם אבד אותו הלחם באונס אין משגיחין אלא מענישין אותם. נמצא אותו הלחם
שמותר לך לראותו. שנאמר לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. ואקשינן האי תנא מהדר
כל זמן שהוא אצלם כאלו שלהם הוא, ואע"ג דאמרינן דבר הגורם לממון [כממון] הוא, כלומר לכשיאבד הוא צריך לשלם,
אהתירא כלומר ממשמע הני קראי מראין הדברים שמותר לראות חמצו של נכרי שלא כבשתו ונסיב לה קרא לא ימצא בבתיכם
ונמצאו כאילו ממונו אבד. אבל כל זמן שהוא מצוי ממון הגוי הוא, קמ"ל דבין כך ובין כך אסור.
דמשמע לאיסורא, ופרקינן הייתה אומר אסור שנאמר לא ימצא מכל מקום, קמ"ל לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור, לך